כמעט כל קומדיה רומנטית כוללת בשלב זה או אחר את הסצנה הבאה: בני הזוג מלאי התשוקה מסתערים האחד על השנייה, מתנשקים בלהט, קורעים זה לזו את הבגדים ומהר מאוד מגיעים לאקט החדירה ולאורגזמה המיוחלת.
לא מזמן עלתה לנטפליקס הסדרה "ברידג'רטון" שזוכה לפופולריות רבה ומדורגת במקום השני מתוך עשר הסדרות המובילות בישראל, וניכר כי רוב סצנות האהבה בסדרה בנויות בדיוק באופן הזה - במיניות ממוקדת חדירה, שהפיק שלה הוא אורגזמה והיא סוערת ומלאת תשוקה. אלא שמיניות כזאת עשויה להתאים לזוגות מסוימים בזמנים מסוימים, וזוגות רבים מוצאים שהמיניות המוצגת על המסך אינה אפשרית עבורם.
חשוב להבין שהמיניות שלנו כל הזמן משתנה, ומיניות של תחילת קשר זוגי אינה זהה למיניות של זוג אחרי לידה, אינה דומה למיניות של גיל הנעורים או למיניות בגיל השלישי. איך יכולה להיראות ולהיחוות מיניות אחרת? איזו אלטרנטיבה יש לייצוגים התרבותיים עליהם גדלנו? התשובה לשאלה זו עוברת בקשיבות או מיינדפולנס.
"קשיבות" הוא תהליך פסיכולוגי שעיקרו נתינת תשומת לב לחוויות המתרחשות בכאן ועכשיו. היא אומנם מוכרת מאוד ככלי טיפולי במקרים של דיכאון, חרדה וקשיים בוויסות הרגשי, אבל היא גם כלי ראשון במעלה להעצמת החוויה המינית. תרגול מיינדפולנס במיניות משנה את הפרספקטיבה שלנו ביחס למפגש האינטימי.
בשירה המקסים והנוגע, "שכבות", מציעה לנו המשוררת אמה שמבה-איילון הצצה לתוך חוויה של קשיבות ברגע של מגע כף יד על הגב:
יָד עַל הַגַּב.
כַּמָּה מַפְתִּיעָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת יָד עַל הַגַּב
כַּמָּה מַפְתִּיעָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת יָד הַמּוּנַחַת עַל הַגַּב בְּרַכּוּת
כַּמָּה מֻפְתָע יָכוֹל לִהְיוֹת גַּב כְּשֶׁמּוּנַחַת עָלָיו יָד בְּרַכּוּת
כַּמָּה מֻפְתָע יָכוֹל לִהְיוֹת הַלֵּב
כְּשֶׁמּוּנָח עַל גַּבּוֹ גַּב
וְעַל גַּבֵּי הַגַּב מוּנַחַת יָד
וְעַל גַּבֵּי הַיָּד מוּנַחַת רַכּוּת
וְעַל גַּבֵּי הָרַכּוּת מוּנָחוֹת מַחְשָׁבוֹת טוֹבוֹת מְאֹד
המשוררת מתארת את הרגשת ההפתעה שהיא חווה כשהיא שמה לב ליד המונחת על גבה. היא מנכיחה את התחושות והדימויים שעולים אצלה בעקבות רגע קטן ומינורי זה. זהו תיאור מובהק של חוויית קשיבות ששווה לפתח.
מיניות מתוך קשיבות
מיניות מתוך קשיבות מזמינה אותנו להתבונן בתחושות הגוף מתוך קבלה וללא שיפוטיות. במקום לשאול את עצמינו מדוע אנו לא מתנהגים, נראים או מרגישים כמו אותן דמויות שאנו רגילים לראות בקולנוע ובטלוויזיה, הקשיבות מזמינה אותנו לחזור פנימה, לנשום עמוק, להירגע ולהטות את מלוא תשומת הלב לתחושות שעולות בנו ברגע הנוכחי.
הרבה זוגות מדווחים על כך שבזמן המפגש האינטימי הם מאבדים את הריכוז בחוויה, התודעה שלהם נודדת למחוזות אחרים והם מאבדים את הקשר עם הרגע הנוכחי. בקשיבות אנו מתרגלים התמקדות בתחושות הגופניות וברגשות העולים בנו, מתוך קבלה וללא שיפוטיות, ומתוך ניסיון למקד את התודעה בהווה.
קשיבות היא בעיקר התמקדות ברגע הנוכחי ובחוויה הנוכחית, ללא השוואה לחוויות העבר וללא ציפיות. כאשר אנו מצפים למשהו ספציפי, אנו מאבדים את הקשר לרגע הייחודי ולחוויה הנוכחית. כשאנו נמצאים במפגש אינטימי ומשווים את החוויה שלנו לחוויה מן העבר, אנו מאבדים את האפשרות להיות בהווה באופן מלא.
כל מפגש מיני הוא ייחודי, אין מפגש אחד הדומה לאחר, שהרי אנו משתנים בכל רגע ורגע ומגיעים לכל מפגש מיני באופן שונה מקודמו. לא פעם זוגות חשים שהמיניות שלהם משעממת, שהיא הפכה לרוטינה, שהיא כבר אינה מרגשת ומסקרנת שכן הכול כבר ידוע ומוכר - היינו שם ועשינו את זה מיליון ואחת פעמים.
פרקטיקת הקשיבות מציעה נקודת מבט אלטרנטיבית הגורסת שתחושת שעמום אינה קשורה למה שמתרחש בפועל, אלא למידת החיבור או הניתוק שלנו מהרגע הנוכחי. כאשר אנו נוכחים תודעתית בכאן ועכשיו, ללא השוואה לחוויות העבר וללא ציפיות מוגדרות, וכאשר אנו באים בגישה סקרנית של ילד המגלה את העולם – הכול הופך למרתק, כל חוויה היא חד-פעמית וייחודית, ולכל מפגש מיני יש את הגוון הייחודי שלו.
תרגול קשיבות במיניות מחייב לוותר לגמרי על הרצון להגיע להישגים מיניים. הייצוגים התרבותיים המוצגים במדיה ובתרבות הפופולרית שמים דגש רב על מין ביצועי – פעולות מלאות תשוקה שמביאות לאורגזמה. הקשיבות, לעומת זאת, מזמינה אותנו להתייחס למיניות כאל מפגש סקרני וחקרני של קשב וחיבור לגוף. היא מאפשרת לנו להיות קשובים, פתוחים וסקרנים לחוויות הייחודיות המגלות לנו את העולם המופלא והאינסופי של החושניות.
שולמית שפרבר היא מטפלת בתנועה ומחול (MA) וחברת צוות במרפאה לטיפול מיני בבית החולים רעות ובמרפאת "אישי"
