"הזוגיות האחרונה הממשית שהייתה לי, הייתה בכלל עם אישה", משתפת נוי בן ברית (29), שחקנית, דוגמנית וזמרת מיפו. "יצאתי עם אישה שנתיים, ועשור לא הייתה לי זוגיות עם גבר. כשהכרתי את בן סיידוף, ידעתי שאני מאוד רוצה זוגיות כנה ואמיתית, אבל ההתחלה שלנו לא הייתה כל כך רומנטית. זאת אומרת, פתחתי לו את הדלת עם כתם של טחינה וריח של טיגון של שניצלים. אמרתי לו, 'בוא תשב, תאכל. יש קטשופ במקרר, תביא לנו קולה'.
"רק אחר כך הלכתי לפסיכולוגית שלי, ואמרתי לה בדמעות שהוא ממש חמוד ואני לא יודעת מה לעשות, כי נראה לי שהוא רוצה יותר ואני לא בטוחה איפה אני. ואז הפסיכולוגית הגאונה שלי, באקט של שליטה, אמרה לי, 'את יוצאת איתו עד שבוע הבא לשלושה דייטים ולא מעניין אותי. סוף-סוף את מביאה לי גבר כמו שצריך'.
"ואז יצאנו לדייט רשמי, ושם הייתה הנשיקה הראשונה שלנו. באותו הרגע גם שחררתי. זאת אפילו לא הייתה החלטה, פשוט שחררתי, אבל אין ספק שמהצד שלי זה לא היה כזה רומנטי. כאילו, הוא לא היה ברשימה, הוא לא היה מה שרציתי, אבל הוא כל מה שאני צריכה. זאת קלישאה, אבל זה נכון. זה פשוט היה מה שהייתי צריכה".
בן: "אני כבר ידעתי שהיא האישה של חיי די בחודש הראשון".
נוי: "וואו. אחרי חודש ישבנו בסלון, ואז הוא ממש באגביות, שאל מה דעתי על חתונה וילדים, וכאילו הייתי כזה, אוקיי, מעניין, אחרי חודש לשאול את זה? כזה עוד לא היה לי. זה מה שמעניין בבן".
נוי: "הלכתי לפסיכולוגית שלי ואמרתי לה בדמעות שהוא ממש חמוד ואני לא יודעת מה לעשות, כי נראה לי שהוא רוצה יותר ואני לא בטוחה איפה אני. ואז הפסיכולוגית הגאונה שלי, באקט של שליטה, אמרה לי, 'את יוצאת איתו עד שבוע הבא לשלושה דייטים ולא מעניין אותי. סוף-סוף את מביאה לי גבר כמו שצריך'"
בן: "אני מאמין שכשזה–זה, זה-זה, ועל כל השאר אפשר לעבוד, ובאמת עם נוי אני מאמין בזה. די מהר הבנתי שהיא האישה של חיי, והיא האישה שאני רוצה לבלות איתה את שארית חיי, ורק היה צריך לשכנע אותה בדרך שזה מה שהולך לקרות".
"זה התחיל בקראש מקצועי. אף אחד מאיתנו לא חשב שהוא יצא עם מישהו מהמקצוע"
בן משה סיידוף (31) הוא במאי תיאטרון צעיר ומבטיח, שהקים יחד עם רועי מליח רשף ושירי לוטן את "פנתאון", תיאטרון ישראלי, עצמאי ומקורי, שלוקח השראה מתיאטרון הרויאל הלונדוני. במקום הצגות מעונבות, תמצאו שם דוכן בירה לשימוש האורחים והצגות פרועות כמו "יצרים רעים", שאותה כתב סיידוף, ועוסקת בקו הדק שבין טוב לרע, ובחייה הכפולים של מי שעובדת כמורה בבית ספר ביום, ומחלטרת כמלכת סאדו בלילה. נוי, זוגתו, מגלמת שם את התפקיד הראשי, ומבחינתה לתת לה לגלם את התפקיד הזה, זה הדבר הכי רומנטי שגבר נתן לה בחיים.
הם הכירו לפני שנתיים וקצת, בריטריט שחקנים שבן ארגן. "הייתי בתקופת משבר", משתפת נוי. "אמא שלי בדיוק נפטרה. הייתי בתקופה קשה, ולא ידעתי איך אני גורמת לעצמי להתאהב שוב בתיאטרון ולהתאהב בכל העשייה הזאת ובמקצוע. אני באה מתיאטרון שהוא יותר רפרטוארי ומסחרי, והרגשתי שאני חייבת שינוי, שאני חייבת לצאת מהלופ של אודישנים ומחזות זמר, ולנסות להתפתח בתוך משהו יותר שורשי ועמוק. ואז שמעתי על סדנת יצירה שמשלבת גאגא ותיאטרון, ומתרחשת במצפה רמון. זאת הייתה סדנה של בן ושל שני שותפים שלו".
בן: "די מהר הבנתי שהיא האישה של חיי, והיא האישה שאני רוצה לבלות איתה את שארית חיי, ורק היה צריך לשכנע אותה בדרך שזה מה שהולך לקרות"
בן: "הייתה לי חברה להכשרות מקצועיות של שחקנים. היינו עושים גם ריטריטים וסדנאות, בקטע של הרחבה כזה, של העמקה".
נוי: "הייתי בשלב ההיפי של חיי, לא שזה כזה יוצא דופן עליי, אבל נורא רציתי ללכת למדבר ולהיזרק, ואז הכרתי את בן. זה התחיל בתור משהו נורא ידידותי, מאוד אפלטוני. דיברנו שלוש שעות על אלוהים ונפרדו דרכנו, עד שנפגשנו שוב. היה לו חדר כושר לשחקנים, שזה היה משהו של פעם בשבוע, שמגיעים אליו ועושים סצנות. את יודעת, הוא הבמאי, אני השחקנית".
בן: "היינו נפגשים כל שבוע בחדר הזה שניהלתי, אבל היא תמיד איכשהו ישבה לידי בכוונה".
נוי: "פיתחתי אליו קראש מקצועי. בן עורר בי המון השראה בגישה שלו למשחק ולשחקנים ולכל המקצוע. ללכת ללא צפוי, ללכת למקומות שפחות נוגעים בהם, זה משהו שנורא הקסים אותי כי אנחנו מדינה כל כך הישרדותית, והוא כאילו בא במקום לא קונבנציונלי. אז תמיד אהבתי את זה, וכן, חיפשתי לשבת לידו, אני מודה ומתוודה. אבל שנינו אף פעם לא יצאנו עם אנשים מהמקצוע לפני כן ולא חשבנו שזה משהו שיכול לקרות לנו".
בן: "נכון. אני שנים אמרתי לעצמי שאני לא מערבב בין העולמות".
אז מה היה שונה?
"נוי הייתה שונה".
"בחודש הראשון השלמנו פערים של חיים שלמים"
בשבת השחורה של ה-7 באוקטובר בן, שהתגורר אז בבני ברק, שלח לנוי הודעה. הוא שאל איך היא שורדת את האזעקות והחדשות האיומות, והיא הזמינה אותו לאותו מפגש ספונטני – אך גורלי – שכלל שניצלים, כתם של טחינה וקטשופ מהמקרר. "בחודש הראשון לא הפסקנו לדבר על תיאטרון, על אלוהים, על זה שתיאטרון זה בית הכנסת, על המשפחה, על חברות, על ערכים", אומרת נוי.
בן: "אני חושב שפשוט פיתחנו את החברות בינינו קודם. צללנו עמוק, ממש מההתחלה. חוץ מהזמן שבו הייתי במילואים, הצלחנו לייצר לעצמנו איזושהי בועה מחוץ לחלל ולזמן, ולמדנו להכיר האחד את השני בין ההפגנות להתראות של הצבע האדום".
נוי: "בחודש הראשון השלמנו פערים של חיים שלמים, ואני חושבת שאחרי שלושה חודשים שיצאנו ביחד, הוא כבר הגיע עם הרעיון להצגה 'יצרים רעים'".
בן: "זה בעצם מחזה הביכורים הראשון שלי באורך מלא. יצא לי לכתוב מספר מחזות קצרים שעלו, גם בפסטיבלים, אבל זה המחזה הראשון באורך מלא שהעליתי".
הרעיון למחזה הגיע לו במהלך דייט ביתי שהשניים קיימו בחצר הבית שלהם ביפו. בן טוען שהוא ידע כבר אז שהוא רוצה שנוי תשחק בהצגה הזאת. "ידעתי שאני רוצה את נוי, כי מעבר לזה שהיא בת הזוג שלי, היא שחקנית נפלאה".
5 צפייה בגלריה
מתוך ההצגה "יצרים רעים". יחסי שליטה ודיון על הקו הדק שבין טוב לרע
(צילום: רועי מליח רשף)
איך הקהל מגיב להצגה הלא שגרתית הזאת?
נוי: "זה נע על הרצף שבין 'וואט דה פאק' ל'מדהים'. ההצגה הזאת היא משהו שעוד לא קרה בישראל. זה כאילו שהוא לקח ז'אנר טלוויזיוני של מדע בדיוני וסיי-פיי, משהו על-טבעי, ונתן לו אדפטציה בימתית".
בן: "המחזה הוא מה שנקרא מהז'אנר הפנטסטי, בדומה ל'גלגול' של קפקא או ליצירות של הרוקי מורקמי. בעצם אנחנו באיזשהו עולם שמאוד דומה לשלנו, אבל מתחוללת בו איזושהי תופעה על-טבעית, שהיא בעצם תוצאה של המחשבות שנמצאות בתוך היצירה. ואז אנחנו שואלים את עצמנו האם המדע הבדיוני הזה, הפנטזיה הזאת, האם היא באמת קורית.
"אני יכול להגיד לך שיש לנו ספר אורחים בתיאטרון פנתאון, ואנחנו ממש מעודדים את הקהל לכתוב את הרשמים שלהם בסיום ההצגה. אז אחת התגובות המרגשות שקיבלנו היא ממישהי שכתבה שהיא כזאת - היא מורה ביום ומלכת BDSM בלילה, והיא ממש הרגישה שהמחזה הזה נכתב עליה. האמת, הרבה אנשים הרגישו שהמחזה הזה נכתב עליהם".
נוי: "הייתה מישהי שכתבה – 'אתם גורמים לי להרגיש שאני פחות ילדה רעה'".
במחזה מופיעות כמה וכמה סצנות ובהן הצצה לעולם ה-BDSM ויחסי השליטה. "אני חושבת שמה שבן עשה זה בעצם לקרב את הטאבו הזה קצת למיינסטרים", אומרת נוי, "ואני חושבת שרוב האנשים נבהלים יותר כשהם קוראים את התוכניה מאשר כשהם רואים את ההצגה.
"כן חשוב לי לציין שבשתי הצגות האחרונות שלנו שתי בנות קמו ויצאו. זה היה להן יותר מדי, ואני ככה מרשה לעצמי להחמיא לבן הזוג שלי כי לדעתי זה מעולה. גם על חנוך לוין זרקו עגבניות בשנות השמונים, והקהל יצא באמצע, וחנוך לוין נהיה אייקון תרבותי. אז כשאני ראיתי את שתי הבנות האלה קמות ויוצאות, אמרתי לעצמי, We fucking did it".
"בגיל 16 יצאתי עם מלכת סאדו"
בן משתף שהרבה מוטיבים בהצגה מבוססים על חייו האישיים, כולל ההיכרות עם עולם ה-BDSM: "כשהייתי בן 16 הייתי בזוגיות עם מלכת BDSM בתשלום, וכך נחשפתי לעולם הזה. זה היה קשר הרסני, לאו דווקא בגלל ה-BDSM, אלא כי היא הלכה לשם מהסיבות הלא נכונות. בסופו של דבר, הרבה מהמחזה הזה מספר על הדרך שבה אני רואה את העולם. אני גם הייתי מורה במערכת החינוך כמה שנים. אפשר לומר שכל מחזאי יודע לקחת את הפיסות האישיות שלו ולהשתמש בהן".
איך אתם שומרים על זה מקצועי בזמן החזרות? בכל זאת, זוג שעובד יחד.
"אני יכול להגיד לך שזה עלה מעל הציפיות. יש לנו המון אינטגריטי למקצוע. אנחנו מאוד מכבדים את את ההפרדה בין החיים האישיים למקצועיים. היינו גם נוסעים לחלל החזרות בנפרד".
בן: "כשהייתי בן 16 הייתי בזוגיות עם מלכת BDSM בתשלום, וכך נחשפתי לעולם הזה. זה היה קשר הרסני, לאו דווקא בגלל ה-BDSM, אלא כי היא הלכה לשם מהסיבות הלא נכונות"
נוי: "זה כבר הגיע למצב ששחקנית אחרת בהצגה, טליה סגל, שאלה אותי פעם, 'הכול בסדר ביניכם?', רק כי כאילו ההתייחסות שלי ושל בן אחד לשני היא כל כך מקצועית. אגב, לפני שהתחלנו לעבוד יחד שאלתי את הפסיכולוגית שלי – מה יקרה אם בן לא יאהב את העבודה המשחקית שלי וייאלץ להחליף אותי. היו גם שאלות על עירום ומגע, והייתי צריכה להציב את הגבולות שלי, והוא גם היה צריך להציב את הגבולות שלו, בתור מי שאמור לביים את זה.
"הייתה אפילו איזו פעם אחת שאמרתי לך, 'בואנה, לא דיברנו. לא דיברנו על זה בכלל'. כאילו, כל כך הצפנו לפני העבודה מה יהיה ואיך נרגיש ומה זה יגרום לנו, ופתאום כשזה אשכרה קרה, שכחנו לדבר על זה".
בן: "בסוף זה כיף לחזור הביתה ושיש מישהו בבית שמבין אותך, שמדבר לגמרי את השפה שלך. הרבה פעמים אנחנו רבים ואז ממש מנתחים את הריבים שלנו בתוך עולמות המשחק. אנחנו שואלים - מה היה שם בסאב-טקסט, מה הרצון, מה המכשול. אני אומר לה, 'לא הבנת את הפעולה שלי, הטקטיקה שלי היא אחרת'. או, 'בואי נשנה מיזנסצנה, כי המיזנסצנה הזאת לא עובדת בשיחה הזאת".
נוי: "חנונים של משחק".
