נעמי ייבין, מנהלת אמנים בת 33, עוד לא הספיקה לספר לאנשים בחייה שהיא בהיריון, וכבר נאלצה לעבור הפלה. "כשאת עוברת הפלה ועוד לא סיפרת לאנשים שאת בהריון בכלל, התחושה ממש קשה", היא משתפת. "התקשרתי לבוס שלי ואמרתי לו שאני עוברת הפלה, ושהייתי בהריון. התקשרנו להורים של בן הזוג שלי כדי להסביר למה אני לא בטוב. בעצם לא נתתי להם את ההזדמנות להיות חלק מזה. כל כך שמחתי על ההיריון, לא ראיתי בכלל את האופציה שיש סיכוי שאאבד אותו".
ביום-יום שלה ייבין היא אישה עסוקה למדי, שמנהלת את המוזיקאים הגדולים בארץ, בהם ארקדי דוכין, עיליי אשדות, גון בן ארי ועוד. בשעות הפנאי המועטות שנותרו לה, היא פועלת כמוזיקאית עצמאית. בימים אלו היא מוציאה אלבום חדש בעקבות החוויה הזאת, של אותו אובדן. האלבום, שחציו בעברית וחציו בצרפתית, נקרא "דופק".
את בן זוגה, בר גבע, גם הוא מוזיקאי מקצועי, היא פגשה בזמן שלמדו יחד בבית הספר למוזיקה "רימון". ייבין וגבע התאהבו במהלך הלימודים ומאז, כבר 12 שנה, הם ביחד.
"הרגשתי חוסר ביטחון. אולי הגוף שלי מנסה לומר לי שאני לא צריכה להיות אמא, או שאני לא אמורה להיות אמא? אני חושבת שזה היה ניסיון להכין את עצמי לגרוע מכול"
ההפלה של ייבין הייתה חריגה באורכה, ונמשכה שלושה חודשים, במהלכם היא דיממה ללא הפסקה. זה קרה לדבריה עקב מחסור בתורים, וגם "סחבת של קופת החולים". תשעה חודשים לאחר ההפלה, הצליחו ייכין ובן זוגה להיכנס שוב להריון, שהיה תקין. כיום הילדה הבכורה שלהם בת שנתיים, וייבין בימים אלו בחודש שמיני להריון נוסף.
אבל זה לא שהיא ישר הרתה והמשיכה את חייה כאילו כלום. למעשה, אחרי ההפלה היא הייתה בטוחה שהיא כבר לא תזכה להיות אמא. "כבר ראיתי את עצמי מאבדת את האופציה לאימהות", היא משתפת בעצב. "הרגשתי חוסר ביטחון. אולי הגוף שלי מנסה לומר לי שאני לא צריכה להיות אמא, או שאני לא אמורה להיות אמא. אני חושבת שזה היה ניסיון להכין את עצמי לגרוע מכול".
קשה.
"המזל הוא שיש לי בן זוג מאוד תומך ונוכח. עשיתי עיבוד לחוויה לתוך המוזיקה, וזה מה שעזר לי לעכל אותה. זה שיש לי בן זוג שהוא מוזיקאי כמוני, בכלל מאוד עזר לי לעשות את זה. גם זה שהוא קיבל את זה, שחשפתי ככה את הקרביים של מערכת היחסים שלנו בפומבי - זה רק כי הוא מבין את זה כאמן".
נעמי ייבין. בן זוגה הסכים לחשיפה האינטימית בגלל שגם הוא אמן
(צילום: אדוה דרור)
מה האתגר של לעבור הפלה בתוך מערכת יחסים?
"זו מכה, כי מצד אחד את רוצה להיות בשביל בן הזוג כי גם הוא חווה אובדן, אבל זאת לא באמת החוויה שלו. העניין הוא שזה בעיקר משפיע עלייך פיזית, ולא עליו. הגוף שלך חווה את הדבר הזה, גם אם שמים בצד את הכאב הרגשי".
כדי לעבור את המשבר כזוג, היא מסבירה, הם הגבירו במידה ניכרת את התקשורת ביניהם. "דיברנו כל הזמן", היא מדגישה. "אני מרגישה שהתמודדנו יפה. היו לי כמה חודשים מאוד קשים, גם נפשית וגם פיזית. הוא התמודד הכי טוב שאפשר. הוא התקשר לרופא, קבע לי תורים. הוא היה כל מה שהייתי צריכה שהוא יהיה. חבל שלא לכל אישה יש את זה בבית, אם אין, הלוואי שתמצאו".
חששת שזה ישפיע על הקשר?
"הרגשתי שאם לא נצליח להיכנס להיריון תוך תקופה מסוימת אחרי זה, הקשר בהחלט ייפגע. הרגשתי לחץ לעשות איזה תיקון, וזה עבד. נכנסתי להיריון. לא יודעת מה היה קורה אם לא. היינו ביחד המון זמן כשזה קרה, אז זה עזר לי לדעת שנשרוד את זה. עברנו דברים במערכת היחסים. זה לא היה המשבר הכי גדול שעברנו".
"בן זוגי התמודד הכי טוב שאפשר. הוא התקשר לרופא, קבע לי תורים. הוא היה מה שהייתי צריכה שהוא יהיה. חבל שלא לכל אישה יש את זה בבית"
זה לא המשבר הכי גרוע שעברתם? זה לא אסון?
"זה לא אסון. זו טראומה, זה כאב. כאב וטראומה הם לא אסון, הם חלק מהחיים שלנו. אני לא אומרת את זה בזלזול. זה חלק מהחיים שלנו שאי אפשר לחמוק ממנו ואי אפשר לפסוח עליו, פשוט חלק מזה. ואולי זאת גם הסיבה שיש על זה טאבו. אנשים מתחמקים מלדבר על כאב, על טרגדיה. זה מפיל, זה שובר, זה חלק מהחיים. אולי הטאבו הוא בגלל שהחיים ממשיכים".
אין דופק
ייבין היא חלק מהמשימה של הדור הנוכחי להוציא את כל הסודות שמתחבאים מתחת לשטיח. לנפץ כל מה שנחשב לטאבו, ולהפסיק להתבייש בדברים שקורים לנו רק כי אנחנו לא רגילות ורגילים לדבר עליהם. "זה עדיין לא מנורמל", היא מסבירה. "זה עדיין 'מוזר'. זה נראה כאילו שזה לא קורה, אבל אז, ביום שאת אומרת שעברת הפלה, פתאום כולן אומרות, 'גם אני עברתי' ויוצאות מהמחבוא".
בשיר הנושא "דופק", מתארת ייבין את ההבנה הקשה: "אין דופק, אין דופק, אולי אף פעם לא היה. זה לא בדיוק מת. לא, לא בדיוק מת. לא, אם זה אף פעם לא היה", היא שרה על רקע פסנתר נוגה. היא נותנת מקום לחוויה מושתקת, בעולם המוזיקה ובכלל.
מה היה שונה לדעתך אם השיח על הפלות היה יותר מדובר ונורמטיבי?
"אני לא יודעת להגיד, כי גם אם זה יהיה מנורמל, עדיין תהיה את התחושה הבודדה. את עוברת חוויה גופנית אינדיבידואלית. קצת כמו גיל ההתבגרות. כולן עוברות את זה, ועדיין זו חוויה בודדה ומפחידה".
נעמי ייבין. היה לה חשוב לשלב קולות של נשים מחייה בתוך האלבום
(צילום: אדוה דרור)
ממה לדעתך נובע הטאבו על נושא ההפלות?
"התחושה היא שזה כביכול אומר משהו עלייך, על המסוגלות של הגוף שלך. יש נשים שחושבות 'האם זה אומר שמשהו לא בסדר אצלי?' והתשובה, בחלק מהמקרים היא כן, אבל ברוב המקרים לא. הגוף שלך בסדר גמור, הוא פשוט עושה מה שגוף עושה. חלק מזה זה לסנן עוברים.
"כתבתי אלבום כי חשבתי שאולי זה יגרום למישהי להרגיש קצת פחות לבד. באחד השירים יש משפט מצרפתית: 'זיכרון קולקטיבי בגוף אינדיבידואלי'. זה מסכם את כל החוויה. נשים עוברות את זה, אבל זה כל כך אישי, כל כך פרטי"
"אנחנו לא אוהבים לחשוב על הרגעים הקשים, וזה רגע קשה. ואולי במקום מסוים זה גם לא נכון להתכונן אליו. כלומר, לא נכון לבוא לרגע כל כך משמח בחיים, הכניסה להריון, עם המחשבה שזה עלול להיכשל. אולי יש רווח מזה שיש את הטאבו הזה".
מה חשוב לך שאנשים ידעו על הנושא הזה?
"הייתי רוצה שנמצא דרך כנשים לגרום אחת לשנייה להרגיש פחות לבד בזה. כתבתי אלבום כי חשבתי שאולי זה יגרום למישהי להרגיש קצת פחות לבד. באחד השירים באלבום יש משפט מצרפתית: 'זיכרון קולקטיבי בגוף אינדיבידואלי'. זה מרגיש לי שזה מסכם את האלבום ואת החוויה. נשים עוברות את זה, כולן עוברות את זה, אבל זה כל כך אישי, כל כך פרטי".
כחלק מרצונה לגרום לנשים להרגיש קצת פחות לבד, היא החליטה לשלב באלבום עוד קולות של נשים, כולל את קולן של אמא שלה וחברות נוספות. "רציתי להביא עוד נשים, לא קשורות למוזיקה, נשים מהחיים שלי, נשים שמזייפות נורא. אמא, חברות, משפחה, דודה. רציתי שזו תהיה המעטפת הנשית שלי, הנשים שמקיפות אותי".
יצא לך לדבר עם אמא שלך על זה? גם היא עברה משהו כזה?
"אני ואמא שלי מאוד קרובות, היו לנו הרבה שיחות. אמא שלי עברה הפלה מבחירה. זה שונה, אבל זו גם טראומה נפשית וגופנית גדולה. גם כשאת בוחרת לא לשמור על ההיריון, זה עדיין גדל בתוכך. גם אם זו הייתה בחירה, זה לא יותר קל. לפעמים זה אפילו יותר קשה, וגם שם יש אלמנטים של אובדן שליטה על הגוף".
בכל זאת, היא מסבירה, היה גם משהו אחד חיובי שמאד בלט עבורה. "זה עזר לי להבין עוד כמה אני רוצה את זה", היא מסבירה. "אם בפעם הראשונה נכנסתי לזה עם הרבה חשש, בפעם השנייה הייתי הרבה יותר בטוחה שזה מה שאני רוצה".
