ליבי רוזנטלליבי רוזנטל
ליבי רוזנטל
(צילום: Mia Apis Dvoyrin)


"נשים בקורס טיס זה כישלון ידוע מראש!", קבע חבר שהוא אפילו דוקטור, שכותב מאמרים ומפרסם אותם בכל מיני מקומות חשובים. משום מה הדם לא עלה לי לראש כשעניתי לו: "חכה, את זה ההיסטוריה תשפוט". נשארתי שלווה וקרת רוח שלא כהרגלי, כי אני ממש מבינה שלאנשים קשה עם שינויים, בעיקר עם כאלה שמערערים את מעמדם הפריבילגי כגברים לבנים.
תהליכים, בעיקר כאלה שכרוכים בשינוי תפיסה משמעותי ואחר כך גם בשינויים פיזיים של המציאות, לוקחים זמן, אבל דבר אחד ברור לי ואתם מוזמנים לתפוס אותי במילה: יום אחד, וזה לא יקרה עוד הרבה שנים, יהיה בחיל האוויר הישראלי מספר שווה אם לא גבוה יותר של טייסות לעומת טייסים. מדוע? בדיוק מאותה סיבה שיותר נשים מסיימות היום את לימודי הרפואה לעומת גברים. אלו תחומים שאין בהם שום יתרון למגדר מסוים על פני משנהו, וכמו ברפואה כך גם בטיס, מדובר במקצוע שהוא לא רק עבודה אלא גם סטטוס, וככזה, כמו שהבין וחרז עזר וייצמן שבוודאי מתהפך עכשיו בקברו, לא רע בכלל להתחיל אתו את החיים.
במדינת ישראל של 2020 צה"ל הוא עדיין אחת המקפצות המשמעותיות לחיים אזרחיים טובים יותר, והמשמעות המעשית של המקפצה הזאת היא אחת - כלכלית. זה נכון שקצין בצנחנים תורם ומסכן את עצמו יותר מצד אחד, אך מצד שני הוא גם נהנה מאוד כשהוא יוצא לאזרחות משורת מחץ בקורות החיים שמעלה אפריורית את סיכוייו להתקבל כמעט לכל משרה שיחשוק בה. הלב שלנו וכך גם המוח מחווטים על ידי התרבות והחברה שבה אנו חיים, וככאלה רובנו מזכים ביותר נקודות את מה שנתפס בעיננו כ"קרבי זה הכי, אחי". ככה זה עובד. העניין הוא שכאשר את מן הצד השני של המגדר, הסיכויים שלך להתחיל את החיים בנקודת פתיחה ששווה ל"מלח הארץ", נמוכים כמו בולען בדרך לים המלח.
"צה"ל ממש שובר את הראש בנוגע לאיך לגייס בנות לקרבי", אמר לי אותו דוקטור והמשיך: "אבל בנות פשוט לא רוצות". רציתי לומר לו: "מיידלע, תתעורר על עצמך", אבל שתקתי, כי לפעמים גם לי עוד יש רפלקס כזה של הימנעות מלענות כשגברים רציניים אומרים לי בקול סמכותי שאני מקשקשת בקומקום. אבל הבטן לא נתנה לי מנוח, והנה אני עונה לו ולכל המשתיקים למיניהם: הדרך לשוויון מגדרי בצבא עוד ארוכה. אז נכון שהרבה מקצועות נפתחו לנשים אבל זה ממש לא מספיק, ואם צה"ל באמת מעוניין להעלות את אחוז הטייסות ומרגיש חסר אונים נוכח אחוזי ההתנדבות הנמוכים והמוטיבציה הנמוכה מצד הנשים, כל מה שצריך הוא תקציב, לא גבוה במיוחד אגב, למשרד פרסום אחד - ותראו איזה שינוי יתחולל כאן.
כשהייתי ילדה, אמא שלי הייתה מבקשת ממני לעזור לה בניקיונות הבית. "למה את לא מבקשת גם ממנו?", שאלתי אותה והצבעתי בקנאה על אחי. "כשיהיה לך בן, גם את לא תבקשי ממנו", השיבה אמי מבלי לחשוב בכלל על ההשלכות של תשובתה. אפליה מטביעה אצלך תחושת השפלה. זו החותמת שאת לוקחת איתך הלאה. אפשר להפוך את זה לדלק לפעולה ואפשר לתת לזה למרמר אותך, זו כבר החלטה שלך, אבל זה לא נמחק.
יותר ויותר מחקרים מראים שאין הבדלים מולדים ביכולות ובכישורים בין מוח של גבר ובין מוח של אישה. כל אחד מאיתנו הוא יצירה חד-פעמית, ומגוון האפשרויות הוא כל כך אינסופי ופלואידי שכבר ברור היום שגבר יכול להיוולד בתוך גוף של אישה ואישה בתוך גוף של גבר. למעשה, כולנו נמצאים על הספקטרום, מפוזרים עליו כמו נקודות אבק בתוך קרן אור, כך שמי שלא יכיר בכך שתיוג מגדרי הוא כבר לא רלוונטי, לא בצבא, לא במשפחה ולא בעבודה, פשוט יישאר מאחור ויביט חסר אונים ומתוסכל ברכבת ההתפתחות האנושית שכבר מזמן עזבה את הבקו"ם.