בראש השנה האחרון הרגשתי את השבר הפנימי שלי מתגבר. כבר למעלה מעשור אני גרושה, עשור של תיקונים, התפתחות עצמית, סדנאות, טיפולים רגשיים, חיפוש ותקווה לזוגיות, אך היא עדיין חומקת ממני. השנים עוברות, ואני לא נעשית צעירה יותר, כמו שאומרים. דווקא בתקופה הזו, שבה אני מרגישה במיטבי, אני לא זוכה לחוות אהבה רומנטית, סוף שבוע אחרי סוף שבוע, חג אחרי חג, שנה אחרי שנה.
אמנם השנה חוויתי שינויים משמעותיים, למדתי על עצמי, שחררתי כבלים ישנים ופתחתי פתח לדף חדש, אבל זוגיות, לצערי, עדיין לא מצאתי. היו גברים שהגיעו לחיי, היו מי שאפילו מצא חן, אבל בסופו של דבר זה תמיד הסתיים באכזבה נוספת לאוסף. בתוך הכאב העמוק הזה תהיתי לאן נעלמות כל התפילות שלי. ולבסוף, מתוך תחושת הבדידות והייאוש, הבנתי שאני לא לבד. רציתי לשמוע מנשים אחרות שנמצאות באותו מסע, נשים שמחפשות אהבה כבר זמן רב, ועדיין מחכות לה.
לצאת לבד למסעדה
"נפרדתי מהגרוש שלי לפני כשש שנים, ומאז לא היה לי קשר זוגי משמעותי", משתפת מריה אלוני, בת 42 מרמת הגולן, גרושה ואם לשני בנים (10, 14), סופרת, עורכת ספרות ולשון ומנחת סדנאות כתיבה.
"בשנתיים הראשונות אחרי הגירושים, הייתי ממש בסוג של טראומה והתמקדתי בהתאוששות. בהמשך נרשמתי לאפליקציות ויצאתי לדייטים, אבל בלי הרבה הצלחה. בשנתיים האחרונות החלטתי שאני לא ממשיכה להכיר באמצעות אפליקציות, כי זה לא עובד בשבילי, והכרתי גברים בצורה אורגנית במהלך החיים, בחוגים שהייתי בהם, דרך חברים וכד'. לאחרונה שוב ניסיתי לחזור לאפליקציות ושוב ויתרתי, אני פשוט לא מבינה איך זה יכול לעבוד בשבילי.
"אני גרה ברמת הגולן, וזה לכשעצמו מקשה על מציאת זוגיות. יש פה מעט אנשים וכולם מכירים זה את זה. אני מכירה מישהו, ומגלה שהוא יצא עם חברה שלי, גרוש של מכרה שלי או היה עם הגרוש שלי בתיכון. זה מרגיש לי צפוף מדי, אז מלכתחילה אני פוסלת אנשים מהאזור.
"בנוסף, אני עובדת מהבית, כך שאין לי הרבה הזדמנויות להכיר. מטבעי אני אדם מופנם, ולא יוצאת למפגשים חברתיים. כל זה מציב אותי במקום מאוד מאתגר. בתחילת הגירושים רציתי לחוות הרבה, הצטרפתי לקבוצות של גרושים ויצאתי למסיבות, ואחרי כמה חודשים הבנתי שזה לא בשבילי.
"אף פעם לא הייתי במירוץ לנסות למצוא בן זוג אבל זה בהחלט צורך. בחצי השנה האחרונה התגברה אצלי התחושה שקשה לשאת את החיים האלה לבד ושצריך פרטנר לחלוק איתו אותם. מצד שני, ממש קשוח להגיע לשם ואני לא בטוחה שיש לי כוחות, סיבולת ומשאבים של זמן. זה ממש לצאת למסע של חיפושים ולהתמודד בכל פעם עם האכזבות ופערים בתקשורת, להתחיל לחשוב למה הוא התכוון, זה שואב אנרגיה ואין לי כוחות לזה. אני באמת שואלת את עצמי האם המחיר של להיכנס לקשר ולחוות טלטלות רגשיות שווה את זה.
"לאחרונה למשל, קבעתי דייט עם מישהו, אחרי לא מעט שכנועים מצידו. רגע לפני שהיינו אמורים לצאת, הוא כתב לי שהוא מתעכב בעבודה, אף על פי שהוא עצמאי. חיכיתי בבית מאופרת ולבושה. אחרי שעה וחצי הוא ביטל ואפילו לא התנצל. הרגשתי חוסר כבוד".
מהצד השני, האם לא שווה לשלם את המחיר של לנסות ואולי להיפגע כדי שתהיה זוגיות בסוף?
"אני רואה כמה קשיים ותסכולים יש לזוגות מסביבי, ואני תוהה - האם בשביל זה אני טורחת? זוגיות מדהימה זה דבר נדיר היום. יש לי כבר חוסר אמון בסוף טוב. אני נעה בין הרצון לזוגיות ואהבה לבין ההבנה שזה מורכב למצוא אחת כזו והאם היא באמת תהיה טובה? האם יש דבר כזה בשבילי?".
איך את מתמודדת עם התחושות המכווצות של הלבד?
"למדתי לעשות דברים לבד, גם אם זה לצאת לבר או מסעדה לבדי. לפעמים זה קצת מכווץ כי אני רואה זוגות סביבי ומצד שני אני לפחות לא נשארת בבית ובוכה לכרית. הבדידות היא בור שגם החברות והילדים לא יכולים למלא, ולפעמים זה באמת קשה. אין לי פתרון לזה".
ובחגים?
"כשאני עם הילדים הם מאוד מעסיקים אותי, בשלב הזה בחיים אני צריכה כל הזמן להכין אוכל", היא אומרת בחיוך. "ואם אני בלי הילדים, אני מנצלת את הזמן הפנוי למנוחה או מתעסקת בענייני הבית".
חיזוק מאלוהים
ענבל פלאח-יעקב, עורכת דין ומגישת טלוויזיה, בת 47, גרושה מזה 4.5 שנים ואם לתאומים בני 15, מספרת שביום יום היא פחות מרגישה את החוסר בזוגיות, אבל כשמגיעים החגים - זה הופך קשה יותר.
"יש לי הרבה חברים לבלות איתם, אבל זה לא אותו דבר. אני רוצה בן זוג אחד יחיד ומיוחד. למעט פעמים אחדות, לא ניסיתי להצטרף לאירועים של גרושים גרושות, כי הרגשתי שזה עשוי למלא אצלי את החוסר ובתוך כך להרחיק ממני את המטרה האמיתית שהיא זוגיות. גם לאפליקציות אני פחות מתחברת. בעיניי יש שם מירוץ תמידי אחר הדבר הטוב הבא ואף אחד לא מוכן להתעכב ולבדוק לעומק. אמנם במסגרת העבודה שלי אני פוגשת לא מעט אנשים, ויש לי הרבה ממשקים ומעגלים חברתיים, אבל למרות זאת משהו בי מאוד מופנם וביישני, ולפעמים זה מתפרש כסנוביות אז פחות פונים אליי. מה עוד שאני מורכבת באורח החיים שלי, אני דתייה לייט וקשה למצוא בן זוג באותו אורח חיים. היום אנחנו גם לא בתקופה של שידוכים.
"דווקא הפייסבוק והאינסטגרם הפכו להיות מרחב להיכרות שמרגיש לי קצת יותר בטוח, שם המרחב פחות מסתורי. פונים אליי לא מעט, אבל אני מסננת ולא יוצאת באופן אובססיבי. אני לא נהנית מהדייטינג לכשעצמו, לא משעמם לי בחיים, אני עסוקה, ומעדיפה להיות בענייניי מאשר לצאת לדייט לא מדויק, אז אני יוצאת רק כשזה מרגיש לי ממש מתאים, ואם בכל זאת אחרי הדייט הראשון אני מזהה שזה לא מתאים, אני חותכת מיד. מה שלא מתאים בדקה הראשונה, כנראה לא יתאים בדקה התשעים, אני לא רוצה לבזבז את הזמן לאף אחד".
את מאמינה שתמצאי או שהייאוש כבר מחלחל?
"אני מאוד מאמינה. גם הפרק הראשון שלי הגיע מאוחר. בעוד שרוב החברות שלי התחתנו בגילאי 25-20, אני נישאתי רק בגיל 30. גם אז האמנתי שזה יקרה כשזה צריך לקרות. אף פעם לא חשבתי שאין שום סיכוי, וכך גם היום.
"יש רגעי משבר, אפילו נקודתיים כמו לחזור מעוד דייט מאכזב, או כשאני רואה מסביבי שחברים נכנסים לזוגיות רצינית ולי זה לא קורה. אני לא טיפוס קנאי, ובכל זאת, יש בזה משהו מכווץ, ועולה מחשבה - למה לי לא מגיע המזל הזה?".
איך את מתמודדת עם רגעי המשבר?
"שוקעת בעבודה ומשקיעה שם. אני גם עסוקה עם הילדים, לא חסרות לי הסחות דעת. להיפך, דווקא כשאני נשברת, אני מרימה את עצמי ומנסה לרוץ מחדש, ואפילו מעודדת את עצמי לתת יותר הזדמנויות. אגב, גם אם נתתי הזדמנות למשהו שחשבתי שיצליח, ובכל זאת זה לא מצליח, ונקטע ביוזמתי, יש לי אכזבה. אני פונה לאלוהים, ואומרת: 'כבר נתת לי משהו שקצת נגע בי ועורר לי את הלב, אז למה זה עדיין לא הגיע לגול הסופי?'".
מה הוא עונה לך?
"קומי, קומי. יהיה בסדר. גם אמי מאוד מחזקת אותי, היא אומרת שאין שום סיבה שלמישהי כמוני זה לא יקרה".
זה התסכול, שדווקא מישהי מרשימה ומוצלחת לא מוצאת.
"מהצד השני, אנחנו גם דורשות יותר. אני באה בטענות בהקשר הזה רק לעצמי. הוא צריך להיות גם חתיך, גם מלומד, שיתאים לי מבחינת הדת, שלא יציע לי הצעות מגונות בפגישות ראשונות כמובן. אני מחפשת בחור רציני לרוץ איתו.
"ובכנות, אני באמת חושבת שיש מישהו שמכוון את העולם ואני לא רואה סיבה שזה לא יקרה לי, אני אדם טוב, משתדלת לסייע איפה שניתן, ועל זה אני מתבססת. גם ברגעי המשבר אני מרגישה עמוק בפנים שזה חייב לקרות, אין סיכוי שאלוהים יזנח אותנו. עוד לא אבדה תקוותנו".
לא רק סקס
גם סיוון בת 39, מנהלת משרד מירושלים, רווקה ואמא לילדה בת 6, מספרת שהיא מחפשת זוגיות כבר די הרבה זמן.
"יש לי הזדמנויות להכיר דרך העבודה, אני באפליקציות, אבל עדיין לא מצאתי את הבחור שייכנס לי ללב", היא אומרת. "חוויית ההיכרות באפליקציות מרגישה לי טכנית, ועד שאני יוצאת לדייט, על פי רוב זה נגמר בדייט ראשון, כי אין זרימה ואין ביטחון. אני מחפשת מישהו שיכבד אותי ושיקבל את הבת שלי. לפעמים אני יוצאת עם רווקים והם חושבים שאני כל הזמן זמינה, וזה לא המצב. אם גבר אומר לי שהוא רוצה לבוא אליי או מזמין אליו, זה משחק בעיניי. אני מחפשת גבר אמיץ, שידע לדבר על הרגשות שלו. אני מלכה, אני חד הורית, מגדלת ילדה לבד, דואגת לאמא שלי, ומגיע גם לי גבר שידאג לי, יתעניין בשלומי, ויביע רגש ואהבה".
את לא מתייאשת, שהנה חלפה עוד שנה וזה עדיין לא קרה?
"מהשביעי לאוקטובר מאוד התחזקתי באמונה ואני חושבת שכל דבר זה לטובה. עברתי שנה נוראית ולא אהבתי את עצמי מספיק, כך שממילא אם הייתי בקשר הוא לא היה מחזיק. לדעתי אדם יקבל את הזיווג שלו כשהוא ממש יאהב את עצמו וידע לשים את הגבולות הנכונים".
תסבירי.
"בעבר הייתי משדרת לגברים שאני רוצה רק סקס, למרות שרציתי זוגיות ומחויבות. למדתי שזה לא מקדם אותי, היינו שוכבים בדייט ראשון ומשם הקשר הפך למיני. מאז הבנתי שכל גבר שאני פוגשת, משקף לי איזה תיקון שאני צריכה לתקן בעצמי, עד שאני אמצא את הזיווג הנכון. עם הגבר הבא אני כבר לא אשדר שאני רוצה רק סקס. בראש השנה ישבתי ורשמתי לי באופן מדויק איך אני רוצה שהגבר שלי ייראה, ואני מאמינה שזה יגיע".
איך את מתמודדת עם רגעי משבר?
"בלילות קצת קשה לי. מפריע לי שאין לי בן זוג, לשבת איתו ולספר איך עבר היום. למזלי האמונה שלי מאד חזקה, אני מאמינה שמה ששלי יגיע אליי, ומשליכה הכול על השם. אני גם רואה בדיעבד שהכול לטובה. יש קשרים שניצלתי מהם בכך שהם לא הצליחו לי. למדתי, שכל מי שלא נשאר בחיים שלי כנראה לא מתאים לי".
הכול באשמת הוליווד
ד"ר ריקי אלה, יועצת זוגית מוסמכת וד"ר לפסיכותרפיה, מדגישה שמבחינת האמונה אין אדם שאין לו בן זוג ולהיפך - יש כמה בני זוג פוטנציאליים, "מעולם לא קרה לי שמישהי לא מצאה זוגיות ולרוב בתוך שנה, אם עובדים על הדברים", היא מחזקת.
למה כל כך קשה למצוא זוגיות?
"קודם כל, באשמת הוליווד, התפיסה שלנו לגבי זוגיות מעוותת, נוצרו לנו ציפיות לא מציאותיות. צריך לרצות לעבוד על הקשר במקום לחפש את הדבר המושלם. אמונות מגבילות על עצמי ועל אחרים גם הן מקשות על מציאת זוגיות. יש תרגיל שאני עושה מול קבוצות, שבו אני מציירת שני עיגולים זהים לחלוטין בגודל, מאחד מהם אני מציירת חתול ומהשני פרצוף, ואומרת למשתתפים שלמרות מה שהם חושבים, העיגולים לא זהים, ומבקשת לבחור איזה עיגול יותר גדול. בסופו של דבר הם בוחרים עיגול שנראה להם גדול יותר, בניגוד לאינסטינקט הראשוני שלהם. תראי, כמה קל היה לי לעשות מניפולציה, הם הסכימו איתי והתחייבו לבחירה שלהם.
"כעת, תדמייני שכשהיית ילדה אמרו לך, 'כולם בוגדים' או שהאמנת שאת לא מספיק טובה, וזה נתקע אצלך בתור אמת שהופכת להיות המציאות שלך. את גדלה באמונה שהחתול יותר גדול, ואת כבר לא מכירה משהו אחר. זו עובדה קיימת מבחינתך שפועלת כמו פילטר על תת המודע ומצמצמת את האפשרויות שלך להתנהל אחרת.
"פצעים מהעבר שלא עיבדנו אותם, כמו דחייה וביקורת, גם הם מקשים עלינו ומנהלים אותנו כמבוגרים. למשל, אם כילדה אח שלי שבר משהו ואמר לאמא שלי שאני שברתי, והיא כעסה עליי, כדי לחיות עם המציאות הלא מוסברת הזו, אני יכולה להתחיל לחשוב שהיא אוהבת אותו יותר. מהרגע הזה תת המודע ימצא את כל ההוכחות שאני צודקת. אם היא תגיש לו את הארוחה לפניי, אני אראה את זה כהוכחה לאמונה הזו, ובמקביל אני לא אזהה התנהגויות הפוכות שלא מתואמות עם האמונה שלי. בדומה, אם אני מסתובבת בעולם באמונה שאין גברים רציניים, זה מה שאמצא.
"קשה למצוא זוגיות גם בשל חוסר בהירות פנימית, כשלא ברור לי מה הערכים שלי או מה חשוב לי בקשר, אני אייצר מסרים סותרים. למשל, אני נמשכת לגברים הרפתקנים אבל מחפשת יציבות. גם חוויית לחץ וחרדה סביב הנושא מקשים ומשדרים נוקשות. קשרים צריכים להתפתח באופן טבעי".
אז מה אפשר לעשות?
"קודם כל, עבודה פנימית על דפוסים – לזהות מה האמת הלא נכונה שאימצנו לעצמנו, לשחרר ולבחור באמת חדשה. בשלב הבא, תהיו בהירים לגבי איזה סוג קשר אתם רוצים, מה הערכים והצרכים שלכם, איך זה ירגיש כשתגיעו לקשר הנכון, ואיזה אדם אתם צריכים להיות כדי לאפשר קשר כזה. בנוסף, מאוד חשוב לפתח ביטחון עצמי ותחושת ערך. לאדם שמרגיש מלא ושמח, יש יותר מקום לנתינה, והוא ממילא יותר מושך. כשיש לכם ביטחון, אתם יודעים שהקשר הנכון יגיע בזמן הנכון. גם לדעת לזהות מה לא מתאים, מקרב אתכם לבהירות יותר גבוהה של מה שאתם רוצים. אתם מדייקים את עצמכם.
"מי שרוצה לחיות בעולם שלא נפגעים בו, התבלבל. זה לא המשחק. אתם לא צריכים לסמוך על אחרים שלא יפגעו בכם, אלא על כך שאתם יכולים להתמודד גם אם נשבר הלב"
"דבר נוסף שאפשר לעשות הוא ללמוד מיומנות תקשורת כדי להביא את עצמנו באופן מלא בקשר, לדעת לומר מה אנחנו מרגישים וצריכים, באופן פשוט ובלי מניפולציה", מסבירה ד"ר אלה, "תבואו פתוחים להכיר את האדם שמולכם, ותלמדו להיות אותנטיים בתקשורת שלכם. קרבה נוצרת כשיש מרחב בטוח להגיד את הכול, מבלי לתת לפרשנות האוטומטית לנהל אותנו, ומבלי שכל דבר יעליב או יסגור אותנו. תהיו פתוחים למורכבות של הדברים, אדם צריך את הסבלנות להכיר את עצמו ואת האחר.
"הרבה אנשים מפחדים להיפגע, אם אתם רוצים קשר, ברירת המחדל היא שאתם הולכים להיפגע, אי אפשר אחרת, זה הולך להיות קשה, תצטרכו לאתגר את הצורה שבה אתם חושבים, לשחרר שליטה ולהצטמצם קצת כדי לתת מקום לאדם אחר".
את חושבת שהמחיר שווה את זה?
"מי שרוצה לחיות בעולם שלא נפגעים בו, התבלבל. זה לא המשחק. לא פגשתי אדם שסיים את החיים שלו ואמר, 'איזה כיף היה!'. אנחנו ניתקל באתגרים. השאלה היא מה המשמעות שאנחנו נותנים להם. בנוסף, אתם לא צריכים לסמוך על אחרים שלא יפגעו בכם, אלא על כך שאתם יכולים להתמודד גם אם נשבר הלב.
"לבסוף, שחררו את תחושת הלחץ והמרדף", מוסיפה ד"ר אלה. "תדמיינו שאתם מחזיקים ביד ביצה שבורה. כדי להחזיק את הביצה אי אפשר ללחוץ חזק מדי ואי אפשר לשחרר יותר מדי, התנועה היא באמצע וצריך ללמוד אותה. הדרך הטובה ביותר לעשות את זה, היא להבין מה לא בשליטתי ואותו לשחרר כמה שיותר מהר, למשל מה הוא יחשוב עליי או מה יהיו התוצאות. להבדיל, יש לי שליטה על התגובות שלי, המחשבות והפרשנות שלי למציאות. כשאני מתרכזת בזה, אני חווה ביטחון עצמי ומאפשרת גם לצד השני להתקיים בצורה מלאה.
"אגב, כשאנשים נכנסים לאפליקציות הם מאוד מרחיקים את עצמם מזוגיות. זה חלק מהמרדף, האפליקציות מייצרות סיטואציה שבה כל הזמן תהיה לכם תחושה שיש משהו טוב יותר מעבר לפינה, וגם אם כבר נכנסתם לזוגיות, האפליקציה תנסה למשוך אתכם חזרה ולעורר בכם את הרצון לחיפוש. תתנתקו מזה ותראו את עצמכם בעולם האמיתי, תעשו דברים שאתם אוהבים, תמלאו את החיים והאדם שמתאים לכם יופיע בתוך המציאות הזו".
