פריידי מרגליתפריידי מרגלית
פריידי מרגלית. הגיע הזמן לקדש את אי-העשייה
(צילום: מילי סדנאות השראה צילום)


לא יודעת איך זה קרה, אבל בשבוע שעבר איכשהו נקבעה לי פגישה על "יום ללא חזייה". זה מחדל, כי כל מי שמכיר אותי או שיש לו גישה ליומן שלי, יודע שפעם בשבוע יש לי "יום ללא חזייה" - יום שאני לא רואה בו אנשים, לא יוצאת מהבית ולא באה במגע עם העולם. "יום ללא חזייה" הוא שם קוד כמובן, והוא בהחלט לא לנשים בלבד.
כל תלמידיי הגברים אימצו את הקונספט מזמן, וזו גם ההזדמנות שלכם לייצר לעצמכם יום קבוע שבו אתם עושים "שאט-דאון" לעולם שבחוץ ומקדישים את הזמן נטו לעצמכם. להגייה, כתיבה, יצירה, מנוחה - כל אחד והדרך שלו להטעין מצברים. שלא תטעו, היום הזה הוא לא פחות פרודוקטיבי משאר ימי החזייה הרגילים שלי. כמה מהרעיונות הכי טובים הגיעו אליי ביום הזה, ואם תתנסו בו תגלו שדווקא כשהמוח עובר ל"מוד" של עצירה, הוא פתוח להשראה נקייה.
מאז שאני זוכרת את עצמי אני קנאית לספייס שלי, מקפידה על דייטים עם עצמי ולזמן הגות ומנוחה הנחוצים לי כמו אוויר לנשימה. אני זוכרת שבתחילת הזוגיות שלנו, 'שתחיה' שרק רצתה לבלות איתי ימים ולילות (בעיקר לילות), ולא הצליחה להבין מדוע צריך לבלות בנפרד? "כל כך כיף לנו ביחד, אז למה שלא נהיה ביחד כל הזמן?!".
אך ככל שאני לומדת ומלמדת את עניין הזוגיות, כך אני מבינה שמדובר בלא פחות מאמנות. אמנות האיזון העדין או אמנות הגבולות, אם תרצו. זה שאנחנו חיים בזוגיות לא אומר שהפכנו להיות חצי, אם כבר אז להפך - אנחנו שני שלמים שחולקים מרחב משותף, מה שעוד יותר מצריך מאתנו לשמור על הספייס שלנו בתוכו; לשמור על גוון הצבע הייחודי של כל אחד בתוך הביחד, ולא להיעלם, להתבטל או להיבלע. ההבנה שלבני הזוג שלנו יש עולם שלם ומלא שיש בו חלקים שאולי לעולם לא יהיה לנו חלק בהם, היא השלב הראשון וההכרחי בדרך לזוגיות משודרגת מהסוג שאני מציעה לכם.

זמן שקט לעצמכם

לא פעם אני פוגשת תלמידים שמוצאים את זה מאתגר לחשוב שבן או בת הזוג שלהם מבלים זמן איכות עם עצמם, ונהנים מתחום עניין שאינו כולל גם אותם. השלב הראשון הוא להבין, לפרגן ואף להודות על כך. איזה כיף שיש להם את עצמם ולנו את עצמנו. הייתם רוצים חלילה לשמרטף או להעסיק אותם יום וליל?!
השלב השני הוא הפרקטיקה. אם אתם קוראים את דבריי ומתחברים לרעיון, אך לא מבינים איך תצליחו לפנות יום כזה בשגרתכם העמוסה, כדאי שתדעו שזה ממש לא חייב להיות יום שלם. אמרנו כבר ש"יום ללא חזייה" הוא שם קוד. זה אומר שזה יכול להיות גם בוקר, ערב או אפילו כמה שעות שתפרגנו לעצמכם קבוע ביומן, כל עוד תקפידו להפוך זאת לזמן נקי מהפרעות חיצוניות וממחויבויות מסיחות.
כל אחד יכול למצוא שעתיים לעצמו, ואם נראה לכם שלא, אז אתם נופלים בפח של עצמכם. תת-המודע שלכם עושה עליכם מניפולציה, ואתם מאמינים לו. למה אני מתכוונת? אפשר בקלות להתבלבל ולחשוב שעשייה מתמשכת, אוטומטית ואינסופית תביא אתכם למקום שאתם רוצים, אבל דווקא עשייה אינטנסיבית ללא עצירה תשאיר אתכם מותשים ומרוקנים. חיי הגשמה מלאים דורשים מכולנו לרוץ למרחקים ארוכים, וזאת בדיוק הסיבה שבגללה אנחנו חייבים לנהל את הכוחות שלנו בתבונה.

"זמן שקט לעצמכם, ללא הפרעות או הסחות, הוא זה שיעניק לכם את האפשרות להקפיץ את רמות השפע בחיים שלכם""זמן שקט לעצמכם, ללא הפרעות או הסחות, הוא זה שיעניק לכם את האפשרות להקפיץ את רמות השפע בחיים שלכם"
"זמן שקט לעצמכם, ללא הפרעות או הסחות, הוא זה שיעניק לכם את האפשרות להקפיץ את רמות השפע בחיים שלכם"
(צילום: Shutterstock)

יעזור לכם אם אגיד לכם שיום כזה, שלכאורה אתם לא עושים בו כלום, הוא דווקא מתכון מנצח לשפע? מחקרים מוכיחים שדווקא כשאנחנו מאפשרים לעצמנו זמן התכנסות ומנוחה, אנחנו מייצרים את האקולוגיה המושלמת להשראה. "יום ללא חזייה", דהיינו: זמן שקט לעצמכם, ללא הפרעות או הסחות, הוא זה שיעניק לכם את האפשרות להקפיץ את רמות השפע בחיים שלכם.
מספרים כי ג'ורג שולץ, מי שכיהן בשנות השבעים כמזכיר המדינה האמריקאי, נהג לפנות שעה אחת מדי יום, אותה העביר בלשבת ולהרהר עם עצמו. הוא ישב במשרד עם דף ועט ולא הרשה לאף אחד להפריע לו. "שעת שולץ" הפכה למושג מוכר המבקש להזכיר כי היכולת שלנו לתפקד בצורה מקסימלית היא דווקא באמצעות "שוברי שגרה" והפסקות השראה.

אמנות האי-עשייה

יונג, הפסיכיאטר האגדי והאהוב עליי ביותר, קורא לזה "אמנות אי-העשייה". קחו הריון לדוגמה. על פניו אנחנו לא נדרשים לעשות בו שום דבר מיוחד, אי-עשייה במיטבה. ובו בזמן, מתחת לפני השטח, חיים שלמים נוצרים ומתפתחים בגאונות מאורגנת. עם זאת, אין ספק ש"אי-עשיה" יכולה בהתחלה להיות מאתגרת ואף מפחידה. אנחנו כל כך מכורים לטירוף של מרוץ החיים ולאדרנלין שהוא משחרר, עד שלא פעם נעדיף לספר לעצמנו שאנחנו "חייבים" לעשות דבר כלשהו, רק כדי לא למצוא את עצמנו לבד, בשקט וב"ריק".
אלא שהריק הזה הוא לא ריק בכלל! הוא מלא בכם, בעצמכם, בהגיגים, תובנות, תחביבים ורעיונות שמזמן לא עלו לפני השטח. אתם תגלו שמרווחי המנוחה הללו הם המקום שבו הכל קורה, המקום שבו אתם פוגשים את עצמכם.
אז אם הצלחתי לשכנע אתכם לוותר על "חזייה" (מטאפורית כמובן) ליום אחד, השתדלו לסגור לכם זמן קבוע עם עצמכם ביומן, כבו את המציאות (אתרי חדשות, טלפונים, חברים, פגישות וכן הלאה) ואפשרו לעצמכם זמן מנוחה. כתבו במחברת ללא צנזורה כל מה שעולה בראשכם, האזינו לשירים שאתם אוהבים, ערכו מדיטציה, קראו ספרים, צאו לטייל בטבע, או הטוב ביותר: אל תעשו כלום!
אני מבטיחה לכם שברגע שתצליחו לעבור את נקודת ה"צ'יעמום" והקוצים בתחת, תצליחו לצלול הישר לגן עדן… ויש לי עוד הבטחה - אתם כל כך תיהנו מהזמן המיוחד הזה עם עצמכם, עד כי תרצו ממנו עוד ועוד. ואם יש לכם עדיין ספק, תשאלו את 'שתחיה' מה זה עשה לזוגיות שלנו. היא תשמח לספר לכם.

פריידי מרגלית היא מייסדת תפישת המטאיזם ועומדת בראשה של קהילת מרחב מודעות.

פרסום ראשוני: 14:27 , 09.12.19