ברשת רצים בשבועות האחרונים סרטונים שמכונים "מבחן הציפור" - מספרים לבן הזוג שראינו ציפור, ובודקים איך הוא מגיב. מוזר? בהחלט. אבל מסתבר שמאחורי המבחן הזה עומדת תיאוריה שלמה, ומחקר שמצליח לנבא בדיוק רב את איכות הזוגיות שלכם.
כמעט כל הזוגות שמגיעים לטיפול מגיעים עם אותה התלונה - "אנחנו לא יודעים לריב". הם בטוחים שברגע שילמדו את מלאכת הריב, ירגישו שוב קרובים ואוהבים, ויחזרו לתור הזהב האישי שלהם. אבל זה לא לגמרי נכון. לדעת לריב זה חשוב, חשוב מאוד. ריב רע יכול לרסק קשר. אבל מה ששוכחים הרבה זוגות זה שהריב לא מנותק מהקשר, הוא לא נעשה בריק. הריב מושפע מאיך אנחנו מרגישים באופן כללי בתוך מערכת היחסים.
פרופ' ג'ון גוטמן מאוניברסיטת סיאטל, חוקר הזוגיות הגדול ביותר בזמנינו, מי שכונה "האיינשטיין של האהבה", משתמש בדימוי של חשבון בנק זוגי - כל אינטראקציה חיובית בין בני הזוג היא הפקדה של כסף, כל אינטראקציה שלילית היא משיכה. בחשבון בנק כדי להיות בפלוס לא מספיק לצמצם משיכות. חייבים גם להגדיל את ההפקדות.
זוגות ששקעו לתוך השגרה, חוזרים מותשים הביתה בסוף היום: הם קמו מוקדם, ארגנו את הילדים, חיפשו נעל אחת וחוברת שנעלמה, השתתפו בישיבות, ענו על מיילים, חזרו לאסוף לחוגים, העמיסו מכונות, חיבקו ילדים, קראו סיפורים, אספו צעצועים, ובסוף היום, כשהם תשושים ומותשים, כבר לא נותר בהם כוח. באותם רגעים הם בעיקר שוקעים בספה ובוהים במסך. הם טיפלו בכל האגפים - חוץ מבעצמם.
2 צפייה בגלריה
אחרי שטיפלו בכל האגפים, לא נותר להם עוד כוח לתחזק את הזוגיות שלכם
(צילום: Shutterstock)
זוגות כאלה עוברים לפעמים ימים שלמים בלי להתחבר באמת. במטאפורת חשבון הבנק - עוברים ימים שלמים בלי אף הפקדה. כשכך נראה הקשר, אנשים מרגישים שקופים, לא מוערכים ובודדים. וכשאין רזרבות, כל ריב קטן מכניס את הזוג למינוס.
במעבדת המחקר של גוטמן ערכו סדנה בת יומיים לזוגות. היום הראשון התמקד בחיזוק אינטימיות וחברות, והשני בניהול קונפליקטים. חלק מהזוגות הוזמנו ליום הראשון בלבד, חלק ליום השני בלבד, וחלק לשני הימים. אחרי שנה בדקו את מצבם ומצאו שהשיפור הגדול ביותר היה אצל הזוגות שהשתתפו בשני הימים. אבל הממצא המעניין היה שגם זוגות שהגיעו רק ליום הראשון חוו שיפור ביחסים. המצב הרע ביותר היה של אלה שלמדו רק איך לריב.
המסקנה ברורה: לפני שעובדים על ריבים וצמצום משיכות, צריך לעבוד על העצמת החברות והגדלת ההפקדות. כשאנחנו מרגישים בשגרה קרובים ואהובים, יש יותר סיכוי שבזמן ריב נתנהג יפה יותר, נפרש כוונות בצורה אוהדת יותר ונשלים מהר יותר.
כשאנשים שומעים את זה, בטח אלה בגילאי 40-30, שנמצאים ב-Rush hour של החיים, הם לרוב מתוסכלים. חסרות להם איזה שבע שעות ביממה רק כדי שהם יוכלו לאכול צהריים לא על המחשב - איפה הם יכולים למצוא עכשיו זמן לחיבור? ובכן, החדשות הטובות הן שלא צריך זמן מיוחד לחיבור. חיבור לא דורש חופשות בחו"ל או דייטים מושקעים. הזדמנויות לחיבור קיימות כל הזמן. אנחנו פשוט מפספסים אותן.
"לפני שעובדים על ריבים וצמצום משיכות, צריך לעבוד על העצמת החברות והגדלת ההפקדות. כשאנחנו מרגישים בשגרה קרובים ואהובים, יש יותר סיכוי שבזמן ריב נתנהג יפה יותר, נפרש כוונות בצורה אוהדת יותר ונשלים מהר יותר"
באחד המחקרים הראשונים של גוטמן, אירחו הוא וזוגתו, ד"ר ג'ולי גוטמן, 130 זוגות ב"מעבדת האהבה" - דירת נופש מהודרת ומצוידת במצלמות. הזוגות הגיעו אליה לסוף שבוע שבמהלכו קודדו כל מילה, מבט או תנועה שלהם.
מהר מאוד החוקרים שמו לב לדפוס שכונה על ידיהם "הצעות לקשר" - אחד מבני הזוג היה מציע רגע של חיבור: הערה קטנה, מגע או שיתוף. בן הזוג שקיבל את ההצעה הגיב באחת משלוש הדרכים: היענות (באופן חיובי), התעלמות, או בהתנגדות (כעס על בן הזוג).
למשל: בן הזוג שלי שלח לי סרטון מצחיק שראה באינסטגרם. יש לי שלוש דרכים להגיב: בהיענות - לשלוח בחזרה אימוג'י צוחק. אני יכולה כמובן להתעלם מההודעה שלו, ואני יכולה גם להגיב אליה בהתנגדות: "אההה, לזה יש לך זמן! אם יש לך זמן לראות סרטונים אז אולי תבוא לתלות כבר את המדף שמחכה פה חודשיים?!".
בתום סוף השבוע חזרו הזוגות לביתם, וצוות המחקר עקב אחריהם לאורך זמן כדי לבחון מי נשאר ביחד ומי התגרש. הממצאים היו מטלטלים - הזוגות שנשארו יחד הגיבו בהיענות ל-86% מהצעות החיבור. הזוגות שהתגרשו הגיבו בהיענות רק ל-33% מההצעות.
אז מה הסיפור עם מבחן הציפור?
בדיוק זה. שולחים לבן הזוג הודעה שראינו ציפור ובודקים איך הוא מגיב: האם הוא נענה בחיוב, בשלילה, או מתעלם. מה אומרת תוצאת המבחן? כלום. אם שלחתם לבן הזוג הודעה שראיתם ציפור והוא התעלם - זה לא אומר כלום על איכות הקשר, כי גם הזוגות המאושרים ביותר מפספסים זה את זה לפעמים.
אבל אם רוב הזמן ההצעות הקטנות שלכם לחיבור נענות בהתעלמות או בביקורת - זה כבר מספר סיפור. כל פעם שמישהו יוזם קשר ונענה בשלילה או בהתעלמות, הוא חווה מיקרו-דחייה, ודחיות קטנטנות שמצטברות יחד הופכות לחוויית דחייה גדולה. לעומת זאת, כל פעם כשמישהו יוזם קשר והאחר נענה בחיוב - זו כבר הפקדה של עוד מטבע לזכות החשבון הזוגי.
אז אולי השאלה החשובה ביותר בזוגיות היא לא "איך אנחנו רבים", אלא "איך אנחנו מגיבים זה לזה כשאנחנו לא בריב" - האם אנחנו קשובים או שאולי מסיטים את המבט. האם אנחנו עונים, או עסוקים מדי.
אז בפעם הבאה שבן הזוג שלכם ישלח לכם סרטון מצחיק, יתיישב לידכם תוך כדי שהוא נאנח בקול, או פשוט יגיד, "וואו, איזה ציפור!", זכרו שזו הצעה לקשר, ושההצעות הקטנות האלה חשובות. הרגעים הקטנים האלה חשובים. הציפורים חשובות.
ד"ר מעין בוימן משיטה היא פסיכולוגית, מטפלת זוגית, יוצרת הפודקאסט "עושים פסיכולוגיה" ומרצה על אושר, זוגיות, ומה שביניהם.
אשמח להגיע למקומות העבודה שלכם להרצאות וסדנאות.
