אישה יפת תואר קמה אליי מהשולחן הצדדי של בית קפה בשכונת פלורנטין התוססת. גבוהה וחטובה, עורה שחום וחלק, שערה ארוך ואפה סולד. מהשולחנות הסמוכים נשלחים אליה מבטים, בעיקר כשהיא נוקבת בשמי בקריאה צוהלת. קולה של בל אגם, מלכת אירועי החינה בישראל.
"בגיל 18, בתהליך של ההתרגלות לעצמי, לא דיברתי – לחשתי, עד שנמאס לי", היא מספרת. "אמרתי 'זה לא אני' והזמנתי את הקול האמיתי שלי לצאת מגרוני וצעקתי כמו ניסים עג'מי, זה השם הקודם שלי. כשהציעו לי ניתוח לשינוי הקול אמרתי 'לא, תודה' ולא רק בגלל שכבר הייתי שבעה מניתוחים. הקול שלי מזוהה איתי, הוא חלק מהשואו שלי וממני, ואין לי עניין להחליף אותו. אלוהים ברא אותי ככה, הוא אוהב אותי ככה וברוך השם, אנחנו מסתדרים".
לבד בגשם, בוכה
בגיל 42 ("אם תכתבי את הגיל שלי אף אחד לא יאמין, אומרים שאני נראית 35, ומבחינת ההרגשה אני לגמרי ילדה, אולי עדיין בחיתולים") היא שלווה ושלמה מתמיד. "כששואלים אותי אם אני בת או בן, התשובה שלי היא 'אני בל וזה המגדר שלי'. אני לא מתעסקת בזה וגם הקהל שלי כבר לא מתעסק בזה. והקהל מצביע ברגליים. אני סגורה לאירועי חינה שנה מראש, בנות מצלצלות אליי דקה אחרי שקיבלו הצעת נישואים כדי לשריין תאריך. ואת יודעת מתי הרגשתי שבאמת הצלחתי? כשהתחיל להיות לי המון-המון קהל דתי".
לפני שני עשורים היא אפילו לא העזה לחלום על זה. "התחלתי את הקריירה שלי עם סט בגדים לריקודי בטן שקניתי בשוק ובידורית קטנה עם אורות. לא חיפשתי להתפרנס מהטרנסיות שלי בתל-אביב. אמנם היום תל-אביב היא בירת הלהט"בים העולמית, אבל באותם ימים עוד היו בה מקומות חשוכים, ולא רציתי להיכנס למלחמות, אני בנאדם שתמיד מחפש את האור. אז הכנסתי את הבגדים לתיק גב, את הבידורית החזקתי ביד, ומדי יום ביומו התגלגלתי באוטובוסים. נסעתי מבית אמי בחולון לתחנה המרכזית בתל-אביב וממנה המשכתי לתחנה המרכזית בבאר-שבע, שם לקחתי עוד אוטובוס לאזור של האירוע וגם צעדתי ברגל עד לכתובת וכל זה בשביל 400 שקל לערב. ואז עשיתי את כל הדרך חזרה. היו פעמים שפיספסתי את האוטובוס האחרון וישבתי בתחנה המרכזית בבאר-שבע מחצות וחמש דקות עד 4:00 בבוקר, לפעמים גם בגשמים ולפעמים גם בוכה".
איך לא נשברת?
"משהו בתוכי אמר לי שיום אחד בל אגם תהיה אמן החינות הכי מבוקש במדינה. הוודאות שזה יקרה לי לא נתנה לי לוותר. תמיד ידעתי שאם אתמיד אלוהים יכוון אותי למקום הנכון. הצלחה זה אמונה והתמדה. הייתי הטרנסית הראשונה שנכנסה לריאליטי, יצאתי ל'גולסטריות'. עשיתי את האירועים לכוכבות הכי גדולות בארץ – אילנית לוי, עדן בן זקן, אגם רודברג – וגם שיחקתי בסדרה 'האלופה'. פתאום מדברים עליי ב'ארץ נהדרת' וגיא פינס מראיין אותי בלי סוף, לפני שהתחלתי לראיין אצלו ככתבת שטח, ופתאום אני מקבלת שערים וקמפיינים. אני הפרזנטורית של חברת האיפור 'ניקס' בישראל, הפנים שלה בארצות-הברית היא פריס הילטון. כבוד, לא? וכבר שלוש שנים אני כותבת את הסדרה שלי, שיש בה המון מעצמי, אבל לא רק. זו דרמה קומית מטורפת. בכל העולם עוד לא היה מקרה של טרנסית שגם כתבה וגם שיחקה בסדרה על חייה. ב-'HOT' הבינו את זה, ב'קסטינה' העמידו לרשותי צוות כותבים ואני מאמינה שהסדרה תפרוץ לחו"ל, אבל אני אומרת לך".
מה?
"אם אקבל הצעה מפתה שקשורה לטלוויזיה או לעולם הבידור, וביומן שלי יהיה רשום אירוע של חינה, אני תמיד אבחר בכלה. לפני כמה חודשים ויתרתי על תפקיד ענק בתיאטרון מפני שהוא דרש ממני לבטל את הכלות של השנה הבאה, ואת זה לא אעשה לעולם. הייעוד שלי בחיים הוא לשמח כלות, ומי שמנהל את היומן שלי זה לא אני, זה בורא עולם".
איפה למדת את אמנות ריקודי הבטן?
"זה מהבית, מהילדות, מהחפלות המשפחתיות. תמיד אהבתי לעשות שמח, לזוז ולרקוד. גם כשהייתי ניסים".
מאיזה גיל ידעת שאת לא מחוברת למגדר שנרשם בתעודת הלידה שלך?
"יפה שאלת!" היא משגרת אליי מחמאה. "בדרך כלל שואלים בנות כמוני 'מתי הרגשת שנולדת בגוף הלא-נכון' ואני לא סובלת את הניסוח הזה. אין דבר כזה 'גוף לא נכון'. כל גוף הוא נכון, ונולדתי בגוף הנכון לי. זה גוף טרנסג'נדרי והוא יפה. להגיד 'אני טעות של הטבע' זה לחיות ברגשי נחיתות איומים. הרבה טרנסיות מסתירות את העבר שלהן ומוחקות את התמונות שלהן כבנים. אני מסתכלת על העולם בצורה אחרת. בזכות הילד שהייתי ובזכות העוצמות הנפשיות שהיו לו, הפכתי למי שאני. בזכות ניסים הפכתי לבל, אני הילד ההוא. למחוק את השורשים שלי זה למחוק את עצמי".
מה עבר על הילד ניסים, שהוא את?
"מגיל קטן התחברתי מאוד לצד הנשי שלי. כשאמא שלי רצתה להלביש לי תחפושת של זורו, קרעתי אותה, בכיתי ואמרתי לה שאני רוצה להיות מלכת הכוכבים. אז אמא לא התווכחה, והייתי מלכת הכוכבים עם שיער קצר. בסביבות גיל 14 הבנתי שקיימת אופציה לעבור תהליך לשינוי המין, אז הלכתי עם אמא לרופאה בקופת חולים. אמרתי לרופאה שאני רוצה להיות בת מפני שאני יותר מתחברת לזהות הנשית והתחלתי תהליך הורמונלי של כדורים. בהתחלה במינון נמוך, אבל לא יכולתי לחכות. כל בוקר קפצתי מהמיטה ורצתי לראי לבדוק אם כבר יצא לי ציצי ואמא אמרה לי 'חכה, חכה'. היא זאת שקנתה לי את החזיות הראשונות".
לא לבד בעולם
נסיבות החיים כפו על הילד ניסים להתמודד. "בילדות המשפחה שלי נכנסה לקשיים כלכליים וגדלתי בחוסר, בגיל עשר הוריי התגרשו והבית נהרס, וזה היה איום ונורא. במשך המון שנים אבא ואני לא היינו בקשר, אבל מבחינת הזהות המגדרית שלי לא היה משהו שניפץ את חיי, עד שהייתי צריכה לאסוף אותי מהרצפה. תמיד ידעתי שאני אדם מחובר ושאני לא לבד. כילד עוד לא הבנתי שהקול הפנימי שמבטיח לי 'יהיה בסדר' הוא בורא עולם. הדבר הראשון שאני עושה כל בוקר זה תפילת מודה אני. אני מודה לקדוש ברוך הוא על הזכות לחיות בעולם הזה ועל שהביא אותי לעולם בתור השליחה שלו".
שאלת אותו למה הוא ברא אותך ככה?
"למה שאשאל? איזה כיף זה להיות בל. האם הייתי רוצה להיות אישה מלידה? ממש לא. קיבלתי מתנה – להיות אני. מי קבע שחייה של אישה מלידה יותר מאושרים משלי? למה אני צריכה לוותר על מי שאני בעולם הזה? לרצות להיות לא אתה זה כמו לבקש למות. אני רוצה להיות אני ולהמשיך להיות אני. פעם היו מזמינים אותי לחינה בתור בל הטרנסית. היום, בל אגם זה מותג, המיינסטרים של המיינסטרים. עם שם המשפחה היה לי קל, עג'מי ואגם נשמעים אותו הדבר. בבחירת השם בל השקעתי הרבה מחשבה. אהבתי את הנסיכה בל מ'היפה והחיה', בל בצרפתית זה יפה, ואם הופכים את האותיות אז בל זה לב, זה אהבה, וזו מהות חיי. חוץ מזה, השם שושי פחות התאים לי וכנ"ל לגבי מיטל".
אגם, המוקפת בצוות סושיאל, צוות ביוטי ומנהלת אישית, מגיעה לאירוע אחרי שצוותי התפאורה והתאורה סיימו את ההקמה. "התרחבתי", היא מספרת בגאווה, "לקחתי על עצמי גם את ההפקה, יש לי רכבי הסעה ונהגים ואני מפרנסת משפחות. לא צחוק. אשכרה עבודה קשה. למופע שלי, 'חפלת חינה', יש צורות שונות, בהתאם לבחירת הכלה. לפעמים האירוע מתחיל בהפרשת חלה עם רבנית. אני מושיבה את הכלה והחתן על ספה מיוחדת, מנחה את טקס הענקת המתנות של שתי האמהות ומנצחת על טקס מריחת החינה. וברחבת הריקודים אני עפה ומעיפה. ברגע שאני עושה כניסה קורה משהו, העיניים נדלקות, אפילו הסבתא הקשישה שיושבת בצד קמה לרקוד, והרבניות משפיעות עליי ברכות ואיחולים".
וב-2:00 לפנות בוקר, בדרך הביתה, את חולמת על החינה שתהיה לך?
"אני לא יודעת אם אתחתן. הייתי בהמון מערכות יחסים בחיים שלי. פעם, מזמן, הייתי בזוגיות של ארבע שנים שהייתה התגשמות כל חלומותיי. בשבתות ישנתי אצל הוריו ואמא שלו קראה לי 'כלתי'. נפרדנו מפני שאחרי ארבע שנים פחות הסתדרנו. קורה. במקום להתחבא מאחורי 'עוד לא מצאתי את זה שמתאים לי' שאלתי את עצמי כמה באמת אני מוכנה לתת כדי לכונן מערכת יחסים טובה והגעתי למסקנה שבשנים האחרונות התחתנתי עם הקריירה שלי. אני עובדת מ-9:00 בבוקר עד 3:00 לפנות בוקר. כל יום אני משקיעה לפחות שעתיים באיפור-שיער. אפילו למכולת אני מתאפרת כי אולי יש פפראצי בסביבה".
מחיר ההצלחה מתבטא בחיים האישיים. "עכשיו אני רווקה, אבל זה לא בגלל שלא מתחילים איתי. אני יוצאת, מבלה, ואין לי זוגיות מפני שאני עדיין לומדת להכניס לחיים שלי זוגיות נכונה. במקביל, החלטתי לערוך הפרדה מלאה בין זוגיות להורות. זה אומר שגם אם לא תהיה לי זוגיות – ילדים יהיו לי. וזה לא יקרה כשאיכנס עם אהוב ליבי למיטה ואתעורר עם בטן".
המודל שלה הוא הורות משותפת עם אישה. "ניסים הקפיא הרבה מנות זרע, ואין פג תוקף אז השעון הביולוגי לא מתקתק לי, אבל אני לא רוצה להתחיל את ההורות שלי בגיל 90. היא ואני נהיה שותפות לגידול ילדינו הביולוגיים. החלום הכי גדול של אמא שלי הוא להיות סבתא גם ממני. והיא תהיה, בעזרת השם. כואב לי לשמוע זוגות צעירים שאומרים 'אנחנו לא רוצים להביא ילדים למדינה הזאת'. אני אומרת 'להפך, מחובתנו להביא עוד ועוד ילדים יהודיים למדינה הזאת'. בזכות אבות אבותינו קמה המדינה הזאת, וכל אחד ואחת צריכים לעשות הכל כדי שהעם היהודי יגדל עוד ועוד. אני מתכוננת לקיים את המצווה".
את תהיי האמא?
"אני אהיה הורה. ילדינו יגדלו עם הורה מדהים כמוני ועם אמא מדהימה. כשדיברתי על האופציה הזאת בפודקאסט של שלמור שטרוזמן, בחורות כתבו לי 'אשמח להיות האמא לילדים שלך' ונבהלתי. זה היה בשלב ההתלבטויות, עוד לא הייתי שלמה עם הרעיון. לא נפגשתי עם אף אחת מהן, רק צילמתי את ההודעות. עכשיו אני מאמינה שזו הדרך שמדויקת לי. מרגיש לי שאני כבר בשלה. כנראה בקרוב אתחיל לקבוע פגישות עם הבחורות שכתבו לי. הלוואי שבראיון הבא שלנו אני אשב בבית הקפה כשלידי ניצב סלקל".
רק אחד?
"לא, מלא סלקלים. ניסים נתן חומר שמספיק לקבוצת כדורגל".
פורסם לראשונה: 00:00, 17.09.25
