יציבות רגשית, כלומר היכולת לחוות את העולם באופן מתון, ולהביע רגשות באופן מווסת, היא מהסממנים הבולטים לבגרות נפשית, ומהמיומנויות החשובות ביותר כדי לקיים קשרים זוגיים בריאים. אנשים בעלי "עור דק", שחווים את העולם באופן עוצמתי מדי, ומביעים את עצמם באופן אימפולסיבי ודרמטי, מתקשים לבנות קשרים ולהחזיק בהם לאורך זמן. בהיכרויות ראשוניות הם יכולים לרצות מהר וחזק מדי, להציף את האדם שזה עתה הכירו, ולהיפגע מכל דבר קטן.
מציאת בן זוג לא אמורה להיות סוג של ציד או רדיפה. כשאנו יציבים רגשית, אנו מרגישים בטוחים ונינוחים מספיק כדי שהאדם הנכון יופיע. אנשים בריאים רגשית מושכים אנשים בריאים באופן דומה. הרוגע והשלווה שלהם הופכים אותם לאטרקטיביים.
אנשים נעדרי ויסות מספק, יתקשו להביע רגשות במתינות, ובזמן עימות יגיבו באחת משתי דרכים אופייניות: או שהם יאבדו את תחושת הערך העצמי שלהם, יבכו וייקחו אחריות על דברים שלמעשה היו באחריות הצד השני, וזאת מתוך תחושה של פחד או ריצוי. או שהם יקפצו לקצה השני - ישליכו את האחריות על בן/ת זוגם, יפנו להאשמות ויחוו התפרצויות זעם באופן אגרסיבי ולא פרופורציונלי לסיטואציה.
"אנשים בעלי עור דק יכולים לרצות מהר וחזק מדי, להציף את האדם שזה עתה הכירו, ולהיפגע מכל דבר קטן"
כאמור, קושי בוויסות רגשי הוא תוצאה של גבולות פסיכולוגיים דקים מדי, שהם תוצאה של טראומה מוקדמת ביחסים עם דמויות מטפלות. גבולות דקים אינם מצליחים למנוע מדבר שנאמר לנו להיכנס פנימה, בין אם הוא נכון או לא, ואז הכול נחווה באופן אישי מדי. הבעיה היא שבתגובה לכך הסביבה מתקשה להקשיב או להבין אותנו, מה גם שללא גבולות אי אפשר באמת לקיים מערכת יחסים יציבה לאורך זמן, וללא מערכת יחסים בריאה ויציבה, אין אינטימיות ואין אהבה, שהיא הסיבה שכולנו מקיימים קשרים ארוכים מלכתחילה.
יכולת ויסות וגבולות פסיכולוגיים הולכים יד ביד. עבודה על גבולות יכולה לחזק את יכולות הוויסות והיציבות הרגשית שלנו, כפי שעבודה על ויסות רגשי יכולה לכונן בהדרגה גבולות בינינו ובין הסביבה.
אולי אנשים בעלי קושי בוויסות צריכים ללמוד דבר או שניים מתפיסת העולם הסטואית. הסטואיקנים האמינו שהחיים קשים, ולפיכך עלינו לצפות לגרוע מכל ולא להיות מופתעים מדבר. לטענתם, ציפיות גבוהות ותקווה, הם מתכון בטוח לאכזבה. הם גם האמינו שעלינו להתבונן במה שקורה לנו במידה מסוימת של מרחק בריא.
טוב, אולי אנחנו לא צריכים ללכת כל הדרך בדרכו של סֶנֶקַה, אך על מנת לפתח יכולת למתינות ולוויסות רגשי, עלינו לשנות מהיסוד את מערכת היחסים שלנו עם הסביבה. מערכת יחסים לא בריאה עם הסביבה, המביאה לחוסר ויסות, מאופיינת באמונה שהסביבה "חייבת לנו" או צריכה לפצות אותנו על חסכי הילדות שלנו.
אז איך מתחילים לפתח ויסות רגשי?
התחילו מלעשות דברים לאט יותר. אימפולסיביות היא ביטוי מובהק של חוסר ויסות. אל תגיבו ישר לכל דבר שנזרק לעבריכם, קחו את הזמן לחשוב ולהירגע, ואל תענו להודעה או למייל באופן מידי, למרות הפיתוי. המעיטו במטרות תחומות בזמן כדי שלא להלחיץ את עצמכם, והסתפקו בכיוון הכללי שאליו אתם מצעידים את היעדים שלכם.
אל תיקחו דברים באופן אישי. אנשים שנוטים לקחת כל דבר באופן אישי, רואים עצמם לעיתים כקורבנות, נעלבים באופן קבוע - במקום רק להתאכזב ולשחרר, ומרגישים מידה לא מבוטלת של טינה ורחמים עצמיים. מילותיהם של אחרים יכולות לגרום להם מאוד מהר לרִגשות של כאב, בושה, כעס, ופחד.
2 צפייה בגלריה
"מילותיהם של אחרים יכולות לגרום להם מאוד מהר לרִגשות של כאב, בושה, כעס, ופחד"
(צילום: Shuuterstock)
דמיינו שאתם מוקפים בשריון או בבועה, שמאפשרים רק לדברים שאתם מחליטים שמועילים לכם להיכנס פנימה. אם משהו נכנס והפעיל אתכם, דמיינו את הרגש הלא מותאם בתור גוף שצף מול עיניכם, ונשמו עליו תוך כדי שאתם משחררים אותו לדרכו.
אל תתקעו על רגשות. אנו נוטים להיתקע על רגשות כמו אשמה, שעולה מתוך הבעת רצוננו או כי העזנו להגיד "לא". יש מי שנתקע על כעס שמסתיר פגיעות ובושה, על בוז שמסתיר פחד, או על חרדת נטישה וזעם שמסתירים תחושה עזה של חוסר ערך.
"אנשים שנוטים לקחת כל דבר באופן אישי, רואים עצמם לעיתים כקורבנות, נעלבים באופן קבוע - במקום רק להתאכזב ולשחרר, ומרגישים מידה לא מבוטלת של טינה ורחמים עצמיים"
היתקעות על רגשות מעידה שמשהו לא פתור התעורר בתוכנו. לדוגמה, תחושה קדומה שלא רואים אותנו, או לא מתייחסים אלינו בכבוד. העבר הטראומטי שלנו התעורר לחיים, ואיתו הילד הפנימי הפצוע שבתוכנו, שתופס עכשיו פיקוד וגורר אותנו יחד איתו לתהום רגשית מוכרת.
אין דבר מכמיר לב יותר מבני זוג המתנהלים מתוך הילד הפנימי הפצוע שלהם. הסיכוי שלהם לקיים מערכת יחסים בוגרת ושמחה במקום שכזה הוא קלוש. לכן, השקיטו את הילד הפנימי שלכם והתמקמו מולו כהורה הניצב מול ילד בטנטרום. הזמינו את הילד הפנימי שלכם לשיחה, הביעו אמפתיה לרגשות העזים שלו, הכירו בנסיבות המשפחתיות שהביאו אותו להרגיש כך, אך אמרו לו שמרגע זה ואילך, אתם לוקחים פיקוד על חייכם, מסרבים להגיב באופן מוגזם, או להיתקע על רגש מסוים לאורך זמן.
"אין דבר מכמיר לב יותר מבני זוג המתנהלים מתוך הילד הפנימי הפצוע שלהם. הסיכוי שלהם לקיים מערכת יחסים בוגרת ושמחה במקום שכזה הוא קלוש"
כשאתם מצליחים לזהות את הקולות הפנימיים של הפצעים שלכם, המתעוררים במערכות יחסים ומחבלים בהם, אתם יכולים להחזיר לעצמכם את השליטה ולהתנהג באופן בוגר ויציב יותר. למרות שאנו לעולם לא משתחררים לחלוטין מהעבר המורכב שלנו, והיכולת לרסן רגשות שעולים בנו לאחר שהופעלו בעוצמה, מצריכה תרגול ומיומנות, נסו לא להקריב את ההווה הזוגי שלכם בשביל העבר. נקו את עצמכם, התבגרו, שחררו את העבר עד כמה שניתן. זוהי בעצם הדרך היחידה להצליח במערכת יחסים ובבניית אינטימיות.
גם אל תיקחו את עצמכם או את האחרים ברצינות רבה מדי, או גרוע מכך, אל תהפכו את עצמכם או את האחרים לאלוהים חיים. זהו מתכון בטוח להפוך כל נושא לנוקשה, לעניין של חיים ומוות, או לקריטי באופן כזה שיגרום לכם להגיב בצורה מוגזמת.
הדרך לרכך את החשיבות העצמית שאנו מייחסים לעצמנו או לאחרים, היא לתת מקום לבושה ולפגיעוּת שהופכות אותנו לאנושיים ורחוקים משלמות. כשאנו נותנים מקום ומכילים את הפגיעוּת שלנו, אנו יודעים שאנו כבר לא משחקים את אלוהים. להישאר בממדים הנכונים ובפרופורציה הנכונה, מסייע בהפחתת שיפוטיות, מעודד צניעות, מקטין ציפיות, ושומר על מקומנו כחלק מהמארג האנושי.
ויסות אמיתי מגיע מאיזשהו מרכז פנימי בתוכנו, שצריך לפתחו בהדרגה. להגיב במתינות ובחוכמה מתוך המרכז שתמצאו עם הזמן בתוככם, ומהגבולות הפסיכולוגיים הברורים שנגזרים ממנו, יאפשר לכם לחיות חיים יותר אותנטיים, פגיעים, שמחים, וכמובן יציבים לאורך זמן.
בהצלחה.
רועי צור הוא מייסד "דרך הקשר – הבית לטיפול במערכות יחסים" המציע טיפול פרטני, טיפול זוגי וטיפול אונליין בנושאי יחסים, זוגיות ומציאת אהבה.
