לאחרונה אני רואה בקליניקה פניות חוזרות ונשנות על רקע של גילוי בגידה מינית או רומנטית, שנעה על הרצף שבין התכתבויות ארוטיות, החלפת תמונות עירום, מפגשים מזדמנים לצורך מימוש מיני, וכלה בקשרים רגשיים המטלטלים את הקשר הזוגי, את בני הזוג ואת כל המעגלים הקרובים להם.
התופעה החוזרת ונשנית הזו נמצאית בנסיגה מאז שיותר ויותר בני זוג החלו לבחור בפתיחת היחסים, תוך הצבת גבולות ברורים למה מתאים, נעים וכדאי שיקרה בקשר הזוגי, ומה אפשרי, מקובל ונחשק שיקרה בחוץ. לכן תהיתי למה אנשים חזרו לבגוד כשאפשר לפתוח, הרי זו הפכה למציאות ממשית וריאלית בכל כך הרבה בתים.
לי ראובניצילום: דבורה אוירבךבאופן הכי פשוט ובהיר, בגידה היא הפרה של "חוזה הבלעדיות" הנמצא בבסיסה של הזוגיות. כלומר, לכולנו יש מחשבות על מה מותר שיקרה רק בינינו, ואלו דברים אחרים יכולים לקרות בחוץ. לדוגמה - משחק טניס, קפה, סרט ושיחה אינטימית - אבל לא כזו שמהווה איום על הקשר.
"צורך שלא יודע שובע מאפיין את הדור הנוכחי, שקשה לו לדחות סיפוקים, ומרגיש כל הזמן חוויה של החמצה. הבוגד מרגיש כמו קורבן של נסיבות חייו, כאילו הוא לא בחר להתחתן, להביא ילדים ולקנות בית"
למעשה, בגידה היא התהוות של קשר חלופי, המהווה איום על הקשר הזוגי, תוך פגיעה קשה בחוזה הדמיוני או הקונקרטי שיצרנו עם בני הזוג שלנו. היא פוגעת במאפיינים הייחודים של הזוגיות שלנו, בבלעדיות, בביטחון, באמון, בחברות ובאינטימיות.
באופן פרדוקסלי, רומן מחוץ לנישואים מאפשר לא פעם לבן הזוג שאינו מסופק מנישואיו, דווקא להישאר בתוכם: האדם משלים את החסכים שיש לו בנישואיו על ידי קשר חיצוני להם, וכך הוא יכול להישאר במסגרת שאינה מספקת את כל צרכיו.
5 דפוסים של בגידה
אמילי בראון הגדירה בספרה "דפוסים של בגידה" חמש הבחנות של בגידות שכיחות. ההבחנה הראשונה מתארת רומן בקרב הנמנעים מקונפליקטים (חרדה מבולענות). הבחנה זו אופיינית לזוגות צעירים יחסית, שנשואים פחות מ-12 שנה. הרבה פעמים חשוב להם לעשות אידאליזציה של הקשר הזוגי ("אנחנו אף פעם לא רבים"), וקשה להם לריב בלי להרגיש שזה מפרק אותם ואת הזוגיות.
2 צפייה בגלריה
אופן פרדוקסלי, רומן מחוץ לנישואים מאפשר לא פעם לבן הזוג שאינו מסופק מנישואיו, דווקא להישאר בתוכם
(צילום: Shutterstock)
בני הזוג שפונים לבגידה הם אנשים שחונכו להיות "ילדים טובים" – הם טיפוסים מרצים, ואם הם עושים משהו אסור זה יהיה מרד שקט, מתחת לאף. בעבר זה נעשה בסוד שהוסתר מההורים, והיום, בקשר זוגי בוגר, המרד נעשה מול בני הזוג שלהם. הרבה פעמים הבגידה הופכת להיות דרך לייצר נפרדות ולהעלות על פני השטח את הקונפליקטים הסמויים.
ההבחנה השנייה היא רומן בקרב הנמנעים מאינטימיות. מצב זה אופייני לזוגות הנשואים פחות משש שנים, ומרבים במריבות. בני זוג אלו חוששים מתלות ומהתמסרות לקשר, מחשיפה עצמית ומקרבה, ומפתחים שיטות שונות לייצר מרחק. פיזור התלות בין כמה דמויות מיועד להרגעה ומשמש ליצירת פתחי מילוט מהקשר.
רומן מהצד מהווה עוד דרך לייצר מרחק והימנעות מאינטימיות, אך יוצר למעשה תחרות עם הקשר הזוגי. במסגרת הרומן, מתקיימת אידאליזציה למאהב. לכאורה, הוא יכול לתת לי את כל מה שהקשר הזוגי אינו מספק, אבל בעיקר מדובר בצורך להרגיש חיות וחופש במרחב שאינו יוצר קונפליקט.
ההבחנה השלישית מאפיינת אנשים שבאים לזוגיות עם פנטזיה על משפחה, ונקרעים בין הבית והערכים של המסגרת לבין הגשמת החלומות הפרטיים שלהם. במקרה כזה הרומן יכול לקרות על רקע של משבר, מחלה, מלחמה, מילואים ממושכים, שחיקה בבית או בחוץ. סוג כזה של רומן מהצד נפוץ בקרב אנשים שנשואים 20 שנה ומעלה, כאשר בן הזוג הבוגד נקרע בין הנאמנות למשפחה לבין הצורך האישי בהגשמה עצמית.
ההבחנה הרביעית קשורה להתמכרות למין או לריגוש (מחוץ לנישואים). מצב זה אופייני יותר בקרב גברים שיש להם צורך כפייתי לצבור חוויות שמתקפות את הערך העצמי שלהם, דרך כיבושים חוזרים ונשנים. צורך שלא יודע שובע מאפיין את הדור הנוכחי, שקשה לו לדחות סיפוקים, ומרגיש כל הזמן חוויה של החמצה. הבוגד מרגיש כמו קורבן של נסיבות חייו, כאילו הוא לא בחר למעשה להתחתן, להביא ילדים ולקנות בית. לרוע המזל, גברים אלו פחות נוטים להגיע לטיפול, אבל במידה והם אכן מגיעים, ממש כדאי להתמיד בטיפול פרטני מעבר לעבודה הזוגית.
המאפיין האחרון הוא לרוע המזל רומן המכונה: "כרטיס היציאה מן הקשר". מתחתיו קיימת משאלה לסיום הקשר הזוגי. הזוגיות נחווית כריקה מתוכן, ותפקידו של הרומן הוא לחסוך התמודדות עם רגשות של כישלון ונטישה. הבוגד תולה את הבגידה בהתאהבות לא מתוכננת ולא מודה בסיבות האמתיות שהובילו אליו. כאן אפשר להיעזר במילים של אסתר פרל, בספרה "סיפור מהצד", לפיהן "הצד הבוגד הוא לא בהכרח הצד שנטש ראשון את הקשר".
אז למה הכל צף כרגע ביתר שאת? כי חווינו שנתיים איומות, כי אנחנו לא רוצים לחכות לחיים טובים יותר, כי החיים קורים עכשיו, ברגע הזה, וכי המלחמה לימדה אותנו שאם לא נחייה היום אולי לא נתקיים מחר. אין זמן או פניות לדיאלוג, לטיפול או למשא ומתן, והפנייה לרומן היא הרסנית וכואבת לכל הנוגעים בדבר.
לי ראובני היא מטפלת זוגית בשיטת EFT ומטפלת מינית מוסמכת
