ההורים של הילהההורים של הילה
אורה וחיים סנדורי
(צילום: אלבום משפחתי)


הוריי, אורה (73) וחיים (81), נשואים כבר למעלה מ-55 שנים. את הסיפור שלהם כתבתי טלאים-טלאים מאחר שכל אחד מהם זוכר תמונה אחרת. על דבר אחד שניהם מסכימים: ההיכרות ביניהם נולדה בשכונה שבה גרו כילדים, שכונת מעוז ציון במבשרת-ירושלים, שכן בין שני הבתים שלהם הפרידו רק 300 מטרים.
עוד כתבות ב"רומן משפחתי" - פרויקט יום העצמאות של ynet יחסים:
"אלו היו ימים אחרים", אבא שלי נזכר בערגה. "הקשרים בין השכנים היו טובים והדוקים, אנשים היו מבקרים זה את זה. הבית שלנו תמיד היה פתוח, ואמא של אורה וסבתה הרבו לבקר אצלנו. אמא שלה הייתה אישה אצילה ונדבנית, ודבריה היו כדברי חכמים שנשמעים בנחת. מצאתי חן בעיניה. סבתא שלה, סיטו ז"ל, הייתה כמו שדכנית. בכל פעם שהיא ראתה אותי היא הייתה אומרת לי, 'רק אתה מתאים לאורה, אל תרפה ממנה'. היא הייתה חוזרת על משנתה זו גם באוזניי הוריי", הוא משחזר. "עד היום אין לי הסבר מדוע דווקא אני מצאתי חן בעיניהן".
והיא מצאה חן בעיניך?
"היא מצאה חן בעיניי. היו לי ידידות שיכולתי להמשיך איתן את הקשר, אבל אורה הייתה אחת הבנות היפות מכולן. הלכתי שבי אחריה, ובמיוחד אחר מראה עיניה, עיני תכלת גדולות ובהירות כשמי השמים", הוא מתפייט. "התחלתי לחזר אחריה. החיזורים התחילו כשהיא ביקשה עזרה בשיעורי הבית, ומאז הייתה לי יותר גישה לבקר בבית הוריה. כשהייתי עובר ליד בית הספר שלה, ורואה שהיא נמצאת עם החברות מחוץ לכיתה, הייתי ניגש לפעמים לבקר אותה".
"הוא חיזר אחריי כשהייתי בת 17, אף על פי שהיה בוגר ממני בכמה שנים טובות", נזכרת אמי. "החיזור היה ממושך. בכל פעם שהוא ראה אותי הוא חיזר אחריי. בכל יום, כשהייתי עולה לאוטובוס בדרך ללימודים, הוא היה ניגש אליי, גם כשניסיתי להתחמק. בערבים הוא היה כותב לי מכתבים ארוכים, ואחותו הייתה מביאה לי אותם. גם היא ניסתה לשכנע אותי שכדאי לי לצאת איתו, ותמיד השבתי שאני לא רוצה. האמת היא שזרקתי את המכתבים רק בניקיון פסח האחרון", היא מודה.
למה לא רצית?
"היה לי בזמנו חבר ילדות מבית הספר, והייתי פוגשת אותו בתנועת הנוער. היה לי טוב במחיצתו, אבל הוריי לא הסכימו שאצא איתו. חיים, לעומת זאת, עשה עליהם רושם טוב".
ואותו חבר הבין שאבא מתחיל איתך?
"החבר שלי ראה שאבא חיזר אחריי, אז הוא עשה לי דווקא והלך עם מישהי אחרת, חתיכה לא נורמלית", היא עונה משועשעת. "ברבות השנים נפגשנו בקופת חולים והוא פתאום אמר, 'תגידי, אורה, למה לא התחתנו?'. צחקתי ואמרתי לו שעוד לא מאוחר".
"ידעתי שיש לה חבר, אבל זה לא עניין אותי", מתערב אבי. "בזמנו, ההורים היו דורשים דין וחשבון ולא נותנים לבנות לצאת בלי לדעת לאן הן הולכות, אז הבחורים היו ניגשים מראש להורים כדי לקבל את אישורם. אם מישהי רצתה לצאת עם מישהו היא הייתה אומרת לו - 'בוא להורים שלי'. לכן כל עוד שהחבר לא בא לבקש אותה זה לא אמר הרבה. גם סבתא שלה אמרה לי לא להתייאש".

ההורים של הילהההורים של הילה
אורה וחיים ביום חתונתם
(צילום: אלבום משפחתי)

אמא של הילהאמא של הילה
אורה. הסכימה לבסוף להיענות לחיזוריו הממושכים של חיים
(צילום: אלבום משפחתי)

היא כל הזמן אמרה לי תראי איך הוא טוב, איך הוא מדבר. תתחתני איתו

בשלב מסוים החיזורים פסקו. לגבי הסיבה לכך הם חלוקים. אמי סבורה שכשהייתה בסרט, אבי ניגש אליה והיא הבהירה לו בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שהיא אינה מעוניינת בו. אבא שלי, לעומת זאת, לא זוכר את האירוע, וטוען כי הסיבה האמיתית לנתק הייתה שהוריה של אמי התחילו לחשוב על שידוך אחר בעל נדוניה גבוהה יותר.
"יום אחד יצאתי למרפסת לנקות חלונות, ותוך כדי התחלתי לשיר. השכנה שאלה את אמא שלי, 'מי שרה כל כך יפה?', והציעה להכיר אותי לבן שלה. ההורים שלי הסכימו וגם אני, אבל אחר כך חזרתי בי", טוענת אמי. "זמן מה לאחר מכן הקשר עם אבא התחדש ונפגשנו בחתונה. בזמנו, כשהייתה חתונה בשכונה, כולם היו מתאספים. באותו מפגש הוא שוב הציע לי לצאת וגם החברים שלו ניסו לשכנע אותי, ועדיין עמדתי בסירובי. בהמשך, עבדתי כחדרנית במלון בירושלים, עם אחותו של חיים וחברה שלה. יום שבת אחד אכלתי שם, קיבלתי הרעלת קיבה חמורה והגעתי לבית חולים. שם פגשתי מכרה של המשפחה שלו, ונוצר בינינו קשר. היא ראתה שבכיתי וניחמה אותי. חיים הגיע עם חבר טוב שלו לבקר אותה, ומאז הגיע לבקר גם אותי. הוא הביא לי דברים יום אחרי יום, עד שהשתחררתי".
וזה עבד לו.
"הייתי מאוד מחוזרת אבל לא היו לי אפשרויות. הייתי עדיין ילדה וההורים שלי לא הסכימו שאצא עם מי שרציתי, אבל את אבא שלך הם אהבו. אמא שלי, זיכרונה לברכה, כל הזמן אמרה לי, 'ככה מתנהגים גברים. תראי איך הוא טוב, איך הוא מדבר. תתחתני איתו', והקשבתי לה. היא הייתה חברה מאוד טובה שלי".
הילה דניאלהילה דניאל
הילה דניאל
(צילום: פזית עוז)

לאן יצאתם בתחילת הדרך?
"לא היה כל כך לאן לצאת בזמנו. היינו מתראים מדי בוקר בתחנת האוטובוס בדרך לעבודה של כל אחד מאיתנו בירושלים. הייתי מלווה אותה עד למקום עבודתה, ומשם הייתי ממשיך למקום עבודתי. בערבים נפגשנו לרוב בבית הוריה או אצלי בחדר. החדר שלי תמיד היה מסודר. היו בו ספרייה, אקווריום של דגי נוי, פטיפון ותקליטים", אבי נזכר ומחייך. "היינו נפגשים אצל חברים, מעבירים את הזמן בהאזנה למוזיקה יוונית, בריקודים או בצפייה משותפת בסרטים. אהבתי מאוד הצגות. אם קראתי על הצגה טובה, לא הייתי מחמיץ אותה, והייתי מושך איתי את אורה".
"בדיעבד, הוא הראה לי שהוא צייר אותי", מתגאה אמי. "הייתי כמו מלכה. כל בוקר הוא היה מביא לי קפה, שולח לי פרחים. הוא התנהג אליי בצורה ממש יפה, פלא פלאים מה שהוא עשה. כל מה שרציתי לפינוק הוא הביא לי, וכל מה שרציתי לבזבז הוא הסכים".
"אחרי הנישואים היא הייתה שקטה, אבל במהרה עמדתי על הרגישות שלה. הרעפתי עליה תשורות משובחות, בעיקר תכשיטים, טבעות, צמיד יד בעיצוב מיוחד... חיינו בסדר גמור למרות שהיו לנו קשיים. בין היתר, כתוצאה מכך שחלפו שנים עד ששתי הבנות שלנו נולדו. ולמרות זאת, היינו תמיד בדעה אחת ובכל דבר ביחד. לצערי, הזמן עושה את שלו".
"הייתי ילדה בסך הכל", חותמת אמי.