"יש סטיגמה מאוד ברורה בחברה שאם אתה שמן, אתה לא יכול למצוא אהבה, אלא אם זה עם מישהו בגודל שלך. יש מצב שאנשים רואים אותנו ברחוב ואומרים לעצמם – 'זה מסתדר שהם ביחד, כי הם באותה מידה'", אומרת ללי אופיר (22) מתל אביב, יוצרת תוכן, מרצה ומדריכה נערות בארגון ויצ"ו. בגיל 17 אובחנה ללי כסובלת מהפרעת אכילה, והחלה לקבל טיפול. כמה חודשים אחר כך היא פגשה את עמרי.
"ראיתי את ללי יושבת עם ידידה משותפת בבית קפה, כשהייתי בכיתה י"ב. היא חייכה אליי והבנתי שאני רוצה להתחיל איתה. זממתי תוכנית שהידידה תשב עם ללי, ואני אעבור במקרה ואגיד שלום, אבל בסוף ללי רצתה לעשות מסיבה בבית שלה כבר באותו היום, והציעה לידידה לבוא למסיבה והידידה הביאה אותי", משתף עמרי ברגר (23) מתל אביב, מנהל משרד בהייטק, מוזיקאי ומתופף. "אחרי המסיבה פתחתי קבוצה עם חברים, כדי להתייעץ איתם בנוגע להודעה שאכתוב לה", הוא צוחק.
"מצאנו לא מזמן את ההודעה שהוא שלח לי אחרי המסיבה", ללי מחייכת וממשיכה את הסיפור. "רק חודשיים אחרי שזה קרה, הוא סיפר לי שכל הסיפור היה מתוכנן! אני בכלל הייתי משוכנעת שהכול קרה במקרה, ואמרתי לכולם - איזה מזל שהוא בא למסיבה שלי. בכל מקרה, זה עבד. אנחנו יחד כבר חמש וחצי שנים".
איפה היית בתוך תהליך ההחלמה שלך כשפגשת את עמרי?
"הייתי ממש בהתחלה של תהליך ההחלמה, ועדיין חסרת ביטחון ובמקום לא הכי טוב עם הגוף שלי. התמודדתי עם הפרעת אכילה והיה לי דימוי גוף מאוד נמוך. עברתי תהליך החלמה תזונתי ופסיכולוגי. עבר זמן עד לרגע שהסכמתי בכלל להתמסר לטיפול הזה. לא רציתי להיות מטופלת במחלקה להפרעות אכילה בתל השומר, זה היה מאוד מאיים. דרך מומחית להפרעות אכילה הפנו אותי לגורמים שהתאימו לי".
מתי סיפרת לעמרי על הפרעת האכילה?
"בערך חודש אחרי שנפגשנו. זה היה באמת יוצא דופן כי לא דיברתי על זה עם אף אחד לפני כן, גם לא עם חברות שלי, אבל איתו הרגשתי בנוח, למרות שהוא בן, אבל כן פחדתי מהתגובה שלו".
איך הוא הגיב?
"הוא היה הכי מתוק. שאל אותי שאלות והתעניין בעדינות. זה היה מאוד מוקדם במערכת היחסים שלנו, כשהיא עדיין לא הייתה מוגדרת ומבוססת. שיתפתי אותו בגלל שהוא ראה שלקחתי ציפרלקס ולא רציתי להסתיר ממנו. הוא הגיב בצורה הרבה יותר חיובית ממה שחשבתי".
עמרי: "ככל שהזמן עבר ומערכת היחסים התחזקה, התחלתי לשים לב לדברים שהשתנו בה. לדוגמה, להיות ערומה לידי בחדר מואר, זה היה שלב שהיא הייתה צריכה להגיע אליו מוכנה"
עמרי: "ככל שהזמן עבר ומערכת היחסים התחזקה, התחלתי לשים לב לדברים שהשתנו בה. לדוגמה, להיות ערומה לידי בחדר מואר, זה היה שלב שהיא הייתה צריכה להגיע אליו מוכנה".
ללי: "זה מטורף שאתה נותן את זה כדוגמה כי היום אני חצי ערומה מול כל העולם באינסטגרם. החלק של עמרי בתוך התהליך הזה, שהוא בהחלט חלק גדול, לא הגיע מיד, כי היה לי קשה להכניס מישהו למקום כל כך רגיש. כמובן שבאופן טבעי הוא הפך להיות האדם שאני משתפת אותו בהכול ונמצא איתי כל יום. למשל בי"ב לא הלכתי לבית ספר, ועמרי היה בתקופת בגרויות ולפני גיוס וגרנו באותו רחוב, כך שהחיים שלנו די מהר השתלבו האחד בשני. ידעתי שלשתף אותו בקשיים שלי זה לא תחליף לפסיכולוגית, ושאין לו כל כך כלים להתמודד עם זה".
"כשנפגשנו, כל מה שהיה קשור לדימוי הגוף שלי היה שלילי"
בתהליך ההחלמה ללי הגיעה למשקל גוף שבריא ומתאים לה. מרזון קיצוני והרעבה היא חזרה לאכול, ולמדה את הכמויות והמאכלים שבריאים לה. ללי מתארת שעם הזמן, היא הפכה להיות שמחה וחיה יותר, אבל העלייה במשקל, שהגיעה עם ההחלמה, לא תמיד הייתה קלה עבורה.
"עולה לי לפעמים המחשבה שכשאני ועמרי הכרנו נראיתי רזה יותר, ואם אז הוא חשב שאני יפה ומושכת, האם גם היום הוא חושב את זה? אבל שנינו נראינו אחרת, היינו ילדים. אני חושבת שאני נראית היום יותר טוב מאז. היום אני גם יודעת שהמראה שלי הוא לא הדבר היחיד שיש בי, וכשאני ועמרי נפגשנו, כל מה שהיה קשור לדימוי הגוף שלי היה שלילי".
עמרי: "לפעמים הרגשתי שלא משנה כמה פעמים אני אגיד לה שהיא מהממת, עדיין יהיה לה קשה להאמין. מאוד ברור לי שאני אוהב את ללי כבת אדם, שאני אוהב את איך שהיא נראית ונמשך אליה. נכון שהיא נראית שונה מאיך שהיא נראתה כשהתחלתי איתה, אבל אני עדיין אוהב את הגוף שלה, כי הוא שלה ואני אוהב אותה, את מי שהיא. אני נמשך אליה וחושב שהיא נראית הכי טוב שהיא נראתה. חלק מהתהליך היה שללי התחילה להאמין לאמירות האלה. אני רוצה להאמין שהיום היא יותר מאמינה לי".
ללי: "אני מאמינה".
ללי: "עולה לי לפעמים המחשבה שכשאני ועמרי הכרנו, נראיתי רזה יותר, ואם אז הוא חשב שאני יפה ומושכת, האם גם היום הוא חושב את זה? אבל שנינו נראינו אחרת, היינו ילדים"
עמרי: "כשללי אומרת שהיא מרגישה מכוערת או שמנה, היא מרגישה הכי חרא עם עצמה. אני אומר לה את האמת - שאני חושב שהיא נראית מדהים, לא משנה אם הבטן שלה נפוחה, ושלא שמים לב לזה כמו שהיא שמה לב. אני משתדל להגיד את זה כמה שיותר, כי אני יודע שזה מחלחל בסוף. אני מרגיש שיש לזה חלק בלתי נפרד מהתחושות שלה. אם היא מסתובבת בבית ואני מחבק ומלטף אותה, זה גורם לה להרגיש הרבה יותר נאהבת ובטוחה עם הגוף שלה. או שאני סתם באמצע היום אומר לה שאני אוהב את איך שהיא נראית, וכשהיא מחליפה בגדים, אני עוצר להגיד לה שהיא נראית טוב, אלה תחושות שמחזקות. לדעתי חשוב פשוט להגיד, לא רק כשהיא שואלת".
איך הגבת כשללי סיפרה לך על הפרעת האכילה?
"כשללי סיפרה לי על המצב שלה, לא ידעתי בדיוק מה זה הפרעות אכילה. שאלתי שאלות וניסיתי להבין, ועם השנים היא חשפה יותר את הדברים שהיא הייתה עושה לעצמה והראתה לי תמונות. לא הכרתי אותה בשלב הרזון הקיצוני, וזה היה מוזר מאוד לראות את זה. זה גרם לי לתפוס ממנה יותר כי איזה מדהימה וחזקה היא, שהיא מתמודדת עם זה".
גם אתה התמודדת עם דימוי גוף שלילי?
עמרי: "אני הייתי מאוד 'בן' בקטע הזה. פחות מחובר לגוף שלי ולמה שאני אוכל. כשהייתי בסוף בית ספר יסודי, הייתי מאוד שמן, ובכיתה ח', כשהתחלתי להתעניין בבנות, פחדתי שהן לא יתעניינו בי כי אני שמן. התחלתי לעשות הרבה ספורט, בעיקר ריצות, אבל אכלתי רגיל".
ללי: "מטורף בעיניי שאפשר להיכנס לתהליך הרזיה ולעשות את זה ממקום בריא. שהוא פשוט עשה ספורט ואכל בריא, בלי שום מורכבות נפשית".
עמרי: "התמדתי בריצות, ירדתי במשקל וספורט נהיה חלק מהחיים שלי, הפכתי להיות שרירי ורזה. בכיתה י"ב שברתי את היד, ריסקתי אותה לגמרי, ואז נאלצתי להפסיק לעשות ספורט וגם לא יכולתי להתגייס לקרבי כמו שתכננתי. בצבא התחלתי לעלות חזרה במשקל, כך שבעצם תוך כדי שאני וללי הפכנו להיות זוג, גם הגוף שלי השתנה לא מעט, לא רק שלה.
"תמיד הייתי קורא את הפוסטים של ללי, אבל אף פעם לא הזדהיתי איתם מהמקום האישי. הם היו מיועדים מבחינתי לבנות שיש להן הפרעות אכילה. יום אחד היא העלתה פוסט שממש טלטל אותי והבנתי - רגע, זה רלוונטי גם אליי".
ללי: "כתבתי פוסט על הפער בין איך שאת חווה את עצמך בתוך הגוף שלך, לבין איך שאת במציאות. את חושבת שאת נראית באופן מסוים, ואז עוברות כמה שנים ואת מסתכלת אחורה על התמונה ואומרת, מה? למה חשבתי שאני שמנה? וזה מדהים עד כמה האופן שבו אנחנו רואים את עצמנו במראה בזמן אמת הוא מעוות ולא מציאותי".
עמרי: "קראתי את זה והסתכלתי על תמונה שלי מפעם, שזכרתי שכשצילמתי אותה, הרגשתי שאני שמן ושזאת תמונה מגעילה - ונהייתה לי צמרמורת. הבנתי שהסיפור שסיפרתי לעצמי גרם לי לראות את עצמי שמן יותר ממה שהייתי, למרות שזאת ממש לא הייתה המציאות. זה היה השלב שהתחלתי להתחבר לתוכן של ללי ולא רק לראות אותו מהצד".
עמרי: "אם היא מסתובבת בבית ואני מחבק ומלטף אותה, זה גורם לה להרגיש הרבה יותר נאהבת ובטוחה עם הגוף שלה. או שאני סתם באמצע היום אומר לה שאני אוהב את איך שהיא נראית. לדעתי חשוב פשוט להגיד, לא רק כשהיא שואלת"
יש לכם גם סרטון שבו שניכם מודדים בגדים במידה 42, המידה ששניכם לובשים. מה הסיפור שמאחוריו?
ללי: היינו בחו"ל בטיול בטן-גב, ויום לפני הטיסה חזרה היה גשם והחלטנו לנצל אותו לשופינג, שזה לא משהו שאנחנו אוהבים לעשות בדרך כלל. איכשהו, שנינו יצאנו עם המון קניות. לשנינו קשה למצוא בגדים בקניון וברשתות הגדולות, והעובדה שפשוט נכנסנו ועשינו קניות כמו שני אנשים 'רגילים', הייתה יוצאת דופן.
"זה עיצבן אותי כי אנחנו אנשים רגילים למראה, אבל נדיר שאנחנו חוזרים הביתה עם שקיות של קניות, ורציתי להעביר את העובדה שזה דפוק שזה כל כך מיוחד בעיניי. בסך הכול קנינו כמה טי-שירטים, לא מלתחה מפוארת. המידה שאני נמצאת בה היא המידה הממוצעת בישראל, ולא יכול להיות שאני ובן הזוג שלי לא נמצא בגדים בקניון, אבל זאת הסיטואציה.
"חשוב לי לנרמל את זה שיש מגוון של מידות. אני עושה הרבה סרטונים של 'בואו להתלבש איתי במידה 42', ומשחזרת לוקים מהרשת במידה שלי, כדי להראות שהמידה הזאת נורמטיבית. כשאני מציינת את המידה, שלכאורה נחשבת למידה גדולה, אני מראה שאין חשיבות למספר".
אתם חווים את עצמכם כ"זוג במידות גדולות"?
עמרי: "אנחנו לא מרגישים שמתייחסים אלינו כזוג 'גדול', אבל כאינדיבידואלים ברור שאנחנו מקבלים הערות. כשחזרתי להתאמן במכון, אחרי שלא ראו אותי הרבה זמן, אנשים אמרו לי, 'ממש עלית במשקל, מה קרה?'. יש הרבה חסרי טקט, ואנשים ממש מרשים לעצמם. שואלים אותי לפעמים, 'מתי תחזור לעשות ספורט?', וכשזה ממש משפיע עליי, אני הולך לללי ובוכה לה קצת".
ללי: "כששואלים 'מתי תעשה ספורט', זה בעצם שם קוד ל'מתי תרד במשקל.' הוא מתאמן כמה פעמים בשבוע, תודה רבה שהתעניינתם".
עמרי: "אני יודע שאין לאף אחד כוונה להעליב או לפגוע, אבל כולם חושבים שהשמנה זה ההפך מבריאות, זה כל כך מושתת בחברה ובתרבות שלנו. לפעמים אני הולך בסלון בבית בבוקסר ומישהו מהמשפחה זורק לי הערה כמו 'וואי, אתה שמן'. היום אני כבר מאוד בטוח בעצמי ויודע להעמיד אותם במקום ולדרוש שלא יעירו על הגוף שלי. זה בזכות ללי, שפתחה לי את העיניים.
"יום אחד היינו יחד בבריכה ומישהו שאני מכיר זרק לי הערה. בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות, אפילו התנצלתי ואמרתי, 'אני חוזר להתאמן'. ללי מיד שאלה אותי אך אני מרגיש והייתה רגישה לזה, ואז נפלה לי ההבנה שאין לזה מקום. שלא משנה מה, אף אחד לא יכול להעיר על הגוף שלי. ללי עזרה לי להבין שזה לא בסדר, שאני לא אמור להרגיש ככה".
איך נראה הדיבור ביניכם על ספורט, אכילה ואוכל?
ללי: "כשאת מתמודדת עם הפרעת אכילה, גם אם את כבר במקום מאוד טוב עם עצמך ועם הגוף שלך, שיח על שריפת קלוריות או על דיאטות יכול להיות מאוד קשה וטריגרי. חשוב לי שזה לא יהיה נוכח במערכת היחסים שלנו, ולמזלי זה משהו שממש לא מעסיק את עמרי. ברור לו שהוא לא יעלה דברים כאלה".
עמרי: "בחיים לא מנעתי מעצמי לאכול משהו. גם כשהתאמנתי ואכלתי בריא, לא ספרתי קלוריות, אכלתי מה שבא לי. גם היום, כשזה כן משפיע על המשקל שלי, כי אני לא עושה ספורט באותה מידה, אין שיח כזה. זה לא חלק מהחיים שלי וזה מאפשר לללי להרגיש בנוח".
ללי: "כזוג אנחנו מאוד אוהבים אוכל. הדייטים שלנו תמיד במסעדות, ועמרי מבשל מדהים בבית. אצל מי שמתמודדת עם הפרעות אכילה, זה יכול להיות קשה וטריגרי שאוכל הוא חלק מהרבה אירועים בחיים, אבל במקום שאני נמצאת בו היום זה דבר חיובי. אני אוהבת אירועים שסובבים סביב אוכל, ואני אוהבת אוכל טעים.
"לפני כמה שנים היינו יחד בלונדון ויש שם חוק שבמסעדות כותבים ליד כל מנה בתפריט כמה קלוריות יש בה. כדי לבחור מסעדה נכנסתי לתפריטים באינטרנט וראיתי שבכולן יש קלוריות ממש כחלק מהתפריט, ואמרתי לעמרי, בוא נוותר. עמרי לקח את התפריט של המסעדה שרציתי ומחק את כל הקלוריות. הוא התעקש שלא אפספס מסעדה שאני רוצה ללכת אליה. לשבת במסעדה ולקבל מנה עם מספר, הורס את כל הכיף. יש עדיין דברים שהם טריגרים עבורי, ועמרי מאפשר לי את המקום להגיד את זה".
עמרי: "חשוב לללי שהעוקבות שלה יראו שאפשר להיות בזוגיות אוהבת. בהפרעות אכילה מגיעים למקומות מאוד קשים, עולות מחשבות כמו 'מי יאהב אותי'. התגובות לסרטונים שלנו ביחד הם שכיף לראות אותנו כזוג"
איך את מתמודדת עם תגובות על החשיפה של הגוף שלך ברשתות החברתיות?
"בדרך כלל די בקלות. יש אנשים שחשוב להם לכתוב לי שאני מקדמת השמנה, שאני הורסת לבנות אחרות את החיים, שאני מעודדת אותן להיות שמנות ולא בריאות, שאני מכוערת, שאף אחד לא ירצה אותי, שיש לי השפעה מזיקה ורעה על נערות. היום זה לא מערער אותי. אני מאוד מאמינה במה שאני עושה, אבל אין ספק שתגובות על הגוף שלי יכולות לפעמים לערער, בעיקר אם על סרטון אחד יש הרבה תגובות כאלה. זה יכול לגרום לי לצפות בו שוב ושוב, ולהגיד, וואי, איך נראיתי שם".
עמרי: "התגובות לחשיפה של ללי ברשתות מתחלקות לתגובות עם אופי שמרני או דתי בסגנון, 'למה את חושפת את הגוף שלך'. אבל זה חולף מעלינו. התגובות הרעות טובעות בתגובות המדהימות שהיא מקבלת. יש בנות שכותבות לה תגובות שקשה להאמין, לפעמים היא שולחת לי צילומי מסך ואני רוצה לבכות. מישהי כתבה לה לא מזמן 'הלכתי היום לים בבגד ים בזכותך', או 'לבשתי מכנסיים קצרים בקיץ בזכותך ולא היה לי אומץ לעשות את זה שנים'. מישהי כתבה לה שהיא התכוונה לפגוע בעצמה, ואז ראתה פוסט שלה וחזרה בה.
"אחרי תגובות כאלה מאוד קל לצחוק על אנשים שמפנים זמן מהיום שלהם רק כדי לכתוב תגובות שנאה. גם חשוב לללי שהעוקבות שלה יראו שאפשר להיות בזוגיות אוהבת. בהפרעות אכילה מגיעים למקומות מאוד קשים, עולות מחשבות כמו 'מי יאהב אותי?'. התגובות לסרטונים שלנו ביחד הם שכיף לראות אותנו כזוג".
ללי: "ושאתה חתיך".
איזה מסר חשוב לכם להעביר כזוג?
עמרי: "כולם חווים קושי מסוים עם הגוף, מאה אחוז מהאנשים. החיזוקים והתמיכה במערכת היחסים הם מה שעושה את ההבדל".
ללי: "זה תהליך ארוך לאהוב את איך שאנחנו נראים, להרגיש בנוח להיראות מול כל העולם, לשים את הגוף שלנו כמו שהוא במרחב, ולהגיד - זה מי שאני. לכולנו מגיעה תמיכה ואהבה בתהליך הזה".
