ארגון "משמר זכויות האדם" קבע, על סמך תיעודים שעלו ברשתות ולדבריו אומתו, שצה"ל השתמש בפצצות זרחן בתקיפות ברצועת עזה ובגבול לבנון ב-10 באוקטובר וב-11 באוקטובר.
בשנת 2013 התחייב צה"ל שלא להשתמש יותר בזרחן לבן באזורים מיושבים, למעט שני מצבים שחשף בפני בג"ץ בלבד. השופטת עדנה ארבל קבעה אז כי התנאים הללו יהפכו את השימוש בזרחן לבן ל"חריג באופן קיצוני, לנסיבות מאוד מיוחדות". בשנת 2013 צה"ל הודיע גם על פיתוח פצצות ללא זרחן לבן - אך הצהיר שהוא שומר לעצמו את הזכות להשתמש ולאגור את התחמושת הקיימת שברשותו.
הפצצה, שמבוססת על זרחן לבן, מובילה לכך שהזרחן מתפוצץ כשהוא בא במגע עם חמצן - וממשיך לבעור עד התכלותו, כל עוד החומר בא במגע עם החמצן. במגע עם עור, החומר גורם לכוויות. פצצות זרחן נחשבות ל"נשק תבערה" שחלים עליו מגבלות הפרוטוקול השלישי של האמנה בדבר כלי נשק קונבנציונליים מסוימים. ישראל חתומה רק על הפרוטוקול הראשון והשני של האמנה, ולא על הפרוטוקול השלישי שאוסר על שימוש בפצצות זרחן ועליו חתמו 115 מדינות. במבצעים קודמים בעזה, נזכיר, צה"ל החליט שלא להשתמש בפצצות אלה לאור הביקור שהוטחה בו - בין היתר על-ידי הארגון שפרסם את השימוש בזרחן כעת.
