כרמי ובנציכרמי ובנצי
כרמי ובנצי. "התחלתי כבר לראות את גיל 40 מגיע, והרגשתי שאני נשארת מאחור"
(צילום: אוסף פרטי)

גיל 40 הוא נקודת ציון משמעותית על ציר הזמן של החיים. רגע מאוד מסוים שבו אנחנו עוצרים ועורכים דין וחשבון פנימי נוקב עם עצמנו - לאן הגענו? מה השגנו? מה עוד נשאר לנו להגשים? מה עושה אותנו מאושרים? למה כבר אין מקום בחיינו? מה חשוב לנו? למה אנחנו זקוקים? מה עושה לנו טוב ומה תוקע אותנו במקום?
עבור הרווקים שבינינו, להגיע לגיל הזה, כשעוד לא שמת את הווי החשוב על תחום הזוגיות בחברה שכל כך מקדשת את המשפחה ואת הילודה, עלול להביא להתמודדות לא פשוטה בכלל. עבור מי מאיתנו שעוד לא מצא את הזוגיות שנכונה ומתאימה לו, שאלות כמו: האם אמצא אהבה? מה אני עושה לא נכון? למה אני לא מצליח איפה שאחרים כן מצליחים? מנקרות בראש, והשאיפה להשיג את מה שעוד לא הושג רק הולכת וגדלה. הבשורה המשמחת היא שתמיד אפשר למצוא אהבה, ושאף פעם לא מאוחר לפגוש את זה או זו שירטיטו לנו את הלב ואת הנשמה.
בדיוק כמו שהספרות המקצועית בתחום הזוגיות בודקת מה התקיים אצל זוגות שהצליחו להישאר יחד שנים רבות כדי לעורר השראה בזוגות בתחילת הדרך, בדקתי עבור מי שעדיין מחפש את החצי שלו מה עבד לנשים ולגברים שמצאו אהבה בסביבות גיל ה-40 לחייהם, ומה הם חושבים שכדאי וחשוב לעשות כדי להשיג את מה שאנחנו כל כך מייחלים לעצמנו.

מסקנה ראשונה: לקחת את הדברים ברצינות, להתכוונן ולעשות

מאוד נעים ונוח באזור הנוחות. הכול בו מוכר, צפוי וברור, ואין בו אכזבות, שברון לב או איומים לפגיעה בדימוי העצמי. להיות רווק/ה בגילי ה-40 זה לרוב גם אומר שאני כבר מאוד מורגל בסדר היום ובחיים שבניתי לעצמי, ושדי נמאס לי מסצנת הדייטינג. העניין הוא שאם אני רוצה להשיג את מה שחשוב לי, רצוי שאהיה בעשייה מתמדת ושאמשיך לנסות, למרות החששות ולמרות ההרגלים והנוחות.
האקטיביות הזו חשובה לא רק בגלל שהיא מגדילה את החשיפה לעוד ועוד אפשרויות, אלא בעיקר בגלל שהיא מקנה את התחושה החשובה והמחזקת שאני בשליטה על מה שניתן לשלוט בו - מקום רגשי שיוצר את החיוביות הדרושה ואת האנרגיות המזמינות.
"לא האמנתי שאמצא זוגיות ושתהיה לי משפחה", משתפת מיטל, אמא לשלושה שהכירה את בן זוגה כשהייתה בת 41. "לקח לי המון זמן להכיר בזה שזה ממש בסדר לרצות את זה לגמרי, ולא רק לפלרטט עם הרעיון. אני מאמינה שהרצון הזה הוא הדרייב שעזר לי לקחת את הנושא הזה ברצינות, לעשות ולנסות למרות הסקפטיות והפחדים".
מיטל מספרת שעל אף שהיא לא הסכימה לחפש זוגיות באתרים ובאפליקציות, כשחברים הציעו להכיר לה את מי שלימים הפך לבעלה, היא החליטה שהפעם היא תיתן לזה סיכוי מתוך כוונה פנימית עמוקה. "האמת היא שכשחושבים על זה אז גם בן הזוג שלי, שהיה כבר בן 47 כשנפגשנו ומעולם לא היה במערכת יחסים קודם לכן, הגיע להיכרות בינינו מתוך כוונה ברורה לקחת את הדברים ברצינות", היא מוסיפה.
בדומה למיטל, גם שרי לוי (כיום נשואה ואמא לשתי בנות) מספרת על הרגעים שבהם החליטה לפעול אקטיבית למען הגשמת המטרות שלה, חרף הקשיים והאתגרים הכרוכים בכך. גם היא החליטה לזנוח את הנוח והמוכר לטובת עשייה והתכווננות למטרות שהציבה לעצמה. "כשהכרתי את בן הזוג שלי הייתי בת 42, רגע אחרי שהחלטתי לסיים מערכת יחסים קודמת שבזבזה לי את הזמן ולא קידמה אותי למקומות שרציתי להגיע אליהם", היא אומרת.

שרי לוישרי לוי
שרי לוי. הכירה את אבי ילדיה כשהייתה בת 42
(צילום: אוסף פרטי)
"יצאנו תקופה והיה לנו כיף יחד, אבל הקשר היה ריק מתוכן ולא באמת הלך לשום מקום. בשלב מסוים הבנתי שצריך לקחת את מערכת היחסים הזאת צעד נוסף קדימה או לוותר עליה. ערכתי ביני לבין עצמי רשימה של דברים שחשובים לי, ושאלתי את עצמי מה אני רוצה מעצמי ומה אני דורשת ממנו. המסקנה הייתה מאוד ברורה. הבנתי שאם אני רוצה להתקדם, זה הזמן להציב אולטימטום – להתקדם למשהו רציני או להיפרד. אני מאמינה שההתכווננות שלי לעשייה שתואמת את הרצונות שלי, וההחלטה הפנימית שלי לשחרר ולהפסיק להיות לחוצה, עזרו לי לקבל את האהבה שכל כך רציתי".

מסקנה שנייה: להיפרד מהצ'ק-ליסט ולתת סיכוי אמיתי

בדומה לשרי, מרואיינים נוספים שאיתם שוחחתי ציינו שמה שעבד עבורם היה דווקא הנכונות להיפרד מרשימת המכולת המעוורת, שרק הפריעה להם לראות מה באמת חשוב ונכון להם. כולנו מחזיקים בשאיפות ובפנטזיות, ולכולנו ישנו החלום הזה שאותו אנחנו שואפים להגשים, וטוב שכך. העניין הוא שלפעמים אנחנו מאמינים שרשימה של תכונות, דרישות ומראה חיצוני מסוים יובילו אותנו להשיג את הטוב והנשגב, בעוד שגם רשימה שונה יכולה להוביל אותנו בדיוק לשם, גם אם ה"שם" הזה מעט שונה ממה שדמיינו לעצמנו.
"בחיים לא חשבתי שאצא עם אדם דתי", מודה שרי, שהגיעה מבית מסורתי והבטיחה לעצמה שהבית שהיא תקים ינוהל ברוח החילוניות. "תמיד נחשבתי לקצת מורדת, ולכן כשרצו להכיר לי מישהו דתי, זה היה 'לא' גדול מבחינתי. האמת היא שכשהכרתי את בעלי, לקחו לי בערך שבועיים עד שהבנתי שהוא דתי. לא קישרתי בין זה שהוא חובש כובע לדת, וכשהבנתי את זה כבר לא רציתי לעזוב", היא צוחקת. "בזכות בן הזוג שלי למדתי שמה שחשבתי על אורח החיים הדתי הוא ממש לא מדויק, ושתחת הכותרת הזו יש מכלול שלם ורחב שאני יכולה למצוא איך להתחבר אליו. מתחילת הדרך המשותפת שלנו יחד הוא כיבד את הדרך שלי ואני את שלו, ועד היום זה מסתדר לנו מצוין".
"אני חושב שזו טעות לפנטז על זוגיות מסוג מסוים", קובע נאור, בן 60 שהכיר את אשתו כשהיה בן 46, ולהם שתי בנות. "הפנטזיה היא דמיון בלבד, היא שקר, וממילא במציאות כל רגע יכול לקרות משהו אחר. מה זה משנה הצ'ק-ליסט, אם גם ככה אתה לא יכול לדעת איך הבן אדם יהיה אחרי הנישואים או מה יקרה לו בהמשך?", הוא תוהה בקול. "הרי אתה יכול להתחתן עם אדם בריא, ושנה אחרי זה חס וחלילה משהו יקרה לו, אז מה עזר לך שעשית על זה וי ברשימה שלך?"
נאור מספר שרק ברגע שהצליח לעשות עבודה פנימית מעמיקה, הוא הצליח להבין אילו חלקים בתוכו הוא צריך לשנות כדי להיות בזוגיות. "רק כשניצחתי את האגו ולמדתי להתפשר, לוותר ולהתגמש, ורק אחרי שלמדתי שלאהוב זה להילחם כדי שלשני יהיה טוב, הצלחתי להבין מה זה באמת אומר להיות בזוגיות, ולכן זה הצליח ומצליח לנו", הוא אומר בסיפוק.
הדס היא אישה בת 41 אשר הכירה את בן זוגה לפני פחות משנה, וכעת נמצאת בהיריון. לדבריה, במשך שנים אחזה בצ'ק-ליסט מאוד ברור באשר למה שהיא מחפשת בגבר שלה. "רק בקשר הנוכחי שלי באמת קיבלתי את מה שאני צריכה, ולאו דווקא את מה שאמרתי לעצמי שאני רוצה לאורך השנים", היא אומרת.
כשאני שואלת מה אפשר לה להסכים ולקבל גבר שהיא לא בהכרח הייתה מסכימה להיקשר אליו בעבר, היא עונה, "שילוב של בשלות ומוכנות לתת צ'אנס. כשאתה רווק לאורך שנים, אתה לומד מפעם לפעם מה עושה לך טוב, ומבין את הפער בין מה שאתה מאמין שאתה רוצה לבין מה שאתה צריך. לדעתי, העניין הוא להסכים לשחרר את מה שאתה אומר שאתה רוצה, ואני אישית חושבת שלא יכולתי לפני כן לקבל את כל הטוב הזה שהגיע אליי. חיפשתי יותר אהבות קשות, מלוות בדרמות וצלצולים, ובמובנים מסוימים מצאתי את האהבה שלי רק כשהחלטתי להתבגר ולהעריך זוגיות תומכת, הרמונית, טובה ונעימה".

מסקנה שלישית: לשחרר את הלחץ

לצד הרצון, ההתכווננות והעשייה קיים לרוב גם הלחץ. הכמיהה הגדולה להגשים את החלומות שלנו והשעון הביולוגי, שמבקש מאיתנו לא לבזבז יותר מדי זמן על קשרים שאולי לא יביאו אותנו לשם, יוצרים יחד קול נוסף שמגיע יחד איתנו לדייטים, ולא בדיוק עוזר לנו לראות את האדם שמולנו במלואו.
"כשהכרתי את בן הזוג שלי", ממשיכה הדס, "הייתי בדיוק סביב הנקודה של לוותר על המודל הקלאסי של משפחה, ובחנתי ברצינות את האפשרות של הורות משותפת. הבנתי שאני צריכה להפריד בין זוגיות להורות, ושבעוד שבמציאת זוגיות אני פחות יכולה לשלוט, בהורות אני דווקא יכולה. חשבתי על זה במשך שנים, אבל רק כשעשיתי צעד לכיוון זה קרה, והזוגיות שחיכיתי לה הגיעה. בדיוק שבועיים אחרי שנפגשתי עם גבר מקסים שחיפש מישהי לצורך הורות משותפת, ודיברנו ברצינות על להתחיל להזיז את העניינים, הכרתי את בן הזוג שלי".
איזה יופי.
"אני מאמינה שההסכמה שלי לשחרר את מודל המשפחה המסוים שהיה לי בראש, ולזרוק לפח את רשימת הציפיות שלי, אפשרה ללחץ לרדת, ועזרה לי להגיע לזוגיות ממקום הרבה יותר פתוח. בן הזוג שלי צעיר ממני בשש שנים, וכשיצאנו הסתכלתי עליו כאדם ולאו דווקא כהורה פוטנציאלי, וזה מאוד קירב בינינו. בחוויה שלי, כשהכמיהה להורות נמצאת ברקע, זה שם המון לחץ במקום שהוא לא צריך להיות בו, וגם אני הרגשתי מהצד שלי שהרבה פעמים בדייטים בוחנים אותי כרחם פוטנציאלי ופחות רואים את מי שאני. אגב, גם הגבר ששקלתי להתחיל איתו את תהליך ההורות המשותפת החליט לחזור לאקסית שלו קצת אחרי הפגישה שלנו, כך שגם לו זה כנראה עשה את אותם הדברים".
סיפור דומה סיפרה לי כרמי כיסאר, שהייתה לקראת גיל 40 כשהכירה את בן זוגה בנצי, שהיה בן 45 באותה העת. הם נישאו לפני חמש שנים ויש להם שלושה ילדים קטנים. "התחלתי כבר לראות את גיל 40 מגיע, והרגשתי שאני נשארת מאחור. כולם התקדמו ומצאו את מקומם, ואני הרגשתי כמו עלה נידף ברוח. החלטתי לקחת יותר ברצינות את החיפוש אחר זוגיות, ואמרתי לעצמי שאם בתוך שנה לא אמצא, אביא ילד לבד.
"התחלתי לבדוק את זה, ושבועיים לפני התור שהיה לי כדי להתחיל בתהליך הכרתי את בנצי", היא אומרת ומחייכת. "אני חושבת שההחלטה ללכת על זה לבד הורידה את הלחץ מהדייטים והפכה אותם לקלילים יותר. שחררתי את הציפיות, הלחץ והאנרגיה שמורידה את הפוקוס מהאדם שלפניי, וככה יכולתי לראות אם אני מתחברת לגבר שאיתי ואם נוח ונעים לי איתו, בלי קשר לשאלה אם הוא יכול להיות אבא טוב לילדים שלי".

כרמי ובנציכרמי ובנצי
כרמי, בנצי והילד המשותף. שבועיים לפני שהכירו היא כבר חשבה להתחיל בהליך כניסה להיריון
(צילום: אוסף פרטי)

כרמי מלווה כיום נשים רבות שמחפשות זוגיות, ומוסיפה עוד זווית ראייה בעניין: "היום אני כמובן מבינה הרבה יותר טוב את המקום שהייתי בו. חשבתי שאולי לא אתחתן ושזה כנראה לא בשבילי, ובדיעבד פה בדיוק הייתה הבעיה. יש הרבה אמונות מגבילות לגבי זוגיות ואיך היא צריכה להיראות, שחוסמות אנשים מלמצוא את האהבה שלהם, אך כשמצליחים לזהות את כולן אפשר להתחיל לעבוד ולשנות. אני רואה את הקסם שקורה כשאנשים משחררים את התפיסות שעיכבו אותם, את הציפיות ואת הלחץ, וזה מרגש אותי כל פעם מחדש לגלות שזה יותר אפשרי ממה שנדמה לנו".

מסקנה רביעית: לבקש מהחברים לשדך

כששוחחתי עם המרואיינים רציתי להבין מה הם חושבים שכדאי לעשות כדי למצוא אהבה, ולא פחות מזה - איפה הם חושבים שעדיף לחפש אותה. כמעט כולם אמרו שההיכרות ביניהם נעשתה על ידי חברים, ורובם האמינו שחלק לא מבוטל מהחיבור החזק התרחש הודות לעובדה שהיה באמצע גורם מקשר ואוהד.
מיטל, שנענתה להפצרות החברים להכיר את הבחור המקסים ש"ממש-ממש מתאים לה", אמרה לי, "לא נכנסתי בכלל לאתרי היכרויות כי אני לא מתמצאת בהם. כל הזמן הסתובבתי עם תחושה שאני שונה, ושבגלל זה לעולם לא אצליח למצוא מישהו שיתאים לי, ובטח שלא בפלטפורמה הדיגיטלית. כשהשידוך הגיע דרך אנשים שהכרתי, זה נתפס אצלי כיותר אנושי ובר ביצוע, ונתן לי את התחושה שיש בינינו מראש משהו משפחתי וקרוב שמחבר בינינו. סמכתי עליהם ועל זה שהם סבורים שזה יכול להצליח, והרגשתי הרבה יותר בטוחה לנסות לצאת עם גבר שאני לא מכירה".
בדומה למיטל, גם הדס הכירה את בן הזוג שלה אחרי שחבר קרוב הבטיח לה "שהם יהיו מושלמים יחד". לדבריה, אם החבר השדכן לא היה מתעקש שהיא תיתן סיכוי נוסף אחרי הדייט הראשון, סביר שהם לא היו ממשיכים לצאת, ולא מגלים עד כמה הם באמת מתאימים זה לזו. "הכרתי הרבה בני זוג דרך אפליקציות, אבל מה שאין בהן זה את האדם המשותף שיכול לגרום לקשר לקרות.
"כשהכרתי את בן הזוג שלי לא רציתי להמשיך לדייט שני, ורק בזכות השכנועים של החבר שהכיר בינינו הסכמתי לנסות שוב. סמכתי על שיקול הדעת שלו כי הבנתי שהוא ראה משהו שאני אולי מפספסת. נתתי לזה עוד צ'אנס והרווחתי מזה בגדול".
כרמי ובנצי כיסאר, שהכירו בזכות שידוך של חברים, משבחים גם הם את דרך ההיכרות הזו. "חברים יודעים מי אנחנו לעומק. הם מכירים את האופי ואת דרך החיים שלנו, ויכולים לזהות ממש טוב מי יכול להתאים לנו. הם רואים מה משותף בסיפורים שלנו ואם יש לנו רצונות ושאיפות דומים, וזה בטוח יותר אמין ויעיל מלהכיר דרך אתרים, ששם אתה רחוק מלדעת מי יושב מאחורי המקלדת", אומר בנצי.
"אני באופן אישי התייאשתי מאתרי היכרויות", אומרת כרמי. "יש מתח סביב המפגש, חוסר רצינות מסוים והרבה אנרגיה שמתבזבזת כדי להבין אם זה האדם שאת מחפשת, כי אין דרך מספיק טובה לסנן ולדעת את זה מראש. אני מאמינה שהכי טוב זה לספר לכמה שיותר אנשים שאנחנו מחפשים בן/ת זוג, ולבקש שיכירו לנו. זה פשוט עובד".
חדי אקסלרד היא יועצת זוגית ומשפחתית (M.A), מרצה בתוכנית התואר השני ללימודי משפחה באקדמית תל אביב–יפו, ומגישה פינת טלוויזיה העוסקת בהורות ובזוגיות