בעידן שבו לוח הזמנים צפוף ואנו נדרשים לתמרן בין עבודה, משפחה, לימודים וחיי חברה – ריבוי משימות הפך כמעט לחלק בלתי נפרד מהחיים. נדמה שכולנו מנסים להיות "מומחים במולטי־טסקינג", אולם האם זה בכלל אפשרי? האם היכולת לבצע מספר פעולות בו זמנית היא יכולת מולדת או מיומנות שאפשר לפתח?
מה זה בעצם מולטי־טסקינג?
נהוג לדבר על "ריבוי משימות" באופן כללי, אך למעשה קיימים שני סוגים שונים:
משימות במקביל – ביצוע שתי פעולות בו-זמנית. למשל, נהיגה בזמן שיחה בטלפון. כאן נכנס לתמונה מה שמכונה "צוואר בקבוק קוגניטיבי": המוח מתקשה לעבד שתי משימות הדורשות משאבים דומים, ולכן איכות הביצוע נפגעת.
משימות ברצף – מעבר מהיר ממשימה אחת לאחרת, כמו בדיקה של הודעות באמצע כתיבת דוח. גם כאן יש מחיר: האטה, טעויות וירידה בריכוז.
במילים אחרות – רוב הפעמים שבהן נדמה לנו שאנחנו "עושים הכול ביחד", אנחנו בעצם עוברים מהר מאוד בין משימות, ומשלמים על כך באיכות התוצרים.
גברים, נשים ומיתוסים
סקרי דעת קהל מגלים שכ־80% מהאנשים בטוחים שנשים טובות יותר במולטי־טסקינג. אבל האמת שונה: לא נמצא יתרון מובהק לאף אחד מהמגדרים.
מחקרים רבים הראו שאין הבדל מובהק בין נשים לגברים ביכולת לבצע משימות במקביל. עם זאת, במטלות המדמות חיי יום־יום – למשל ניהול רשימות, מיון מידע וחישוב – נשים הראו יתרון מסוים. מנגד, במטלות הדורשות כישורים מרחביים, כמו מעקב אחר מספר גירויים חזותיים בו־זמנית, גברים הציגו ביצועים טובים יותר – אך הפער נעלם כאשר החוקרים ניטרלו את מרכיב היכולת המרחבית.
לפיכך ניתן להסיק כי מולטי טסקינג איננו קשור ל"מגדר" אלא להתאמה בין סוג המשימה לבין כישורים קוגניטיביים אחרים. לכן אין "כישרון מולט יטסקינג" מולד למין כזה או אחר.
יתרה מכך, מחקרים מראים שמי שמגדיר את עצמו כ"מומחה בריבוי משימות" – דווקא מפגין ביצועים חלשים יותר בפועל. כלומר, הביטחון העצמי שלנו לא תמיד משקף את היכולת האמיתית, ולעיתים אף הפוך.
איך כושר גופני נכנס לתמונה?
הקשר בין פעילות גופנית ליכולת קוגניטיבית כבר אינו מוטל בספק. פעילות גופנית קבועה משפרת זרימת דם למוח, מעודדת יצירת קשרים עצביים חדשים, ותורמת לגמישות מחשבתית, לריכוז ולניהול קשב.
מחקרים עדכניים מגלים שהמוח שלנו הרבה יותר גמיש ממה שנהוג לחשוב. שילוב של פעילות גופנית עם אימון קוגניטיבי – כלומר, אתגרים מחשבתיים ממוקדים – עשוי לשפר את הזיכרון, הריכוז והיכולת להתמודד עם משימות מורכבות במקביל. המשמעות: אורח חיים פעיל ובריא יכול להיות לא רק טוב לגוף, אלא גם לכלי עוצמתי בהתמודדות עם העולם עתיר הגירויים שבו אנו חיים. אנשים פעילים גופנית מצליחים יותר בביצוע משימות במקביל לעומת אנשים שלא מבצעים פעילות גופנית. ההסבר פשוט: כושר גופני עוזר לווסת את מערכת הסטרס, מפחית תגובות-יתר להורמונים כמו קורטיזול, ובכך מאפשר תפקוד טוב יותר במצבי עומס.
אנשים פעילים גופנית מפגינים יתרון בעיבוד מקבילי לעומת יושבניים, כנראה בשל השפעת הפעילות על יעילות נוירולוגית והתפתחות חדשה של רשתות מוחיות הקשורות בקשב. לדוגמה, גמישות מחשבתית, יכולת ניהול קשב ועיבוד מהיר של מידע.
במילים אחרות – כושר גופני לא רק מחזק את השרירים, אלא גם "מאמן" את המוח להתמודד עם מצבים מורכבים ותובעניים.
המסר המרכזי הוא לא "להתאמן במולטי־טסקינג", אלא ללמוד לנהל משימות בחכמה:
● לזהות מצבים שבהם שתי פעולות מתחרות על אותם משאבי קשב, ולהימנע מהן במקביל (למשל נהיגה והקלדה).
● להשתמש בכלים של תכנון וניהול זמן כדי לצמצם מעברים תכופים.
● לזכור שיכולת לשלב פעילות גופנית בשגרה עשויה להעניק לנו יתרון ממשי בהתמודדות עם עומס משימות.
לסיכום, מולטי טסקינג הוא לא כישרון מולד ולא עניין של מגדר, אלא שילוב של סוג המשימה, היכולות האישיות והאימון שאנחנו נותנים לעצמנו – גופני וקוגניטיבי. אמנם אי אפשר לעשות הכול בבת אחת בלי לאבד יעילות, אבל כן אפשר לשפר את האופן שבו אנחנו מתמודדים עם עומס משימות, בעיקר אם נשמור על אורח חיים פעיל ובריא.
הכותב הוא פיזיולוג מאמץ, חוקר ומרצה, ראש התמחות בחינוך הגופני, מנהל המעבדה לפיזיולוגיה של המאמץ, המכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי, באר-שבע
