(צילום: Shutterstock)

בואו נדבר על פנטזיות. פנטזיה מאפשרת לנו לברוח מהמציאות ומנחמת אותנו לרגע, מסמנת לנו את דרכנו לעבר האידיאל הנכסף. היא משנה במידה מסוימת את התודעה שלנו, וכמו עם כל חומר משנה תודעה, גם במקרה של פנטזיה נמצא עצמנו נופלים בסוף חזרה אל קרקע המציאות החלקית, הבודדה והאפרורית. לא פלא כי ישנם כאלה המפחדים לפנטז, ומתייחסים לפנטזיה כאל תופעת לוואי של המוח שמוטב להדיר הצידה ולחיות את המציאות הקונקרטית. אחרים מתמכרים אליה על חשבון המציאות, נמנעים מהשתתפות מלאה בחיים ומהתמסרות מלאה למערכות יחסים. פנטזיה יכולה להעשיר את חיינו או למרר אותם, היא יכולה לגרום לנו לפעול או לשתק אותנו, היא יכולה להוות גשר אל האחר או אי בודד ונטול גישה.
פנטזיה כוללת לא פעם השתוקקות לאדם שזמין אלינו באופן חלקי או שונה מהאדם שאיתו אנו חיים, וכאשר אנו רוצים מישהו שלא לגמרי זמין לנו, הכמיהה להיות קרובים אליו תגבר ביחס ישר לקושי להתקרב אליו. זה אומר שאנו יכולים למצוא את עצמנו במערכות יחסים עם אנשים שאינם זמינים באופן מלא, מבולבלים, נשואים, אמביוולנטיים, גרים רחוק ובלתי מושגים. אומנם מערכות יחסים אלה מאופיינות בתשוקה, סערת רגשות ועניין רב, אולם הקושי הגדול שלהן טמון בעצם המימוש.

הדרמה של הילדות

פנטזיה היא ביטוי של כמיהה והיא גם מתדלקת אותה. כמיהה נוצרת מחסך, והיא מכוונת למה שחסר או שיש מעט ממנו. כאשר אנו כמהים למישהו, אנו יוצרים בפנטזיה תמונה מנטאלית של האדם שבו אנו חושקים, ומרגישים איך זה להיות קרוב אליו. מה שמניע את הכמיהה לאחר הוא בעצם הרצון בקרבה ושייכות. מקור האמונה הזו הוא לא בקשרים רומנטיים, אלא בקשר הראשוני עם הורינו שיצר את האישיות הכמהה מלכתחילה.

אף הורה לא יכול להיות זמין אלינו באופן מלאאף הורה לא יכול להיות זמין אלינו באופן מלא
אף הורה לא יכול להיות זמין אלינו באופן מלא
(צילום: Shutterstock)
אף הורה לא יכול להיות זמין אלינו באופן מלא, ועל כן כולנו הרגשנו חסך כלשהו בתשומת לב, שעליו הקלנו באמצעות פנטזיה (כפי שקורה באופן טבעי עם בן-זוג שאינו יכול למלא את כל צרכינו). אולם ככל שהורה היה פחות זמין בילדותנו מסיבותיו שלו, כך הכמיהה אליו נחוותה כעוצמתית יותר (או להפך, לעיתים פשוט ויתרנו על הצרכים הרגשיים שלנו או תיעלנו אותם למקומות אחרים).
אם גדלנו עם חסכים גדולים מדי, יקרו לנו שני דברים: האחד הוא שנפרש בטעות את חוסר הזמינות של הורינו כקושי אובייקטיבי לאהוב אותנו מסיבות הטמונות בנו, ועל כן מתחת לכמיהה עזה לאחר, אנו נגלה לרוב רגשות של צער, אובדן, תחושה של חוסר ערך ובושה. הדבר השני הוא שכאנשים בוגרים נפנה משאבי נפש רבים לכמיהה לבן-זוג רומנטי לא זמין או לא נגיש, שתזכיר לנו את חוסר הזמינות של הורינו ובכך נשחזר את הדרמה של ילדותנו.
אצל אנשים מסוימים זו הדרמה הבסיסית של חייהם, והיא נובעת היישר מהשבר הבסיסי שהם חוו בילדותם. אדם יכול להיווכח כי תשוקה מתעוררת אצלו אך ורק כשהוא נמשך למישהו מושג באופן חלקי בלבד, ומה שמעורר אותו מבחינה מינית ורגשית הוא התחושה שהוא כמעט אהוב על-ידי האחר, אך אף פעם לא באופן מלא. המטרה הלא מודעת כאן היא בעצם להפוך את חוסר הזמינות לזמינות, ובכך לתקן את העבר ולקבל תוקף אישי. לצערם של רבים, גם אם בסופו של דבר הם משיגים את מושא התשוקה הרומנטי שלהם, מערכת היחסים מסתיימת בסופו של דבר עקב פרידה או התייאשות מחוסר הנגישות של בן-הזוג.
באופן אירוני, מערכות היחסים שהכי קשה לנו לשחרר הן אלה שכבר טעמנו מהן, אך לא הצלחנו למצותן עד תום. סיפוק חלקי הוא הדבר הטראגי ביותר שיכול לקרות לנו במסגרת קשר רומנטי, והכמיהה שנוצרת ממנו היא העקשנית והארוכה ביותר, מכיוון שאנו נמשיך לנהל קשר בפנטזיה עם אותו אדם, ונתקשה להרפות ולהמשיך הלאה, לעיתים גם במשך שנים.

להיות עם אחד ולפנטז על אחר

אם אתם נמצאים עם אדם מסוים ומפנטזים באופן קבוע על אחר, יתכן שאתם נמצאים עם האדם הלא נכון. קשה להתעלם מפנטזיות טורדניות כפי שקשה להתעלם מרעב. כשאנו רעבים אי אפשר תמיד לעשות "עבודה פנימית" בשביל להקל עליו, לעיתים אנחנו פשוט צריכים לאכול משהו. לחילופין, פנטזיות יכולות להעשיר את החיים אם נלמד לשלב אלמנטים מתוכן בתוך מציאות חיינו.
מחשבה רווחת אך מוטעית היא שאנשים מוציאים לפועל פנטזיות מחוץ למערכת היחסים שלהם עקב שעמום או רצון לגוון, אך האמת היא שהם פשוט יכולים לאפשר לעצמם להפוך לאחרים רק כשהם באים באינטראקציה עם אדם אחר. זו גם הסיבה שניתן בסופו של דבר להתאושש מבגידות, מכיוון שבגידה בדרך כלל לא נגרמת בגלל האדם השלישי, אלא בגלל מי שאנחנו ומי שאנחנו לא בשביל בן הזוג שבגד.

סקססקס
אנו זקוקים לאדם חיצוני כדי להרגיש אחרת
(צילום: Shutterstock)

במקרים אחרים, הפנטזיה משמשת כהגנה מתוחכמת וכהימנעות מפני התמסרות מלאה לאדם בשר ודם. מעגל הקסמים של פנטזיה-ערך עצמי-והימנעות פועל כך: פנטזיות על בן-זוג אחר ומושלם גורמות לנו להאמין שאנו לא מתפשרים כמו כולם או מסתפקים בחיים ממוצעים, אלא מחכים לאחד הנכון. הפנטזיה עליו ועל החיים איתו מעצימה את הערך העצמי שלנו, מכיוון שבפנטזיה אנו אהובים ומתקבלים על-ידי האהוב באופן שאינו מוכר לנו מחיינו.
בכדי לשמור על חוויית הערך שנוצרת בפנטזיה, אנו נמנעים מלהתמסר באופן מלא לאדם שייתכן ומחכה לנו במציאות הנוכחית, אדם שמתאים לנו יותר אך לא עונה לדמות האידיאלית שבפנטזיה. ההימנעות וההישארות לבד מגבירה את הצורך לפנטז וחוזר חלילה. באופן עקרוני, כדאי לנו בחיים לפחד יותר דווקא מהחמצה, ולא מפגיעה בערך העצמי העלולה להתרחש מהשתתפות מלאה בחיים. הדרך לעשות זאת היא לוותר על החלקים בפנטזיה שמחליפים את המציאות, על הרעיון שהחיים צריכים להיות יותר ממה שהם, או שמגיע לנו יותר בגלל מה שעברנו. למעשה, סירוב להרפות מהפנטזיה שווה ערך לחוסר קבלה עצמית.
זה בסדר לשאוף ליותר, אבל לא במחיר של חוסר קבלה של עצמנו ושל המציאות הנוכחית שלנו. הפנטזיה יכולה להראות לנו את הדרך למה שאנו רוצים, אבל היא לעולם לא יכולה להחליף את מי שאנחנו. אוסקר ויילד אמר פעם: "אני יכול לעמוד בכל דבר, מלבד פיתוי", ובהחלט אפשר להבין אותו. ויתור על פנטזיה הוא קשה מאחר שהפיתוי להיות מישהו אחר באמצעות משהו או מישהו אחר הוא פיתוי חזק מאוד, והוא גם מאפשר לנו לחמוק מלפגוש את אותן התחושות שהזכרנו קודם, בין היתר צער, אובדן, אבל והשלמה עם העבר ועם ההווה הלא מושלם.
בטור הבא ננסה להבין כיצד להבחין בין אשליה ותקווה אמיתית בפנטזיות שלנו.

רועי צור עוסק בטיפול פרטני וזוגי. מעביר במסגרת "Funzing" הרצאות לקהל הרחב כגון "מהתאהבות לאהבה" ו"אינטליגנציה זוגית".
פרסום ראשוני: 11:08 , 01.01.20