"כשהודעתי לאמא שלי שאני מתגרשת, הכרזתי בפניה שתוך שנתיים מהיום אני מקימה משפחה מחדש. ברמה השכלתנית זה היה רחוק מלהתגשם כי הייתי גרושה עם תאומים בני שנה, אחרי אשפוזים מרובים של מחלה בכליות ובמצב כלכלי מאוד קשה, אבל בתוכי ידעתי שזה יקרה.
"בדיוק שנתיים מרגע ההכרזה, הכרתי את חיים, שהיה גרוש שלושה חודשים וישר ידעתי שהוא ה'סול-מייט' שלי. ההתמסרות לקשר הזה היתה מידית משני הצדדים, והיתה הסכמה משותפת ובלתי מדוברת של שנינו להיות 'אול-אין', מתוך הבנה שאומנם שנינו מגיעים לפרק ב' עם חבילה מאוד מורכבת, אבל שנינו גם מאוד רוצים זוגיות ומשפחה, ומוכנים לעשות הכול כדי שזה יצליח", מספרת דנה.
זוגיות על סטרואידים
חיים אידו (47) ודנה חיון (41) מראשון לציון הם לא זוג סטנדרטי. הם מגדירים את עצמם כ"זוג על סטרואידים", מנהלים יחד מרכז להתפתחות אישית, עסקית וזוגית, ויש להם ילד על הספקטרום האוטיסטי הלא ורבלי וילד מתמודד נפש. הם מעידים על עצמם שהאתגרים הרבים שנקרו בדרכם רק חישלו אותם והפכו אותם ל"אימפריה" שהם היום, אבל הדרך היתה ועודנה רצופה באתגרים רבים.
"התחתנתי לראשונה בגיל 22", משתפת דנה. "היינו נשואים שלוש שנים והבאנו תאומים. עם הזמן, הגעתי להבנה אמיתית ועמוקה שהתפיסה ודרך החיים שלנו מאוד שונות. בעיצומו של תהליך של התפתחות אישית שעברתי בעקבות משבר שחוויתי סביב ההיריון והלידה, שאלתי את עצמי מה אני מאחלת לעצמי בעוד עשרים שנה. ראיתי מקום של בית, משפחה, זוגיות, ילדים והרמוניה. הוא, לעומת זאת, היה אדם סוליסט, ועם הזמן הבנתי שלא אוכל לשנות אותו וגם אין צורך בכך.
חיים ודנה. צורת הניסוח שלו גרמה לה להחסיר פעימה
(צילום: נדב מרגלית)
"כשהתגרשנו, התאומים היו בני שנה ושלושה חודשים, ואני החלטתי שתוך שנתיים אקים משפחה מחדש. ההחלטה לא היתה טריויאלית, אבל ידעתי שהבריאה איתי וזה נתן לי את הכוח להמשיך הלאה. כיוונתי לזוגיות מיטבית, בריאה ומאוזנת בנתינה ובקבלה ולבן זוג שיתאים לתפיסת עולמי, שיגיע עם מטרות משותפות ושנבחר בזוגיות כדרך חיים. נרשמתי לאתרי הכרויות, הלכתי למפגשים של פנויים-פנויות, הרגשתי שאני בשלה לזוגיות חדשה, וחיים הגיע בדיוק שנתיים אחרי הגירושים".
איך הכרתם?
"באתר הכרויות. הוא הגיב ל'אני מאמין' שלי וכתב שהתחבר לדבריי ושגם לו, כמוני, יש בן ובת. משהו באופן שהוא כתב לי את הדברים גרם ללב שלי להחסיר פעימה, והרגשתי שזה 'זה'. באותו היום כבר נפגשנו וכשהוא הגיע הוא היה הכי יפה בעולם. יצאנו למסעדה ודיברנו עד ארבע לפנות בוקר. כשהוא החזיר אותי הביתה הוא שאל: 'מחר את באה אליי?' ועניתי לו: 'ברור'. סוף-סוף הרגשתי שמישהו מרטיט לי את הלב. נמשכתי אליו בטירוף והרגשתי ביטחון".
חיים: "התגרשתי אחרי עשר שנים, כשהילדים היו בני ארבע ושש, ואת דנה פגשתי שלושה חודשים אחרי כן. באתי פתוח אבל לא הייתי לחוץ להכיר את אהבת חיי. כבר במפגש הראשון הייתה פתיחות טבעית, זרימה והרגשתי שאנחנו מגיעים מאותו סולם ערכים. אני חושב שמה שהקסים אותי בדנה היה החום שלה והיכולת שלה לאהוב ולהתלהב ממי שאני באמת. עד היום, כשאני מסתכל על עצמי מנקודת המבט שלה, אני אוהב את מה שאני רואה.
"בחודש וחצי הראשון להיכרות שלנו, דנה היתה מאושפזת ארבע פעמים, אבל אותי זה לא הרתיע כי ראיתי אותה כבת הזוג שלי והרגיש לי טבעי להיות איתה, לא משנה מה. למעשה, כבר בפגישה השנייה שלנו ידעתי שהיא תהיה אשתי. בדיעבד, את משבר הגירושים שלי חוויתי במהלך שלוש השנים הראשונות עם דנה. התמודדתי עם רגשות אשם מול הילדים, עם משבר אמון, וככל הנראה קיבלתי החלטות שנבעו ממקום של חוסר איזון. דנה היתה לצידי לאורך כל הדרך".
דנה: "משהו באופן שהוא כתב לי את הדברים גרם ללב שלי להחסיר פעימה, והרגשתי שזה 'זה'. באותו היום כבר נפגשנו, וכשהוא הגיע הוא היה הכי יפה בעולם. יצאנו למסעדה ודיברנו עד ארבע לפנות בוקר. סוף-סוף הרגשתי שמישהו מרטיט לי את הלב"
היו חששות מאיחוד המשפחות ומתגובת הילדים?
דנה: "הכרנו בין הילדים אחרי ארבעה חודשים של היכרות, ושלושה חודשים לאחר מכן עברנו לגור ביחד. רוב הזמן הילדים שלי היו איתנו והילדים של חיים ישנו אצלנו פעם בשבוע וכל סופ"ש שני. החיבור בין הילדים היה מקסים, אבל היו אתגרים רבים כי עבור הילדים של חיים הגירושים עוד היו טריים. היה להם קשה לקבל את העובדה שאבא לא גר בבית ושיש אישה חדשה בחייו והיא מגיעה עם עוד שני ילדים.
"כדי להקל על הסיטואציה שינינו הסדרי שהות כדי שהם יהיו אצלנו יותר, והיה צורך לפעמים בהעדפה מתקנת לילדים שלו. אחרי שנתיים יחד התחתנו, אבל בהחלט היו קשיים".
מה היו הקשיים העיקריים שאיתם התמודדתם?
חיים: "באותה תקופה התמודדתי עם שינויים דרמטיים במקום עבודתי. מצאתי את עצמי בצומת דרכים תעסוקתית והתחלתי לבנות את עצמי כעצמאי. הייתי גרוש טרי עם מזונות מאוד גבוהים, ומצאתי את עצמי חודשים רבים בלי הכנסות בכלל, כשאני צריך לפרנס שתי משפחות.
"באותה תקופה דנה הייתה מאושפזת המון, אז הייתי צריך לגבות את ההיעדרויות שלה מהבית ולהיות עם עוד שני ילדים קטנים. בנוסף, המשפחה שלי, שהייתה מאד מחוברת לגרושתי, קיבלה די בהלם את הגירושים, ולא תמיד הצליחה להבין את השינויים שקורים בחיי.
"היה לי מאד קשה עם זה שאני מצד אחד, מגדל ילדים שהם לא שלי, ומצד שני הילדים שלי לא איתי. היו התמודדויות כמעט בכל תחום בחיי ובחיינו. בשנים הראשונות היינו במצבים מאתגרים שהרבה זוגות אחרים היו נשברים במהלכם".
דנה: "יובל שלי כבר בגיל שלוש אובחן עם עיכוב התפתחותי רגשי, שעם השנים הלך והסלים. בגיל שמונה הוא אובחן על הרצף האוטיסטי ובגיל אחת עשרה עם סכיזופרניה של הילדות. אחרי שיובל עבר התקף פסיכוטי הגענו לפסיכיאטר, וחיים יצא איתי ממנו ואמר לי, 'דנה שלי, תזכרי שזה הבן שלנו, אנחנו אוהבים אותו ועם זה נרוץ קדימה'. העניין הוא שלא רק אנחנו היינו צריכים להתמודד עם זה, גם הילדים".
חיים ודנה. היו התמודדויות כמעט בכל תחום בחיים שלהם
(צילום: נדב מרגלית)
אז איך מתמודדים?
"ביחד. התחזקנו והתהדקנו כמשפחה, ובמסגרת המשבר של יובל ילדתי שני דברים: את הפעילות העסקית שלי כיועצת זוגית ומשפחתית ובעלת מרכז 'ממי', ויותר מכך, החלטתי להביא לחיים ילד. אסור היה לי להיכנס להריון בגלל המחלה בכליות אבל בגלל התמיכה של חיים רציתי להגשים לו את החלום של ילד נוסף, פרי אהבתנו. האמנתי שהבריאה תשמור עלינו.
"ההיריון היה מאוד מורכב, ורוב הזמן הייתי בבית חולים. אחרי בדיקות גנטיות מורכבות, הבנו שלפי הסטטיסטיקה יש סיכוי שייוולד עוד ילד עם צרכים מיוחדים, אבל קיבלנו החלטה שנסתדר, ויהי מה. עומר נולד בשבוע 34, ביום הנישואים שלנו, וזה היה כל כך מרגש. בגיל שנה הוא אובחן על הרצץ האוטיסטי. באותה תקופה יובל, בני הגדול, עבר התקף פסיכוטי נוסף, והיה מאושפז שוב, וכך רצנו מהאבחונים של עומר לאשפוז של יובל".
חיים: "בחודש וחצי הראשון להיכרות שלנו, דנה היתה מאושפזת ארבע פעמים, אבל אותי זה לא הרתיע כי ראיתי אותה כבת הזוג שלי והרגיש לי טבעי להיות איתה, לא משנה מה"
וואו. איך שומרים על הזוגיות מול כל כך הרבה אתגרים?
"זה לא פשוט אבל אנחנו מאמינים בזמן איכותי ולא כמותי, ובהאצלת סמכויות. אנחנו נעזרים במיקור חוץ בכל הקשור בלוגיסטיקה של הבית וגם בעזרה עם עומר. אנחנו מקפידים לצאת לדייטים ומשלבים את עומר הקטן בתוכם. יש לנו זמן איכות מובנה עם הילדים שאנחנו מכניסים ליומן, ואחת לחודש וחצי אנחנו לוקחים הפסקה ויוצאים לנופש עסקי או זוגי וכל כמה חודשים לנופש בחו"ל.
"אם חיים ואני לא היינו עושים עבודה התפתחותית עמוקה כדרך חיים, לא היינו מחזיקים מעמד יחד". חיים ודנה
(צילום: אלבום ביתי)
"אנחנו חיים את הביחד בזוגיות, בעסק, במשפחה ובקבלת ההחלטות. אנחנו נשואים כבר 11 שנה והגשמנו יחד חלומות של זוגיות, משפחה, עסק משותף מצליח וכל אחד הגשים גם את עצמו. כמובן שאם חיים ואני לא היינו עושים עבודה התפתחותית עמוקה כדרך חיים, לא היינו מחזיקים מעמד יחד. אנחנו אנשים אסרטיביים על גבול האגרסיביים ובטח כשאנחנו נכנסים לאירוע כמו ריב או מחלוקת.
דנה: "הוא האדם שיודע להוציא ממני את ההכי טוב שלי ובאותה נשימה את הצדדים הכי אפלים ומגעילים שלי"
"אנחנו מגיעים מתרבויות מאד שונות ומבתים אחרים, מה שלא פעם עולה כמסלול התנגשות במערכת היחסים בינינו. אנחנו מאוד עוצמתיים באהבה שלנו, אך גם בפגיעות שלנו. הוא האדם שיודע להוציא ממני את ההכי טוב שלי ובאותה נשימה את הצדדים הכי אפלים ומגעילים שלי".
חיים: "אני חושב שמה שעזר לנו להתגבר הוא ההבנה של שנינו כבר מההתחלה שאנחנו באותו מגרש ושפרק ב' זו עסקת חבילה. ניתן לומר שבשנים הראשונות דנה היא זו שלקחה על עצמה לבנות אותנו כיחידה משפחתית, אך לא פחות חשוב - לדאוג ששנינו נשמור על מערכות יחסים טובות עם האקסים.
"היא רואה את הילדים שלי ואת הצרכים שלהם לא פחות מאשר את הילדים שלה, וזה הקל עליי וחיבר אותי אליה מאוד. ולמרות שהיה מאוד קשוח כלכלית בהתחלה, הרגשתי שיש כאן מישהי שסומכת עליי, מאמינה בי ושהיא הגב שלי".
"סוד ההצלחה שלנו תמיד היה הביחד שלנו, במקביל לחלומות ולמטרות האישיות שלנו", הוא מסכם. "היינו שם האחד עם השנייה מהרגע הראשון ובאמת רצינו שזה יצליח והאמנו בזה. צריך להבין שמשברים הם חלק מהדרך, ולא אני ולא דנה מצפים מהחיים רק לדובדבנים. אנחנו קודם כל שותפים וחברים לחיים. החוזקה הגדולה ביותר שלנו היא ששנינו שואפים לאותם מקומות, מאמינים באותם דברים ומוכנים לעשות הכול כדי שזה יצליח. אנחנו חיים ערבות הדדית כדרך חיים בכל תחום".
