אורית אילן. "הספר לא יצר באזז. חשבתי שלא יקרא אותו"

אורית אילן, זוכת פרס ספיר לספרות: "לא הייתי בשלה רגשית לכל העלבונות שבדרך"

הזוכה בפרס ספיר לשנת 2022 על ספרה השלישי "אחות לפליאדות" מספרת מדוע חלפו 24 שנים בין ספרה הראשון לשני: "כל השנים כתבתי, אבל הייתי צריכה להתבגר ולהתחסן"

פורסם:
השופטים שבחרו באורית אילן כזוכת פרס ספיר, נימקו: "אחות לפליאדות' הוא ספר פואטי ויוצא דופן העוסק בחידלון ובאומץ, ומלווה את גיבוריו באמפתיה רבה כשהם נעים מתחנה לתחנה בחייהם, ולא תמיד מבינים לאן הגיעו וכיצד... בעידן שלנו, שבו פשר וייאוש מהיעדרו מתערבים זה בזה, אורית אילן מוסרת עדות נאמנה על פן ישראלי של העידן הזה, בקול צלול ומלא חמלה. היא מחוללת פלאים בלשון העברית, ועולה בידה פעם אחר פעם לתאר את התנודות הדקות ביותר של הנפש, ביצירתיות המוכרת לנו מרגעים נדירים של שירה".
הסופרת (62) נשואה ואם לשניים, לא האמינה עד הרגע האחרון שתזכה. "לא העזתי להאמין", היא מודה. "האמת היא שהופתעתי שנכנסתי לרשימה בכלל, כי לא כתבו על הספר כמעט כשהוא יצא, ולא היה באזז סביבו. איכשהו נפלתי מתחת לרדאר, חשבתי שכבר לא יקראו אותו, ופתאום הוא נכנס לרשימה הארוכה, אחר כך לקצרה ועכשיו הפרס. מצד אחד את מופתעת, מצד שני כשאת כבר ברשימה את יודעת שיש סיכוי, זה מין משחק כפול כזה. אם הייתי יודעת שאין לי שום סיכוי אולי הייתי מודיעה שאני חולה או משהו ולא מגיעה לטקס".
עד כמה היית מתוחה לקראת ההכרזה?
"כשהרשימה הקצרה התפרסמה לפני חודש וחצי, הייתי די צ'יל, לא הרגשתי שזה או הכל או כלום, הרי כבר זכיתי להיות מועמדת וזו כבר הצלחה מהממת. כמה ימים לפני ההכרזה אנשים התחילו לשאול ולהתעניין וזה הכניס אותי לסוג של מתח מסוים, וביום ההכרזה כבר הייתי מתוחה מאוד".
איזו תגובה ריגשה אותך במיוחד?
"התרגשתי שהמשפחה שלי הייתה איתי שם, התרגשתי לשמוע מאנשים שלא דיברתי איתם שנים שכל כך שמחו בשבילי, והתרגשתי שיתר המועמדים ניגשו ופרגנו. זה היה מאוד מחמם לב. לא פשוט להיות נדיב כל כך בסיטואציה כזאת".
"התרגשתי שיתר המועמדים לפרס ניגשו ופרגנו. זה היה מאוד מחמם לב. לא פשוט להיות נדיב כל כך בסיטואציה כזאת"
מה פירוש המילה פליאדות?
"שם הספר בא אליי בצורה לא מודעת, התיישב לי בראש ולא רצה לעזוב. ידעתי שאולי זה שם מסובך ואנשים לא יֵדעו מה זה, למרות שיש לזה הסבר בכריכה האחורית. פליאדות זו קבוצת כוכבים, כמו הדובה הגדולה או העגלה הגדולה. אפשר לראות אותה על הסמל של 'סובארו'".
במה עוסק הספר?
"העלילה מתנהלת סביב שלושה גיבורים הקשורים זה בזה, שזזו מהמסלול באופן לא מוסבר. כל מה שקורה להם מקרי כל כך, שאם ס"מ אחד היה זז למקום אחר, כל החיים שלהם היו נראים אחרת".
אם לא הספר שלך, על איזה ספר מהרשימה היית מהמרת?
"אני מודה שאני לא יודעת, ולא בגלל שהימרתי דווקא על הספר שלי, אלא שפשוט עדיין לא קראתי את הספרים של האחרים".
המליצי לנו על ספרים טובים שקראת השנה.
"אני ממליצה על כמה ספרים שאני קוראת עכשיו במקביל: 'נשים ללא גברים' של הסופרת האיראנית שהרנוש פארסיפור, שתורגם על ידי תומר בן אהרון. זה ספר מקורי ולא צפוי שאני קוראת בשנית; 'החזאית', מאת תמר וייס גבאי, שזכה השנה בפרס ברנר; 'אולי רק ציפורי מסע', חליפת מכתבים מרתקת ומעוררת מחשבה בין לאה גולדברג ל־טוביה ריבנר; ו'מסעות גוליבר' שבדיוק יצא בתרגום חדש של יותם בנשלום, ותענוג צרוף לחזור אליו".
ספרך הראשון, "עד החתונה זה יעבור" שיצא ב־1991, זיכה אותך בפרס אקו"ם. ספרך השני, "ספר המעשיות לאמהות" שיצא ב־2016, היה מועמד לפרס ספיר ואילו השלישי זכה בפרס הגדול. איך את מסבירה את ההצלחה של ספרייך?
"אולי הם טובים...? (צוחקת), זו גם כמובן שאלה של טעם - יצאו השנה ספרים טובים שלא נכנסו לרשימה, ואולי עם חבר שופטים אחר - ספר אחר היה זוכה. זה אנושי מאוד בסך הכל"
למה לקח לך 24 שנים להוציא את הספר השני?
"הגשתי כתב יד להוצאה והוא לא התקבל, ולא הייתי בשלה מבחינה רגשית לכל האכזבות והעלבונות שיש בדרך. כל השנים כתבתי, אבל הייתי צריכה להתבגר ולהתחסן, ויש גם משפחה, ילדים, יש את החיים, את יודעת. אבל מזל שיעצו לי להוציא אותו בהוצאה עצמית, אחרי שנדחה על ידי כמה הוצאות. בסוף הוא היה מועמד לפרס ספיר בשנת 2016".
"מזל שהוצאתי את ספרי השני בהוצאה עצמית, אחרי שנדחה על ידי כמה הוצאות. בסוף הוא היה מועמד לפרס ספיר בשנת 2016"

עם שלושה ספרים ב־30 שנה, אני מניחה שאת לא מתפרנסת מכתיבה. מה את עושה לפרנסתך?
"כמו רוב האנשים שעוסקים בתחום, קצת מפה וקצת משם. אני מלמדת סדנאות כתיבה באופן פרטי, לימדתי גם במסגרות אחרות, למשל, בבצלאל ובבית ברל, ובנוסף אני עובדת במשרה חלקית במרכז טכנולוגי חינוכי כמפתחת חומרי למידה".
זכית במענק נאה של 180 אלף שקל. מה ריגש אותך יותר, ההכרה או הכסף?
"כן, זה סכום מטורף. ברור ששניהם מרגשים אותי, זה לא עומד אחד מול השני. אם הייתי צריכה לקחת רק אחד מהם זה היה מסובך יותר. הכסף כמובן משמעותי מאוד עבורי, זה לא שיש לי יותר מדי משאבים, אבל גם ההכרה משמחת אותי. לא לשם הכבוד, אלא כי עכשיו אנשים ישמעו על הספר ואולי גם יקראו אותו".
מה תעשי עם הכסף?
"עוד לא הגעתי לשלב הזה. אני עדיין בהתרגשות, בעיכול ובעיבוד של הדבר הנפלא הזה שקרה לי".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
The Butterfly Button