מתוך "סיפור נישואים"מתוך "סיפור נישואים"
מתוך "סיפור נישואים"
(צילום: באדיבות נטפליקס)


"ביקשתי ממנו שיגיד את מספר הטלפון שלי, והוא לא זכר. אז עזבתי", מסכמת ניקול, דמות המופת של סקרלט ג'והנסון בסרט המדובר "סיפור נישואים", את תהליך הגירושים שלה ושל בעלה, צ'ארלי. מבחינת ניקול, העובדה שצ'ארלי לא ידע בעל-פה את הטלפון שלה, מסמלת כל כך הרבה אי-ידיעות אחרות מצדו שנוגעות לה.
אם טרם צפיתם בהייפ הנטפליקסי הנוכחי, אז קודם כל - פנו לעצמכם שעתיים ועשו זאת. שנית, אספר כי הסרט עוסק בניקול, שחקנית מוערכת שרגילה לעמוד תחת הזרקור שבמרכז במת התיאטרון, ולאחרונה מרגישה שבמערכת היחסים הקרובה לה ביותר לא רואים אותה. לדבריה, קולה לא נשמע, והיא חשה שאין לה מקום ושמתעלמים מהרצונות ומהצרכים שלה. התופעה הזו שבה אדם מרגיש שקוף בתוך מערכת יחסים רווחת הרבה יותר משנדמה, ובעיניי, זו גם אחת התחושות ההרסניות ביותר שאדם יכול לחוות במערכת היחסים שלו.

"כשהוא שוב בטלפון כל הזמן"

הסיפור הזה, על גרסאותיו השונות, מגיע אליי לקליניקה כל פעם מזוויות אחרות. אנשים שנמצאים בזוגיות, במערכת יחסים עם אדם שאמור להיות הכי קרוב אליהם בעולם, ומרגישים שהם שקופים, שלא רואים אותם. הם חווים התעלמות חוזרת, איטית, לפעמים סמויה, שמכרסמת בהם ובביטחון העצמי שלהם. הצטברות של עוד מקרה מבאס שלכאורה אפשר להחליק או עוד דוגמה קטנה וצורמת, שכל אחד מהם בפני עצמו אולי לא אומר כלום, אבל יחד כבר די ברור על מה הם זועקים.

מתוך "סיפור נישואים"מתוך "סיפור נישואים"
מתוך "סיפור נישואים"
(צילום: באדיבות נטפליקס)

אז האנשים האלה שלא רואים אותם מספרים לעצמם שעכשיו היא טרודה בפרויקט המטורף של העבודה, או שהוא בדיוק עובר את משבר גיל ה-40 וחייב קצת זמן לעצמו, או שהיא תמיד הייתה כזאת והוא פשוט לא קלט, או שהוא לא חייב להיות החברה הכי טובה שלה, או שזו "בכלל אשמתי כי אני לא פונה אליה בזמן שהיא פנויה להקשיב", אבל האכזבות מתחילות להצטבר. הזמן עובר, והפעם הם כבר שמים לב שכשהם שואלים משהו אז לא עונים להם, ושאם הם משתפים במשהו גדול ומשמעותי אז הם נתקלים בתגובה אדישה ולקונית. כל המקרים הללו הולכים ומצטברים, והפיל שבין בני הזוג מתחיל לצבור ממדי ענק עד שכבר לא ניתן להמשיך להתעלם ממנו. במקרה הרע זה יסתיים בפיצוץ, אך במקרה הטוב, אחד מבני הזוג או שניהם, יבינו שהגיע הזמן להפסיק לתרץ ולהתחיל לעשות.

הטריילר לסרט "סיפור נישואים" (באדיבות נטפליקס)

לדרוש את מה שמגיע לי

קצה החוט לפתרון מתחיל בהחלטה אישית להרים ראש, ובמקום להשתבלל בעלבון, לקחת את המושכות בחזרה לידיים, להעז לנהל שיחה אפקטיבית, לדרוש את מה שמגיע לי ולהציב גבולות. אולי יתגלו דברים שיכאיבו, אולי יהיה צורך בעבודה קשה כדי לזכות בשיתוף פעולה, אבל לפחות תהיה עשייה, והאקטיביות תעזור להחזיר את הביטחון ואת תחושת המסוגלות, שמהם כבר יגיעו שאר הכוחות.
הרעיון הוא למצוא את האהבה העצמית והביטחון העצמי שקיימים בתוכנו. להצליח ליצור קול פנימי מחזק ומעצים, שגובר על כל הקולות הפנימיים האחרים, ובמיוחד על הקול מהבית שהוא המתחרה הגדול ביותר. זה יכול לקרות בזכות זמן איכות עם אנשים מיטיבים, יצירת הצלחה מקצועית, השקעה בתחביב, תרומה לקהילה, טיפול רגשי, אימון אישי, חיזוק מערכות יחסים עם בני המשפחה, או כל דבר שיכול לעזור לאנשים להתמקד בטוב ובחיובי שבחייהם.
מהמקום הזה שבו הראש מורם ויש תחושה של עוצמה וחוזק, יתחיל משא ומתן זוגי שידרוש שאבני היסוד של הזוגיות תתקיימנה. כי כשאנשים בוחרים להיות יחד, הם נטענים בכוח מהידיעה שיש מישהו בעולם שעבורו אני הכי משמעותי/ת, ובתמורה הם מתחייבים לעזור לבחיר/ת ליבם להרגיש שגם הם הכי חשובים, מיוחדים ומשמעותיים. בשביל הדבר הזה אנשים מסכימים לוותר על הרווקות ועל החופש שמגיע איתה. אבל אם כל זה לא קורה, אז כנראה שמשהו בסיסי בזוגיות חדל מלהתקיים.

מתוך "סיפור נישואים"מתוך "סיפור נישואים"
לא פעם גם הצד השני מרגיש תחושות דומות. מתוך "סיפור נישואים"

שנינו יצרנו, שנינו נפתור

מעניין לראות שהרבה פעמים, כשזוגות מצליחים לנהל שיחות על הנושא, הם מבינים שהתחושות של שני הצדדים דומות; שגם בני הזוג שלהם מרגישים שלא מספיק רואים ומחזקים אותם, שגם הם מרגישים כבר הרבה זמן לבד ורחוק, ושבמובנים מסוימים הם אימצו את ההתנהגויות שהופנו כלפיהם. בכל מקרה, בין אם רק אחד מהצדדים מרגיש כך ובין אם שניהם, האחריות למצב שאליו הגיעה הזוגיות ולפתרון שלו, מוטלת על שני הצדדים במידה שווה. לכל אחד יש את החלק שהוא תרם להתקבעות הדינמיקה שנוצרה, ומשניהם נדרשים אומץ, מאמץ והקרבה כדי לטפל בנזקים שנוצרו.
ברור לכולנו שככל שמטפלים בבעיה יותר מוקדם, יש סיכוי טוב יותר לתקן, בעיקר בגלל שיש פחות משקעים שצריך לנקז, ויותר רצון לעשות. הדרך המשותפת לשיפור המצב מצריכה תעוזה לבחון את המצב ולדבר על מה שעומד מאחורי ההתעלמות. צריך לחקור יחד שאלות כמו: מה בדיוק קרה? מה כל אחד מרגיש? מה הסיפור שכל אחד מספר לעצמו? מה האחריות של כל אחד מהצדדים? כמה אנחנו בכלל רוצים לתקן? מה אנחנו מוכנים לעשות בשביל לשפר? איך כל אחד מאיתנו יוכל לחזור למקומו בראש סולם העדיפויות של השני? מהם השינויים האישיים שעברו על כל אחד מאיתנו ואיך הם משתלבים בזוגיות? מה נסכים או לא נסכים לקבל? כל אלו הן שאלות חשובות שלא תמיד קל לענות עליהן, שאלות שעלולות להכאיב, אבל אין לנו את הפריבילגיה שלא לשאול אותן. פשוט כי אחרת, זה עשוי להיגמר כמו ב"סיפור נישואים".

חדי אקסלרד היא יועצת זוגית ומשפחתית (M.A) ומדריכת הורים
פרסום ראשוני: 12:42 , 23.12.19