הבעייתיות טמונה באובססיה שפיתחתהבעייתיות טמונה באובססיה שפיתחת
הבעייתיות טמונה באובססיה שפיתחת
(צילום: Shutterstock)

מי לא מכירה את זה שבדיוק ברגע שהיא מתחילה להרגיש ולרצות, הוא לפתע מתקרר. עד אותו רגע הוא רודף, מתאמץ ויוצא מגדרו, ופתאום העיסוקים האחרים שלו חשובים יותר. הוא כבר לא שומר על אותה תדירות של קשר, ולפעמים פשוט מתאדה. בכנות, אין מבאס מזה! אבל הבעייתיות, למעשה, אינה טמונה בכך שאת מפתחת כלפיו רגשות, אלא בכך שאת מפתחת תלות ואובססיה.
במצב כזה, בכל פעם שהוא לא לצדך את מתכווצת, מחכה לסימן ממנו ובינתיים לא ממש נושמת. או שאת כועסת כשהוא לא מתקשר, מתוסכלת מכך שהוא לא נותן לך את האישורים שאת מרגישה שאת צריכה, מחליקה על דברים שמפריעים לך כדי לא להלחיץ ולהבריח, ולמעט ברגעים שאת אתו, את לא ממש שמחה. כשזה קורה, גם מבלי שתגידי מילה, הוא כבר "מריח" את האנרגיה שאת משדרת, ומגיב לה באופן בלתי נמנע.
חשוב לזכור שאנרגיה של תלות וכמיהה תמיד מרחיקה את הצד השני, וזה נכון לא רק לגבי זוגיות. אולי למשל יש לך אמא חונקת שהצורך שלה בך מעיק עליך למרות שאת אוהבת אותה, ואולי זאת חברה שתמיד זקוקה לתשומת לב ונעלבת בכל פעם שאת לא פנויה ב-100% עבורה. וכשהתלות מתפתחת, את מאבדת את היכולת ליהנות מעצמך ומחייך בלעדיו, כלומר, מאבדת את כוחך.

בלי שיפוט עצמי ובלי חפירות

מה תוכלי לעשות כדי לצאת מהמצב? הצעד הראשון הוא לא לשפוט את עצמך. שיפוט עצמי הרסני הוא למרבה הצער, הדבר הראשון שיעשו רוב הנשים. הציפיה הלא מציאותית שלהן היא לא להרגיש ככה, כאילו שזה לא דבר נורמלי. אך למרות שזה לא נעים, זה נורמלי לחלוטין, והצעד הראשון לשחרור מהמצב הוא להפסיק להתייחס לעצמך כאל סחורה פגומה על שכך את מרגישה. הצעד השני הוא לא לחפור על זה ולהתייעץ עד אין קץ. כי כשאת מנתחת את המצב עם אמך וחברותייך, מתייעצת על כל מילה שאת שוקלת לכתוב או לומר, ובונה תרחישים דמיוניים על איך הוא מרגיש, מה הוא חושב, ולמה הוא מתכוון בדבריו או במעשיו, את רק מעצימה את החרדה מהמצב והופכת לחלשה.
באופן כללי, כל הדיבורים הריקים הללו עם "היועצות" שאולי רוצות בטובתך אך לא באמת מוסמכות לייעץ, מיותרים לגמרי. הם לא מקדמים אותך בכלום, אבל הם כן מונעים ממך לראות דברים בבהירות ויוצרים בראשך כאוס שלם, שהרבה פעמים אין לו שום קשר למציאות. על כן, הצעד השלישי הוא לא לשבת ולבכות אלא לחפש שלווה פנימית בכל מחיר.
תביני, אני לא רוצה לגרום לך להרגיש רע עם עצמך אם את בוכה, אבל חשוב שתדעי שבכי מתמשך שחוזר ונשנה הוא תמיד בכי שמלווה בקינה עצובה על מר גורלך, ובכי כזה רק מגביר את הרגשות הקשים ואת התלות, וגם אם את עושה זאת רק מאחורי גבו, חשוב לזכור שהוא חש באנרגיה שלך באופן לא מודע ומגיב אליה.
במקום זאת מומלץ שתעשי כל מה שניתן כדי להירגע. נכון, זה לא תמיד פשוט, אבל זה בהחלט אפשרי. אני ממליצה לך להקשיב בתשומת לב לאחרים, להתרכז במשימות שעומדות בפניך בעבודה, לעשות ספורט, מדיטציה, לקרוא ספר מעניין או לצאת לסיבוב ברחוב, לשים שיר קצבי שאת אוהבת ואפילו לרקוד לצליליו, או לנוח ולראות סדרה טובה. כמובן שאיני ממליצה לברוח מהרגשות הקשים בעזרת אלכוהול, סמים, כדורים, שיטוט חסר תועלת במסכים או בינג'ים של צפייה. העניין הוא קודם כול הנכונות להירגע למרות המצב, ה"איך" הוא משני.

הזכירי לעצמך מי את רוצה להיות ומה את שווה

הצעד הרביעי הוא להזכיר לעצמך מי את רוצה להיות ומה את שווה. אני ממליצה שתזכירי לעצמך 2 דברים: קודם כל, איזה אדם את רוצה להיות. לי למשל יש רעיון מאוד מוצק לגבי האדם שאני רוצה להיות. אדם חזק, שקול בתגובותיו, שמסוגל להתמודד עם רגשות קשים מבלי להתפרק, וברגעים קשים אני מזכירה זאת לעצמי. הדבר השני שאני רוצה שתזכירי לעצמך הוא איך היית רוצה שבן זוגך יתייחס אליך - אם את רוצה שיחזרו אחריך, זכרי שזה מגיע לך. אם את רוצה מישהו שיהיה בטוח לגביך, זכרי שגם זה מגיע לך. אם את רוצה מישהו רציני ומכבד שלא מתנהג בצורה הזויה ומוכר לך תירוצים, זכרי שזה בהחלט מגיע לך.
בקיצור, הזכירי לעצמך לאיזה יחס גרוע את מסכימה כעת מבלי להציב שום גבול, ואמרי לעצמך את המשפט הבא: "אני אישה שמתאמצים עבורה!" (גם בקול רם, עד שזה ישמע טבעי עבורך). ואז הוסיפי בליבך: "ואם אתה, אדון יקר, לא תתאמץ, יהיה לכך מחיר". בדרך כלל, לאחר יישום השלבים הקודמים – בהנחה שהצלחת באמת להירגע מבפנים – את כבר תראי שינוי ביחסו ובגישתו, כי באמצעותם שדרת לו מסר ללא מילים. מסר שאומר: "אני לא כאן בכל מחיר ותחת כל תנאי"; "אני יודעת מי אני ומה אני שווה", ו"אני מוכנה לוותר עליך גם אם זה יכאב".
עם זאת, לעתים נדרשת גם פעולה מעשית. לא מדובר על "עונש" במובן הפשטני, אלא על התראה שאומרת "עד כאן! אלו הגבולות שלי". זה יכול להיות משהו קטן כמו לא ליצור קשר, לענות בקרירות, לא להיענות לכל הצעה שלו, או לומר שככה לא מתאים לך להמשיך, ולהתרחק לזמן מה. העניין הוא שהיום נשים סופגות הכול וממשיכות להתנהג כאילו לא קרה כלום - וזו טעות חמורה. נכון שמכל עבר מעודדים אותך לא לעשות עניין, וגם אני נגד דרמה של בכי והאשמה, אבל להחליק על עוד ועוד דברים שמכווצים אותך מבפנים, זה גם פוגע בך וגם משדר לו את המסר שהוא יכול לעשות מה שירצה מבלי שיהיה לכך מחיר. כולי תקווה שתתחילי עוד היום לחזק את עצמך ולבנות משענת פנימית, כי להיראות חזקה ובטוחה על פני השטח זה לא ממש מספיק.

בהצלחה!

שרון שחף היא מאמנת אישית, מומחית לאימון רגשי