אוהבים לטוס לחו"ל? מחכים לתאריך החופשה שקבעתם לכם, לרגע בו אתם מתיישבים במטוס ויש לכם קצת שקט מכל מה שקורה פה? ישראלים אוהבים לטוס לחו"ל, אבל עבור רובנו מדבור ביציאה מהשגרה שמתקיימת פעם-פעמיים בשנה או פחות מזה. יש אנשים שטיסות עבורם הן חלק בלתי נפרד מהלו"ז. כאלה שפעם בחודש בערך עולים על מטוס לכמה ימים, מטעמי בילוי או מטעמי עבודה, ומשאירים את הבית מאחור. אם הם רווקים ניחא, אבל מה קורה כשנמצאים בזוגיות ויש להם פרטנר שנשאר באופן קבוע בארץ? האם הנסיעות האלו תורמות לזוגיות או פוגעות בה, ואיך, אם בכלל, שומרים על איזון?
"כל זוג צריך הפסקה מדי פעם"
דודי טל , עיתונאי בן 46 מרמת גן, מספר שהרומן שלו עם מטוסים התחיל לפני 15 שנים, בזמן שגילה את "עולם הלואו קוסט", כפי שהוא מכנה אותו: "אחת הנסיעות הראשונות שלי הייתה לבודפשט. בטיסה ישבתי ליד בחור דתי שהסביר לי, תוך כדי המראה, שהוא בכלל ממשיך ללונדון. הרעיון קסם לי, ועוד באותו ערב כשהגעתי למלון רקמתי תוכניות, ונשארתי לשבועיים עם טיול שהתחיל בבודפשט עבר לוורשה, לונדון, אוסלו, שטוקהולם, בוקרשט וחזרה. מאז התחלתי להציב יעדים, ולהגיע אליהם".
כמה פעמים בחודש אתה טס?
"בין פעמיים לשלוש בחודש, ובכל נסיעה מספר הימים משתנה. בשנים האחרונות התחלתי לנסוע לנסיעות ארוכות יותר, כאלו שכוללות מספר יעדים, בעיקר כי אני משתעמם ביעד אחד. אפשר להגיד שעד היום עברתי מאות טיסות, למעלה מ-45 יעדים שונים".
מה אומר בן הזוג על כל הטיסות האלו?
"מאור, בעלי, עובד בעבודה פחות גמישה ובלי קשר, הוא פחות מתחבר לטיסות או טיולים. אחת לשנה אני 'מכריח' אותו להצטרף אליי לחופשה זוגית. האמת היא שמבחינתי, האתגר היחיד שלי בטיסות זה ההתחשבות בו. ברוב המקרים הוא זורם, ונותן לי לטוס לאן שאני רוצה ולכמה זמן שאני רוצה והאמת שזה מדהים. אנחנו מדברים הרבה יותר כשאני בחו״ל מאשר כשאני בארץ".
איך הנסיעות משפיעות על הזוגיות?
"אני חושב שאני אדם לא קל, משתעמם בקלות, ומאבד עניין מאוד מהר בכל דבר. אני בכלל לא בטוח שאם לא היו כל החופשות הללו, שהן לא ממש חופשות, כי בסוף אני עובד מכל מקום, ותמיד זמין לכל שיחה שמתקבלת- היינו ממשיכים יחד, כי סביר להניח שהוא היה מואס בי. האמת היא שאנחנו שני הפכים: הוא מסודר ואני לא, הוא איש של בית ואני תמיד בחוץ וכנראה שההבדלים האלה הם מה שמחברים בינינו. בפועל, כל זוג צריך קצת שקט ומנוחה זה מזה וזה לגיטימי. הברייקים האלה נהדרים לשנינו, תשומת הלב במתנות הקטנות והמחוות, השיחות היומיומיות בבוקר ולפני שהולכים לישון - לא משנה באיזו נקודה על הגלובוס אני נמצא, זה לגמרי יתרון".
יש לפעמים נקיפות מצפון?
"כן ברור. קרו בעבר מקרים שהייתי בחו"ל, והוא היה חולה או שהוא היה צריך עזרה במשהו ולא הייתי שם פיזית. מכיוון שאני עם טלפון פתוח בכל מקום, התמרון קל יותר, אם זה לבקש מחברה לקפוץ להביא אוכל, או להזמין משהו הביתה כדי לשמח אותו. העולם היום הפך לכפר גלובלי והכול קל יותר".
אז מה הסוד - איך שומרים על איזון בזוגיות?
"בדיוק ככה, קצת חופש אחד מהשני זה אף פעם לא רע, האינטנסיביות היומיומית שוחקת את כולם, ואם אפשר לקחת ברייק קצר, בהסכמה כמובן, זה מבורך. חוץ מזה חשוב להבין שלא כל נסיעה היא פרידה, ולא כל ריב הוא סוף העולם".
"השארתי אותה לבד עם ארבעה ילדים קטנים"
יוסי סימון, בן 48, טס לצרכי עבודה, בין פעם לפעמיים בחודש כבר כמה שנים: "אני טס בדרך כלל מיום ראשון עד יום חמישי או שישי, ולפעמים גם לנסיעות ארוכות יותר".
הוא אב לארבעה ילדים (12, 15, 19, 20) והנסיעות התכופות התחילו כשהם עוד היו קטנים: "עבדתי בחברות שהלקוחות שלהן היו בחו"ל, וזה תמיד הצריך נסיעות. כשהילדים היו קטנים נאלצתי לטוס, ולהשאיר את אשתי, מה שנקרא 'לבד במערכה' וזה היה לא פשוט. השארתי אותה עם תינוקות שלא ישנים בלילה והיו פעמים שגם נאלצתי להאריך את השהייה שלי, שזה היה ממש קטסטרופה. למזלנו הייתה עזרה מהמשפחה, מאמא שלה בעיקר. היום אני טס יותר אבל הם כבר גדולים אז זה יותר קל".
איך שומרים על הזוגיות במצב כזה?
"כל הזמן מחפשים את האיזון. כשהילדים היו קטנים זה באמת היה קשה יותר. מצד אחד יש עבודה, והצורך בנסיעות ברור, ומצד שני יש את הצורך בעזרה בבית. אתה, מבחינתך, עושה את כל הוויתורים האפשריים. למשל, כשיש כנסים שהם חלק מהעבודה אבל פחות מחייב אז בעבר הייתי פשוט מוותר עליהם. ואם הייתה אפשרות להישאר לסוף שבוע אז לא נשארתי, טסתי בחזרה הביתה. ניסיתי לצמצם טיסות כמה שאפשר".
והיום?
"היום, מבחינתנו הנסיעות הן דבר בריא, כזה שתורם לזוגיות אבל ברור שגם את זה צריך לאזן. מצד אחד, המצב השתנה, הילדים עצמאיים וזה עולם אחר. ומצד שני, עדיין, לשם הזוגיות, יש צורך בכל מיני ויתורים. התחביב שלי, למשל, הוא לרכב על אופניים, ואני יוצא לרכיבה בשבתות בבוקר. היום חזרתי מנסיעה של עשרה ימים לחו"ל אז ברור שאני לא אצא לרכיבה, גם לא אם חבר יזמין. אתה כל הזמן מנסה למצוא את האיזון הזה, מרגיש צורך לפצות. וכשאתה כן בארץ, אתה ממש מושקע בזוגיות, במשפחה ובבית".
ומעבר לזה, סימון מציין, כי בנסיעות האלו יש גם הרבה יתרונות שתורמים גם הם למערכת היחסים: "יש כל מיני יתרונות חומריים כמו למשל שצוברים נקודות בטיסות ואז אפשר לנסוע ביחד לחופשות זוגיות. לפעמים אנחנו מכירים מקומות חדשים בזכות כל הטיסות האלה. לדוגמה, היא באה איתי לטיסת עבודה בגרמניה, עבדתי חלק מהזמן, ואחר כך המשכנו לחופשה ביחד. בהיבט הזוגי אני חושב שיש לזה יתרון כי זה יוצר געגוע. אנחנו מכירים 26 שנים, ומרוץ החיים היומיומי לא פשוט. הנסיעות יוצרות שבירת שגרה עבור שנינו".
מבחן לזוגיות
תום אלרום , בת 49, מהגליל המערבי, אם לילד ובזוגיות פרק ב', מבלה חודשים בחו"ל מדי שנה: "מאז שהילד שלי היה בן 3, אנחנו טסים להודו, לצרכי עבודה. גרנו שם למשך שלוש שנים און אנד אוף וחזרנו לארץ כשהוא היה בן 6, ואז גם פגשתי את בן הזוג שלי. מאז אנחנו כל הזמן טסים (הבן ואני), בין חודש לחמישה חודשים בשנה".
איך מחזיקים מעמד בזוגיות כשלא נמצאים כל כך הרבה זמן בארץ?
"בן הזוג שלי הוא 180 מעלות ההפך ממני: הוא אוהב את הבית, את האדמה, השגרה, אבל הוא הבין שהנסיעות הן חלק ממני. וזה באמת ככה. אני נוסעת עם מטרה. יש לי עסק שנקרא 'רוצים משהו מהודו', שדרכו אני קונה מוצרים לאנשים, ויש עסק נוסף של עיצוב תכשיטים, וגם בגדים. המסעות נועדו כדי למצוא אנשים, ספקים, נשים שעושות דברים מעניינים. אני אקח אופנוע ואסע לאיזה חור רק כי יש שם מפעל שקולע בעלי בננות. בנסיעות האלו, בכל פעם מחדש, פתאום נפתחים לך עולמות משוגעים של תבלינים, ובדים. אני יכולה למצוא אבנים ממקסיקו, ואחר כך ליצור איתם משהו חדש בהודו. חלק מהנסיעות זה ההפקה של כל הדבר הזה. המסעות עצמם הם מסע של יצירתיות, זה ממלא אותי".
ומה התחושות בנסיעות האלו מבחינת הזוגיות?
"לא פשוט. את נמצאת באזור יפהפה בעולם, יש מקומות שכולם זוגות, ורק אני מתבאסת שאני לבד. אני לא אדם שמרגיש בודד או משועמם אבל הרגעים הספציפיים האלו של שקיעות, נגיד, הם רגעים בהם יש געגוע".
איך מחזיקים מעמד בזוגיות מרחוק?
"אין ספק שהנסיעות הן ממש מבחן לזוגיות, וזה ממש לא מובן מאליו. אנחנו אמנם בפרק ב', כל אחד עם הילדים שלו, ועדיין זה חתיכת זמן. בן הזוג שלי הבין, במהלך הזמן, שאני קמלה בחורף, וקמלה גם אם אני נמצאת יותר מדי זמן במקום אחד, אז הוא משחרר כדי שאני אחזור שמחה ואופטימית. בכל פעם שאני חוזרת, לוקח איזה שבוע-שבועיים להסתנכרן האחד לשנייה מחדש, ומכיוון שעברנו את זה כבר לא מעט פעמים, אנחנו יודעים שזה מה שקורה. לדעתי, גם בלי נסיעות יש את הצורך הזה כשגרים במרחק. כשהכרנו, הוא גר בקריית שמונה ואני גרתי בת"א, ונפגשנו רק בסופי שבוע. גם אז היה את הריחוק- קרבה, ורגע הסתנכרנות. היום אנחנו כבר סומכים על התהליך עצמו. אנחנו לוקחים את הזמן, לא מכריחים את עצמנו להתרגל מהר, וזה מצליח בכל פעם מחדש".
