אנחנו עומדים בפתחה של השנה העברית החדשה. ראש השנה פותח למעשה תקופה שלמה של חגים: עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, סוכות, שמיני עצרת ושמחת תורה. אפשר להתייחס לחודש תשרי כולו כאל מעין ריטריט רוחני מתמשך, מסע שמזמין אותנו לעצור לרגע את מרוץ החיים, להתבונן בעצמנו ולשאול לאן אנחנו רוצים ללכת מכאן.
אבל את ההתבוננות הזאת לא חייבים לעשות רק כיחידים. זוגיות היא אחד המקומות המשמעותיים ביותר שבהם אנחנו פוגשים את עצמנו: את הצרכים שלנו, את הפחדים שלנו, את המקומות שבהם אנחנו יודעים לאהוב, וגם את המקומות שבהם אנחנו מתקשים. לכן ראש השנה יכול להיות הזדמנות נפלאה לעשות גם חשבון נפש זוגי.
לא חשבון נפש שמטרתו לחפש אשמים, ולא ישיבת "סיכום ביצועים" של מערכת היחסים, אלא עצירה משותפת שמאפשרת לשני בני הזוג לשאול: מה היה לנו טוב השנה? איפה כאב לנו? ואיזו זוגיות אנחנו רוצים ליצור בשנה הבאה?
לשוב זה לזרועות זו
עוד לפני ראש השנה מגיע חודש אלול, שבמסורת היהודית מוקדש לחשבון נפש ולתשובה. המילה "תשובה" מגיעה מן השורש שו"ב. במובן הרוחני שלה, תשובה היא האפשרות לשוב: לחזור למקום מדויק יותר עבורנו, למקום מחובר, אוהב וטוב.
אני אוהבת לחשוב על הרעיון הזה גם בתוך זוגיות: מערכות יחסים ארוכות אינן מתנהלות בקו ישר. אנחנו מתקרבים ומתרחקים, מצליחים לפגוש אחד את השנייה ולפעמים מפספסים. יש ימים שבהם אנחנו קשובים ומלאי חמלה, ויש ימים שבהם אנחנו עייפים, חסרי סבלנות, עסוקים מדי או פשוט לא מצליחים להבין מה בן או בת הזוג שלנו צריכים מאיתנו.
שולמית שפרברצילום: אלעד ליפשיץלפעמים הכוונה שלנו טובה, אבל הפעולה שלנו מחטיאה את המטרה. וזו גם אחת המשמעויות היפות של המילה "חטא": להחטיא. לא לפגוע משום שאנחנו אנשים רעים, אלא לפעמים פשוט לפספס את המקום שאליו רצינו להגיע. רצינו להתקרב, ובסופו של דבר התרחקנו. רצינו לעזור, ובן הזוג הרגיש מבוקר. רצינו שיבינו אותנו, אבל דיברנו בצורה שהקשתה על הצד השני להקשיב. ראש השנה מאפשר לנו לשאול לא רק איפה טעינו, אלא בעיקר: איך אנחנו רוצים לשוב זה אל זו?
ריטריט זוגי קטן לראש השנה
אני רוצה להציע לזוגות לקחת בערב אחד לקראת ראש השנה שעה של שקט. בלי טלפונים, בלי ילדים שמסתובבים מסביב ובלי ניסיון לפתור את כל הבעיות של מערכת היחסים בפגישה אחת.
קחו שני דפים ושני עטים. לפני שאתם מדברים, כל אחד מבני הזוג יכתוב לעצמו שלושה דברים:
1. על מה אני מודה בזוגיות שלנו השנה? אילו רגעים שימחו אותי? מתי הרגשתי קרוב או קרובה אליך? מה עשית שהיה משמעותי עבורי? איזו צמיחה התרחשה בינינו?
2. מה היה לי קשה השנה? באילו מקומות נפגעתי, הרגשתי לבד, לא מובן או לא נראית? איזה דפוס הייתי רוצה שנשנה? חשוב לנסות לכתוב על החוויה האישית ולא כתב אישום נגד בן או בת הזוג.
3. מה אני מבקש לשנה החדשה? איזו זוגיות הייתי רוצה שניצור? למה אני זקוק ממך יותר? ומה אני עצמי רוצה לעשות אחרת כדי לעזור לנו להגיע לשם?
לפעמים הכוונה שלנו טובה, אבל הפעולה שלנו מחטיאה את המטרה. וזו גם אחת המשמעויות היפות של המילה "חטא": להחטיא. לא לפגוע משום שאנחנו אנשים רעים, אלא לפעמים פשוט לפספס את המקום שאליו רצינו להגיע. רצינו להתקרב, ובסופו של דבר התרחקנו
אחרי ששניכם מסיימים לכתוב, מתחיל החלק החשוב באמת: השיחה. איך מייצרים אותה? קודם כל מתחילים עם להכיר את הטוב - כל אחד מבני הזוג מקריא בתורו את הדברים שעליהם הוא מודה. בזמן הזה, התפקיד של הצד השני אינו להחזיר מחמאה או לומר "גם אני", אלא פשוט להקשיב ולהתעניין.
אם בת הזוג אומרת, "היה לי מאוד משמעותי שבכל בוקר הבאת לי קפה", אפשר כמובן לחייך ולהמשיך הלאה. אבל אפשר גם לעצור ולשאול: מה היה בזה כל כך משמעותי עבורך?
אולי התשובה תהיה: "זה גרם לי להרגיש שאתה חושב עליי". ואולי: "בתקופה שבה הייתי עמוסה, זה גרם לי להרגיש שמישהו רואה אותי". ואז פתאום אנחנו מבינים שהקפה הוא בכלל לא רק קפה. הוא דרך להגיד: אני רואה אותך. את חשובה לי. אני מחזיק אותך במחשבה גם בתוך השגרה.
הכרת הטוב היא לא רק מחווה יפה לקראת השנה החדשה. היא גם מלמדת אותנו כיצד לאהוב את האדם שמולנו באופן שמגיע לו שיאהבו אותו
(צילום: Shutterstock)
אותו הדבר יכול לקרות כשבן זוג אומר, "הרגשתי השנה שאת באמת מקשיבה לי". אל תסתפקו במשפט עצמו. שאלו: "מה בהקשבה היה חשוב לך? מתי הרגשת את זה במיוחד"?
אולי הוא יאמר: "הרגשתי שאני יכול לדבר עד הסוף בלי שתמהרי לתת לי פתרון". עכשיו כבר יש לבת הזוג מידע יקר על מה גורם לאהוב שלה להרגיש קרוב אליה.
הכרת הטוב היא לא רק מחווה יפה לקראת השנה החדשה. היא גם מלמדת אותנו כיצד לאהוב את האדם שמולנו באופן שמגיע לו שיאהבו אותו.
אחד הדברים החשובים בתיקון של פגיעה בתוך מערכת יחסים הוא עצם ההכרה בפגיעה. כאשר כאב שלנו מקבל הכרה, משהו בתוכנו יכול להתחיל להירגע
כעת מגיע החלק המורכב: רק לאחר שנתתם מקום אמיתי לטוב, עברו לחלק השני: המקומות שבהם היה לכם קשה. כאן נדרשת הרבה יותר עדינות. כאשר אחד מבני הזוג מקריא, השני מקשיב. הוא לא מסביר מיד מדוע הוא בעצם צודק, לא מתווכח עם האופן שבו האירוע התרחש ולא מנסה להוכיח שלצד השני "לא הייתה סיבה להיפגע". אפשר לומר: "לפעמים השנה הרגשתי שאתה ביקורתי כלפיי. וזה גרם לי להרגיש שאני לא מספיק טובה".
התשובה האינסטינקטיבית עלולה להיות: "אבל בכלל לא ביקרתי אותך", או "את לוקחת הכול קשה מדי". אולם המטרה של השיחה הזאת אינה לקבוע מי צודק בבית המשפט הזוגי, אלא להבין את עולמו הפנימי של האדם שאנחנו אוהבים.
לכן, במקום להתגונן, נסו לשאול: "את יכולה לתת לי דוגמה?", "מה הרגשת ברגע הזה?", "מה היית צריכה ממני?", "מה הייתי יכול לעשות אחרת?"
איך לתקן פגיעה שקרתה
אחד הדברים החשובים בתיקון של פגיעה בתוך מערכת יחסים הוא עצם ההכרה בפגיעה. כאשר כאב שלנו מקבל הכרה, משהו בתוכנו יכול להתחיל להירגע. אנחנו לא תמיד זקוקים לכך שהאדם שמולנו יסכים עם כל הפרשנות שלנו לאירוע. אבל אנחנו כן צריכים שהוא יצליח לראות שהחוויה שלנו אמיתית.
"אני מבין שזה כאב לך".
"אני יכולה לראות עכשיו למה הרגשת לבד".
"לא התכוונתי לפגוע בך, אבל אני מבינה שפגעתי".
אלה משפטים פשוטים, אבל בתוך קשר זוגי יש להם כוח עצום.
לדעת לבקש סליחה
חודש אלול והימים שלפני יום הכיפורים מזמינים אותנו לבקש סליחה מאנשים שפגענו בהם. ומי נמצא קרוב אלינו יותר מבן או בת הזוג?
דווקא משום שהזוגיות היא מרחב כל כך אינטימי, אנחנו גם פגיעים בה יותר. האדם שמכיר אותנו הכי טוב יודע, לפעמים בלי להתכוון, להגיע בדיוק למקומות הרגישים ביותר שלנו.
לכן בקשת סליחה זוגית אינה צריכה להסתכם ב"סליחה אם נפגעת". סליחה משמעותית מתחילה בניסיון להבין:
"אני מצטער שהרמת הקול שלי גרמה לך להרגיש לא בטוחה".
"אני מצטערת שכאשר ניסית לספר לי מה עובר עליך, המשכתי להסתכל בטלפון".
"אני מבינה עכשיו שכאשר צחקתי על זה מול החברים שלנו, הרגשת חשוף".
יש הבדל עצום בין לומר "סליחה" כדי לסיים ויכוח לבין לומר "אני רואה עכשיו איפה כאבתי לך, ואני רוצה לנסות לפעול אחרת". שם מתחיל תיקון.
חזון לשנה החדשה
ומה אתם רוצים לזרוע השנה? השלב השלישי הוא בעיניי החגיגי ביותר: יצירת חזון זוגי לשנה החדשה.
ראש השנה הוא יום של התחלה. בשפה הרוחנית אפשר לחשוב עליו כעל רגע שבו אנחנו זורעים זרעים לקראת השנה הבאה. לא משום שמילים לבדן יגרמו לדברים לקרות, אלא מפני שכוונה יכולה לכוון את תשומת הלב ואת הבחירות שלנו.
שאלו את עצמכם: איזו זוגיות אנחנו רוצים לגדל כאן? אולי אתם רוצים יותר תקשורת. אולי יותר מגע. אולי פחות ביקורת ויותר סקרנות. אולי אתם רוצים ללמוד לריב בצורה שלא מפחידה אף אחד מכם. אולי אתם רוצים לפנות זמן למיניות, אחרי שנה שבה העבודה, הילדים והעייפות דחקו אותה הצידה. ואולי אתם פשוט רוצים להרגיש שוב שאתם באותו צד.
"אני רוצה שנאהב יותר" הוא משפט יפה, אבל קשה לדעת מה לעשות איתו ביום שלישי בערב כשכולם עייפים
(צילום: Shutterstock)
חשוב שהחזון לא יישאר ברמת המילים הגדולות. "אני רוצה שנאהב יותר" הוא משפט יפה, אבל קשה לדעת מה לעשות איתו ביום שלישי בערב כשכולם עייפים. לכן נסו להפוך אותו לבקשות קונקרטיות:
"אני רוצה שנקדיש ערב אחד בשבוע לזמן שלנו".
"כשאני משתפת אותך במשהו קשה, הייתי רוצה שתשאל קודם אם אני רוצה עצה או רק הקשבה".
"חשוב לי שנחזור להתחבק בבוקר לפני שאנחנו רצים ליום שלנו".
ככל שהבקשה ברורה יותר, כך לבן או בת הזוג יש אפשרות אמיתית לפגוש אותה.
יש בעיניי משהו יפה במיוחד גם בקולות השופר של ראש השנה. אפשר לשמוע בהם מעין סיפור של מערכת יחסים: התקיעה היא קול אחד, ישר ושלם. היא מזכירה את תחילת הקשר, את ההתאהבות ואת התקופה שבה הכול מרגיש כמעט מושלם. בעולם הטיפול הזוגי אנחנו מכירים היטב את שלב "ירח הדבש": אנחנו נפעמים מהאדם שמולנו, רואים בו בעיקר את הטוב ומרגישים שאנחנו כמעט מתמזגים זה בזו.
ואז מגיעים השברים.
השברים נשמעים כמו נהי, כמו בכי. וגם בכל מערכת יחסים משמעותית, מגיעים בסופו של דבר שברים. אנחנו מגלים שהאדם שאנחנו אוהבים לא יכול לענות על כל הצרכים שלנו. שקיימים בינינו פערים. שיש מקומות שבהם כנראה שלעולם לא נבין האחד את השנייה, ושגם מתוך אהבה גדולה אפשר לפגוע.
אחריהם מגיעה התרועה, קול מקוטע ומעורר. אני אוהבת לחשוב עליה כעל קריאה להתעורר ולעשות. להבין שאהבה כשלעצמה אינה תמיד מספיקה כדי לקיים זוגיות טובה. זוגיות דורשת מאיתנו ללמוד, להשתנות, להכיר בכאב ולתקן.
ואז אנחנו חוזרים שוב לתקיעה, אל הקול השלם. אבל זו כבר אינה אותה שלמות תמימה של ההתחלה. זו שלמות אחרת. שלמות שעברה דרך שבר. שלמות שיודעת שהאדם שמולי יכול לפגוע בי, ושאני יכולה לפגוע בו, ובכל זאת אנחנו מסוגלים להקשיב, לקחת אחריות, לתקן ולמצוא מחדש את הדרך זה לזו.
אולי זו אחת המשמעויות העמוקות ביותר של תשובה בתוך זוגיות: לא לחזור לעולם שבו מעולם לא נפגענו, משום שאין עולם כזה, אלא לשוב לקשר מתוך ידיעה עמוקה יותר של עצמנו ושל האדם שאיתנו.
"היום הרת עולם"
בתפילות ראש השנה אנחנו אומרים "היום הרת עולם". יש בביטוי הזה דימוי נפלא של היריון, של דבר חדש שמתחיל להיווצר עוד לפני שאנחנו יכולים לראות אותו.
אפשר לחשוב כך גם על שנה זוגית חדשה. אנחנו לא יודעים מה השנה הזאת תביא איתה. יהיו בה בוודאי רגעים של קרבה ורגעים של מרחק, שמחה, לחץ, שינוי ואכזבה. אבל אנחנו יכולים לבחור אילו זרעים אנחנו רוצים לשתול בתחילתה.
ראש השנה לא צריך להיות עוד ערב שבו אנחנו מאחלים זה לזו "שנה טובה" וממשיכים הלאה. הוא יכול להיות נקודת עצירה בתוך החיים, רגע שבו אנחנו מסתכלים על האדם שבחרנו ללכת איתו ושואלים מחדש: איך אנחנו רוצים להיות יחד השנה?
ובתוך השברים, חוסר הדיוק והכאבים שכל זוגיות נושאת איתה, אפשר לבחור שוב בתשובה. לשוב להקשבה. לשוב לחמלה. לשוב לאהבה. ולשוב, פעם אחר פעם האחד לשנייה.
שנה טובה!
שולמית שפרבר היא מטפלת מינית מוסמכת, דוקטורנטית החוקרת זוגיות, מיניות וטראומה.
