נוי גנחובסקי תמיד ידעה שהיא תהיה אם פונדקאית יום אחד. היא הרגישה שזו השליחות שלה בעולם: להעניק תינוק לאנשים שזו דרכם היחידה להפוך להורים. היא גדלה בבית דתי-לאומי, נישאה בגיל 20 והפכה לאם בגיל 21. המשפחה כולה התיישבה בלשם, התנחלות קהילתית דתית במערב השומרון. אחרי ההיריון הזה, ביקשה להגשים את חלום הפונדקאות אבל בעלה התנגד בתוקף. בשלב הזה היה להם רק ילד אחד והוא פחד שההרפתקה הזו תמנע מהם להפוך להורים לילד נוסף או גרוע מזה – שהלידה תסתבך חלילה והוא יאבד את אשתו עבור זוג שהוא בכלל לא מכיר. נוי אפסנה את חלום הפונדקאות באחת המגירות במוח, בני הזוג הביאו לעולם שני בנים נוספים והמשפחה חיה חיי שגרה.
אבל אז הגיע 7 באוקטובר וטלטל מחדש את הספינה. כמו רוב אזרחי המדינה, נוי ומשפחתה התעוררו לבוקר של אזעקות בלתי פוסקות ושידורי אימה בטלוויזיה. אמנם לא היו מחבלים באזורם אבל הטראומה הלאומית טלטלה את עולמם והובילה לחשיבה מחודשת בשלל נושאים. בעוד שבעלה נחרד לגורל ילדיו וגמר אומר לא להביא ילדים נוספים לעולם נורא שכזה, נוי חשה צורך עז ומיידי להיכנס להיריון. התשובה האינסטינקטיבית שלה לכל המוות הזה הייתה להביא חיים חדשים.
"לשמחתי או לצערי, לא יכולתי להתגייס מיד למילואים כי לא עשיתי צבא אלא שירות לאומי", היא מספרת. "גם בעלי לא עושה מילואים. הרגשתי שאנחנו חייבים איכשהו לתרום למאמץ הלאומי אבל לא ידעתי איך. הייתי בשוק טוטאלי ובמשך שלושה שבועות בקושי דיברתי. בראש שלי רק שאלתי את עצמי שוב ושוב 'מה עושים? איך עוזרים?'. הרגשתי שאנחנו מתפרקים, שכל היום שעובר יש מאיתנו פחות ופחות, שהעם היהודי הולך ונגמר. רציתי להביא לפה עוד ועוד ילדים הכי מהר שאפשר לפני שאנחנו מאבדים הכול".
כיוון שבעלה לא רצה ילדים נוספים ונוי רצתה להגדיל את האוכלוסייה בגופה, רעיון הפונדקאות שב מהאוב הפך לפתרון סביר עבור שניהם. "הוא אמר לי: 'זה הזמן להגשים את החלום שלך. תיכנסי להיריון נוסף ותבטיחי לי שזה ההיריון האחרון'. ככה בעצם קיבלתי את הגב שלו".
חופשת לידה בלי תינוק
כמעט שנתיים לטבח 7 באוקטובר, נוי בת ה-32 נמצאת בימים אלה בחופשת לידה אחרי שהביאה לעולם בן בכור לזוג הומואים ממרכז הארץ.
זאת בעצם חופשת לידה בלי תינוק.
"נכון, יש לי עוד חודשיים של חופש ואני מנצלת כל רגע. אין ספק שההחלמה הרבה יותר קלה. אני לא קמה כל שעתיים לבכי של תינוק. לישון אחרי הלידה מלא שעות זה סטארט אפ, כיף ממש. יחד עם זאת, חזרתי הביתה מבית החולים באמצע אוגוסט וכל הילדים שלי היו בבית אז לא באמת היה שקט ועכשיו נכנסנו לחגים. מה שכן, אחרי הלידה, טסתי לשבוע בחו"ל עם חברה. תכננתי את זה עוד במהלך ההיריון. זו מתנה נחמדה לעצמי אחרי התהליך הזה".
בואי נחזור רגע לנקודת ההתחלה. מאיפה בכלל הגיע הרעיון של פונדקאות?
"אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את המילה 'פונדקאות'. אף אדם קרוב אליי לא נזקק לשירותי פונדקאית ולא פגשתי את זה באופן אישי. פשוט ידעתי שזה קיים. כשהתחתנתי הייתי מאוד צעירה ותמימה. רק אחרי החתונה היכה בי הקושי שיש בעולם של הגדולים. חברה שלי עברה לידה שקטה, ופתאום הבנתי כמה הבאת ילדים בריאים לעולם זה לא מובן מאליו. לא כולם פשוט מתחתנים, נכנסים להיריון ויש ילד.
"אני בעצמי לא רציתי להיכנס להיריון ישר אחרי החתונה. רציתי לחיות עם בעלי לפחות שנה יחד כזוג נשוי לפני שאנחנו הופכים להורים, אבל כל הזמן שמעתי על אנשים שלוקח להם זמן להיכנס להיריון, אז הפסקתי את השימוש באמצעי המניעה מוקדם יותר משתכננתי. ואז זה פשוט קרה.
"ההיריון עבר בקלות. היה לי כיף וקליל וגם הלידה הייתה מדהימה. זו הייתה לידה שונה לגמרי ממה שמתארים. הכול הלך לי בקלות וההחלמה הייתה מהירה. כל הזמן תהיתי איפה עקב האכילס של האירוע, מתי יגיע הקושי שכולם מדברים עליו. חיכיתי לאיזה 'בום' אבל הוא מעולם לא הגיע. הבנתי שיש לי מזל, שלא אצל כולם זה ככה".
חוויית ההיריון והלידה של נוי הייתה כל כך חיובית שהיא מצאה את עצמה כמעט מיד משתוקקת לחוות אותה שוב. הייתה רק בעיה אחת: היא לא רצתה לגדל ילד נוסף בשלב הזה.
"באמת התאהבתי ברעיון של להיות בהיריון אבל הבן שלי היה רק בן שנה ואני הייתי רק בת 22. הרגשתי ששני ילדים בגיל כל כך צעיר זה יותר מדי, ואז עלה הרעיון של הפונדקאות".
אבל זה לא קרה.
"לא. העליתי את הרעיון בפני בעלי והוא מאוד פחד עליי. הוא אמר לי 'מה את משוגעת? איך את יכולה להקריב את החיים שלך ככה בשביל אנשים אחרים?'".
את לא פחדת? הרי שום דבר לא מבטיח לך שהלידה השנייה תהיה פשוטה כמו הראשונה.
(צוחקת) "הדבר היחיד שפחדתי ממנו הוא שזה יהיה מהיר מדי ואני אלד בבית כי לא אספיק להגיע לבית החולים. תמיד אומרים שלידה שנייה קלה יותר מלידה ראשונה, ואני אמרתי – היה לי כל כך קל בראשונה, מה יהיה בשנייה? באופן כללי, אני לא בן אדם שמפחד. אני אופטימית ומאמינה בטוב אבל הפחד של בעלי בכל זאת חלחל אליי. אמרתי לו שלעת עתה אני מוותרת אבל מתישהו זה חייב לקרות. זאת הדרך שלי לעשות טוב בעולם".
זוג גברים? לא אכפת לי
בנובמבר 2023 הליך הפונדקאות של נוי התחיל לקרום עור וגידים. היא נתקלה במודעת פרסומת ברשת של "סורמום" – מרכז לפונדקאות בחו"ל, ומילאה את הפרטים שלה מבלי לחשוב פעמיים.
"אפילו לא אמרתי לבעלי. סתם גללתי בטלפון, הופיעה המודעה, מילאתי פרטים ולחצתי על 'שלח'. יום למחרת התקשרה אליי מלווה מטעם החברה", היא משחזרת. "היא שאלה אותי המון שאלות - מי אני? למה אני רוצה את זה? מה בדיוק אני רוצה? מתי? וגם נתנה לי המון פרטים. במהלך השיחה כבר היה ברור לי שזהו, אני הולכת על זה. כשבעלי חזר הביתה סיפרתי לו על השיחה והודעתי לו שקבעתי לנו מפגש עם מלווה של פונדקאות שתסביר לנו על כל התהליך. הוא היה קצת בשוק".
איך הגעת דווקא לזוג גברים?
"בשיחה הראשונה היא שאלה אותי האם יש לי מגבלות, כלומר האם יש זוגות או אנשים שאני לא מעוניינת לעבור את התהליך עבורם. אמרתי שכן. לא אכפת לי לעשות את זה עבור זוג גברים, אבל הם חייבים להיות יהודים. בעצם, המטרה הראשונית שלי לפני עשר שנים הייתה לעזור לזוג שזו הדרך היחידה שלו להביא ילדים לעולם. שבעה באוקטובר הוליד מטרה נוספת: להגדיל את העם היהודי. אם אני עושה את זה עבור זוג לא יהודי אז אני בעצם מפספסת את המטרה".
העובדה שמדובר בזוג גייז לא התנגשה עם האמונה הדתית שלך?
"אני לא מתיימרת לייצג את הדת. אני מאמינה שכל אחד צריך לחיות איך שהוא רוצה לחיות ואני לא שופטת אנשים. בנוסף, יש לי אחות שגם היא מהקהילה. ידעתי ששנים נלחמו בישראל שפונדקאות תהיה חוקית גם לגייז וחשבתי שזה מאוד לא פייר, הם מסכנים. המלווה אמרה שהרבה נשים פוסלות זוגות גברים ושיש ביקוש גדול ולכן היה לי ברור לי שהזוג הראשון שהיא תכיר לי יהיו שני גברים, ושמחתי על זה".
ספרי לי על המפגש הראשון איתם.
"כשאני ובעלי נכנסנו לחדר ונפלט להם 'וואו!'. הם לא ציפו לראות אותנו. אמרו להם שאנחנו דתיים ושאנחנו גרים בשומרון והם דמיינו שני מתנחלים – אישה עם מטפחת וחצאית וגבר עם ציצית וכיפה. העניין הוא שהמראה החיצוני שלנו לא מסגיר מיד שאנחנו דתיים. גם אנחנו תהינו את מי נפגוש, איך נראה מקרוב גבר שבחר להתחתן עם גבר, ובסוף הם היו אנשים רגילים שנראו כמו כל אדם אחר. התאהבתי בהם מיד. הם מאוד הזכירו לי אותנו באופי, בתחביבים ובתחומי העניין. אחד מהם מאוד דומה לי והשני מאוד דומה לבעלי. התחברתי אליהם מהרגע הראשון. ישר אחרי המפגש הזה הודעתי למלווה שאני לא מעוניינת שתחפש לי זוג אחר ושאני מאשרת להמשיך איתם, והם מצדם הודיעו מיד שהם מאשרים להמשיך איתי. זה היה שידוך ממש מוצלח. נקלטתי להיריון בניסיון השלישי וכל התהליך איתם היה נהדר".
ספרי לי על ההיריון.
"אני בן אדם שלא אוהב שיושבים עליו עם משימות, שמתקשרים אליו כל היום ומנג'סים ושואלים שאלות. אפילו למשפחה הקרובה שלי אני לא תמיד עונה לטלפון. בני הזוג באמת נתנו לי את הספייס שהייתי צריכה. זה לא שהתעלמתי מהם, הם תמיד היו ברקע וסייעו כשהייתי צריכה, אבל הם נתנו לי לנהל את ההיריון והלידה. זה היה מושלם. גם הלידה עצמה הייתה נהדרת. הרבה אנשים זרקו לי 'מה, הם יהיו איתך בחדר לידה?' ברור שהם יהיו איתי בחדר לידה! זה הילד שלהם, למה שהם לא יהיו בלידה שלו? דווקא העובדה שהם שני גברים גייז ולא גבר סטרייט עם אשתו הקלה עליי".
אלה עדיין שני גברים זרים בחדר ברגע מאוד מאוד אינטימי.
"בשלב הזה הם כבר לא היו זרים. עברנו תהליך ארוך שכלל המון בדיקות וכבר היינו סוג של משפחה. היה ברור שהם חלק מהאירוע".
בעלך גם היה בלידה?
"כן".
איך הם הסתדרו שלושתם?
"מצוין. יש להם תחומי עניין משותפים והרבה חוש הומור. במהלך ההיריון, כשלבעלי נמאס מההתמודדות עם ההורמונים שלי, בכל פעם שהוא פגש אותם הוא אמר להם 'נו, מתי אתם לוקחים אותה לאיזה שבועיים? תטפלו בה אתם, למה זה צריך ליפול עליי?". הכול כמובן בצחוק".
"אין לי קשר עם התינוק''
על העובדה שלאמא שלהם יש תינוק בבטן ושהתינוק הזה הוא לא אח שלהם, בחרה נוי לספר לשלושת ילדיה דווקא ביום המשפחה.
"סיפרתי להם כשהייתי בחודש רביעי. הסברתי להם על סוגים שונים של משפחות וכשהגעתי למשפחה שמורכבת משני אבות, הסברתי שכשזוג גברים רוצה להביא ילד, אז הם נעזרים באישה אחרת שקוראים לה פונדקאית והיא מגדלת עבורם את הילד בבטן שלה. בנקודה הזו אמרתי להם שזה בדיוק מה שאני עושה – שיש לי תינוק בבטן של זוג גברים, הראיתי תמונה של הזוג והבהרתי שאחרי שהוא יצא אנחנו נביא להם אותו. התינוק הזה לא שלנו והוא לא אח שלהם. הם הבינו מיד. הבן האמצעי שהוא קצת יותר רגיש שאל כמה שאלות כמו 'אנחנו נראה אותו?, 'הברית תהיה אצלנו או אצלם? אבל בסך הכול, הייתה הבנה מלאה והם קיבלו את זה יופי".
איך הגיבו בסביבה הקרובה?
"המשפחה והחברות הקרובות תמיד ידעו שזה החלום שלי אז זה לא הפתיע אותם. כולם התלהבו והתרגשו בשבילי. אנשים נוטים להעריך את זה, בעיקר נשים כי הן מבינות מה זה אומר. היו כאלה שאמרו לי: 'וואי, כל הכבוד. בחיים לא הייתי עושה את זה'. יש נשים שממש סובלות בהיריון שלהן והסיבה היחידה שהן מוכנות לעבור את הסבל הזה היא כדי שיהיה להן ילד. המחשבה על לעבור את זה בשביל מישהו אחר היא בלתי נתפסת עבורן. היו גם תגובות בסגנון 'יואו, זה גם החלום שלי! איזה כיף לך'. מתברר שיש הרבה נשים שרוצות לעשות את זה. לא כולן יכולות כי יש כל מיני דרישות סף כמו גיל, מספר ילדים וכו'".
היו גם תגובות לא טובות?
"הסבתות משני הצדדים. סבתא שלי הייתה בשוק ברגע הראשון. היא פשוט בהתה בי ושאלה 'למה?'. גם סבתא של בעלי אמרה לי 'הייתי מעדיפה שיצא לי נינים'. אבל בכלליות, רוב האנשים התלהבו ותמכו. אם כבר אמרו משהו, זה לא על הפונדקאות עצמה אלא על הבחירה שלי בזוג גברים. אני יודעת שיש אנשים שתהו – אם כבר עושים את זה אז למה לא לזוג שלא יכול להביא ילדים? למה להומואים? – אבל אף אחד לא אמר לי את זה בפנים.
"יש חבר טוב שזרק משהו כזה בצחוק אבל אני מאוד נפגעתי. הייתי גם הורמונלית בטירוף וישר התחלתי לבכות. זה ממש נגע לי בנקודה רגישה. למי אכפת אם הם הומואים או סטרייטים? אני עוברת את אותו התהליך, אז מה זה כבר משנה? הרגשתי שהוא מנסה להוריד ממה שאני עושה וזה פגע בי. אבל זה חבר טוב, זה עבר והכול בסדר".
איך היו ההיריון והלידה, באמת היה קל כמו הקודמים?
"הפעם כבר היה יותר קשה. בפונדקאות יש יותר בדיקות כי המעקב הרבה יותר צמוד. בנוסף, אני עובדת במשרה מלאה, מה שאומר שבשש בבוקר אני יוצאת מהבית. לקום בהיריון בשעה חמש וחצי בבוקר זה מעייף ממש. מבחינה פיזית היה לי קשה יותר מההריונות הקודמים. הרגשתי יותר כבדה וגם ילדתי באמצע אוגוסט, בשיא החום".
מעורב כסף בתהליך הזה. עד כמה הוא היווה שיקול?
"בשיחה הראשונה עם המלווה היא התחילה לדבר על כסף – הסכומים שמקבלים ומתי ומה בדיוק מגיע לי, ורק ברגע הזה ירד לי האסימון, אמרתי אה, נכון. גם מקבלים על זה כסף. זה כל כך לא משהו שגרם לי לעשות את זה. אני חושבת שפונדקאית מקריבה המון מהחיים שלה ושכסף לא יכול להיות סיבה. התשלום הוא מתנה נחמדה אבל הוא לא שיקול. אני לא חושבת שיש בישראל פונדקאיות שיעשו את זה רק בשביל כסף, אולי בחו"ל, כשמגיעות ממצוקה כלכלית".
מה תגידי למי שטוען שפונדקאות היא סחר בגוף של נשים?
"אישה עושה את זה מבחירה ויש לה כאן שליטה מלאה. אף אחד לא מכריח אותה ובכל התהליך הזה משרד הבריאות מאוד בצד של הפונדקאית. מישהי שקצת חוששת או קצת מגמגמת באבחון הפסיכולוגי, פשוט לא תתקבל. כל ההחלטות שצריך לקבל במהלך ההיריון הן שלך והחוזה הוא לטובתך. הם מאוד מקפידים שנשים לא ייפגעו בתהליך הזה, הם ממש שמים את הפונדקאית בראש מעייניהם".
בסוף, יש כאן ילד. איך נפרדת ממנו?
"לא היה איזה אירוע מכונן. כל ההיריון אנשים שאלו אותי איך אני מתכננת להיפרד מהילד וגם בהסכם נדרשתי לציין האם אני רוצה קשר עם הילד בהמשך. כתבתי שזה לא משהו שאני יכולה לדרוש מההורים. אין לי בעיה לכאן או לכאן. אם הם רוצים שהילד יכיר אותי – בשמחה ואם לא, זה גם בסדר. ובאמת, אחרי הלידה, לא יצרתי איתם קשר מיוזמתי. אין לי בעיה להכיר את הילד אבל אני לא רוצה ללחוץ. זו לגמרי ההחלטה שלהם. הילד נולד עם צהבת אז כשיצאתי מבית החולים, הוא עדיין היה מאושפז. פשוט באתי אליהם לחדר, אמרתי שלום, נפרדנו, וזהו, לא נפגשנו מאז. הם עשו ברית מאוד מצומצמת בבית כי עבורם זה תהליך רפואי ולא אירוע ואני לא הוזמנתי אליה. בערך שבועיים אחרי, הם שלחו תמונה אחת שלו. זהו".
היית עושה את זה שוב?
"לא הייתי עושה את זה פעם שנייה, אבל אם הייתי חוזרת אחורה אז כן הייתי עושה את זה, למרות כל מה שעברנו ועברנו הרבה".
תסבירי.
"ההיריון מאוד פגע ובזוגיות ובמשפחה, בעיקר בהתחלה. אני חושבת ששמתי את זה בראש סדר העדיפויות שלי, לפני בעלי, לפני ילדים, לפני העבודה. למשל, לקבוע תורים לרופאים לילדים שכחתי כל הזמן, אבל לקבוע תורים לבדיקות ההיריון שלי, תמיד היה בזמן. זה מאוד עצבן את בעלי ונכנסנו לתקופה זוגית מאוד לא טובה. ברוך השם, זה מאחורינו, הצלחנו להתגבר על זה. בשורה התחתונה, למרות מה שעברנו, אני לא מצטערת לרגע. אם לא הייתי עושה את זה, אז הייתי חיה כל חיי בתחושת החמצה, מרגישה שלא הגשמתי את החלום. על ההזמנה של החתונה שלנו כתוב המשפט 'תתארו לכם אותנו מגשימים את כל החלומות' מהשיר של שלמה ארצי. המשפט הזה מלווה אותי כל החיים. אני בן אדם שאוהב להגשים חלומות ופונדקאות הייתה חלום ענק. זאת תחושת הגשמה עצמית מטורפת, סיפוק של ממש. להביא חיים לעולם זה הדבר הכי מדהים שאפשר לעשות עבור מישהו''.
