רונן רוזנררונן רוזנר
רונן רוזנר
(צילום: אלה ברק)

השאלה האם לחשוף את הסיפור שלנו עוררה ריב גדול. אשתי היא אדם מאוד פרטי, וחשיפה מכל סוג מלחיצה אותה מאוד. הסיפור הזה צריך להישאר במגירה מבחינתה. אני, לעומת זאת, יצרתי אלבום שלם שמתבסס על הסיפור הזה ושואף לספר אותו בצורה כזו שאולי תיתן השראה ותקווה ותועיל לזוגות אחרים. חוץ מזה, הזוגיות שלנו עברה מבחן הרבה יותר גדול, ועצם העובדה שאתם קוראים את הטור הזה כבר מוכיחה שעברנו גם את זה.
איך הכל התחיל? תשאלו את צוקרברג. אני טיפוס מאוד ביישן ולכן הפלטפורמה הזו של פייסבוק מאוד התאימה לי. אתה לא צריך לגשת למישהי בפאב וכדומה, אתה פשוט מסמן שאתה מעוניין בלחיצת כפתור. ואז נפגשנו, והרגשתי שזו אהבה ממבט ראשון. בילינו הרבה מאוד ביחד והחיבור היה מצוין. פרט זה חשוב מאוד להמשך, כי אם לא החיבור והאהבה הגדולה שניצתה בינינו, הזוגיות שלנו לא הייתה שורדת את האתגר הגדול שחיכה לנו בהמשך הדרך.

צפו: רונן רוזנר - יש לי מה לומר לך

אחרי החתונה רצינו להבשיל קצת וליהנות מהזוגיות. אז חיכינו שנה ורק אז החלטנו שאנחנו רוצים ילדים. מהר מאוד אשתי נכנסה להריון וההתרגשות כמובן הייתה גדולה. תמיד חלמתי על משפחה וילדים וכבר ברגע הראשון דמיינתי את הילד הזה ואת החיים ביחד איתו, כאילו שהוא כבר נולד ונמצא בינינו. עשינו את כל הבדיקות הנדרשות והכל נראה שגרתי לגמרי. אני מודה שלא חשבתי בכלל שיכולה להיות בעיה כלשהי. לי זה לא יקרה, חשבתי לעצמי. האמנתי גם שחשיבה חיובית תשמור עליי ותביא לי רק טוב. הייתי מחסידי "הסוד" באותה התקופה וגם למדתי קבלה בעבר הרחוק יותר.
בסוף השליש הראשון להריון הגענו לעוד בדיקה שגרתית. בזמן שחיכינו לבדיקה כבר תכננו את המשך הערב ואת המשך השבוע שלנו. נכנסנו לבדיקה שמחים וטובי לב ואז התבשרנו בבשורה מרה. הלם מוחלט. חזרנו אל הרכב ודפקתי על ההגה בחוזקה. חשתי כעס גדול על האובדן הזה. אשתי שתקה וניסתה לעכל. בור גדול נפער. כשהגענו הביתה ניסינו להבין איך זה קרה. העלנו כל מיני השערות לא הגיוניות, אולי זה קשור לצליאק שלי ואולי לבעיית הכולסטרול שלך ואולי ואולי ואולי...
בבוקר גיליתי שעוברות שתיים-שלוש שניות עד שהמוח מתחבר למציאות החדשה. צבטתי את עצמי כדי לבדוק אם כל זה אכן קרה. אחרי מספר ימים של שוק ואבל הגיע הרגע לבחור - האם ליפול או להרים את הראש ולהמשיך לנסות. בחרנו באופציה השנייה. החלטנו שאנחנו מסוגלים לזה ביחד, בכוחות משותפים, ויהיה מה שיהיה. כך התחילה תקופת ארבע השנים המאתגרות. חזרנו לעבודה ולפעילות מלאה, אבל דיברנו הרבה בטלפון כדי לעודד האחד את השנייה. לפעמים השיחות הרימו ולפעמים הורידו. בעיקר ניסינו להיות עסוקים כדי לא לצלול יותר מדי למחשבות ולדיכאון.

היומן שלא אפרסם לעולם

שמתי את עיקר המאמצים והזמן בדיילי-ג'וב שלי כמדריך מוזיקה אבל לא הצלחתי ליזום ולקדם את המוזיקה שלי. להיכנס להרפתקה של אלבום חדש והופעות במקביל לכל מה שעברנו, הרגיש לי יותר מדי. התחלתי לכתוב יומן שעזר לי להתגבר על האתגרים הגדולים שעברנו. קראתי לו "היומן שלא אפרסם לעולם", והיה לו עוד שם, "ילדי הקשת בענן". מי הם אותם ילדי הקשת בענן? אלו הילדים שלי. כך קוראים לילדים שמצליחים להגיע אל העולם אחרי ניסיונות ללא פרי. לפעמים הייתי כותב את השיחות ביני לבין אשתי. "אבל זה סיפור טוב, נכון?", היא שאלה. "כן", עניתי. "אני כותב ומוציא את מה שעובר עליי, אז זה סיפור טוב. הוא מרגש, מותח, דרמטי, זה סיפור כל כך טוב שהלוואי שהוא לא היה".
"מה אתה כותב?"
"זה סוד", עניתי.
"אתה מסתיר ממני דברים?"
"אני כותב את הסיפור שלנו כפי שאני רואה אותו".
"תוכל להקריא לי קצת?"
הקראתי לה קטע שתיאר את שנינו שטים בסירה אחת בזמן שיש בים סערה גדולה שמטלטלת אותנו. אחרי כל שתי שורות בערך, עצרתי ובכיתי. כשסיימתי היא החזיקה לי את היד ואמרה: "אל תדאג, סערות לא יכולות להימשך כל הזמן, הן חייבות להפסק מתישהו. הכל יהיה בסדר". ככה זה אצלנו. כשאני נופל היא חייבת להיות חזקה כדי להרים אותי, וכשהיא נופלת אני חייב להיות החזק שמרים אותה. עשינו כל דבר שהרגשנו שיעזור לנו להרים את הראש מעל המים.
אחרי שנתיים של ניסיונות, הבאנו כלב שביחד איתו חזר הצחוק לביתנו הקט. דאגתי לנקות את הבית ולקנות פרחים בכל יום חמישי על חשבון היום החופשי שלי, שהיה אמור להיות מוקדש למוזיקה. טיילנו הרבה בארץ ובחו"ל. מהחברים התרחקנו בהתחלה, הרגשנו שאנחנו צריכים את השקט שלנו, אולי אפילו התביישנו במה שקרה לנו, אבל בשלב מסוים הרגשנו לבד מדי וחידשנו את הקשר עם כולם. הרגשתי שהזוגיות שלנו אומנם הולכת על חבל דק אבל בו בזמן גם מתחזקת יותר ויותר. הדבר החשוב ביותר היה לומר האחד לשנייה: "אני אוהב אותך ואני איתך עד הסוף ולתמיד, ויהיה מה שיהיה".
יום אחד החלטתי לקום, להרים את הראש ולחזור לעצמי. הרגשתי שאני נמצא בתחתית, מיואש, מדוכא ומתוסכל. לא ידעתי כמה עוד אוכל להמשיך. זה ברור שקיימות בעולם צרות הרבה יותר גדולות שקורות לאנשים, אבל באמת שהרגשתי שזה כבר יותר מדי בשבילי .ואז, ברגע אחד, החלטתי שדי. הסתכלתי למציאות לתוך העיניים עם חיוך ובלי פחד. נתתי לאהבה לחזור ולמלא אותי בכוח להמשך הדרך.
לכל הבדיקות התקלחתי, התלבשתי יפה והגעתי עם ראש מורם, וביום בהיר אחד זה פשוט הצליח. זה היה הרגע המאושר בחיינו. חיכינו ועברנו כל כך הרבה עד שזכינו להגיע לרגע הזה. יכולנו לנסות להביא ילדים בדרכים אחרות. אני זוכר שישבתי פעם עם אמא שלי ואמרתי לה: "יש הרבה דרכים אבל אני רוצה לפגוש אותו, אני חייב לפגוש אותו".
האם עשינו משהו שונה בפעם שהצליחה? לא שידוע לי. הדבר היחידי שבאמת עשינו בהצלחה היה להמשיך לנסות ולהתמיד עד שהתמזל מזלנו, כשהרגע שבו נולד בני סימן את סיומה של תקופת ארבע השנים. שוב צבטתי את עצמי כדי להאמין שזה אכן קורה ושאני לא נמצא בתוך חלום. אם לא האהבה האמיתית והחזקה בינינו, אני משוכנע שלא היינו צולחים את הדבר הזה ביחד בשלום. הגשמנו חלום ולמדתי שהשמיים הם הגבול, לטוב וגם לרע. אני חש בסיפוק גדול ויש הרבה רגעים של אושר, אבל גם התמודדות עם הדאגה לשלומם, חוסר שעות שינה, חוסר זמן בטיפוח הזוגיות ועוד, אבל אלו באמת צרות של עשירים.
לאחרונה ישבנו בפיצה השכונתית עם הילדים. היינו עייפים וכעוסים ועם מלאי של מעט מאוד שעות שינה. בשלב מסוים קרצתי ואמרתי לאשתי: "תסתכלי על התמונה הזו, אנחנו חיים את החלום שלנו. הריי דמיינו את הרגעים הפשוטים האלו של לשבת עם הילדים שלנו בפיצרייה השכונתית".

עם המבט קדימה

כל כך הרבה למדתי מהתקופה הזו. חלק מהתובנות נמצאות בתוך השיר שכתבתי. הפכתי לאדם שלם יותר. גיליתי את חשיבותה של הדבקות במטרה, ההתמדה וגם התעוזה. למרות הכישלונות הכואבים העזנו להמשיך לנסות שוב ושוב. ישבתי פעם עם משורר ידוע וסיפרתי לו את הסיפור שלנו. כשסיימתי הוא מיד אמר שמדובר בסיפור הרואי. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את המילה הגדולה הזו בהקשר לסיפור שלנו. ביחד עם אלו הבנתי שצריך גם הרבה מזל.
השיר "רגע לפני" של דודו טסה מרגיש לי כמו שיר שמתאר את בואו של המזל. "הגעת בדיוק בזמן, רגע לפני שהתעייפתי". וגם אצלי זה לגמרי הרגיש כך. רגע לפני שהתעייפתי, הוא הגיע. זה מוזר לומר את זה, אבל אם היו אומרים לי שיש אפשרות למחוק את התקופה הזו מהחיים שלי, הייתי אומר שאני לא מוכן. זה חלק גדול מאוד ממי שאני היום. אני מאחל לכולכם שהמזל יאיר לכם פנים כבר ברגע הראשון ושתביאו לעולם ילדים שלמים ובריאים בהנאה ובקלות. הלוואי שנגשים כולנו את כל החלומות שלנו.