מאירהמאירה
מלכה. לכל קעקוע יש סיפור
(צילום: דפנה בר-אל)

תחרות מלכת היופי מתקיימת בישראל מאז שנות החמישים. ביום שבת ה-16 לנובמבר תיערך לראשונה הגרסה האלטרנטיבית והנועזת אם תרצו של התחרות, "מיס קונבנשן" שמה, שלדברי המארגנת דפנה בר-אל, "עושה ריקליימינג פמיניסטי לפורמט היופי המוכר".
כך, במקום נערות צעירות בגילאי 17-25 שצועדות על המסלול כשהן לבושות בבגדי ים ומדברות על שלום עולמי, יתמודדו הנשים ב'מיס קונבנשן' על הסגנון האישי שלהן, הקעקועים שמקשטים את גופן והסיפורים האישיים שמאפיינים אותן ובגללם החליטו להתקעקע מלכתחילה. תחרות "מיס קונבנשן" תיערך במסגרת יריד הקעקועים של ישראל שיתקיים בתאריכים 15 ו-16 לנובמבר.
כעשר נשים הגיעו לשלב התחרות הסופי, ושש מהן הסכימו לספר לנו קצת על עצמן ועל הקעקועים שלהן - מתי התקעקעו לראשונה, מה מסמל כל קעקוע ומה הקשר בין קעקועים להעצמה נשית.

דפנה בראלדפנה בראל
דפנה בר-אל. יזמה ותנחה את התחרות
(צילום: סטודיו פוטו ג'ולי)

קעקוע לכבוד הבן האוטיסט וקעקוע לזכרו של האח שנפטר

"אני מאירה שיינברג, בת 56, אמא לירדן ויובל, גבר אוטיסט בן 22 ובת 31, וסבתא לנכדתי אלה בת השנה. אני גרושה באושר וביתי גם מתפקד כבית אבות לארבעה כלבים בני 13. אני אוהבת מאוד פסטיבלי מוזיקה של רוק אלטרנטיבי ומטאל, ומשתדלת לנסוע לכמה שיותר. אני אישה פמיניסטית ונון-קומפורמיסטית.
"מגיל אפס אני מורדת עד היום. מעולם לא נכנעתי לחוקים ולסטיגמות החברתיות, ואפשר לומר שאני חיה חיים אלטרנטיביים ממש כמו בת 20. את הקעקוע הראשון שלי עשיתי בגיל 17 ואת השני - קעקוע בכתף - עשיתי בגיל 18. בתקופה ההיא לא היו אנשים מקועקעים במיוחד בישראל. לא היו כמעט מקומות להתקעקע בהם והסצנה הייתה מחתרתית לגמרי. גם על סטריליזציה לא ממש שמעו.

מאירהמאירה
מאירה. מורדת מאז שמכירה את עצמה
(צילום: אוסף משפחתי)

"אם רצית להתקעקע, היית צריכה לעשות תחקיר של ממש, ושמות המקעקעים עברו מפה לאוזן. בתל אביב היה מקעקע אחד בשם עופר. וכך, כשמספר מועט של אנשים ובעיקר גברים קעקעו דובדבן על היד או לב קטן על החזה, אני דפקתי קעקוע בכתף, ומאז אני לא מפסיקה. בשבילי קעקועים הם דרך חיים ולא גחמת שובבות.
"בעשור האחרון אני לא מפסיקה להתקעקע. הקעקועים שלי קשורים למוזיקה בעיקר. הסגנונות השולטים הם אולד-סקול וגולגולות, כיאה למטאליסטית. חשוב לי להראות שגם בגיל מבוגר אני או נשים אחרות לא נעלמות, לא מפסיקות להיות רלוונטיות ובטח שלא נעשות שקופות. כמעט כל אזור בגוף שלי מכוסה קעקועים ויש עוד מלא בתכנון. מה שנקרא, אני פה. תתמודדו.

מאירהמאירה
מאירה. כשהתקעקעה לראשונה לא היו מקעקעים בישראל והבשורה עברה מפה לאוזן
(צילום: אור פטריק, פרויקט רקמה אנושית)

"רוב הקעקועים שלי מייצגים תקופות ובעיקר את מצב הרוח שהייתי נתונה בו בזמן שהתקעקעתי. יש קעקוע שהוקדש לבני, קעקוע של לב על הגב ובו כתוב shine on you crazy diamond. השיר הוא שיר של פינק פלויד מתוך התקליט wish you were here. התקליט הוקדש לסיד בארט, חבר הלהקה שאיבד את שפיות דעתו בגיל צעיר, וחי את כל חייו במוסד. בצורה זו או אחרת אני מרגישה שהבן שלי יובל והאוטיזם שלו הוא הוא ה-crazy diamond שלי.

מאירהמאירה
הקדישה קעקוע לבן האוטיסט. מאירה
(צילום: אוסף משפחתי)

"הקעקוע המשמעותי השני שלי הוא קעקוע שעשיתי לאחר שאחי האהוב נפטר מסרטן. כתבתי את שמן ולידו את השיר beautiful boy של ג’ון לנון. זה שיר שהשמענו בהלוויה ואמי בחרה להנציח בעזרתו את אחי, שהיה לגמרי ביוטיפול בוי. יתר הקעקועים שלי מייצגים תקופות בחיים. טוב, רע מבולבל ובכלל.
"אפשר להגיד שהחיים שלי הם ספר והקעקועים שלי הם הסיפורים שלי, כפי שאמר ג'וני דפ, שאגב הקעקוע הראשון שיש לי בכתף הוא בדיוק אותו קעקוע שיש לו על היד, רק שהוא עשה אותו 20 שנה אחריי".

נשים שהתקעקעו אחרי הגירושים מדברות


"כל קעקוע שלי מסמל תקופה"

"אני חצי בת-ים, חצי חד-קרן", אומרת ים. "אני חלק משלישיה. כלומר, יש לי עוד אח ואחות שנולדנו יחד, ויש לנו עוד אחות קטנה שצעירה מאתנו בשנה וחצי. כולנו אמנים. אני ציירת ומקעקעת וגם מחשקת. אני מאמינה שיש לי סטייל שהוא רק שלי. אנשים תמיד מחמיאים לי על הביגוד, הקעקועים והשיער.
"הייתי ילדה ביישנית והציקו לי הרבה בבית הספר. לקח לי זמן למצוא את הסטייל שלי ולהבין שאני שווה משהו. הקעקועים מאוד עזרו לי בזה. הם העניקו לי את התחושה שאני יכולה לבטא את עצמי איך שבא לי ולהשתמש באמנות שלי בשביל זה. מתוך האהבה לקעקועים והתשוקה לציור, הגעתי להיות מקעקעת בעצמי.

ים עוזים עוז
ים עוז. הקעקועים גרמו לה להפסיק להתבייש
(צילום: טל עוז)

"החלטתי להצטרף לתחרות כי קעקועים הם דרך חיים מבחינתי. אני מרגישה יותר שלמה ככל שאני עושה עוד קעקועים. אני באה לתחרות הזאת כדי להראות לעולם שאין יופי אחד, שכל אחת יפה בדרכה ושלא צריך להיות מטר שמונים ובעלת פני בובה כדי להיות יפה.
"הפעם הראשונה שבה התקעקעתי הייתה בגיל 16. הקעקוע בוצע בצורה מאוד לא מקצועית והכאיב לי המון. בדיעבד, הבנתי שהמקעקע עבד בצורה לא נכונה והחלטתי שאני רוצה לקעקע בעצמי ולהעניק לאנשים חוויה שונה לטובה ממה שאני חוויתי. היום יש לי כבר 30 קעקועים, רובם ציורים מקוריים שלי.
"הסגנון שלי כל הזמן מתפתח, לכן גם הקעקועים שעל גופי באים במבחר סגנונות אך יש קו מנחה. יש לי רגל שהיא רק יצורי ים, יש לי זרוע שרובה מנדלות ומהנדי (סטייל חינה הודית), ויש לי יד מלאה בפרחים ועלים. אני מאוד אוהבת לשאוב השראה מהטבע.
"לקעקועים שלי יש משמעויות רבות. את חלקם עשיתי כדי לסמן תקופה ואת חלקם עשיתי ורק אחר כך הם סימנו לי תקופה. יש לי קעקוע על זרוע ימין מעל המרפק שהוא עיטור שהיה לנו מעל האח בבית. אבא שלי נפטר לפני ארבע שנים ואמא שלי השכירה את הבית ועברה לגור במשאית קטנה. זה אומר שאין לי בית לחזור אליו והעיטור מסמן לי את הבית שהיה ואת האח שהיה בחורף המרכז של הבית. שם ישבנו תמיד כדי להתחמם ולדבר על החיים.
"קעקוע לזכר אבא עוד אין לי כי קשה לי לחשוב על מה יתאים לו, אבל הוא עוד יגיע. מעל העיטור יש לי תחריט מ-1479 שנקרא ''ארבע מכשפות'. קעקוע זה מסמל את הכוח שלי, של שתי אחיותיי ושל אמי.
"בזרוע השנייה מעל המרפק יש לי ציור שציירתי שמסמל מבחינתי זוגיות בריאה. הציור הוא שלושה ורדים ומשולש. פינה אחת מסמל את ה'אני', פינה שנייה את ה'אחר' והפינה השלילית את ה'ביחד'. מבחינתי, זוגיות בריאה צריכה איזון בין הזמן שיש לכל אחד במערכת היחסים ואת הזמן של הביחד.
"בשנה החולפת קעקעתי את בן זוגי שעכשיו הוא בעלי מספר פעמים. בפעם הראשונה היה זה ציור שציירתי שמסמל את הזוגיות שלנו. עכשיו, לאחר שהתחתנו, יש לנו גם קעקוע משותף נוסף. הפעם מדובר בפתית שלג שקעקעתי בספונטניות לו ולי".

"הקעקועים מביעים את תהליך היציאה שלי מהארון"

"אני אישה לסבית טרנסקסואלית בת 30", מספרת עידו. "התחלתי להתקעקע בגיל 18. לחלק מן הקעקועים שלי יש משמעות להיותי אישה טרנסקסואלית לסבית, טרנסבית בקיצור. הקעקועים מביעים את תהליך היציאה מהארון וגם ארוטיקה טרנס-לסבית שלרוב מוחפצת ומדורדרת ללעג ולפטישיזציה. אני אוהבת להיות אישה נשית ומוחצנת שהנשיות שלה היא כוח, ומאוד מתחברת לתרבות ה'בוצ'-פאם' שהייתה תת-תרבות בקהילה הלהט"בית.
"יש לי קעקוע שבו רואים אדם מתגלח שלפנים שלו יש צד גברי, מחוספס וגס, וצד מגולח שבו מתגלים פנים של אישה. זה בעצם הקעקוע שמסמן את היציאה שלי לעולם כשאני חשופה, בלי שיער פנים שמסתיר אותי. קעקוע נוסף זה קעקוע עם המשפט: vox populi vox feminei sexus, שמשמעותו היא – 'קול העם הוא קול האחווה הנשית', כי אני מאמינה שאנחנו הנשים חזקות. יש לי קעקוע נוסף בשורש כף יד ימין. זהו סמל של זהות טרנס-לסבית, וזה קעקוע שנראה כמו ציור על עט על הגוף".

"לכל קעקוע יש סיפור והוא חלק מתהליך ההתמודדות שלי"

"אני מלכה אמיר, בת 58 ומשתדלת להיות מלכה. נולדתי בשנות השישים במושב בית יהושע שבו אני מתגוררת גם היום. אני נשואה לנדב כבר 35 שנים ואמא ליותם ואיתי. אני עוסקת בניהול מערכות מידע, וחוץ מזה אני מרתוניסטית ומתאמנת כמעט כל יום בשבוע.
"לפני 12 שנים התגלה לי גידול בבטן ומאז עברתי שינויים רבים עם עצמי. התחלתי לקעקע דברים משמעותיים בחיים שלי ולכל קעקוע יש סיפור. זה חלק מתהליך ההתמודדות שלי. התחלתי מיד לאחר הניתוח הראשון במלאכית קטנה על הרגל שתשמור לי את הגוף והנפש, ומשם המשכתי בקעקועים שיש להם משמעות מחיי ההווה שלי - למשל קעקוע שמסמל את מרוץ השליחים הראשון שבו השתתפתי ולידו, ראש בראש, הדרקון שקועקע לאחר שעשיתי את מרתון רומא.
"כשהתבשרתי שאני צריכה לעבור עוד ניתוח, קעקעתי את עוף החול כדי להזכיר לעצמי שיש לי בדיוק שתי שניות לרחם על עצמי ולהמשיך הלאה. לאחרונה קעקעתי את הוריי כחלק מתהליך של קבלה והשלמה המעורבים בגעגועים, ואת בל מ'היפה והחיה' בסצנה עם עלי הורד הנושרים, כי לכל דבר בחיים שלנו יש תאריך תפוגה.
"לכל קעקוע על הגוף שלי יש משמעות מאד חשובה בשבילי וכל קעקוע נולד מתוך משהו פנימי עמוק שעברתי, ושאני עדיין עוברת. אני מאוד נרגשת, שמחה וגאה להשתתף בתחרות הזאת".

"הקעקוע הראשון שלי עזר לי להתמודד עם האובדן של סבתא שלי"

"אני אלינה, בת 26 מתל אביב. אני מעצבת אופנה ודוגמנית. מגיל צעיר אהבתי סגנונות אלטרנטיביים ובמהלך השנים התנסיתי עם הרבה סגנונות שונים. בגיל 13 התחלתי לצבוע את השיער ולהתלבש שונה, מאז ידעתי שאני רוצה להיות מקועקעת. בגיל 16 קיבלתי את מכונת התפירה הראשונה שלי והתחלתי לשפצר בגדים ואז לאט-לאט גם לתפור בגדים מאפס, כי לא מצאתי בגדים בטעם שלי ושישבו עליי טוב.
"בשנים האחרונות הפכתי את התפירה לעסק, למדתי ופיתחתי את הכישורים המקצועיים שלי בתחום הזה, ויצא לי לתפור תלבושות ממש מגניבות. הכי אני אוהבת לעשות 'פיסים' יוצאי דופן לפרפורמרים והופעות. אני גם אוהבת לרקוד ולהופיע בעצמי. כרגע אני עושה טוורק ואני מופיעה עם תלבושות צבעוניות שאני מכינה.

אלינהאלינה
אלינה. "המשמעות תגיע אחר כך"
(צילום: רודי אלמוג)

"הקעקוע הראשון שלי היה בגיל 19, פטל על הצלעות לזכרה של סבתא שלי. אני מרגישה שלעשות אותו עזר לי להתמודד עם האובדן. יש לי כבר שמונה קעקועים, וכנראה שיהיה לי קעקוע חדש בימים הקרובים. אני הכי אוהבת קעקועים צבעוניים עם סגנונות של צבעי מים, פולקה טראש וסטייל מצויר וחמוד.
"את הקעקוע שעל הכתף שלי, ספירלת פיבונאצ'י, עשיתי בברלין אצל אמן אדיר בשם rodrigotas. הספירלה מסמלת בשבילי התפתחות וגדילה וזה מה שרציתי להביא יותר לחיי. כל שאר הקעקועים נעשו בארץ אצל מקעקעים שאני מאוד מעריכה את האומנות שלהם. לחלק מהקעקועים שלי יש משמעות אבל יותר חשוב לי שהם יראו טוב, כי משמעות יכולה להגיע גם עם הזמן.

אלינהאלינה
אלינה. הקעקוע עזר לה להתמודד עם האבל על מותה של סבתה
(צילום: Ram gil)

"אני מאוד אוהבת אופנה אלטרנטיבית, ובעיניי העולם של הקעקועים הוא חלק מזה. אני מעצבת בגדים מיוחדים וכשאני מעצבת משהו לעצמי אני תמיד חושבת על איך זה יעבוד עם הקעקועים ואיך זה יחמיא להם".

"התקעקעתי כדי לזכור לחיות בשביל עצמי ולא בשביל אחרים"

"אני גל ביפול. אישה בת 31 שגרה בתל אביב וחיה בעוצמה. אני בעלת עסק לריקוד כבר שלוש שנים, ויש לי תואר ראשון בביוטכנולוגיה ותואר שני במיקרוביולוגיה. לאנשים קשה לפעמים להכיל את כל הצדדים שבי, כי יותר קל להכניס לשבלונה קלה ומוכרת אנשים שפוגשים, מאשר להבין שבבן אחד יכולים להתקיים מספר כישורים ותכונות שאולי נראים להם מנוגדים.
"את רוב האנרגיה שלי הקדשתי בשנים האחרונות לקידום העסק שלי, שמהותו היא העצמת נשים דרך ריקוד. במהלך השנים הייתי עדה, ואני מקווה שגם שותפה פעילה, לשינוי חיובי בחברה לגבי נשיות. המסר שלי הוא ברור - אישה היא כל מי שבוחרת להיות אישה, ואישה עושה כל מה שבא לה, נקודה. בלי להתנצל על ההבדלים בינינו לבין הגברים במקומות העבודה, בלי להיות במרוץ אחרי המספר שעל מסך המשקל, בלי להיות 'האמא הכי טובה בגן', בלי להקריב את עצמנו בשביל להשיג אידיאל שלמות שקיים רק על המסך. החלטתי להצטרף לתחרות בגלל המשפט 'חגיגה של נשיות וקעקועים'. בתור אישה שמקדמת אג׳נדה כוללנית, ובתור אדם שמנסה להוציא את עצמו מאזור הנוחות ולנסות דברים חדשים, חשבתי שיהיה נחמד להתחרות.

גל ביפולגל ביפול
גל ביפול. חיה חיים של ניגודים והעצמה
(צילום: דפנה בר-אל)
"התקעקעתי לראשונה בגיל 15. זה היה קעקוע פצפון שהיה 'מרד הנעורים' הכושל שלי. הוא קיבל קאבר בגיל 23 ועוד קאבר, סופי הפעם, בגיל 29. יש לי כרגע חמישה קעקועים - אחד על היד והוא היחיד שניתן לראות כשאני לבושה 'כמו בן אדם'. כתוב שם Remember, והוא הקעקוע שעשיתי מיד אחרי שהחלמתי מסרטן, כדי לזכור את כל הלקחים שלמדתי, ובעיקר כדי לחיות את החיים שלי בשביל עצמי ולא לפי סטנדרטים שאנשים אחרים החליטו עליהם.
"יש לי שני פרפרים על שתי הצלעות. הם זהים ובצבעים משלימים, והם מייצגים את שני חלקי האופי שלי - היצירתי והאמוציונלי מול הלוגי והחוקר. קריירת הטוורקינג, המסע הרוחני והאהבה, לעומת החלק המדעי, העסקי, הריאלי והמצטיין שבי. יש לי גם צדפה שהיא 'קרן שפע', שזו קרן מיתולוגית ממנה יוצא שפע אין סופי. המיקום הוא במפתח הלב והמשמעות בשבילי היא שאני יוצרת את השפע שלי בחיים.
"יש לי גם עבודת ירך טרופית כי היו לי שתי תקופות משמעותיות בחיים במקומות טרופיים, סינגפור ומיאמי, תקופות שעיצבו אותי בטירוף, והקעקוע הזה הוא מזכרת משתיהן. ציפור הטוקאן נמצאת בשני המקומות, ואוסף של פירות ומשקאות טרופיים מסביב. אני מתה על העבודה הזאת".


פרסום ראשוני: 14:10 , 11.11.19