2 צפייה בגלריה
זוג במיטה
זוג במיטה
זוג במיטה
(Shutterstock)

בני זוג ותיקים ואוהבים בשנות החמישים לחייהם, שמתחזקים מערכת יחסים טובה עם יחסי מין שגרתיים, מגיעים יחד לרופא המשפחה. ברצונם לבדוק מדוע בזמן האחרון הגבר איבד עניין ביחסי המין. "הוא הפסיק ליזום", מספרת האישה, "ואם אני כבר אוזרת אומץ ויוזמת, הוא לא רוצה. אני מרגישה שהוא כבר לא נמשך אליי והתחלתי לחשוש שאולי הוא גם לא נאמן".
רופא המשפחה פונה אל הגבר, ובן הזוג משיב בקצרה, "זה לא העניין. כבר לא עומד לי". הפגישה מסתיימת במהרה, כשהזוג יוצא ממנה עם מרשם לוויאגרה ביד ותקוה גדולה בלב. הם מגיעים הביתה אבל זה לא עובד. לא עומד לו. מכאן, הדרך להידרדרות אל תוך מעגל רשע שיפגע באיכות הזוגיות הוא מהיר מאוד, כשהאישה החוששת מייצרת תיאוריות בראשה והגבר חסר האונים שמולה שוקע בדיכאון.
"העניין עם תרופות כמו ויאגרה", אומר ד"ר רונן הולנד, מנהל המרפאה לבריאות מינית במכבי מחוז מרכז ומומחה בכירורגיה אורולוגית ורפואה מינית, "הוא שהן יעבדו רק אם יש חשק מיני. זאת אומרת שאם רופאי המשפחה לא משקיעים את העוד חמש דקות האלה בשיחה הרפואית הראשונית כדי להבין מה הגיע קודם - הירידה בחשק או היעדר הזקפה, הוויאגרה לא תעזור״.
מה זה אומר ירידה בחשק?
"זה אומר שהגבר באופן כללי לא חש גירוי מיני כמו בעבר, הפסיק לאונן למשל. ירידה בחשק המיני קשורה באופן ישיר לירידה ברמת הורמון הטסטוסטרון. כאשר יש ירידה בחשק אבל הבדיקות מראות שהטסטוסטרון תקין, זה סימן שהגורמים לפגיעה בחשק המיני הם אחרים. למשל, בעיות רגשיות בין בני הזוג".
הירידה בטסטוסטרון קשורה לגיל?
"בהחלט. זה קשור לשינויים הורמונליים של גיל המעבר".
חשבתי שגיל המעבר היא תופעה שמאפיינת נשים שנפסק להן המחזור.
"אז לא. מסתבר שתופעות גיל המעבר פוקדות גברים בדיוק כמו שהן פוקדות נשים, אך הן הרבה פחות מדוברות וגם פחות מטופלות. לגברים הרבה יותר קל לדבר על מחלות קונקרטיות שנחשבות לגבריות כמו התקף לב ואפילו סרטן, אבל הם לא ידברו על ירידה בחשק המיני או בתפקוד המיני כי זה עדיין טאבו חברתי. בנוסף לכך, אצל נשים הפסקת הווסת היא נקודה ספציפית בזמן שמסמלת את גיל המעבר, אבל אצל גברים אין את הסימן הזה, כך שהם עלולים לסבול מתסמינים כתוצאה משינויים הורמונליים שמובילים לפגיעה משמעותית באיכות חייהם, מבלי לדעת שאלו הן תופעות גיל המעבר ושאפשר לטפל בהן בקלות".

2 צפייה בגלריה
ד"ר רונן הולנד
ד"ר רונן הולנד
ד"ר רונן הולנד
(צילום: רזי אברהם)
"צריך להבין", מוסיף הולנד, "שההזדקנות של הגבר תלויה בטסטוסטרון שלו. כשרמת ההורמון נמוכה מדי, מתחילים סממנים עדינים שבהתחלה קשה לשים עליהם את האצבע. למשל יש פחות אנרגיות לעשות דברים, יכולת הזיכרון נחלשת, הכושר הגופני יורד, פתאום דברים כמו לסחוב את הקניות מהסופר נעשים יותר קשים. יש גם תופעות גופניות שאי אפשר לראות כמו אוסטאופורוזיס, צפיפות העצם, שבניגוד למה שחשבנו בעבר היא לא מחלה רק של נשים. ויש כמובן את נושא התפקוד המיני, הירידה בחשק, הפגיעה ביכולת להגיע לאורגזמה והקושי להגיע לזקפה".
לדבריו, גיל המעבר אצל גברים מתחיל בגילאי ה- 45-55, שכן כבר בגילאים הללו, שלושים אחוזים מהגברים יחוו ירידה בטסטוסטרון, כשבגילאי ה-70 זה כבר יקרה לשישים אחוזים מהם. "אנשים בני 70 ומעלה עדיין פעילים היום הן מבחינה ספורטיבית והן מבחינה מינית", הוא אומר, "ומכיוון שלרוב הגברים בגילאים הללו יש ירידה משמעותית בטסטוסטרון, איכות החיים שלהם נפגעת".
איך מתמודדים עם התופעה?
"יש מקרים שבהם האשכים כן מייצרים מספיק טסטוסטרון אך בשל מחלות אחרות כגון סכרת או השמנה ביטנית, הטסטוסטרון 'מתבזבז' כי הוא הופך לאסטרוגן, ואז הדגש הוא על פעילות גופנית ושמירה על משקל תקין. לחילופין, ברגע שאנחנו מזהים בבדיקות דם שהאשכים לא מייצרים מספיק טסטוסטרון, ניתן לספק תחליפים, ממש כמו שנותנים לנשים תחליפי אסטרוגן. אי אפשר לתת את זה בכדורים, ולכן זה ניתן בג׳ל שמורחים כל יום או בזריקות אחת לשלושה חודשים אצל האחות בקופת חולים".
מה עם תופעות לואי?
"הזריקות לא מקפיצות את רמות הטסטוסטרון באופן שהופך את הגבר להיות איזה באדי-בילדר או שוורצנגר", הוא אומר וצוחק. "הן כן מחזירות את ההורמונים לרמות הפיזיולוגיות שאמורות להיות מלכתחילה. אנחנו כן רואים לפעמים שמי שמקבל טסטוסטרון נעשה יותר אסרטיבי שלא לומר אגרסיבי, אבל זה לא שכיח ומתאזן עם הזמן. זה כמו נער בגיל ההתבגרות שפתאום נחשף לרמות גבוהות של טסטוסטרון שהגוף שלו מתחיל לייצר".
בוא נחזור לזוג שלנו, האם בדרך כלל הגבר מגיע לבד או עם אשתו?
"בשנים האחרונות זוגות מגיעים יותר ויותר ביחד ואני מאוד שמח כשזה קורה, כי אנחנו יודעים לפי מחקרים שזוגות שמגיעים יחד - אז הסיכוי שלהם לחזור לקיים יחסי מין באופן תקין הוא הרבה יותר טוב".
איך נולד הרעיון להקים את המרפאה לבריאות הגבר?
"בבית החולים שעבדתי בו, בילינסון, היו המון ניתוחי ערמונית שמהם גברים יצאו אומנם בלי סרטן הערמונית אבל עם פגיעה קשה בתפקוד המיני. ואז התחלתי לחשוב על זה שאי אפשר כל הזמן רק לרפא מסרטן או מסכרת, אלא חייבים לתת מענה גם לדברים האחרים.
גבר שמרגיש שסקס הוא כבר לא חלק מהחיים שלו, הופך לדיכאוני. כשאותו גבר מקבל טסטוסטרון את רואה אותו מתעורר, הביטחון העצמי שלו חוזר ואיתו גם התפקוד המיני. בכלל, יש אינסוף מחקרים שעוסקים באיכות החיים של אנשים, כאלה שמקיימים יחסי מין וכאלה שלא, ורואים באופן חד-משמעי שאיכות החיים משתפרת מאוד כשיחסי המין תקינים. יחסי מין מייצרים אצלנו רזרבות רגשיות ופסיכולוגיות להתמודד עם אתגרי החיים, כולל עם מחלות".
שאבת השראה גם ממקומות אחרים בעולם?
"בניו יורק יש מודל מצליח של מרפאת גיל המעבר לגברים, שנותנת מענה הוליסטי לגברים כמו מרפאות לבריאות האישה. החזון שלי היה להקים מרפאה שאומרת 'אצלנו אפשר לדבר על זה'. מה שחשוב זה לנפץ מיתוסים שעדיין מסתובבים סביב מילים כמו: זקפה , חשק מיני או דכאון. גברים מסתובבים בראש עם השאלה, 'איך זה יכול להיות שאתה גבר ואין לך חשק מיני?', בלי יכולת לדבר על זה. כשיושב מולי גבר ואומר, 'אין לי חשק מיני ולא עומד לי', אז אני, בתור הרופא שלו, לא אשפיל את העיניים, לא אוריד את המבט ולא אתן לו הרגשה שהוא אמר משהו שגורם לי להרגיש לא נוח. להיפך, אני אתן לו הרגשה שהוא אמר פה משהו שאני שמח שאמר, כי עצם הדיבור על זה הולך לשפר את האיכות חיים שלו".
מה חשוב לך שגברים ידעו?
"חשוב לי שגברים ידעו שיש אמצעים לטפל ושהם לא לבד. זה לא קורה רק לך וזה לא שיש לך בעיה קשה או יוצאת דופן, זה חלק אינטגרלי מהחיים שפוקד ששים אחוז מהגברים ואם תדבר על זה ותקבל טיפול, אתה יכול לשפר את איכות החיים גם שלך וגם של אשתך. בכלל, איכות חיים היא לא איזה משהו שצריך להתייחס אליו כלאחר יד. היום לוקחים תרופות שאינן מצילות חיים פשוט כדי לתפקד טוב יותר, להרגיש טוב יותר וכדי למצות את החיים. גבר בגיל המעבר לא צריך לוותר על פעילות מינית וגופנית או להפסיק להיות במצב רוח טוב. שינויים הורמונליים הם אומנם חלק מההתבגרות, אבל הם לא דבר שאי אפשר לטפל בו".