ט"ו באב מגיע השנה כשעשרות אלפי זוגות בישראל עדיין חיים בין סבבי מילואים, גיוסים חוזרים ושיגרה שלא באמת חזרה לעצמה. בעוד שבדרך כלל חג האהבה מזוהה עם מחוות רומנטיות, עבור משפחות רבות השאלה המרכזית היא דווקא איך שומרים על הזוגיות בתוך תקופה מתמשכת של עומס, בדידות וחוסר ודאות.
המחיר הזוגי כבר ניכר בנתונים: סקר שערך מכון "דיגמה" עבור עמותת הבית לליווי משפחות המילואים והקבע, בקרב 125 משפחות מילואים וקבע, מצא כי 77% מהמשפחות שביקשו ליווי, פנו סביב קשיים בזוגיות ובתקשורת המשפחתית, וכ-60% העידו כי בתקופות מסוימות הם הרגישו שהם פשוט שורדים ומתנהלים "מיום ליום", בלי להסתכל קדימה אל העתיד.
הנתונים הללו משקפים מציאות שמטפלים רבים פוגשים בשטח: לא חוסר אהבה הוא שמאתגר את הזוגות, אלא השחיקה בתחושת השותפות והקושי להמשיך לתפקד כצוות, בתוך מציאות מתמשכת של מילואים ועומס לצד בדידות עמוקה.
רבים מצפים שהחזרה מהמילואים תביא איתה הקלה. סוף-סוף בן/ת הזוג חוזרים הביתה, והחיים אמורים לחזור למסלולם. בפועל, אצל זוגות רבים דווקא השלב הזה הוא אחד המורכבים ביותר. בזמן שאחד מבני הזוג נעדר, הבית ממשיך לפעול. בן או בת הזוג שנשארים בבית מקבלים החלטות לבד, פותרים בעיות לבד ומחזיקים כמעט לבדם ועל עצמם את נטל המערכת המשפחתית.
כשהמילואימניק או המילואימניקית חוזרים, הם פוגשים בית שכבר למד לעבוד בצורה מסוימת. הילדים התרגלו להורה אחד כמקבל ההחלטות המרכזי, האחריות התחלקה אחרת ולעיתים גם סדרי העדיפויות השתנו. זו הסיבה שהקושי המרכזי הוא לא החזרה עצמה, אלא איך להסתנכרן מחדש - איך חוזרים להיות שני אנשים שמנהלים יחד את אותה משפחה.
אהבה לא מספיקה, צריך לדעת לדבר
אחת הטעויות הנפוצות היא לחשוב שמחווה רומנטית תפתור את הקושי. פרחים, מתנה או ארוחה זוגית הם דבר נעים ומרגש, אבל הם לא פותרים תחושת עומס, בדידות או תסכול שהצטברו במשך חודשים רבים. אותן מחוות אמנם אומרות "אני אוהב אותך", אבל לא בהכרח עונות על השאלה "איך מחלקים אחריות?", "איך מתמודדים עם הפערים שנוצרו" ו"איך חוזרים לתפקד כצוות".
כשמנהלים בית, ילדים, עבודה ומילואים, אהבה לבדה אינה מספיקה. צריך גם תקשורת פתוחה ומקרבת, תיאום ציפיות ויכולת לעצור ולדבר על מה שקורה באמת. אלא שגם כשמחליטים לדבר, זוגות רבים נופלים לאותה מלכודת. מתחילים לדבר על אירוע אחד שקרה השבוע ותוך דקות מגיעים גם לכסף, גם לילדים, גם למטלות הבית וגם לשלל התסכולים שהצטברו לאורך החודשים.
שני בני הזוג חיים מציאויות שונות מאוד. דווקא משום כך חשוב לדבר על הדברים בצורה מפורשת ולא להניח שהצד השני כבר יודע או מבין. אם קשה לי, אם אני זקוקה לעזרה או אם אני מרגיש לבד, אני צריך להגיד את זה
הבעיה היא שכאשר מעלים עשר בעיות באותה שיחה, אף אחת מהן לא באמת מקבלת מענה. לכן אני ממליצה לזוגות לקיים מעין "ישיבת צוות" זוגית קבועה, עשרים דקות בלבד. חמש דקות שבהן אחד מבני הזוג משתף במה שהיה לו קשה, חמש דקות שבהן השני משתף בקושי שלו, ואת עשר הדקות הנותרות מקדישים לחשיבה משותפת על פתרון מעשי. לא מחפשים אשמים ולא מנסים לנצח בוויכוח, אלא להבין מה קרה ואיך אפשר להתמודד אחרת בפעם הבאה.
לפעמים כל מה שצריך הוא שיקשיבו ויאמינו בנו
אחד הקשיים הגדולים ביותר בזוגיות בתקופת מילואים הוא התחושה שלא באמת מבינים את מה שעובר עליי. בן הזוג שנשאר בבית מספר על הקושי, על הבדידות ועל העומס, ולעיתים התגובה שהוא מקבל היא הסבר, ויכוח או ניסיון להקטין את התחושה. בפועל, כל מה שצריך כשבן הזוג או בת הזוג אומרים הוא שהיה להם קשה. לכן כדאי לעצור רגע ולהקשיב. לא לחפש מיד פתרון ולא להתווכח עם התחושה.
תחושת הבדידות בתקופת מילואים אינה נובעת רק מהיעדרות פיזית, היא נובעת מהתחושה שברגעים הקשים ביותר, האדם שאמור להיות לצדי אינו נמצא. זה יכול להיות ערב קשה עם הילדים, יום עמוס במיוחד או רגע של משבר שבו כל מה שרוצים הוא שמישהו יחלוק איתך את האחריות. לכן לפעמים כל מה שצריך לשמוע הוא: "אני מבין כמה זה היה קשה עבורך".
אל תצפו שבן/ת הזוג ינחשו מה עובר עליכם
אחת האכזבות הנפוצות ביותר אצל זוגות בתקופת המילואים נובעת מהמקום שבו כל אחד מהם בטוח שהצד השני כבר אמור להבין לבד מה עובר עליו. בן הזוג שנשאר בבית משוכנע שהעומס והבדידות ברורים מאליהם ואילו בן הזוג שנמצא במילואים מרגיש שהקושי והמרחק מהבית אמורים להיות מובנים גם בלי שיסביר אותם.
אחת האכזבות הנפוצות ביותר אצל זוגות בתקופת המילואים נובעת מהמקום שבו כל אחד מהם בטוח שהצד השני כבר אמור להבין לבד מה עובר עליו
(צילום: Shutterstock)
אלא שבפועל, שני בני הזוג חיים מציאויות שונות מאוד. דווקא משום כך חשוב לדבר על הדברים בצורה מפורשת ולא להניח שהצד השני כבר יודע או מבין. אם קשה לי, אם אני זקוקה לעזרה או אם אני מרגיש לבד, אני צריך להגיד את זה.
גם לא כל שיחה חייבת להתקיים ברגע שבו היא עולה. יש רגעים שבהם אחד מבני הזוג פשוט אינו פנוי רגשית לשיחה משמעותית. במקרים כאלה חשוב לומר בכנות: "אני רוצה לדבר על זה, אבל לא עכשיו", ולהגדיר מתי כן נדבר. הידיעה שהשיחה לא נעלמת אלא רק נדחית מייצרת ביטחון ומונעת פגיעות מיותרות.
הכרה במאמץ מחזקת יותר מביקורת
עוד דבר שחוזר על עצמו כמעט בכל שיחה עם זוגות הוא התחושה של חוסר הכרה. בני זוג רבים מרגישים שהם עושים מעל ומעבר, אבל שאף אחד לא באמת רואה את זה.
דווקא בתקופות כאלה יש משמעות עצומה למילים פשוטות של הכרה והערכה. לא מדובר במחמאות גדולות או במחוות יוצאות דופן, אלא ביכולת לעצור לרגע ולומר "ראיתי כמה התאמצת", "אני יודע שלא היה לך פשוט" או "שמתי לב כמה השקעת". אנשים זקוקים לתחושה שרואים אותם, ופעמים רבות התחושה הזו מחזקת את הקשר הרבה יותר מביקורת או עצות.
אהבה בדרך כלל לא נעלמת ביום אחד, אבל היא עלולה להישחק כשכל אחד מבני הזוג מרגיש שהוא נושא את הקושי שלו לבד, כשלא מדברים על מה שכואב וכשמפסיקים לראות את המאמץ שהאדם שמולנו משקיע מדי יום
גם מי שרוצה לעזור, צריך קודם כל להקשיב
מאז תחילת המלחמה רבים רוצים לסייע למשפחות מילואים, אבל לא תמיד העזרה שמציעים היא העזרה שבאמת נדרשת. לא פעם אנשים מציעים סוף שבוע זוגי או ערב בילוי, בעוד שבפועל מה שבני הזוג צריכים הוא הרבה יותר פשוט ופרקטי. לפעמים זו ארוחה חמה, לפעמים עזרה עם הילדים, ולפעמים דווקא מימון של ניקיון הבית פעם בשבועיים או פעם בחודש.
לכן השאלה החשובה ביותר היא לא "איך אני רוצה לעזור", אלא "מה באמת יעזור לכם עכשיו?". עזרה טובה מתחילה בהקשבה לצורך האמיתי של המשפחה. גם אם אי אפשר לעשות הכול, אפשר להציע עזרה קונקרטית וברורה. לעיתים דווקא עזרה קטנה, ממוקדת ועקבית היא זו שמייצרת את ההבדל הגדול ביותר.
לבחור מחדש להיות צוות
אחרי כשלוש שנים של מלחמה, גיוסים חוזרים ושגרת חיים שלא מפסיקה להשתנות, זוגות רבים מגלים שהאתגר הגדול ביותר אינו לשמור על האהבה, אלא לשמור על תחושת השותפות. אהבה בדרך כלל לא נעלמת ביום אחד, אבל היא עלולה להישחק כשכל אחד מבני הזוג מרגיש שהוא נושא את הקושי שלו לבד, כשלא מדברים על מה שכואב וכשמפסיקים לראות את המאמץ שהאדם שמולנו משקיע מדי יום.
לקראת ט"ו באב, אולי כדאי לזכור שזוגיות לא נמדדת רק במחוות גדולות או במילים יפות, אלא ביכולת לעצור, להקשיב, לתת מקום לחוויה של הצד השני ולהמשיך לבחור שוב ושוב להיות באותו הצד של השולחן. לפעמים זו שיחה קצרה, לפעמים זו מחמאה, לפעמים זו בקשת עזרה, ולפעמים רק היכולת לומר: "אני מבין אותך". אלה הדברים שבונים מחדש את תחושת הצוות ואת היכולת להרגיש שוב צוות קרוב, מחובר ושותף גם בתקופות המאתגרות ביותר.
דיאנה אידלמן היא יועצת זוגית ומשפחתית ומדריכת EFT, המשמשת כיועצת מקצועית בתוכנית המלווים של עמותת הבית לליווי משפחות המילואים והקבע
