"יש לי חברה שילדה לפני חצי שנה את הבת השנייה שלה. הייתי איתה בחדר הלידה ואמרתי לה 'גברת, הגיע הזמן להגביר את הקצב. הבת שלי עומדת ללדת את הבן השלישי שלה'. כשהחברות שלי עסוקות בגידול הילדים שלהן, אני עסוקה בגידול הנכדים. זאת זכות להיות סבתא צעירה וכיף גדול", מספרת קלודין פרץ (42), מהיישוב אבני חפץ, אמא לחמישה ילדים וסבתא לשלושה נכדים.
"הייתי דתיה חרדית והכרתי את הגרוש שלי בגיל שש עשרה וחצי דרך חברים משותפים. הוא היה גדול ממני בשלוש שנים ובגיל 17 כבר התחתנתי. אחרי שמונה שנות נישואים התגרשנו. חיינו מכלום אבל היינו מאושרים עד שהתבגרתי והתחלתי לראות דברים בצורה אחרת. הזוגיות כבר לא עבדה בשבילי וקיבלתי אומץ להתגרש וגם לחזור בשאלה. היה לי קשה לעשות את הצעד כי הייתי עוד ילדה בעצמי, אמא לארבעה ילדים קטנים. בשלב הראשוני ההורים עזרו לי אבל אח"כ הגעתי למצב שלא יכולתי לגדל את הילדים. הייתי נפש פצועה אז השרביט עבר לידי הגרוש והוא גידל אותם בזמן שאני התרכזתי בריפוי עצמי. אלה היו שנים מאוד קשות. עברתי תלאות וייסורים אבל אף פעם לא היה נתק מהילדים. תמיד היה בינינו קשר מדהים ואוהב והייתי מעורבת בגידול שלהם.
"אחרי ארבע שנים הכרתי את בעלי. התארחתי אצל חברה ונתקע לי האוטו והוא הגיע כדי לעזור לי והקפיץ אותי הביתה. כשהבנתי שיש עניין רומנטי ישר אמרתי 'שומע? יש לי ארבעה ילדים וגרוש'".
'וגרוש'? למה התכוונת?
"הגרוש היה חלק מהבית שלי. הוא גר אצל ההורים שלי עם הילדים. החבר החדש היה צריך לדעת שאם הוא ישב איתי יחד בשולחן השבת, ישב שם גם אבא של הילדים שלי והוא במקום הראשון כי הוא מגדל אותם. לפעמים בכוונה הייתי מפגישה את שניהם כדי להבהיר לו שהגרוש שם כי הוא לנצח יישאר אבא של הילדים. במקביל הוא הבין שזה לא לוקח את המקום שלו אצלי ושאני אוהבת אותו באמת. התחתנו כשהייתי בת 28 ונולד לנו ילד משותף. כשהתחתנתי בפעם השנייה הייתי קלודין אחרת וידעתי בדיוק מה אני רוצה. יש לנו זוגיות מדהימה".
מתי גילית שאת עומדת להיות סבתא?
"נפל לי האסימון שאני הולכת להיות סבתא בקורונה. הבת שלי הייתה בבידוד עם כמה חברות מהאולפנה שלה. היא התקשרה אליי ואמרה: 'אמא, רק שתדעי שאני יוצאת עם מישהו וזה רציני'. היא הייתה בת 21 בזמנו, דתייה לאומית מבני עקיבא. באינסטינקט הראשוני שאלתי אותה אם אני עומדת להיות סבתא והיא צחקה. כעבור חצי שנה הם התחתנו והביאו ילד. הפכתי לסבתא בגיל 39. בן הזקונים שלי היה רק בן 11 אז".
איך הגבת?
"שמחתי כי הבנתי שיש לי איזושהי דרך לפצות את הבת שלי על זמנים שאולי לא הייתי שם. גם התרגשתי לגלות שהבת שלי כל כך בוגרת ומתקדמת בחיים ובונה קן משלה. ידעתי שהיא תהיה אמא אלופה והיא באמת כזאת. היא הפכה אותי בגיל 42 לסבתא לשלושה צמודים והיא תותחית ומטפלת בהם כל כך יפה. הנכדים לא קוראים לי סבתא אלא 'מֶר-מֶר' שזה סבתא בצרפתית וזה מרגש וממלא אותי. כך בדיוק הילדים שלי קוראים לאמא שלי. זה מרגיש לי יותר צעיר. 'סבתא' זה קצת זקן לי ואני לא זקנה אז זה לא פייר".
יש מינוס בלהיות סבתא צעירה?
"המינוס הכי גדול הוא שאני עדיין לא בפנסיה. אני חייבת לעבוד ולהתפרנס ולכן יש לי פחות זמן לבלות עם הנכדים ולעזור לגדל אותם. במדינה שלנו צריך לעבוד מסביב לשעון, אבל כשיש לי זמן פנוי לעצמי אין לי בעיה לוותר עליו עבורם. אני משתדלת לעזור כמה שאני יכולה וכמעט אף פעם לא אומרת לא כשמבקשים ממני. הדבר היחיד שמבאס אותי הוא שאני לא יכולה לתת יותר. אין כמו להיות סבתא צעירה. אני מאחלת לבת שלי להיות סבתא צעירה וסביר להניח שהיא באמת תהיה כי גם אמא שלי הפכה לסבתא בגיל 40".
"נכדים זה כיף כי בסופו של דבר, כשהבייביסיטר נגמר, הדבר המתוק הזה חוזר לבעליו ואני חוזרת לעיסוקים שלי ולחופש שלי. מישהי אחרת צריכה להתמודד עם הגידול"
מה כל כך טוב בזה?
"הכול! אני מרגישה צעירה יותר. כשקוראים לי אמא אנשים מרימים גבה אז בטח ובטח כשקוראים לי סבתא. התגובות מהסביבה מחממות את הלב כי הן תמיד תגובות של הלם ועידוד: 'וואו!', 'כל הכבוד' ואז הסקרנות צצה ושואלים: 'וואי, בת כמה את? או 'בת כמה היית כשהתחתנת?'. לפעמים נכנסות אליי לסטודיו לקוחות וממש רוצות לדעת את כל השתלשלות העניינים. אני מורגלת בשאלות מהסוג הזה.
"נכדים זה כיף כי בסופו של דבר, כשהבייביסיטר נגמר, הדבר המתוק הזה חוזר לבעליו ואני חוזרת לעיסוקים שלי ולחופש שלי. מישהי אחרת צריכה להתמודד עם הגידול. אף פעם לא הסכמתי לעבוד בגן ילדים או עם ילדים באופן כללי כי תמיד שמרתי את הסבלנות לילדים שלי והיום אני שומרת אותה גם לנכדים שלי וגם לאלו שעוד יגיעו בעזרת השם. הבן שלי עוד מעט מתחתן ובעזרת השם גם ממנו יהיו לי נכדים. כשכולם מתכנסים אצלי פה, זה הרגע שלשמו אני חיה. הנכדים הם החיים שלי. לשמחתי, עוד לא נתקלתי באיזשהו רגע שבו נגמרה לי הסבלנות או לא היה לי כוח".
ילד בן 3, נכד בן 11
גם קארין ימין (49), מסביון, הפכה לסבתא לראשונה בגיל מאוד צעיר. היא אמא לשישה ילדים וסבתא לשלושה נכדים. היא תמיד ידעה שהיא תהיה אמא צעירה וגם סבתא צעירה אבל לא תיארה לעצמה שכאשר הנכד שלה יהיה בן 8 בלבד, היא תהפוך שוב לאמא לתינוק קטן.
"הבת הגדולה שלי בת 28 והקטן רק בן שלוש. אני סבתא לשלושה נכדים שגדולים מהבן שלי, את קולטת? זה לא פשוט להיות גם אמא וגם סבתא לשלושה נכדים. זו משרה מלאה לכל דבר ועניין. יש ימים שממש קשה לי אבל אני כבר שוחה בזה ויודעת לתמרן בין כל הכובעים שלי. אני חושבת שגדלתי לתוך זה כי אני אמא מגיל 21 והבאתי ילדים צמודים".
את בעלה היא הכירה במהלך שירותה הצבאי, בגיל 19, וכעבור שנה הם כבר נישאו. 30 שנה אחרי, הם עדיין ביחד: "זו הייתה אהבה ממבט ראשון, התאהבות מטורפת ומאז לא נפרדנו. רציתי להתחתן צעירה כי הייתי ילדה של בית ומשפחה. אני הבכורה מתוך ארבעה אחים. אמא שלי עבדה מאוד קשה ואני עזרתי לטפל באחים שלי".
ידעת גם שתהיי סבתא צעירה?
"תיארתי לעצמי שזה יקרה כי הילדה שלי התחתנה בגיל 17 וחצי. בגיל 18 היא כבר הפכה לאמא ואני הפכתי לסבתא בגיל 38 בלבד. כשהנכד הבכור שלי נולד, הבת הקטנה שלי הייתה בת ארבע בלבד. גידלנו אותם ביחד, אני והבת הגדולה שלי: גינות ציבוריות, הצגות ילדים, אטרקציות... עד היום, הם רבים מכות כמו אחים".
לא הכול הלך חלק. בתה חוותה גירושים והיא נאלצה לקחת את המושכות לידיה: "היו תקופות שהרגשתי שאני אמא של הנכדים", היא מודה, "הבת שלי עוד תינוקת בעצמה, עוד לא עיכלה שהיא אמא ופתאום גירושים. היום אני יכולה לומר שאני כבר סבתא 'על מלא'. הנכדים כבר גדולים, אני לא מגדלת אותם אלא נהנית מהם. הם עושים לי מסאז' ומכינים לי נס קפה. הם הלב שלי".
איך את מתמודדת עם הטייטל?
"בעיניי 'סבתא' זה כיף גדול אבל לא כל אחת מרגישה בנוח עם התואר. חמותי, כמוני, הפכה לסבתא בגיל 38, אבל נהגה לבקש מהנכדים שיקראו לה דודה ולא סבתא. אני נהנית מזה. עד היום אני הולכת איתם וכולם שואלים איך יכול להיות שאני סבתא שלהם והנכדים צוחקים. מהיום הראשון הייתי גאה בתואר הזה. בעיניי, להיות סבתא צעירה זו חוויה מטורפת כי מתוצר של אהבה נוצר עוד תוצר של אהבה ופתאום את מבינה את המשמעות של החיים ומהי המשכיות. אני אמא של הילדים ועכשיו גם סבתא של הילדים שלהם. את שואלת את עצמך: מה? כל אלה יצאו ממני? היום, כשאני לא צריכה לטרוח ולעזור לגדל אותם, אני נהנית מכל רגע. אני מקבלת מהם שלל מחמאות כמו: 'את הסבתא הכי יפה בעולם', ו'את החיים שלי' וזה הכיף הכי גדול שקיים. כשנועם, בן הזקונים שלי, רב איתם, אני כועסת עליו, לא עליהם".
"כשסיפרנו לילדים שנכנסתי להיריון בגיל 46 התגובות היו מאוד שונות בין ילד לילד. הקטנה אמרה 'איכס, בא לי להקיא', החיילת שאלה אם עוד עושים דברים כאלה בגיל שלי והבנים שלי שמחו אבל גם אמרו 'אמא, איזה פדיחות. יש לך נכדים. את כבר סבתא'"
בואי נדבר על זה. את סבתא לנכד בכור בן 11 ואמא לילד בן שלוש. איך זה קרה?
"ככה השם רצה. לא תכננתי לגדל חמישה ילדים, לרדת במשקל, לעבור טיפולים אסתטיים בגוף, להיות בשיא שלי ואז ולגלות, בגיל 46, ביום מסיבת בת המצווה של הקטנה שלי, שאני שוב בהריון. הייתי אחרי ניתוח קיצור קיבה אז חשבתי שהבחילות, החולשה והשינויים שהגוף עובר הם השלכות של הניתוח. עשיתי בדיקת הריון ביתית של סטיק ושלחתי לבעלי בהודעה את התמונה. הוא שאל אותי אם יש לי קורונה אז עניתי לו: 'לא, יש לי עוד ילד'. הוא היה בהלם. חששתי מאוד כי לא ידעתי אם מותר לי להיכנס להריון אחרי הניתוח אבל המנתח אמר שאין שום בעיה והוסיף 'מזל טוב'. לא היה לי קל אבל אני אישה מאמינה ובחיים לא הייתי מסוגלת לעשות הפלה. הקב"ה נתן לי מתנה כזאת יקרה בגיל כזה ואני חיבקתי אותה בשתי ידיים".
איך היו התגובות?
"כשסיפרנו לילדים התגובות היו מאוד שונות בין ילד לילד. הקטנה אמרה 'איכס, בא לי להקיא', החיילת שאלה אם עוד עושים דברים כאלה בגיל שלי והבנים שלי שמחו אבל גם אמרו 'אמא, איזה פדיחות. יש לך נכדים. את סבתא'. ברגע שקיבלתי והשלמתי עם זה, לא עניין אותי מה אמרו אנשים. היריון בגיל 46 נחשב להיריון בסיכון גבוה ולכן כל המשפחה נכנסה לדריכות. כולם עטפו אותי ופינקו אותי. לדעתי, היו אלו תשעת החודשים היפים בחיי. הרגשתי כמו נסיכה מהאגדות ולא הייתי צריכה לעשות כלום. ילדתי בניתוח קיסרי וארבעה חודשים אחרי נאלצתי לעבור ניתוח נוסף. היה לי מאוד קשה לתפקד והמשפחה הייתה שם כל הזמן כדי לעזור לי, לטפל בי וגם בנועם הקטן. לפני כן, הייתי מקבלת טלפון: 'אמא, הילדים אצלך' או 'אמא, אנחנו באים בשבת'. שני הגדולים שלי התגרשו עם ילדים קטנים אז הייתי חייבת להיות סבתא נוכחת ולעזור להם ופתאום היוצרות התהפכו: הם עזרו לי. היום אנחנו מגדלים יחד את הילדים ואת הנכדים. יותר מזה, הנכדים שלי עוזרים לגדל את הקטן שלי, את דוד שלהם, נועם שהוא נס משמיים".
הקשר המשפחתי התחזק?
"מה שנועם עשה בתוך הבית אי אפשר להסביר בכלל. הוא הכניס המון שמחה וחיבר אותנו עוד יותר. אם בבית רגיל הילדים והנכדים באים לבקר פעם בשבוע, אז אצלי הם מגיעים יום כן יום לא כי הם מתגעגעים אליו. בשבת אני מכינה הכול והילדים והנכדים באים אליי, אחת לשבועיים, כדי לשמור על אחדות המשפחה. אף אחד לא נעדר משבת. גם הזוגיות שלי התחזקה. יש לי זוגיות מטורפת עם בעלי ואנחנו מתאהבים כל יום מחדש. בגלל העסק המשפחתי הוא היה חי כל השנים על הקו ולא היה שותף בגידול הילדים. עכשיו, הוא עצר וזוכה לראשונה לחוות אבהות בגידול הילדים: הוא לוקח לרופא, מחליף חיתולים, קם בלילות ומחובר לנועם יותר ממני ולא מוותר על שום דקה ושום חוויה איתו. אני אפילו קצת מתחרטת שלא הבאתי ישר עוד ילד כדי שיהיה לנועם אח או אחות לשחק איתם. כואב לי שנועם לבד כי כל האחים שלו כבר גדולים ונכון שיש נכדים אבל במהלך השבוע כל אחד חי את החיים והשגרה שלו".
ואיך השגרה שלך? איך את מתמרנת בין קריירה, ילדים ונכדים?
"בשגרה, אני מנהלת את סלון הכלות של הבת שלי ומתמרנת בין העסק לבית. כשאני יכולה לתת יותר - אני נותנת יותר אבל בימים שהילדים לא מרגישים טוב אני מאצילה סמכויות על העובדים. בין כל אלה, אני תמיד מוצאת זמן לעצמי. פעם בשבוע אני הולכת למפגשים של העצמה נשית ולא מוותרת לעצמי, יוצאת לבילוי או לסופ"ש עם בעלי. הסוד הוא שכולם נרתמים האחד למען השנייה. אחי הקטן עוזר לי לגדל את נועם. הוא נשוי ללא ילדים ומהיום שנועם נולד הוא ואשתו הם יד ימיני. אין ערב שהם לא מגיעים למקלחת שלו. בנוסף יש לנועם אחים גדולים אז אין מצב שאני רוצה ללכת למקום כלשהו ואין מי שישמור עליו. יש בין כולנו תקשורת מדהימה ויש גם חברות טובה אז הכול קל יותר ככה".
