המוזיקאי שמתקן כלי נגינה ומחלק לחיילים ולמפונים
(צילום: ירון שרון)
אדיר לייבו, רווק בן 31, הוא מוזיקאי פעיל, שמופיע ומשחרר אלבומים, ומפעיל במקביל עסק קטן לתיקון ולשחזור של כלי נגינה. מאז שפרצה המלחמה, הבית הקטן שלו במושב רינתיה נראה כמו מפעל לבנייה ולשיפוץ כלי נגינה: חדר השינה הוא עמדת התיקונים, המסדרון עמוס גיטרות, והסלון מלא עד אפס מקום בכלי נגינה מחודשים, שיוגשו בקרוב לבעליהם החדשים.
כבר חודש הוא מסתובב בכל הארץ, אוסף כלי נגינה שבורים, מתקן, משפץ ומעביר אותם במצב תקין לכל מי שצריך ומבקש. ויש להדגיש: הוא עושה זאת בהתנדבות ובחינם. "הכלים שאני מתקן מגיעים לידיהם של חיילים, של משפחות של מפונים, של כל מי שאומר לי, 'היי, אני צריך כלי נגינה'", הוא אומר.
הוא תיקן ושינע כך כבר 337 כלים (!), שאותם אסף בזכות מאות אנשים שתרמו לו את כלי הנגינה התקולים או השבורים שלהם, מכל סוג: גיטרות, מערכות תופים, אורגניות, כבלים, מגברים ואפילו אקורדיון אחד ("יש מפוח באמצע. הייתי צריך לתפור אותו, אשכרה בחוט ומחט, כדי שיעבוד"). כל כלי שמגיע אליו מקולקל או מרוסק - מטופל, מתוקן ויוצא תחת ידיו חדש, עם מטרה חדשה: לרפא את נפשם של מי שיקבלו אותו. לרוב אלה אזרחים וילדים שמשפחותיהם פונו מיישובי הדרום והצפון, או לוחמים בשטחי כינוס וביחידות.
"מגיעות לכאן גיטרות מאובקות, מלוכלכות, עם מדבקות מתקלפות בכל צד. אני בודק את כולן, מחליף מיתרים, מנקה, מסדר. אין כלי שיוצא מכאן לא מתפקד. לקחתי כלי נגינה שבורים לגמרי והפכתי אותם לכלים שיחזיקו 20 שנה", הוא מספר.
1 צפייה בגלריה
אדיר לייבו. "לקחתי כלי נגינה שבורים לגמרי והפכתי אותם לכלים שיחזיקו 20 שנה"
(ירון שרון)
הכול התחיל בפוסט של נינט
ואיך כל זה התחיל? "קמתי בוקר אחד שבור לב כמו כולנו, ונתקלתי בפוסט של נינט טייב", הוא מספר. "נינט אמרה שנסעה לתמוך במפונים, וקצת עצוב לה שאין להם כלי נגינה. הם רוצים לנגן, ואין להם איך. שלחתי לה הודעה: 'היי, יש לי עסק, אני משפץ כלי נגינה, ואשמח לעשות את זה בהתנדבות'".
טייב ולייבו החליטו לשתף פעולה, הקימו ביחד את המיזם "גיטרות לכל", והשאר היסטוריה. טייב מעבירה את כל הבקשות לכלי נגינה, לייבו מתקן, מחדש ומשנע. הם הקימו קבוצת ווטסאפ שנקראת 'חמ"ל גיטרות', שבה חבר גם גרג פרל מלהקת היהודים. "אנחנו מדברים בינינו מה צריך לעשות, לאן הדברים צריכים להגיע".
השלב האחרון והחשוב ביותר הוא מסירת הכלים. "רוב העבודה שלי היא כזו: אני מתקן את הכלים, נכנס לאוטו ונוסע להביא למי שצריך. בין אם זה בדרום, בין אם זה בצפון, לא אכפת לי לנסוע עד אילת. כבר עשינו את זה, יותר מפעם אחת".
בשבוע אחד הוא נסע יותר מ-2,000 ק״מ רק כדי להביא ל"לקוחות" כלים חדשים. הוא מגיע לבתי המלון שמארחים את תושבי הערים וחברי הקיבוצים שפונו מהעוטף, נוסע לבסיסים מרוחקים, גם למוצבים בחזית.
"נסעתי לצפון יום לפני שסגרו את האזור. קיבלתי נקודות ציון והייתי צריך להגיע לחיילים האלה. הם ביקשו גיטרות. הם נמצאים בשטח, יש להם רגעים מתים, קשה להם. פתאום הגיח מולי בכביש איזה האמר, עוצר אותי וצועק עליי, 'אידיוט, מה אתה עושה פה? יש אירוע, ירו נ״ט, אתה חייב להתפנות מכאן'. לא יכולתי להגיע לחיילים, אז השארתי להם את הגיטרות בכל מיני נקודות איסוף, שיוכלו לגשת ולקחת בזמנם החופשי".
"נסעתי למלון דוד בים המלח, שם פגשתי את החבר׳ה של קיבוץ מגן. זו הייתה הפעם הראשונה שמסרתי כלי נגינה שתיקנתי. פגשתי שם ילדה אחת, שבגללה הכול התחיל. היא זו שאמרה לנינט, 'למה לכולם יש גיטרות ולי אין?'. אמרתי לה, 'תבחרי את הגיטרה שנראית לך הכי יפה, היא שלך'. הם כל כך התרגשו כשראו את כלי הנגינה. שאלו, 'איפה נשים את הכול? אמרנו שאנחנו צריכים גיטרה אחת, איך הגיע פתאום חדר מוזיקה שלם?'
"כבר כמה פעמים מצאתי את עצמי עוצר בתחנת דלק, ואיזה חיילצ'יק ניגש ושואל, 'יו, יש לך מלא גיטרות באוטו, אחי. מה אתה עושה עם זה?' ואני עונה לו מיד, 'קח גיטרה! בבקשה. אתה צריך גיטרה? הנה, יש פה בשבילך'".
לרפא את הנפש
לייבו מבטיח להמשיך לאסוף, לתקן ולחלק כלי נגינה כדי לעזור לכמה שיותר אנשים. "אם יש משהו שמרפא את הנפש, זו המוזיקה. כלי נגינה יכול לרפא את הנפש יותר מכל תרופה. לעזאזל, אנשים עברו דברים קשים. הם ראו זוועות שלא יתוארו במילים. לי זה ייתן כוח לדעת שיש להם כלי נגינה להביע את עצמם, לשחרר מעט מהמשקל שיושב להם על הנפש, לפרוק את מה שהם מרגישים".
פורסם לראשונה: 11:49, 13.11.23
