בשיתוף יפאורה
"אין פה לסביות" הוא משפט שמיא קידר שמעה לא פעם באזור פרדס חנה-כרכור. התשובה שלה הייתה להקים את "ישפה" – ליין מסיבות שהפך בתוך זמן קצר למיזם מדובר בקהילה הלסבית. לקראת תפוזינה סינגלס ראן, מרוץ הרווקים והרווקות של תל אביב-יפו שייערך בספטמבר, יצאנו לבדוק איך נשים מכירות נשים בעולם האמיתי.
"יש פה, יש פה לסביות. יש פה קהילה. פשוט אין לה מרחב לצאת אליו", אומרת קידר, סטודנטית בת 26 שמתגוררת בגבעת עדה. היא מטפלת בילדים ומדריכה בעמותת "חושן", במסגרתה היא מעבירה הכשרות לאנשי חינוך בנושא עבודה עם בני נוער להט"ב. "זה ממש מתן כלים וידע. זה משנה מציאות", היא מסבירה.
את "ישפה" היא הקימה יחד עם שותפתה הדר רון, אותה הכירה במגרש הכדורגל. "הדר הקימה קבוצת כדורגל לנשים, חובבנית לגמרי", מספרת קידר. "היינו נפגשות לשחק, ואחרי אחד המשחקים ישבנו ודיברנו על איך מכירות פה בנות באזור. הרגשנו שאין איפה. אין בר, ליין, או בית קפה להט"בי אחד שאפשר להגיד עליו 'זה המקום שלנו'".
3 צפייה בגלריה


הדר רון (מימין) ומיא קידר. "אחד הדברים שהכי מאפיינים את הליין זה שאפשר לדבר איתנו"
(באדיבות המצולמות)
העיתוי היה כמעט בלתי אפשרי: בזמן שהתחילו לתכנן את המסיבה הראשונה, פרצה המלחמה עם איראן ב-2025. "הדר באה אליי עם רעיון משוגע: 'מיא, בוא נעשה מסיבת בזק שלושה ימים אחרי שהתחילה המלחמה'".
בתוך פחות מ-24 שעות, הן הקימו מאפס מסיבה תחת מגבלות התקהלות. "סגרנו מקום במרכז הצעירים בפרדס חנה, בעזרת נועה, רכזת הלהט"ב. היינו מוגבלות ל-50 נשים, אבל פנו אלינו בערך 100. מכרנו 50 כרטיסים, ועוד 50 רצו להגיע. הקידום היה אורגני. פרסמנו בוואטסאפ ופייסבוק, ביקשנו מחברות שיפיצו, וזה התפוצץ. הבנו שיש צורך עצום - נשים רוצות לצאת, להכיר, לרקוד, להיות ביחד".
מאז המסיבה המחתרתית הראשונה, "ישפה" כבר הספיק להפוך למסיבה "אמיתית" במועדון, והביקוש רק גדל. "ההרגשה שלנו - שיש נשים, רק שאין מרחב למפגש - קיבלה הוכחה בשטח", אומרת קידר. "בכל האזור של פרדס חנה, זיכרון, בנימינה, גבעת עדה - אין ליינים, אין ברים להט"ביים, אין אירועים לצעירות. אז את לא רואה את הקהילה בעיניים, אבל היא פה, היא פשוט בבית".
הייחוד של "ישפה" לא נעצר במקום הגיאוגרפי. זה גם עניין של אווירה. בניגוד לחלק מהליינים התל אביביים, שקידר מכירה טוב, כאן היא והדר ניסו לבנות משהו אחר. "יש ליינים מעולים, כמו השופי, שגם תמכו בנו ועזרו לפרסם", היא מבהירה, "אצלנו המרחב הוא קצת אחר. פחות אנדרגראונד אפלולי, יותר מסיבה קהילתית".
היא מתארת ערב שבו נשים בנות 60 ו-70 רוקדות לצד נשים בנות 20. "זה שילוב שלא ראיתי כמעט באף מקום. כאן זה קורה, וזה מרגש. אני רוצה לעמוד במסיבה ולהסתכל קדימה, לראות את עצמי בעתיד. להבין שיש חיים טובים גם כלסבית מבוגרת. דימויים כאלה כמעט לא קיימים היום, וזה חשוב בטירוף".
3 צפייה בגלריה


מסיבה של ליין "ישפה". "ההרגשה שלנו - שיש נשים, רק שאין מרחב למפגש - קיבלה הוכחה בשטח"
(באדיבות הדר רון ומיא קידר)
לצד הרב-דוריות, יש עוד מרכיב קריטי באווירה: נגישות. "אחד הדברים שהכי מאפיינים את הליין זה שאפשר לדבר איתנו", אומרת קידר. "הרבה מהנשים שהגיעו כתבו לנו לפני. היו חששות, שאלות. גם אם בסוף החליטו לא לבוא - זה בסדר. יש למי לפנות, יש פנים לדבר הזה. יש 'אמא ואמא' של המקום".
הקו הזה נמשך גם לתוך המסיבה עצמה. "זאת מסיבה לכל דבר. די-ג'ייות, אלכוהול, רחבה. המוזיקה מגוונת - פופ, מזרחית, האוס. אני ואדר כל הזמן מסתובבות במרחב, מדברות עם נשים, רואות שהכל בסדר. יש תמיד אזור ישיבה ושיחה, למי שלא רוצה לקרוע את הרחבה".
"פרסמנו את אחת המסיבות בקבוצת פייסבוק גדולה של פרדס חנה. כמות ההייט שקיבלנו שם הייתה מטורפת"
במסיבה הקרובה הן מוסיפות אלמנט חדש - פינת שידוכים. "תהיה קופידונית שתסתובב, למי שרוצה עזרה בלגשת למישהי שמצאה חן בעיניה", היא מספרת. "הרבה נשים אומרות שקשה להן לעשות את הצעד הראשון, אז החלטנו לתת לזה מענה. הרעיון הוא להנמיך את רף החרדה, שיהיה יותר קל להתחיל לדבר".
קשה לנתק את החשיבות מהמציאות הפוליטית-חברתית שבתוכה קם הליין. קידר, שגם הדריכה בעבר בארגון הנוער "איגי" והייתה פעילה בארגון "אישה לאישה", עוקבת מקרוב אחרי מה שקורה. "השבוע שמענו על סגירת הווידאו בירושלים - אחד המוסדות הלהט"ביים הוותיקים בארץ. במקביל מדברים על פיטורים של עשרות רכזי להט"ב. מקומות נסגרים, מצמצמים לנו את הזכויות. על הרקע הזה, להקים ליין לסבי בפרדס חנה זה לא רק בילוי - זו הצהרה".
את ההתנגדות הן חוו על בשרן, דווקא במקום שנחשב ליברלי יחסית. "פרסמנו את אחת המסיבות בקבוצת פייסבוק גדולה של פרדס חנה. כמות ההייט שקיבלנו שם הייתה מטורפת. תגובות בסגנון 'תחזרו לחור שממנו יצאתן', 'ניפגש בגיהינום', ו'לא ייאמן מה פרדס חנה הפכה להיות'".
בזמן חודש הגאווה, המסר שלה ברור. "אנחנו כאן ובכל מקום", היא אומרת. "חשוב שיהיו לנו מרחבים שהם שלנו, במיוחד כל עוד אין לנו זכויות מלאות במדינה הזאת, וכל עוד אני לא יכולה להסתובב ברחוב בביטחון. כל מסיבה כזאת היא לא רק בילוי - היא תזכורת לזה שאנחנו לא לבד".
המסיבה הקרובה של "ישפה" תתקיים במוצאי שבת, 20 ביוני, בזיכרון יעקב. זו עוד לבנה קטנה בבניית מציאות שבה אף אחת כבר לא מרגישה שהיא "הלסבית היחידה בעולם".
"כל הארץ באפליקציות"
סתיו ביטון כבר רגילה לזה. לפני כל אירוע, בשעות הצהריים, מתחילים הטלפונים. ביטון, 34, התרגלה אך עדיין מופתעת ממבול הפניות מנשים שמודיעות לה שהן לא יצליחו להגיע לאירוע השידוכים שהיא מארגנת. "באירועים של הקהילה, נשים לסביות וביסקסואליות מתקשרות אליי לפני האירוע, אומרות לי: 'אין מצב, אני בלחץ, יהיה מביך'. ולכן בכל פעם מחדש אני בשוק", היא מספרת.
"כבר בשעה הראשונה כולן 'מתערבבות' אחת עם השנייה", היא מספרת. "הרבה מגיעות לבד ואז אין לך ברירה, את מדברת עם אנשים. המבוכה נעלמת תוך חצי שעה. גם אם לא תכירי את אהבת חייך, עצם היציאה מאזור הנוחות היא חוויה חזקה. להגיד בקול: אני רוצה זוגיות ואני באה לאירוע בשביל זה, זו אמירה משמעותית".
ביטון היא בין הבודדות שעוסקות בשידוכים לקהילה הלסבית-ביסקסואלית-טרנסית. כלומר, כל מי שלא נופלים תחת הקטגוריה "הומו". אחרי שנים בהן הפעילה אירועי היכרות לסטרייטים תחת המותג "חיבורים עם סתיו", היא הבינה שיש צורך דומה גם בקהילה הגאה.
למרות הרבה התלבטויות וספקות, הליין של ביטון הצליח מעל ומעבר. נשים הגיעו בהמוניהן, למטרות שונות - ממציאת חברות ועד למציאת זוגיות. "הגיעו נשים לאירועים לאו דווקא בקטע רומנטי, אלא כדי להתערבב, משהו שפחות קורה כשפשוט הולכים לבר לסביות", מספרת ביטון. "הרבה הגיעו כחברות לאירועים הבאים. יש הרבה נשים שאין להן חברות לסביות, אז הן מגיעות, מכירות, ואחר כך גם יוצאות לדייטים".
אחרי תקופה הליין נעצר, אבל בשנים האחרונות חזרה ביטון להפיק אירועי היכרות לנשים תחת "חיבורים עם סתיו". לדבריה, זה מאתגר יותר מאשר עם סטרייטים. "הקהילה קטנה, ויש חששות, כמו לפגוש אקסית. בשעה הראשונה יש מינגלינג, לפעמים כרטיסיות עם שאלות, בינגו, או 'קופידוניות' שמסתובבות ועוזרות לחבר. אחר כך אני מתחילה הנחיה - משחקים, שיתופים, תכנים מונחים. זה ערב חווייתי, עם סבבי היכרות אחד על אחת, ומקום לפרטיות".
מחוץ לאירועים, היא אומרת, רוב ההיכרויות עדיין מתרחשות באפליקציות או דרך חברות. "כמה שלא אוהבים את האפליקציות - בסוף כמעט כל הארץ שם".
"אנחנו באות לעזור לארגונים שאין להם מענה מהמדינה, לפתח להם כלים, לתת גב טכנולוגי וחברתי. על הדרך קורות חברויות, ולעתים גם זוגיות"
"המילואים של הלסביות"
הדייקאתון, האקתון לסביות - מציע מודל אחר לחלוטין להיכרות: פחות "סווייפ", יותר עשייה משותפת. מאחורי הדייקאתון עומדת עמית רהב, מתכנתת ואקטיביסטית תל אביבית בת 37. מה שהתחיל כפוסט בפייסבוק הפך למפגש ראשון במרכז הגאה, ומשם לאירוע שנתי עם כ-300 משתתפות. "זה היה אקט של ריבאונד לאקסית לפני חמש שנים", היא צוחקת, "אבל עם הזמן זה נהיה קהילה".
במשך 24 שעות נשים מהקהילה - לא רק מתכנתות, אלא גם מעצבות, כותבות תוכן ועוד - מתכנסות כדי לפתח פתרונות טכנולוגיים עבור ארגונים להט"ביים וחברתיים. בכל שנה נבחרים גופים אחרים: החל מבטיחות במרחב העירוני, דרך רפואה להט"בית, ועד עבודה עם בית הקהילות הלהט"ביות בחיפה. "אנחנו שואלות את הארגונים: איזה כלי יעזור לכם להיות פי עשר יותר אפקטיביים? ומנסות לבנות אותו", היא מסבירה.
מאחורי השורה התחתונה הטכנולוגית מסתתרת אופציה רומנטית: זה גם אירוע היכרות. "אני לא אומרת 'בואו לשידוכים'", רהב מדגישה. "אני אומרת: בואו לעבוד יחד. זה כמו מילואים של הלסביות. אנחנו באות לעזור לארגונים שאין להם מענה מהמדינה, לפתח להם כלים, לתת גב טכנולוגי וחברתי. על הדרך קורות חברויות, ולעתים גם זוגיות".
עמית רהבבאדיבות המצולמתסיפורי הזוגות כבר הפכו לחלק מהמיתולוגיה הפנימית של הדייקאתון. חלקם הכירו לפני, אבל "הפכו לזוג של הדייקאתון" אחרי שעברו אותו יחד. אחרות נפגשו שם בפעם הראשונה.
יש גם רגעים של תרבות ואוויר לנשימה: סטנדאפ, מוזיקה, אורחות מהקהילה - כמו טס השילוני וטליה ברטפלד, שמגיעות לשבור את האינטנסיביות. "הכי מרגש זה הרגע שאחרי, כשהאירוע נגמר וכולן יוצאות עם כוכבים בעיניים. יש תחושה שאנחנו ממש מעצבות את המציאות עם צדק, שוויון, אמפתיה".
בינתיים, הכוח הקטן-גדול של הדייקאתון ממשיך לפעול. ב-26-25 ביוני יתקיים האירוע הבא במרכז הגאה בתל אביב. הוא פתוח לנשים ממגוון תחומים - לא רק למתכנתות. "אחד המחסומים הכי גדולים לנשים הוא התחושה שהן 'לא מספיק טכניות'", רהב מדגישה. "לא צריך להיות גאונות קוד. צריך לרצות לעשות טוב, ולהיות מוכנות לזה שבין שורות קוד אולי תמצאו מישהי לדבר איתה עד הבוקר".
בשיתוף יפאורה
פורסם לראשונה: 08:54, 17.06.26




