"בעלי היה עושה עליי חרם ומתעלם ממני ימים שלמים. הייתי בוכה לו וזועקת לבורא עולם שירכך לו את הלב", משתפת בלב כבד מיכל (שמותיהם האמיתיים של המרואיינים שמורים במערכת), בת 32 מהוד השרון. היא הכירה את בעלה כשהייתה בצבא, ולדבריה הם היו חברים טובים במשך שנים עד שהם הפכו לזוג.
"בגיל 26 שנינו עברנו פרידות קשות ואיכשהו מצאנו נחמה האחד בשנייה, ומהחברות נוצרה אהבה. החוזקה שלנו כזוג תמיד היתה החברות הטובה שבנינו לאורך השנים והשיח הפתוח, היינו מדברים על הכול. התגאינו בכך שאצלנו אין דבר כזה ללכת לישון כועסים, כי היה חוק שמדברים ומשלימים לפני השינה, גם אחרי הריבים הכי גדולים, וכך אכן היה".
מתי דברים השתנו לרעה? "לא קרה משהו ספציפי, פשוט השתנינו עם הזמן. אני לא מי שהייתי כשנפגשנו לפני יותר מעשור, וגם בעלי לא, אבל אני כן יכולה לומר שהיו סממנים מקדימים וסדקים בתקשורת לפני כן. בשעת ריב או כעס, בעלי הפך לווכחן יותר וחיפש להיות צודק. אני הייתי מנסה להסביר את הצד שלי, והוא היה מטיח בי האשמות בלי סוף. בגלל שסלדתי ממחלוקות, פשוט שתקתי וחיכיתי שיירגע, והיו פעמים שהתנצלתי על לא עוול בכפי, רק כדי שלא נלך לישון כועסים.
"חוסר התקשורת בינינו ודברים לא פתורים שהצטברו, הביאו לריחוק, ומהחברים הכי טובים הפכנו לשותפים לדירה. אני הרגשתי שהוא כבר לא בעניין, אז תפסתי ממנו מרחק, והוא בתגובה נהג כמוני. הריבים החריפו כי כל אחד הרגיש שהשני לא רואה אותו, וכל ויכוח קטן ושטותי הפך לצונאמי, שאחריו בעלי פשוט היה בורח, כי היה לו קשה להתמודד".
מתי הגיעו השתיקות? "באחת הפעמים כשרבנו, ניסיתי לדבר איתו אבל כבר לא היה עם מי. אני זוכרת שבכיתי וצעקתי לו שנדבר לפני שנלך לישון, כי זה היה החוק הבסיסי שלנו, אבל הוא לא ענה לי, וכך המשיך והתעלם ממני ימים שלמים. אני, לעומת זאת, כל הזמן חיפשתי שלום בית. ניסיתי לדובב אותו, התקשרתי לפלאפון שלו אבל הוא ניתק לי בפרצוף פעם אחר פעם. השיחות בזמן החרם היו רק שיחות הכרחיות על הבית והילדים, כשתוך כדי הייתי מתנצלת ומנסה להתפייס, אבל זה לא עזר. החרם הזה הרגיש לי כמו התעללות".
4 צפייה בגלריה
אילוסטרציה
אילוסטרציה
"זה הרגיש לי כמו התעללות"
(צילום: shutterstock)
מאיה בן משה, מטפלת זוגית ומעצימת נשים, מסבירה כי לאחר מריבה יש זוגות שבוחרים להתרחק או להסתגר, ובחלק מהמקרים אפילו להעניש את הצד השני, מכיוון שהם חווים כאב או חוסר אונים בזמן המריבה. "במקום להביא את עצמם דרך הלב ולקבל הקשבה, אמפתיה ורגישות, במקום להיות חשופים ולספר למה הם זקוקים באותו הרגע, הם בוחרים להתנצח ופועלים מתוך אגו", היא אומרת.
"יש דרכים שונות לענישה, העיקריות הן טיפולי שתיקה, שהם ממש אסטרטגיה התנהגותית שמתבטאת בסירוב לתקשר עם אדם אחר. לעיתים הענישה עוברת בסירוב לשכב עם בן/ת הזוג, בביקורתיות ובעוקצנות, באי-לקיחת חלק במטלות הבית, בבזבוז כספים ובנתינת תשומת לב מיותרת לגבר או לאישה אחרים, כשבן/ת הזוג מודעים לכך".
בן משה: "יש דרכים שונות לענישה, העיקריות הן טיפולי שתיקה. לעיתים הענישה עוברת בסירוב לשכב עם בן/ת הזוג, בביקורתיות ובעוקצנות, באי-לקיחת חלק במטלות הבית, בבזבוז כספים ובנתינת תשומת לב מיותרת לגבר או לאישה אחרים, כשבן/ת הזוג מודעים לכך"
"כשאת אוהבת מישהו ואתם קשורים בקשר דם כי יש ילדים, אז יש רצון לאסוף את השברים ולא לזרוק אותם לפח", מסבירה מיכל מדוע היא סלחה שוב ושוב ל"טיפולי השתיקה" של בן זוגה. "בעלי הוא הגבר הכי טוב בעולם, אבל הייתה לו בעיה כי הוא לא ידע להתמודד עם מחלוקות והוא לא ידע להביע רגשות, וזה דרש טיפול. ידעתי שהוא אוהב אותי ורוצה להתקרב, אבל לא יודע איך.
"הוא בחר לא לדבר כי הוא התקשה לשלוט בעצמו בשעת כעס. אני השתדלתי לתת לו זמן, אבל אין ספק שזה היה מאוד קשה. הרגשתי בודדה ומיואשת. בשלב מסוים את ממש מרגישה כמו סמרטוט רצפה, כי כשהגבר שלך מתעלם ממך, זה מרגיש כאילו שדורכים עלייך. לשמחתי, עמוק בלב ידעתי שאנחנו אוהבים, אז הייתי מתפללת לבורא עולם ומבקשת ממנו שיכניס לו שכל ובינה, ושירכך את הלב שלו. בסוף זה קרה. תודה לאל".
איך זה קרה? "תפילות, בגרות והשתדלות. עם השנים למדנו לתקשר, להתרכז במעלות ולא בחסרונות. שנינו התקרבנו לדת והתרחש שינוי משמעותי בכל הבית. היום, אם אנחנו רבים והוא שוב בוחר לשתוק, אני כבר לא כועסת אלא מרחמת עליו ומבינה שיש לו בעיה כי קשה לו להירגע מהר. תחשבי על זה, מי רוצה לחיות בתחושות של כעס ועלבון כל הזמן? אז לא אגיד שהכול מאה אחוז, יש נפילות אבל התדירות פחתה, וגם ה'חרם' כבר לא ארוך כשהיה".

"אם לא תתנצל, לא תקבל"

רון (43) מפתח תקווה, מספר שאקט הענישה התחיל אצלו ואצל אשתו בתור סוג של "משחק מקדים" מגרה וכיפי, שהפך עם הזמן לפצצה מתקתקת: "היא תמיד אמרה שאני צריך להתאמץ כדי לזכות בה, ושנינו נהנינו מהמרדף. כשהפכנו לזוג, זה המשיך, וכשהיו ויכוחים היא הייתה מתגרה בי ואומרת, 'אם לא תתנצל לא תקבל', או 'אתה רוצה סקס? תתאמץ'. כלומר, מין בזוגיות שלנו הפך לפרס שאני אמור להרוויח אותו, ממש כמו ילד קטן שאם הוא מתנהג יפה אז הוא מקבל סוכריה, או להיפך - לא מתנהג יפה, נענש ולא מקבל בכלל".
רון: "היא הייתה מתגרה בי ואומרת, 'אם לא תתנצל לא תקבל', או 'אתה רוצה סקס? תתאמץ'. כלומר, מין בזוגיות שלנו הפך לפרס שאני אמור להרוויח אותו, ממש כמו ילד קטן שאם הוא מתנהג יפה אז הוא מקבל סוכריה"
מה היית צריך לעשות כדי לקבל את ה"פרס"? "ראשית כל, לא להרגיז אותה", הוא מגחך. "ניסיתי להצחיק אותה ולתת לה להרגיש נאהבת. לפעמים הייתי קונה לה מתנה קטנה או משאיר לה פתק, כותב לה שאני מתגעגע אליה וכבר לא יכול לחכות להיות איתה, והיא היתה מתרצה. אני חושב שזאת הייתה פשוט הדרך שלה להשיג תשומת לב ולהרגיש נחשקת, וזה באמת שמר על התשוקה ועל האקשן, אבל עם השנים זה התחיל להתיש".
4 צפייה בגלריה
לאשה
לאשה
בשלב מסוים זה התחיל להתיש
(צילום: Shutterstock)
למה? "כשנולדנו לנו ילדים, הכול השתנה. היו המון ריבים סביב מי עושה מה, וקיבלתי בעיקר תלונות שאני לא עושה מספיק או לא עושה בכלל, ואז היא היתה מענישה אותי בכך שהיתה מונעת ממני מגע וסקס. זה יכול היה להימשך על פני ימים וגם שבועות. כלומר, אם בתחילת הזוגיות שלנו ידעתי שהיא רק מחפשת את הקרבה שלי, אז הפעם היא חיפשה להתרחק ממני. זה סוג של חרם מיני שנמשך המון זמן".
איך הגבת? "בהתחלה ניסיתי להתקרב ולרכך אותה, אבל היא דיברה לא יפה וקיללה אותי, אז בחרתי להתעלם ממנה, וכך יצא שלא דיברנו שבועות. שיחקנו משחקי כוחות של מי ישבר קודם, וזה הרס לנו את הזוגיות כי נוצרה ממש אווירה לא נעימה בבית, של כעס ועצבים ומלחמה תמידית. לא הצלחנו לתקשר, כי לא הצלחנו להתעלות מעל האגו ומעל העלבונות שלה. הייתי אומר לה שגם אם נשלים, אני לא מעוניין לגעת בה יותר בחיים. לא באמת התכוונתי לזה, אבל רציתי לפגוע בה כפי שהיא פגעה בי. הכול התדרדר, ושיח פוגעני ומזלזל הפך להיות שגרתי בבית".
כמה שנים חייתם כך? "לפחות ארבע או חמש שנים, עד שהילדים גדלו והתחילו לחזור על המילים שלנו ולדבר אלינו לא יפה. יום אחד אשתי חזרה מהגן נסערת והמומה, כי הגננת סיפרה לה שהבן שלנו צועק ומקלל ואומר מילים שילד בן ארבע וחצי לא אמור להכיר. לטענתו, 'ככה אמא ואבא מדברים בבית'. זה היה כמו סכין בתוך הלב, ומאותו הרגע הבנו שדברים חייבים להשתנות. נהיה ביחד או לחוד, אסור להסכים שהילדים יספגו ויושפעו מהדפוסים הרעילים שלנו.
"יומיים אחרי זה כבר התיישבנו על כורסת המטפלת והתחלנו ללמוד איך לתקשר, דבר שאני מאמין שהרבה זוגות לא יודעים לעשות, כי אף אחד לא לימד אותם. למדנו להקשיב, לוותר, להכיל, להתפשר, לעצור ולקחת פסק זמן לפני שמגיבים. חבל שלא ידענו זאת קודם, כי חווינו שנים אומללות של התנגחות ומלחמה, והכול סתם-סתם-סתם".
4 צפייה בגלריה
המצב מוביל לריחוק
המצב מוביל לריחוק
"חווינו שנים של אומללות"
(צילום: shutterstock)
"גם גברים וגם נשים חוטאים בטיפולי שתיקה", מבהירה בן משה. "בני זוג יבחרו לשתוק כשהם אינם יודעים מה לומר או כדי להימנע מקונפליקט, כשהם לא יודעים לבטא רגשות, אך כשהם כן רוצים שהפרטנר ידע שהם פגועים וכעוסים. יש כאלו שירצו להעניש את בן הזוג או להפגין כוח ושליטה כסוג של התעללות רגשית. אפשר להבחין כי אצל גברים השתיקה נובעת ממקום של הסתגרות. לפעמים הם בורחים, סבורים שהאישה לא תבין אותם, ומעדיפים לייצר שקט תעשייתי. כמובן שיש גם כאלו שצריכים זמן לעצמם, כדי לעבד את מה שקרה".
בן משה: "כשבן הזוג לא מדבר איתה, האישה חווה מצוקה ונסגרת רגשית. כתוצאה מכך, היא לא מסוגלת להתקרב אליו, ובטח שלא לגעת בו או לתת לו לגעת בה"
מבחינה מגדרית, מסבירה בן משה, ברוב המקרים האישה היא זאת שתרצה לדבר ולהמשיך את המריבה מהיכן שהיא נפסקה, ולכן היא תנסה ליזום שיחה נוספת כדי לקבל רוגע נפשי. "כשהגבר לא מדבר איתה, היא חווה בדידות, כי דרך השיח היא חוזרת ונקשרת לבעלה. מבחינתה, כל עוד הם מדברים, הקשר והחיבור מחיים את הקשר. בהיעדר שיח עם בן הזוג, היא חווה מצוקה ונסגרת רגשית. כתוצאה מכך, היא לא מסוגלת להתקרב לבעלה ובטח שלא לגעת בו או לתת לו לגעת בה.
"אם הבעל לא מודע לצורך שלה בדיבור ובקשר נפשי, הוא עשוי לפרש את ההתנתקות שלה ממגע כהתעללות, כי דרך החיבור הפיזי עם האישה, הגבר חווה אינטימיות. כשזה לא קורה, הוא מרגיש נטוש, פגוע ועצוב, ומתכנס אל תוך הקונכייה שלו".

"כשתחזור להיות גבר, יחזרו לך הזכויות בבית"

גם אייל (48) מרמת גן חווה 'ענישה מינית' מצד זוגתו לשעבר, רק שהפעם לא הייתה דרך חזרה: "גרושתי היתה אשת חלומותיי - יפה, חכמה, עצמאית, חמה ואימהית. הכרנו דרך חברים משותפים ותוך חצי שנה כבר התחתנו. בשנים הראשונות כמעט לא רבנו, וגם אם כן, אז זה אף פעם לא הרחיק לכת. הכול השתנה בקורונה, כי חווינו משבר כלכלי מאוד גדול. אני בתור עצמאי שהפך למובטל, ונאלצתי להתחיל לעבוד בשלוש עבודות בשכר מינימום, רק כדי לכסות הוצאות של משכנתא וילדים.
"במקום שאשתי תתמוך בי, היא פשוט הטיחה בי האשמות שהכול קרה בגללי ושאני לא עומד בתפקיד שלי כגבר וכמפרנס. לא הצלחתי לעמוד בסגנון החיים הגבוה אליו היא הורגלה, וזה גרם להמון כעס מצידה עד שהיא פשוט מאסה בי, דחתה והשפילה אותי".
כיצד זה בא לידי ביטוי? "היא היתה קרירה ולא נתנה לי להתקרב אליה, אסור היה לנשק או לחבק אותה, ובטח שלא לגעת או ליזום איתה סקס. כשהיינו נכנסים למיטה, היא היתה מסתובבת לצד השני, ואם הייתי מנסה ליזום, אז בהתחלה היא עוד היתה מתרצת שהיא עייפה או לא מרגישה טוב, אבל בהמשך היא כבר בכלל לא נתנה לי להתקרב אליה.
"יום אחד התארחנו אצל המשפחה שלה, ואחרי האוכל התיישבנו כולנו בסלון. באופן טבעי ניגשתי לשבת לידה על הספה והיא לחשה לי, 'זוז ממני. אל תשב לידי'. שאלתי מדוע, אבל לא היתה תגובה. בערב, כשחזרנו הביתה, ניסיתי לדבר איתה שוב, אבל היא פשוט ענתה שהיא לא מעוניינת שאתקרב אליה יותר. מאותו היום, גם כשניסיתי, היא פשוט אמרה לי בצורה הכי בוטה, 'אל תגיע בי. לך ממני', ודרשה שאתרחק ממנה פיזית.
"זה נמשך שנתיים וחצי בערך, עד שההתחלתי לעמוד על הרגליים כלכלית. אגב, זה לא שלא שכבנו בכלל, אבל זה כן התנהל רק לפי החליל שלה, ורק כשהיא יזמה, וגם אז היא התנהגה כאילו שהיא עושה לי טובה. זה היה מכאני ובלי רגש. היתה מן הרגשה של התנשאות מצידה בכל הנוגע למיניות. זה הפריע לי, ומדי פעם שאלתי בכעס, 'רק את קובעת מתי ואיך? אני צריך לבקש רשות?', והיא היתה מתעלמת או משיבה בגסות, 'כשתחזור להיות גבר, אז יחזרו הזכויות שלך בבית'. זה היה מרסק אותי והייתי נסגר".
מכה עצומה לאגו. למה אתה חושב שהיא התכוונה? "גבר נתפס מבחינתה כמפרנס. היא גדלה במשפחה שבה האבא היה המפרנס העיקרי והאמא עקרת בית. היתה לה ילדות מאושרת עם אוכל חם אחרי בית הספר, והיא רצתה שהילדים שלנו יחוו זאת גם. כשהכרנו, היא היתה מנהלת ואשת מכירות סופר מצליחה, אבל מההתחלה היא הבהירה שהיא רוצה להיות אמא טוטאלית ושהיא מחפשת בעל שיוכל לאפשר זאת.
"זה הסתדר אצלנו מעולה במשך עשור, ואז הגיעה הקורונה. היא האשימה אותי במצב הכלכלי שהתדרדר, והיתה משפילה אותי בדחייה מינית כדי להעניש אותי. היא ריסקה את הגבריות שלי וגרמה לי להרגיש לא יוצלח, כזה שלא מסוגל לדאוג לאשתו ולילדיו, וכזה שאף אישה לא תרצה להיות איתו ולגעת בו".
4 צפייה בגלריה
מאיה בן משה
מאיה בן משה
מאיה בן משה. ""אם אחד מכם חווה טיפול בשתיקה, כדאי לתת לכך הכרה ולתאר כיצד זה מרגיש"
(צילום: אלבום ביתי)
אז למה לא עצרת את זה? "לא היו לי כוחות נפשיים להתמודד עם קריסה כלכלית וקריסה אישית, שהיא גרועה יותר מבחינתי. ידעתי שזה מבחן לזוגיות שלנו ושהיא לא עמדה בו. היא נכשלה בגדול. אחרי שלוש שנים של התעללות מינית ונפשית מצידה, כבר ידעתי שאני חייב לקום וללכת, אבל נשארתי רק בגלל הילדים וגם בגלל שכלכלית הייתי חייב להתבסס כדי לעבור לגור לבד וגם לדאוג לילדים, שלא ייחסר להם דבר.
"כל הזמן הצעתי לה ללכת לייעוץ, כדי שלא נמצא את עצמנו ברבנות, אבל היא חשבה שאלו איומי סרק והתעלמה. חיכיתי לרגע שבו אתרומם כלכלית והיא תחזור להיות האישה שאהבתי, אבל כשזה קרה, כבר הייתי ממש פגוע ואי אפשר היה להחזיר את הגלגל לאחור. היום אני מחפש תקשורת של רגשות, פרגון והעצמה, כשמגע וסקס הם חלק בלתי נפרד מכך. האישה שאיתי צריכה להבין שזה אקט של אהבה וחיבור רגשי ולא נשק נגדי".
אייל: "כל הזמן הצעתי לה ללכת לייעוץ, אבל היא חשבה שאלו איומי סרק והתעלמה. חיכיתי לרגע שבו אתרומם כלכלית והיא תחזור להיות האישה שאהבתי, אבל כשזה קרה, כבר הייתי ממש פגוע ואי אפשר היה להחזיר את הגלגל לאחור"
"אם אחד מכם חווה טיפול בשתיקה, כדאי לתת לכך הכרה ולתאר כיצד זה מרגיש", ממליצה בן משה לזוגות שמזהים את עצמם בכתבה. "למשל, להגיד לבן/ת הזוג, 'אני ממש מתוסכל מכך שאת לא מדברת איתי, אני רוצה למצוא דרך לפתור את זה'. לפעמים השותק רק רוצה 'פסק זמן' וזקוק לחבל הצלה שייזרק לכיוונו, וכשזה לא קורה, הוא ממשיך את טיפול השתיקה.
"אם אתם בצד של השותק, אחרי רגע סוער של מריבה, השתדלו לומר לבן/ת הזוג שאתם זקוקים להפסקה, ושתשמחו לחזור לשוחח אחרי שתירגעו, כאשר חשוב פה להגדיר זמן מראש. הכי גרוע זה להעיר הערות ולהסלים את המצב. בני זוג שלא מצליחים לקטוע את דפוס ההתנהגות השלילית לבדם, ולא רוצים לוותר על הקשר, צריכים להבין שהם מופעלים מטריגרים, ומאוד חשוב שהם יפנו לטיפול מקצועי שישפר את הזוגיות שלהם".