מתי בפעם האחרונה יצאתם לרוץ בפארק או בטיילת שבעיר מגוריכם, ובין כל האנשים שחלפו בדרככם, בזמן שאתם מזיעים את עצמכם לדעת ומתים מצמא, מצאתם את אהבת חייכם? שוחחתי עם שלושה זוגות שאפילו לא ידעו שהם מחפשים מישהו לרוץ איתו, עד שהם מצאו אחד.
אם ניר שטילמן לא היה נותן צ'אנס לספורט הריצה, כנראה שהוא ויולי לעולם לא היו נפגשים. "לפני שנתיים בערך חבר טוב סיפר לי על קהילת ריצה חדשה בשם 'אדידס ראנרס', והיה לי ברור שאני שם", אומרת יולי. "מהרגע הראשון היה ברור שזו לא עוד קבוצת ריצה ובאמת כך היה. ניר בכלל שירת בסיירת גולני, ובתקופה ההיא הוא לא היה חובב גדול של ריצה, אבל בגלל שהיה חשוב לו להישאר בכושר, הוא החליט להצטרף לקבוצה של אדידס והתאהב בזה".
אחד המאמנים שקלט את השידוך הפוטנציאלי, שכנע את השניים לתת זה לזו הזדמנות ולצאת לדייט. "הוא חשב שנתאים, ולמרות ששנינו היינו רגילים לסרב להצעות של שידוכים כאלה ואחרים, רצה הגורל והסכמנו", אומרת יולי ומתקשה להסתיר את החיוך הגדול שבפניה.

יולי וניריולי וניר
יולי וניר
(צילום: אוסף משפחתי)

לאן יצאתם בפעם הראשונה?
"יצאנו לבר יין ממש חמוד, והשתדלנו לא לדבר יותר מדי על ריצה ועל הקהילה בדייט הראשון, אבל זה היה המכנה המשותף הראשון שלנו אז לא הייתה ברירה. אבל אז גם גילינו שיש לנו חברים משותפים וזה היה גילוי מאוד נחמד ומפתיע".
מה אתם אוהבים בריצה?
"ספורט הוא חלק גדול מאוד מהחיים שלנו, ואנחנו מאוד מפרגנים האחד לשני בכל מה שקשור לאימונים ביחד או בנפרד. זה אומר שלפעמים, כשאין כוח לצאת מהמיטה להתאמן, אנחנו יודעים להגיד את המילה הנכונה כדי שאחר כך לא נתבאס לפספס אימון. בכלל, יש משהו מאוד מספק בריצה", היא אומרת. "אפשר לומר שאנחנו אנשים הישגיים שאוהבים ריצה דווקא מהסיבות הלא תחרותיות - כדי לשמור על אורח חיים בריא גם בלי להתאמן לשום מרוץ".

יולי וניריולי וניר
יולי וניר. מפרגנים אחד לשני באימונים
(צילום: אוסף משפחתי)

אתם בעד לרוץ ביחד?
"אנחנו מאוד אוהבים לרוץ ביחד, אבל בתקופה האחרונה אנחנו סופר עמוסים ועסוקים בהכנות לחתונה שלנו. נחזור לרוץ אחרי שנסגור יעד שווה לירח דבש".
איזה כיף, מזל טוב! ולסיום, תנו טיפ לזוגות שרצים יחד?
"לפרגן-לפרגן-לפרגן!", אומרת יולי. "תמיד תתנו מילה טובה, לא משנה מה הקצב ומה המרחק".

הכל התחיל בקעקוע

מיכל רג'ואן וארתור סרנגה המתגוררים בגבעת שמואל, הכירו ממש תוך כדי ריצה. "רצתי עם חברה בפארק הירקון וארתור רץ עם המאמן שלו", מתארת מיכל את פגישתם הראשונה. "כשרצתי מאחוריו ראיתי רק את הגב שלו והיה עליו קעקוע ענק, ומבלי לראות את הפנים שלו אמרתי לחברה שלי שאני חייבת לדבר איתו. הוא סיים את הריצה שלו והצעתי לו להצטרף אלינו. אחר כך ביררתי עליו דרך אנשים מקהילת הרצים והוספתי אותו לפייסבוק שלי והיום יש לנו ילדה בת 11 חודשים".
לאן יצאתם לרוץ בדייט הראשון?
"אהמממ... האמת היא שלא רצנו כל כך", צוחק ארתור, ומיכל מאשרת: "ישבנו לקפה בקניון".

מיכל ואאתורמיכל ואאתור
מיכל וארתור. "תראה לי את הקעקוע שלך רגע"
(צילום: אוסף משפחתי)

מה חיבר ביניכם?
"קודם כל, היה לי חשוב שבן הזוג שלי יאהב לרוץ. זה קשה להיות עם מישהו שלא אוהב ספורט בכלל", אומרת מיכל. "נגיד אם אני קמה ב-5 לפנות בוקר לרוץ, אני לא יכולה להיות עם בן זוג שישאל את עצמו למה אני קמה כל כך מוקדם".
ארתור: "גם לי זה היה חשוב. למשל כשאני עייף מהעבודה ויש מטלות לעשות בבית אבל אני רק רוצה לרוץ, אז מיכל, בגלל שהיא חולקת איתי את התחביב הזה, תהיה שם בשבילי ותיתן לי את הזמן הזה".
"אחד הדברים הכי חשובים בריצה בכלל ובזוגיות בפרט זה לעודד אחד את השני", אומרת מיכל. "זה מאוד מחבר".

"לא ידעתי שריצה יכולה לשמש כמסווה לדייט"

מושיקו ישרים שנהג לרוץ כחלק משגרת יומו, שם לב לקיומה של אלה פינוס-ישרים כשקרא כתבה על הבחורה המובילה בתחום הריצה התחרותית באחד מאתרי ספורט. "בעקבות הכתבה מושיקו שלח לי הודעה לאינסטגרם", אומרת אלה. "ממש החמיא לי שרץ ברמה שלו רוצה לרוץ איתי, אבל בדיעבד הסתבר שהכוונות שלו היו אחרות".
"הזמנתי אותה לרוץ יחד ובסוף הריצה שאלתי אותה אם היא רוצה ללכת לאכול משהו והיא הסכימה", נזכר מושיקו. "את מבינה? לקחתי אותה ל'שגב' והיא עדיין לא הבינה שמדובר בדייט".

אלה ומושיקואלה ומושיקו
אלה ומושיקו
(צילום: אוסף משפחתי)

גדול!
"באותו זמן לא ידעתי שריצה יכולה לשמש כמסווה לדייט, הייתי תמימה", צוחקת אלה. "בהמשך מושיקו גם ליווה אותי באחד המרוצים ופיתחנו קשר ידידותי. היינו נפגשים הרבה אבל לא היה בינינו שום דבר רומנטי".
"עד שערב אחד חשפתי בפניה את הכוונות שלי והיא נבהלה ואמרה שהיא לא מעוניינת", אומר מושיקו. "בסופו של דבר, היא נתנה לזה צ'אנס והיינו צריכים לעבור כמה סבבים של פרידות וקאמבקים עד שהיא הבינה שזה זה".
למה התחלתם לרוץ?
מושיקו: "מכיתה א' עד כיתה ט' הייתי שחקן כדורגל ואז החלטתי לפרוש על מנת להשקיע יותר בלימודים. בעקבות זאת עליתי מאוד במשקל עד שזה כבר התחיל להפריע לי. במהלך כיתה י"א הוצאתי רישיון נהיגה והבנתי שאפילו על ההליכות המעטות שעוד הייתי מבצע אני עומד לוותר, ושאני חייב לקחת את עצמי בידיים. עוד באותו היום נרשמתי לחדר הכושר ולא לקח הרבה זמן עד שסימנתי את החלק האירובי שלו כמועדף עליי. אחרי תקופה לא ארוכה התחלתי לרוץ בחוץ, עד שהדבר הפך לשגרה וזנחתי את חדר הכושר לטובת האוויר הפתוח. משם הכל היסטוריה".
אלה: "התחלתי לרוץ לפני עשר שנים על המסילה בחדר הכושר. בכלל לא אהבתי או הייתי מסוגלת לרוץ יותר משני קילומטרים ברצף, אבל יום אחד המכשיר שהייתי רגילה להתאמן עליו התקלקל וזו הייתה האופציה האירובית היחידה. עם הזמן התחלתי להגדיל את נפחי ומהירויות הריצה, אבל עדיין לא הייתי מסוגלת להתנתק מהמסילה לטובת ריצה בחוץ. כשנתיים לאחר מכן עברתי לגור בתל-אביב, גיליתי את פארק הירקון ואת הריצה בחוץ, ואפילו הצטרפתי לקבוצת ריצה. המאמן שלי באותה תקופה שלח אותי למרוץ בו הגעתי ראשונה בין הנשים ובזמן לא רע לרצה מתחילה. משם נפתח לי התיאבון להשתפר עוד ועוד, ונשאבתי אל עולם הריצה התחרותי - ממנו כבר לא הייתה דרך חזרה".

אלה ומושיקואלה ומושיקו
אלה ומושיקו
(צילום: אוסף משפחתי)

מה אתם אוהבים בריצה?
"ריצה ובמיוחד הריצה ההישגית/תחרותית מביאה אותי לרגשות קצה שאני לא נוטה להרגיש בחיי היום-יום שלי בלעדיה", אומרת אלה. "לא משנה כמה הפוכה, חסרת חשק ועייפה אקום בבוקר, ולא משנה כמה אקרטע בקילומטרים הראשונים, פתאום ברגע אחד משהו ייפתח ואני אשכח בכלל שקמתי באופן הזה. הריצה פשוט מאירה ומסדרת לי את היום. אנשים שמכירים אותי כבר יודעים לזהות לפי הקול או הבעת הפנים שלי אם רצתי בבוקר או לא".
מושיקו: "ריצה היא ספורט סוליסטי. היא מתאימה לאנשים שיש להם מן האגוצנטריות, אבל במובן החיובי. אנשים חברותיים מצד אחד, אבל שמאוד קנאים גם לפרטיות ולשקט שלהם מנגד. הריצה מגדירה אותי ככזה בצורה מושלמת - אני אדם שמוכן לתת לכל הסובבים אותי את הלב והנשמה, אבל יש רגעים שבהם אני צריך את השקט שלי, לסמוך רק על עצמי, לנצח את האתגרים שעומדים בפניי בלי שאף אחד יעזור לי. אני תמיד אומר שריצה היא כמו תרכיז של החיים - היא גורמת לכל תהליך שהיה יכול להמשך כמה שנים לקרות בשבוע, ואני מכור לאינטנס הזה".
"הריצות שלנו יחד הן כמו דייט מאוד איכותי", הוא מוסיף. "זו הזדמנות לדבר על הדברים בלי הסחים ובלי טלפונים ולפרוק את מה שיושב עלינו". אלה מסכימה אבל גם מסייגת מעט: "אנחנו כן מאמינים בהפרדת מסגרות בריצה וכל אחד מתאמן בקבוצה נפרדת ועם פרטנרים אחרים. מאחר ושנינו מאוד מזוהים עם הריצה, חשוב לנו לשמור על האינדיבידואל בתוך התחביב המשותף הזה".
תנו טיפ לזוגות שרצים יחד.
אלה: "עד כמה תחרותיים שלא תהיו כרצים יחידניים, השתדלו להשאיר את התחרותיות מחוץ לזוגיות ולהשתמש ביצר התחרותי כמוטיבטור ולא כדמורליזטור. בנוסף, השתדלו להכיל את בן הזוג ולהיות קצת יותר סלחניים כלפיו אם הוא אחרי אימון קשה או ריצה ארוכה".
מושיקו: "בריצה מופרשים אנדרופינים שגורמים לתחושת 'היי' מסוימת, שבאופן אוטומטי גורמים לנו להיות סלחניים וסבלניים יותר. הדבר הזה הופך את הריצה להיות המקום הטוב ביותר לדבר על מתחים בין בני הזוג. נצלו את הריצה כדי לפתור בעיות ולדבר על דברים שלפעמים קצת קשה לפתוח אותם - וזה כבר מומלץ לכל זוג שהוא".