אילה ומוטיאילה ומוטי
אילה ומוטי
(צילום: אוסף משפחתי)

"מוטי היה החבר הראשון שלי", מספרת אילה מרסר-ווד (50). "היינו חברים במשך כמה שנים בגיל הנעורים, בתקופה שיהוד התנהלה כמו כפר קטן וכולם הכירו את כולם. אחותו הייתה החברה הכי טובה שלי, והייתי אצלם בת בית. הרגשנו שאנחנו חולקים גורל משותף, ההורים שלנו גרושים וגדלנו במשפחות חד-הוריות רק עם אמא בבית, ושנינו גם יצאנו לעבוד בגיל צעיר כדי לעזור בכלכלת הבית. זו הייתה אהבה ראשונה עם הרבה חוויות ילדות משותפות".
מדוע נפרדתם?
"בשלב מסוים דרכנו נפרדו. אני לא זוכרת בדיוק למה, אבל מוטי התגייס לצבא וכבר היו לו חיים חברתיים מחוץ ליהוד, ואילו אני עברתי ללמוד בתיכון בתל אביב וזהו, הקשר ניתק".
החיים עצמם, קוראים לזה, ונדמה שכל אחד מהם מילא אותם בדרכו. מוטי בנזק (55) התחתן כבר בגיל 21. "הייתי אומנם מאוד צעיר, אבל כל מה שעניין אותי באותה תקופה היה להקים משפחה משל עצמי, וזה הדבר הראשון שעשיתי אחרי שהשתחררתי מהצבא".
כשאני שואלת אותו אם ההחלטה להתחתן בגיל צעיר קשורה לעובדה שהוא גדל ללא אבא בבית, מוטי מיד מאשר ואומר: "אני חושב שכן. מכיוון שגדלתי ללא אבא, רציתי לעשות תיקון ולהקים משפחה במבנה המסורתי, כזו שיש בה אבא, אמא וילדים. הרצון הזה היה מה שהניע אותי יותר מהכל".

אילה ומוטיאילה ומוטי
אילה ומוטי אז (מימין) והיום (משמאל)
(צילום: אוסף משפחתי)

במשך 23 שנים הוא החזיק בנישואיו הראשונים עד שבשלב מסוים הפערים בינו ובין מי שהייתה רעייתו הלכו וגדלו. "היה שלב שבו כבר רציתי להיפרד, אבל הבטחתי לעצמי בלב שאעזוב את הבית רק אחרי ששתי הבנות שלי תסיימנה את הצבא, תגדלנה ותהיינה עצמאיות מספיק ומודעות מספיק".
זו הקרבה גדולה.
"נכון, ושילמתי על כך מחיר כבד מבחינה בריאותית. אני זוכר שנים ארוכות שבמהלכן לא רציתי להיכנס הביתה. עבדתי אז במשמרות וכשהייתי מסיים משמרת, הייתי מחכה בחוץ עד שאשתי תצא לעבודה שלה, ורק אז הייתי נכנס הביתה לישון. רק רציתי שהבנות יגדלו כדי שאוכל לצאת כבר מהבית".
גם לזה יש קשר לעובדה שגדלת ללא אבא?
"יכול להיות שכן. אבא שלי ואני לא היינו בקשר מהיום שבו עזב את הבית, ויש מצב שבתת המודע שלי לא נתתי לעצמי לעזוב, כדי שהן לא יחוו משהו שמזכיר את זה".
גם אילה התחתנה ונולדו לה שלושה ילדים, אבל היא לא משכה את נישואיה והתגרשה כעבור עשור. "אני בן אדם מאוד סקרן", היא מספרת. "כל השנים למדתי והתפתחתי עד שבשלב מסוים פשוט השתניתי כל כך עד שהקשר כבר לא התאים".
אחרי שהתגרשת, לא הסתקרנת לדעת מה קורה עם מוטי?
"לא. ברגע ששמעתי שהוא מתחתן, בזה נגמר הסיפור. ניתקתי קשר גם עם אחותו כי לא רציתי לשמוע דברים ולהיפגע. בחרתי בגישה של 'רחוק מהעין רחוק מהלב'. כמובן שיצא לי לחשוב עליו במהלך השנים בגלל שהקשר בינינו היה כל כך טוב. הוא היה נקודה להשוואה עם כל מערכת יחסים שבאה אחריה".
"אצלי זה היה אפילו יותר מובהק", יוסי מתוודה. "במשך כל השנים אילה תמיד הייתה אצלי בראש. לא משנה איפה הייתי ומה עשיתי, כל השנים האלה תמיד חשבתי עליה".
מה חשבת?
"שעשינו טעות שלא המשכנו ביחד. הייתה לי תחושת החמצה. אחרי שהתגרשתי, חבר משותף סיפר לי יום אחד שהוא פגש את אילה ברחוב עם הילדה שלה. הסקתי מזה שהיא עדיין נשואה ולא עשיתי שום דבר. בדיעבד, הסתבר שהיא הייתה כבר גרושה, אבל אני לא ידעתי. חמש שנים הייתי לבד ולא ידעתי שגם היא פנויה".
אילה ומוטיאילה ומוטי
"כל השנים סיפרתי לבן שלי שפעם היה לי חבר ילדות שמאוד דומה לו"
(צילום: אוסף משפחתי)

אילה ומוטיאילה ומוטי
"בחרתי בגישה של רחוק מהעין, רחוק מהלב". אילה ומוטי
(צילום: אוסף משפחתי)

אילה ומוטיאילה ומוטי
"מוטי ואני היינו כמו השעונים של סלבדור דאלי"
(צילום: אוסף משפחתי)

אז איך בכל זאת הקשר התחדש?
"בוקר אחד, לפני חמש שנים, החלטתי לקחת את האוטו לטיפול במוסך. איך שאני יוצאת מהאוטו, פתאום בכניסה למוסך אני רואה מולי את מוטי. זה היה כמו בסרטים", אילה נזכרת בהתרגשות. "הרגשתי כאילו לא עברו 26 שנים. הבן אדם נשאר אותו דבר! אותו חיוך, אותו מבט, אותו צחוק ואפילו אותו ריח.
"גם מבחינת התקשורת היה בינינו קליק. בדרך כלל, כשאני פוגשת אנשים שלא ראיתי אותם שנים, הם משתנים ואפשר להבחין בפער שנוצר בינינו, אבל מוטי ואני היינו כמו השעונים הנמסים של סלבדור דאלי שנעצרו בזמן. נעצרנו באיזושהי נקודה, והתחברנו מחדש".
מקסים!
"גם אני לא האמנתי למראה עיניי", מאשר מוטי. "היא הייתה מהממת. אחת היפות שראיתי. באותה שנייה ידעתי שהיא כלאה אותי שוב בלב שלה".
מה קורה אז?
"החלטנו לברוח לבית קפה", אילה מספרת. "ישבנו ודיברנו ואז הקפצתי את מוטי לעבודה כי האוטו שלו נשאר במוסך. כשהורדתי אותו הוא שאל אותי, 'את תהיי פנויה השבוע?' ועניתי לו שכן, אבל בלב חשבתי, איזה שבוע? באיזה סרט הבן אדם הזה חי? אבל אז הוא התקשר אליי אחרי שעה ואמר, 'תגידי, אפשר להיפגש כבר היום?'"
"באותו יום לא הצלחתי לעבוד", מוטי נזכר. "כל היום רעדתי מהתרגשות והייתי שקוע במחשבות. לא סיפרתי לאף אחד כי לקח לי זמן לעכל את זה. בכל זאת, לא ראיתי אותה 26 שנים, והייתי בהלם מוחלט".

"מההתחלה הרגשתי קרוב לילדים שלה"

בערב נפגשו אילה ומוטי במסעדה בחוף הים ודיברו עד השעות הקטנות של הלילה. "מאותו רגע נפגשנו כל יום, ואחרי שבועיים עברנו לגור יחד", אילה מספרת. "הילדים שלי קיבלו את מוטי באופן מאוד טבעי, כאילו שהם מכירים אותו מאז ומתמיד. כל השנים סיפרתי לבן שלי שפעם היה לי חבר ילדות שמאוד דומה לו, וכשחזרתי הביתה מהפגישה עם מוטי אמרתי לו, 'פגשתי את החבר שמהיום שנולדת הזכרת לי אותו'".
"מההתחלה הרגשתי כאילו חייתי עם הילדים של אילה כל השנים", אומר מוטי. "קיבלתי אותם בחום ואהבה וגם הם קיבלו אותי באותו האופן. אני גם ביחסי חברות עם האב הביולוגי וזוגתו".
"בכלל אנחנו מאמינים שחיי חברה זה דבר מאוד חשוב לזוגיות", מציינת אילה. "מי שיש לו מיומנויות חברתיות יצליח בחיי הזוגיות כי זה לדעת להתמודד ולכבד דעות שונות, גם אם מסכימים איתן וגם אם לא".
חזרתם גם לחברים המשותפים שלכם מפעם?
"כן. יש לנו גם חברים משותפים מהעבר, גם חברים שכל אחד מאיתנו הביא בנפרד וגם חברים חדשים שהכרנו ביחד כזוג בטיולים בחו"ל, בלימודים, בעבודה ובכל מיני מסגרות".

אילה ומוטיאילה ומוטי
מוטי מיד התחבר עם הילדים שלה. אילה ומוטי
(צילום: אוסף משפחתי)

מהמקום שאתה נמצא בו היום מוטי, מה אתה חושב על הבחירה שלך לחכות כל השנים האלה עד שהבנות שלך תגדלנה?
"זו שאלה קשה, אבל אם להיות כן, במבט לאחור הייתי צריך לעזוב לפני זה, ולא לחכות את כל השנים האלה. פספסתי המון שנים והמון חיים".
אבל הבנות שלך הרוויחו אבא בבית.
"גם אם הייתי עוזב את הבית לפני 20 שנה הן היו מרוויחות אבא. זה לא משנה. כשלא נעים, לא טוב ולא כיף בנישואים, צריך לעזוב. שלום ולהתראות. חבל סתם לשרוף את החיים שלך. יש מצבים שפשוט עדיף להיות לבד, שלא לדבר על למצוא זוגיות אחרת שזה בכלל מתנה".
מה אתם אומרים על הטענה שבפרק ב' חוזרים על אותן טעויות של פרק א'?
"אני מאמינה שחלק מהאנשים חוזרים על אותן טעויות, אבל ממש לא כולם. אנשים שמאפשרים לעצמם לצאת מאזור הנוחות לעבר איזושהי בגרות ותובנות, והם מסוגלים להסתכל לתוך עצמם, לא חוזרים על אותן טעויות".
"אני גם מאמינה שכל אישה צריכה לבנות את עצמה באופן כזה שהיא תוכל לבחור מערכת יחסים שראויה וטובה לה, כזאת שנותנת לה שקט ושלווה נפשית", היא אומרת. "כשהתגרשתי, המון חברות אמרו לי שהן מקנאות בי שיש לי אומץ לעזוב, אבל הייתי עצמאית כלכלית וזה נתן לי את החופש לבחור. הרבה פעמים קשה לנו לבחור מסלולים חדשים בחיים בגלל שאנחנו מפחדים מכך".
"לפני כמה שנים", נזכרת אילה, "סבתא שלי נכנסה למחלקה סיעודית אחרי שעברה אירוע מוחי. כשבאתי לבקר אותה היא הייתה עם דמעות בעיניים ואמרה לי, 'מהיום שהחזקתי אותך בידיים כשנולדת, לא הספקתי להגיד ג'ק רובינסון והחיים שלי הגיעו לסופם'. ואז היא הוסיפה משפט ביידיש על כך שהשנים עוברות מהר כמו חלום, אז שאנצל אותן בחוכמה כדי שלא אשב כמו זקנה ואצטער על כל הדברים שלא עשיתי. בשבילי המשפט הזה הוא מוטו לחיים".
מהן התוכניות שלכם לעתיד?
"להזדקן יחד, ליהנות מהזמן המשותף ולהתרפק על העבר והנוסטלגיה", הם צוחקים.