במהלך עבודתי פגשתי גברים ונשים רבים שלא הצליחו לעזוב מערכת יחסים מתוך פחד עמוק שלא ימצאו מישהו אחר שיאהב אותם, והחזיקו באמונה שיסיימו את חייהם לבד. אמונה זו גרמה להם להיאחז בנישואיהם האומללים, למרות שברור היה להם שאינם רוצים להישאר עוד עם האדם עמו חלקו שנים נטולות אינטימיות רגשית ומינית.
למרות שבתחומים אחרים בחייהם הם הקרינו ביטחון עצמי והצלחה חיצונית, בשדה הזוגי הם התנהלו מתוך חוסר ביטחון ושיתוק מאמלל. עקב הקושי לשאת את הפער הזה, היו מביניהם שניהלו רומנים כמוצא חלקי וקיוו שהרומן יהפוך למערכת יחסים שתשמש להם גלגל הצלה. אחרים התלבטו במשך שנים יקרות, או נשארו שלא מתוך בחירה אלא מתוך תחושת הכרח, תוך כדי שכנועים עצמיים מוליכי שולל.
הפחד לפגוש את עצמנו
את הפחד להישאר לבד פוגשים גם רווקים ורווקות המגיעים לגיל מבוגר, והוא מלווה לעיתים בלחץ חברתי ובתחושה חמוצה שמשהו בהם אינו בסדר. הפחד הזה מועצם על ידי תחושת הייאוש של אלה שנשארו לכאורה מאחור, שהם לא כמו כולם ושמציאת התאמה הולכת ונעשית קשה יותר ויותר עם השנים. מאחורי הפחד הזה, בין אם הוא מופיע בתוך קשר ובין אם מחוצה לו, מסתתר לא פעם פחד עמוק יותר: הפחד להיות לבד ולפגוש שם את עצמנו שלא דרך עיניהם של אחרים. כלומר, לפגוש את עצמנו כפי שאנו ללא התיווך של הסביבה. פחד זה אינו מקרי. הוא קשור באופן עמוק לאופן שבו התעצבה תחושת העצמי שלנו, ולמידה שבה אנו מסוגלים להיות במגע עם החלקים הפנימיים והאותנטיים שבתוכנו.
הפסיכואנליטיקאי ד. ויניקוט חילק את ה"עצמי" שלנו לשניים. האחד הוא העצמי הסביבתי המתורגם לעברית כ"עצמי כוזב", אף שהשם אינו מבטא היטב את ההיבט התפקודי החשוב שלו. זהו חלק העצמי המתפתח בילדות כדי שנוכל להתאים לסביבה בתחילה ההורית, ובמסגרתו אנו לומדים כיצד עלינו לנהוג כדי לזכות בהערכה ובאהבה. מטבעו, זהו עצמי חסון יותר, נוקשה ומסתגל. חלקו השני של העצמי הוא פרטי, פנימי ואותנטי יותר, המתפתח בעקבות אהבה בלתי מותנית שקיבלנו ומתורגם כ"עצמי אמיתי", אף שגם כאן הבחירה בשם אינה מוצלחת לטעמי שכן שני העצמיים הם חלק אינטגרלי ממי שאנו ופועלים יחד.
ככל שמערכות היחסים הראשוניות שלנו עם הורינו, אך לא רק, היו קשות ומורכבות מבחינה רגשית, אם בעקבות חודרנות, הזנחה או הורה נרקיסיסט, העצמי הפרטי שלנו יהיה בוסרי ושברירי יותר. במקביל, אנו נשקיע מאמץ רב בפיתוח העצמי הסביבתי כדי לזכות בכבוד, הערכה ואהבה מצד הסובבים אותנו. אצל אנשים רבים, ובוודאי אצל מי שחוו ילדות טראומטית, העצמי הסביבתי משמש כמעין קביים עיקריים או פיגומים נפשיים התומכים בהתפתחות תחושת הערך העצמי לאורך השנים.
הצלחה בקריירה, קושי באינטימיות
העניין עם העצמי הסביבתי הוא שהוא אכן "עובד". הוא מזין אותנו כל עוד אנו באינטראקציה עם הסביבה, המשקפת לנו את עצמנו באופן חיובי ועונה על הצורך שלנו בהערכה ובנראות. אנשים המתקשים בתחום האינטימי יכולים להיות מוצלחים מאוד בקריירה, משום שהם נשענים על עצמי סביבתי מושחז מבלי שאיש יכיר אותם באמת או ידע מה מתחולל בתוכם. אך מה קורה לאותם אנשים כשהם נשארים לבד עם עצמם? ברגעים הללו העצמי הסביבתי חדל לשמש מקור הזנה, והם חווים את עצמם דרך העצמי הפנימי בלבד, כזה שאין לו דבר עם הצלחה, תדמית או מראית עין.
כאשר העצמי הסביבתי מפותח מאוד על חשבון עצמי פרטי שברירי, זר או מעורר בושה, אנו נחווה שני דברים הקשורים זה בזה, גם אם רבים אינם מודעים לכך. האחד, פחד עמוק ומערער מהמחשבה להיות לבד לאורך זמן ולפגוש את העצמי הפרטי ללא תיווך של בן זוג או סביבה. והשני, קושי משמעותי לפתח זוגיות טובה גם כאשר אנו פוגשים מישהו.
מכאן גם האמירה שמי שאין לו אינטימיות אמיתית עם עצמו, יתקשה מאוד לפתח אינטימיות עם אחר. השדה הזוגי הוא שדה של אינטימיות, של אמת ושל אותנטיות, לא של תדמיות או תכונות מסתגלות כמו ריצוי, טיפול באחרים, העמדת פנים או שמירת מרחק.
כאשר מרכיבים של העצמי הסביבתי כמו יופי, קריירה מזהירה, עושר או יכולות מסוימות נסדקים בעקבות אירוע טראומטי או נשחקים עם הזמן, תחושת העצמי שלנו עלולה להתערער. אז אנו עלולים למצוא את עצמנו עומדים חשופים מול העצמי הפנימי והפרטי שלנו. ברגעים כאלה עשויים לעלות פחדים עמוקים: שאין לנו מה להציע באמת, שאיננו ראויים לאהבה ושאיננו יודעים אם נכון לנו לעזוב בן זוג של שנים. אנו עלולים להתחיל לשאול אחרים מה נכון עבורנו, להתלבט זמן רב ולהתקשות לקבל החלטות, משום שכל החלטה מפגישה אותנו עם חלק מבויש, נבוך ומבולבל בתוכנו, כזה שאינו נשען עוד על הביטחון של העצמי הסביבתי.
ישנים במרחק סנטימטרים, עם תהום רגשית באמצע
קשה מאוד לעזוב זוגיות, גם אם היא גרועה או כבר "מתה", כאשר הנוף הפנימי שלנו מלא בספקות ובחששות. אם איננו מרגישים טוב בחברת עצמנו, מדוע שאחרים ירגישו טוב בחברתנו? ומה יש לנו להציע לאחרים, אם איננו נהנים ממה שיש לנו להציע לעצמנו כשאנו לבד? מתוך המקום הזה אנו עלולים לבחור זוגיות שאינה נובעת מהעצמי הפנימי והאותנטי, אלא משיקולים של סטטוס או הצלחה כלכלית, כלומר מתוך העצמי הסביבתי. ואז, לאחר שנים, נגלה שאמנם איננו לבד אך אנו בודדים מאוד. אם בחרנו ביופי, שלא נתפלא אם ישפטו אותנו לפיו גם כשהוא דוהה. אם בחרנו בכסף, שלא נתפלא אם ערכנו יימדד על פי הצלחתנו הכלכלית.
בחירה מתוך העצמי הסביבתי מאלצת אותנו להמשיך ולהעמיד פנים, ולהסתיר את עצמנו מבן זוגנו לעיתים במשך שנים. כך נוצרים מצבים שבהם בני זוג ישנים במרחק של סנטימטרים זה מזה, בעוד תהום רגשית מפרידה ביניהם. אצל אחרים הבחירה הזוגית נובעת מהרצון לברוח מעצמם ומהמפגש עם העצמי הפרטי. הם משתמשים באחר כמעין שמיכה המכסה על בדידותם. זו בחירה שמובילה לעוגמת נפש רבה, משום שהאחר יחוש שבחרנו בו קודם כל מתוך צורך, ורק לאחר מכן מתוך רצון. ככלל, ראוי שנזדקק למישהו מתוך אהבתנו אליו, ולא שנאהב אותו משום שאנו זקוקים לו כדי לברוח מעצמנו.
על מנת שנוכל לצאת ממערכת יחסים שאינה מספקת או להיכנס למערכת יחסים אינטימית, עלינו קודם כל להרגיש בנוח בחברת עצמנו ולהאמין שיש לנו מה להציע, בראש ובראשונה לעצמנו. אמונה כזו אינה קשורה בהכרח להצלחה או למסוגלות, אלא בידיעה שגם אם לא יבחרו בנו או אם ניכשל בדבר חשוב לנו, נהיה בסדר. משום שתמיד יהיה לנו את עצמנו. נוכל להיות שם עבור עצמנו עוד לפני שנבקש מאחרים להיות שם עבורנו. בשלות לקשר עוברת, בין היתר, דרך אותנטיות וחיבור פנימי. היא מסמלת חופש מסוים מהעצמי הסביבתי — היכולת להפסיק להעמיד פנים שאנו מישהו אחר. היא מאפשרת לנו להיות חשופים, פגיעים ושלמים גם עם האזורים החלשים והמבוישים שבנו, אותם אזורים השייכים לעצמי הפרטי.
- הכותב הוא עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט ומטפל זוגי
