"כמה ימים אחרי 7 באוקטובר כולם חיפשו איך הם יכולים לעזור. יעל שבח פנתה אליי והציעה שנפתח קבוצת וואטסאפ של אלמנות ושנלך לנחם אותן בשבעות. אני מצידי העדפתי שנמתין להתארגנות מסודרת של ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, אבל אחרי חמש דקות יעל כבר שלחה לי לינק לקבוצת הוואטסאפ שהיא פתחה. כזאת היא יעל שבח - בזמן שאני מדברת וחושבת, היא עושה. הפצנו את הלינק לקבוצה בקרב האלמנות הוותיקות, דרך הרשתות החברתיות, ועוד ועוד נשים התחילו להצטרף", מספרת מיכל קסטן קידר, אלמנתו של סגן אלוף דולב קידר ז"ל.
סגן אלוף דולב קידר נהרג לפני עשר שנים במבצע "צוק איתן". באחד מימי המבצע, הוא והמפקדים שלו הסתערו על מחבלים שחדרו לעוטף עזה, ומנעו בגופם רצח של רבים. בשנה האחרונה מיכל מפעילה את "סיירת האלמנות" יחד עם יעל שבח, ששכלה את בעלה רזיאל בפיגוע ירי. יחד הן הגיעו כבר למאות אלמנות חדשות שזקוקות לנחמה ולתמיכה.
2 צפייה בגלריה
מיכל קסטן קידר וסגן אלוף דולב קידר ז"ל. מנהלת יחס מורכב מול המילה 'אלמנה'
(צילום: אלבום פרטי)
"תוך ימים ספורים הצטרפו מעל 100 אלמנות ותיקות לקבוצת הוואטסאפ שלנו. הדבר הראשון שעשינו יחד היה לפתוח טבלת אקסל עם כל הפרטים של האלמנות החדשות. היה קשה להשיג את המידע הזה, מאחר שהיו כל כך הרבה נרצחים ונופלים והרשימה רק הלכה והתארכה. כמה שבועות מאוחר יותר, כשהדברים כבר היו יותר מסודרים, מספר אלמנות מהסיירת התנדבו לחפש בפייסבוק מודעות אבל, ולהכניס את הפרטים של האלמנות החדשות לטבלה".
"בחודשים הראשונים אחרי שדולב נהרג, לא ראיתי איך אני שורדת. אני זוכרת שראיתי שהצבא נותן מענק אחרי שבע שנים, ואמרתי לעצמי – מי תגיע לשבע שנים? מי בכלל רוצה לחיות עוד שבע שנים בלי בן הזוג שלה?"
מדהים. ומה קרה בקבוצת הוואטסאפ הזאת?
"בשבועות הראשונים קבוצת הוואטסאפ הייתה מאוד פעילה. היו הרבה דיונים אם מתאים בכלל ללכת לשבעה של אלמנה שאנחנו לא מכירות, או אם עדיף לחכות לאחרי השבעה, ומה עושות כשמגיעות לשבעה. הנשים בקבוצה העלו הרבה עדכונים על הנופלים החדשים, ביקשו ללכת לשבעות ולעזור במה שרק אפשר. הייתה תחושה מאוד משימתית. המטרה הייתה להגיע לכמה שיותר אלמנות חדשות ולתמוך בהן, להראות להן שאפשר לשרוד את זה.
"הרבה מאיתנו זכרו שזה מה שעזר להן בתהליך - כשאלמנות אחרות העניקו להן תמיכה. אצלי למשל, בחודשים הראשונים אחרי שדולב נהרג, לא ראיתי איך אני שורדת. אני זוכרת שראיתי שהצבא נותן מענק אחרי שבע שנים, ואמרתי לעצמי – מי תגיע לשבע שנים? מי בכלל רוצה לחיות עוד שבע שנים בלי בן הזוג שלה? לא יכולתי לחשוב מעבר לחודש קדימה, ופתאום מגיעה אלייך מישהי שהיא כבר עשור אחרי האבל, והיא גם נראית כמו בן אדם רגיל. היא אפילו מחייכת לפעמים. חלק מהאלמנות נשואות בשנית או שהן בהיריון. הן חיות".
אז בעצם זיהיתן משהו שעזר לכן והחלטתן להפיץ את הבשורה הלאה.
"נכון. רצינו לעזור כמו שעזרו לנו. ידענו כמה תמיכה כזאת יכולה להציל חיים. לפני שנתיים נפל ארז שחייני, טייס מסוק בחיל האוויר. עדן האלמנה שלו יצרה איתי קשר אחרי חודשיים. דיברתי איתה בטלפון ומאוחר יותר נפגשתי איתה, והיא הודתה לי ואמרה לי כמה עזרתי לה. אמרתי לה, 'אל תגידי תודה, גם לי עזרו בשעה הקשה שלי. איך את כן יכולה להודות? כשתורך יגיע, תלכי ותעשי את זה גם'".
מה קורה כשאתן מגיעות לשבעה?
"כשאני מגיעה לשבעה אני ברוב המקרים עומדת בשקט בצד, עד שאני רואה שמתפנה קצת מקום, ואז אני מציגה את עצמי בפני האלמנה. לאחרונה אני רואה שאלמנות אחרות, ותיקות פחות, מגיעות ומציגות אותי. בדרך כלל, אין שיחות עומק בשבעה, כי גם עמוס והמוני. אז אני יושבת קצת עם האישה, אומרת כמה מילים, ואם מתפתחת עוד שיחה, אני כמובן נשארת יותר.
"במפגש הראשוני עם האלמנה המטרה היא לעורר הזדהות כדי ליצור קשר. אם מראש את אומרת את הדבר שהיא הכי פחות רוצה לשמוע, היא לא תרצה לדבר איתך. לכן אני מאוד נזהרת עם איך שאני מציגה את עצמי. אני לא אומרת, 'היי נעים מאוד, אני מיכל ואני אלמנה'. אני אומרת 'היי אני מיכל, גם אני איבדתי את בעלי'. אני מניחה שרוב האנשים שלא עברו את זה בעצמם, לא יודעים ש'אלמנה' זו מילה שאי אפשר להשתמש בה בהתחלה".
כי לוקח זמן לעבד את הזהות החדשה כאלמנה?
"גם היום אני לא מתייחסת לעצמי כ'מיכל אלמנתו של דולב', אלא אם כן מדובר במכתב רשמי. אני מיכל של דולב, מיכל אשתו של דולב, לא אלמנתו. מבחינתי, אלמנה זה תואר של נשים זקנות, ממלחמות של פעם, כאלו שלובשות שחורים. זה לא קשור אליי.
"בשבעה של דולב באו לבקר אותי הרבה אלמנות מיום כיפור וברחתי מהן כמו מאש. אלה היו נשים שהכרתי כל החיים כי דוד שלי נפל במלחמת יום כיפור, ותמיד קראנו להן 'חבורת האלמנות של יובל'. לא רציתי להיות ככה. רציתי להיות זאת שמגיעה וכן מתחברים אליה, זאת שאומרים עליה – 'אם היא אלמנה, אז אני יכולה לראות את עצמי ממשיכה הלאה'. בחודשים האחרונים מגיעות לתמוך גם אלמנות 7 באוקטובר. הן לא מנוסות כמונו בהתמודדות עם השכול, אבל חשוב להן לבוא ולהציע את תמיכתן".
את מגיעה לפעמים לשבעה וכבר מכירים אותך?
"כן. יש אנשים שאני ממש סלב שכול עבורם ואין לי בעיה עם זה. קיבוצניקים מהעוטף מזהים אותי. כשהלכתי לשבעות של החבר'ה מהעוטף שנפלו בכיתות הכוננות של הקיבוצים, זיהו אותי כי דולב נהרג שם. מי שלא זיהה אותי בפנים, קישר לפי השם".
"במפגש הראשוני עם האלמנה, המטרה היא לעורר הזדהות כדי ליצור קשר. אם מראש את אומרת את הדבר שהיא הכי פחות רוצה לשמוע, היא לא תרצה לדבר איתך"
רוב התמיכה שאתן מעניקות מתבצעת אחרי השבעה?
"כן. יזמנו יחד עם ארגון אלמנות ויתומי צה"ל מעקב אחר מצבן של האלמנות. כל אחת לוקחת כמה אלמנות שהיא יכולה ללוות ונשארת איתן בקשר קרוב יותר. בהתחלה יש צורך בפתרון בעיות לוגיסטיות, אבל רוב מה שאנחנו עושות זה בעיקר להיות עבורן אוזן קשבת. המטרה היא להראות להן שהן לא לבד, כי זאת חוויה שזר לא יבין, ויש צורך ברגישות ובניואנסים של מי שעברה את השכול בעצמה".
איך אתן מגיעות לאלמנות חדשות?
"אני מקבלת די הרבה פניות מאנשים שיודעים על הסיירת ומבקשים תמיכה עבור שכנה, חברה או אישה של קרוב משפחה שנפל. מבקשים שאבוא לפגוש אותה, לרוב אחרי השבעה. לפעמים פונים אליי ואומרים, 'בת דודה שלי התאלמנה, היא במצב לא טוב והיא ממש צריכה עזרה'. כשאני שואלת מה קרה, אומרים לי שהיא לא יוצאת מהמיטה כבר שבוע, ושהיא התאלמנה לפני שבועיים. חלק מהתפקיד שלי זה להסביר שזה ממש הגיוני שהיא לא תקום מהמיטה שבועיים אחרי. מישהי כתבה לי על אלמנה שלא רוצה לחזור לאזור שבו בעלה נפל. אני כמובן מציעה את עזרתי, אבל חשוב לי גם להרגיע - התאלמנתי לפני עשר שנים, והייתי מאז אולי שלוש פעמים בעוטף, איפה שדולב נפל".
מה היתרון הכי גדול של סוג התמיכה הזה?
"אני חושבת שזה עוזר לנשום. בשבעה מדברים המון, אך על האבל עצמו לא מדברים כל כך. עם האלמנות הוותיקות שמגיעות לנחם, אפשר לדבר על האבל. יצא לי להגיד לאלמנה חדשה שפגשתי, 'אני יכולה להבטיח לך שזה בסדר אם את רוצה למות, הרבה רוצות למות. זה לא הופך אותך למוזרה או לאובדנית'. רק אנחנו יכולות להבין כמה זה מעצבן כשאומרים לך בניסיון לנחם, 'את עוד צעירה, יש לך את כל החיים לפנייך', ואת רק חושבת – 'אבל אני לא רוצה את כל החיים'.
"אנחנו לא באות ממקום של לעודד ולהגיד ש'יהיה בסדר'. אחרי שדולב נהרג, שנאתי שאמרו לי שיהיה בסדר, כי לא רציתי שיהיה בסדר. זה נשמע כל כך לא אמין. מה זאת אומרת יהיה בסדר? זה סוג של גזלייטינג לכאב שלך. כמו שאומרים לילד - 'קום, נשטוף את הפצע, לא קרה כלום'. כשאנחנו מדברות עם האלמנות החדשות, המסר שלנו אליהן הוא – 'מה שאת מרגישה זה בסדר, זה לא הופך אותך למוזרה. הרגשות שלך הם בסדר, ועם כמה שכרגע זה נראה בלתי אפשרי, זה ישתפר. את לא צריכה לעבוד קשה בזה, את לא צריכה להיות במתח מתי זה יקרה, אני מבטיחה לך שבכל מקרה זה ישתפר'".
נשמע שהפכת את הדבר הכי קשה בחיים שלך לשליחות.
"אכן. בשנה האחרונה כשהלכתי לנחם בשבעות, אלה היו מהפעמים היחידות שיצאתי מהפיג'מה והתאפרתי. לא נעים לי להגיד את זה, כי כולם ירדו על אורית סטרוק שאמרה שזאת תקופה של נס, אבל גם אני מרגישה ככה באיזשהו מקום. ב-7 באוקטובר קיבלתי בעיטה בתחת. זה כאילו שהעולם אמר, 'היה לך קשה מספיק, עכשיו תעברי לצד השני. תעזרי לאחרות'. הבת שלי תפסה אותי בוכה איזה בוקר. היא ידעה שיש שבעות להגיע אליהן, ואמרה לי, 'אמא לכי לעבוד. הטבלה עם האלמנות מלאה'".
"אחרי שדולב נהרג, שנאתי שאמרו לי שיהיה בסדר, כי לא רציתי שיהיה בסדר. זה נשמע כל כך לא אמין. מה זאת אומרת יהיה בסדר? זה סוג של גזלייטינג לכאב שלך"
למיכל ודולב ז"ל שלושה ילדים ונשמע שגם להם מיכל מעבירה את תחושת השליחות שבעזרה לאחרים. "אחרי 7 באוקטובר הבת שלי הלכה להתנדב בארגון אלמנות ונכי צה"ל, ועזרה להם בטלפונים. לארגון יש מחנות ליתומי צה"ל, ומאיה הלכה לשם בגיל 10, חצי שנה אחרי שדולב נהרג. זאת הייתה הפעם הראשונה שהיא חייכה. עכשיו, כשהיא בגרה, היא מתכננת להדריך שם בעצמה".
לצחוק על השכול
מיכל ויעל שבח הרימו השנה מופע סטנדאפ שעוסק בשכול, שבו הן מדברות בפתיחות על החיים אחרי המוות של אהובן, צחוקים מהשבעה ואפילו משתפות תהיות על חיי המין עם המת. "גילינו שיש צמא לצחוקים מהסוג הזה", אומרת מיכל. "אי אפשר לראות בטלוויזיה או בסדרה תוכן שעוסק בשכול, שהוא גם הומוריסטי. גם כשמראים בחדשות קטעים מהלוויה, לא יראו הספד מצחיק גם אם הוא קיים, כי זה לא מכובד.
("גם אני אלמנת צה"ל" - קטע ממופע הסטנדאפ)
"רוב האנשים השכולים שאני מכירה נוהגים לצחוק על השכול. יש הרבה דברים שקשה מדי לגעת בהם, אבל כשמספרים בדיחה, זה פתאום מתאפשר. ככל שהשנים חולפות אני מגלה שאין כל כך איפה לדבר על שכול ותיק. אני זוכרת שבערך שנה אחרי שדולב נהרג, היה לי כבר פחות נעים להראות שאני עצובה, וכשהיו שואלים אותי מה נשמע, אז להגיד שחרא לי. מצפים ממך להתאושש, זה לא אמור להיות חלק מהחיים שלך באופן קבוע.
"הופעת סטנדאפ שאת יכולה ללכת אליה ולצחוק קצת, אשר עוסקת בשכול, במיוחד בתקופת מלחמה כשהכול מציף ועולה - אני חושבת שזה דבר שיכול לתת מענה לצורך נפשי של הרבה אנשים. לצערי הרב, זה גם מכין חלק מהנשים לאפשרות שיקרה להן משהו כזה בעצמן".
חבל מאוד שאתן צריכות להמשיך לצרף עוד ועוד נשים למעגל הזה.
"יש לי חברות אלמנות חדשות שפגשתי דרך הקבוצה. בכל פעם כשאני נפגשת איתן, תמיד הסיכום הוא - 'ממש באסה שהיינו צריכות להיפגש, אבל היה אחלה קפה'".
