(צילום: Shutterstock)

אף אחד לא אוהב פרידות. לא אתם, לא המשפחות שלכם ואפילו לא חיות המחמד המשותפות. רבים טוענים כי בעלי חיים, ממש כמו ילדים, חווים משבר כששני האנשים שגידלו אותם נפרדים. אז איך מחליטים אצל מי החיה תישאר והאם משמורת משותפת היא רעיון טוב והוגן? (ספוילר: אולי לזוג הפרוד, אבל בהחלט לא לבעל החיים).

לשים את טובת החיה בראש

"ארבעת החתולים שלנו היו כמו ילדים משותפים. איך במצב כזה מחליטים את מי לקחת איתך?", שואל דניאל בוצר מרמת גן. "לא רציתי להתווכח עם האקסית שלי על מי ילך עם מי, כי זה היה מציב אותי במקום שאני צריך לחשוב מי מהם יותר חשוב לי, וכולם חשובים לי".
דניאל וזוגתו היו יחד במשך שש שנים. "לקשר עצמו נכנסתי עם כלב ועם צ'ינצ'ילה החתולה", הוא מספר. "כשהכלב נפטר הייתי עצוב מאוד מן הסתם, והאקסית שלי הציעה שנאמץ חתולה שחיפשה בית. עד אז לא ידעתי שאני איש של חתולים ולא מיהרתי להסכים. בסוף היא הביאה אותה וכך התפתח אצלנו כזוג איזה פטיש של לאסוף חתולי רחוב. התחלנו לקחנו חתולי רחוב ושימשנו כמשפחה אומנת עד שמצאנו להם בית. לצד החתולה שלנו, את שלושת הנוספים הבאנו יחד, כל אחד והחתול שהוא מצא".
ואז הגיעה הפרידה.
"כן... ולא הייתה ברירה, היינו חייבים לפצל בין כולם", הוא מודה. "החתולים שהמשיכו איתי קיבלו את זה יותר קשה כי בנוסף לפרידה הם גם עברו איתי דירה. זה לא פשוט לחתולים להחליף את המקום שלהם ונדרש זמן הסתגלות למצב החדש. אני חושב שהשיקול שהניע אותנו נבע משאלות שכל זוג שנמצא בתהליך פרידה צריך לשאול את עצמו: מי קשור יותר לחיה? מי יכול לתת לחיה הזו תנאים יותר טובים וראויים? אגב, לא הייתי מציע לעשות 'משמורת משותפת' כי זה יכול לחרפן את החיה שנקשרת לטריטוריה שלה, ואת זה אני אומר בתור מאלף לשעבר".

צ'וצ'ילה החתולה של דניאלצ'וצ'ילה החתולה של דניאל
צ'נצ'ילה החתולה של דניאל
(צילום: אוסף משפחתי)

המשמורת המשותפת נכשלה

אחרי שנתיים של זוגיות, חן מכלין והאקס נפרדו והחליטו לגדל את צ'אי, הכלבה המשותפת, חצי שבוע אצלו וחצי שבוע אצלה.
מאיפה הגעתם לרעיון הזה למשמורת משותפת?
"הרעיון למשמורת משותפת הגיע משנינו. שנינו אהבנו אותה מאוד וחשבנו שזה הדבר הכי הוגן לעשות, אבל ברור שהוא לא הכי הגיוני".
למה לא הגיוני? זה לא עבד?
"לא ממש. זה די נמאס עליי בשלב מסוים. לא יכולתי להכיל את הגעגוע, ואת הקטע שכל שלושה ימים אנחנו נפגשים, אני והאקס. זה כאב מדי. החלטתי שהיא נשארת אצלי, הוא התבאס אבל שנינו ידענו שיהיה לה יותר טוב איתי ושאני אטפל בה ובצרכיה טוב יותר".

חן וצ'איחן וצ'אי
חן וצ'אי. הבנו שיהיה לה טוב יותר איתי
(צילום: אוסף משפחתי)

איך היא הגיבה לטלטלה הזו?
"לא זוכרת שהיה שינוי דרסטי אצל הכלבה כשהיא כבר נותרה רק איתי, אבל ברור שצריך לדעת לעשות את זה נכון".

הרגשתי כאילו שאני עוזבת ילד

"במשך יותר משנה גידלנו חתול חמוד בשם פיסטוק. הוא היה מלא במרץ, וכשהוא לא התרוצץ בבית, הוא אהב לשבת עליי ולמצוץ את שרוול החולצה שלי. בשלב מסוים, האקס ואני החלטנו להיפרד ובגלל שאני הבאתי אותו, אני רציתי לקחת אותו", נזכרת בעצב הדס כהן מירושלים. "הבעיה הייתה שעברתי לדירת שותפים ואז גם הבנתי שאולי זה יהיה בעייתי אם פיסטוק ימשיך איתי. אני זוכרת שזה היה נורא. הרגשתי כאילו שאני עוזבת ילד. אני הבאתי אותו ובסוף אני עוזבת אותו".
ולא נשברת?
"חודש-חודשיים אחרי שעזבתי, קפצתי לדירה כשהאקס לא היה שם כדי לקחת כמה דברים שנשארו, ופשוט נשבר לי הלב לראות אותו. הוא כרכר סביבי, רחרח וישב על אותה חולצת טרנינג שלי שנשארה שם. שבועות אחרי כן, האקס היה שולח לי תמונות שלו ודיווחים לגביו, עד שלפני כמה שנים, פיסטוק יצא מהבית ולא חזר יותר. היה לי מאוד עצוב לשמוע שכנראה סיים את חייו. אבל בעיקר היה לי עצוב בשביל האקס".

החתולות איתו, הכלב איתי

"בתחילת הקשר הייתה לאקס שלי חתולה, וביום ההולדת שלו הפתעתי אותו והבאתי לו עוד אחת. אני מאוד אוהבת בעלי חיים, ואני והחתולות הסתדרנו וישנו ביחד, אבל גם רציתי כלב", מספרת קרין אנקווה מתל אביב. "לקראת סוף הקשר האקס הפתיע אותי כשנכנס למתחם אימוץ, וכך הכרתי את ג'ואי, הכלב שאיתי היום".
בתקופה שהבנתם שאתם עומדים להיפרד, את זוכרת אם הייתה השפעה על החיות?
"החתולות תמיד היו שם בינינו, וכשהיינו רבים הן הרגיעו את האווירה. הן היו מתיישבות על אחת מאתנו, כמרגישות מה קורה בינינו. לגבי ג'ואי הכלב, אני חושבת שהוא נתן לי מספיק ביטחון כדי להצליח לקבל את ההחלטה לעבור הלאה".
אז נשמע שהיה לכם ברור מי הולך עם מי.
"בהחלט", פוסקת אנקווה. "זו הייתה חלוקה ברורה - החתולות איתו, הכלב איתי. הוא היה יותר קשור אליי באופן מובהק".

קרין וג'ואיקרין וג'ואי
קרין וג'ואי. הכלב נקשר אליה באופן מובהק
(צילום: אוסף משפחתי)

את מתגעגעת לבית המלא שהיה לכם?
"אני בעיקר חושבת על החתולות, וכשאני רואה חתולים זה תמיד מזכיר לי אותן. הגעגועים הם אליהן, אבל לאו דווקא אל מערכת היחסים שהייתה לנו. לפחות אני יודעת שהן בידיים טובות".

החתול הרגיש את הפרידה והתחיל להתנהג בתוקפנות

"אנחנו אימצנו כלב כשהיינו ממש בתחילת הקשר, אחרי ארבעה חודשים ביחד", נזכר רומן שבצ'וק. "גידלנו אותו ביחד ואחרי שחגגנו שלוש שנים לזוגיות, גם הבאנו חתול. האמת היא שלא באמת אהבתי חתולים וחשבתי שאני אלרגי אליהם אבל מסתבר שלא. נראה לי שכולם חושבים שיש להם אלרגיה לחתולים", הוא אומר משועשע. "אחרי כמעט שש שנים נפרדנו, כשהכלב היה בן חמש וחצי והחתול בן שלוש. ממש כמו ילדים. הם היו חלק בלתי נפרד מהזוגיות שלנו".
האם הם הגיבו לפרידה?
"החתול ממש הרגיש את המצב. ולמרות שהפרידה בינינו הייתה טובה, הוא עדיין הרגיש הכול ו'מרד' בזה, כאילו שהוא לא מסכים שניפרד. אולי זה נשמע מטומטם אבל זה מה שהרגשנו".

רומן והכלברומן והכלב
רומן והכלב
(צילום: אוסף משפחתי)

איך זה בא לידי ביטוי?
"הוא ברח לנו כל הזמן, הגיב בצורות קיצוניות שלא מתאימות לאופי שלו. בחודש האחרון כשכבר התחלנו לארוז, הוא אפילו ניסה להרוס את הבית".
ואיך החלטתם מי ילך עם מי?
"כשנפרדנו החלטנו שהכלב ילך איתי. אני ממש הייתי מחובר אליו, כמו הבן המועדף שלי. החתול נשאר אצלה, אבל היה לנו טוויסט".
טוויסט?
"אחרי חודש היא העבירה אותו אליי כי מסתבר שהיא לא יכלה לגדל אותו בתנאים שהיא חיה בהם באותה תקופה, שכללו חיפושי דירות וכל זה. אני הייתי עם החתול כמה חודשים, ואז הוא ברח שוב ולא חזר מאז. הוא לא עמד בזה שהחיים התערערו. הוא לא קיבל את הפרידה בינינו ולקח את זה קשה".
מה היית מייעץ לזוגות שעומדים בפני פרידה ויש להם חיה משותפת?
"נסו לעשות את הדברים על הצד הטוב ביותר, זה משפיע על החיות שלכם. ממש כמו ילדים שמרגישים הכול, ככה גם בעל החיים", אומר שבצ'וק. "אל תיקחו אותם כמובן מאליו, נסו ללבן את העניינים באווירה טובה, אל תנקמו האחד בשני. אם בן הזוג לא יכול לגדל אותם בעצמו, נסו להיות שם אתם. אם לא בשבילו אז לפחות בשביל בעל החיים שלכם".