מטפלים זוגיים מכירים היטב את הרגע הזה - זוג מגיע לפגישה ראשונה, ולכל אחד כבר יש רשימת תלונות מסודרת. היא אומרת שהוא לא קשוב, הוא אומר שהיא לא רוצה סקס. היא מרגישה לבד, הוא מרגיש שהוא תמיד מאכזב אותה. מהר מאוד מתברר שהזוגיות הפסיקה להיות מפגש בין שני אנשים והפכה לסוג של חוזה שירות בין לקוח לספק. כל אחד מחכה שהשני יספק את מה שחסר לו, וכשהוא לא עומד בציפייה, מגיעה תחושת המרמור.
הבעיה היא לא הרשימה. הבעיה היא התפיסה הזו שבן הזוג אחראי על הרווחה הנפשית שלי. הבעיה היא שאנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהפרטנר שלנו הוא מי שאמור לדאוג שיהיה לי טוב, ואם אני לא מרגישה שטוב לי, זה בהכרח קשור אליו ולא אליי.
כאן בדיוק מצוי אחד הכישלונות הגדולים של הזוגיות המודרנית - אנחנו מצפים מאותו אדם להיות גם השותף הכלכלי, גם ההורה לצידנו, גם החבר הכי טוב, גם המאהב, גם האדם שמבין אותנו לעומק וגם זה שמייצר תשוקה וסקרנות.
ואז מגיע אדם זר, ופתאום משהו נדלק. הרבה אנשים מפרשים את הרגע הזה כהוכחה לכך שהם מצאו אהבה אמיתית. אך בפועל, מה שהם פגשו הוא לא אדם טוב יותר, אלא גרסה חיה יותר של עצמם
המטפלת הזוגית אסתר פרל מדברת כבר שנים על המתח הזה בין הביטחון והאינטימיות שאנחנו מבקשים לעצמנו בזוגיות לבין תחושת החיות והתשוקה והסקרנות שאנחנו רוצים למצוא בתוכה.
ואז מגיע אדם זר, ופתאום משהו נדלק. הרבה אנשים מפרשים את הרגע הזה כהוכחה לכך שהם מצאו אהבה אמיתית. בפועל, לא פעם מה שהם פגשו הוא לא אדם טוב יותר, אלא גרסה חיה יותר של עצמם.
ואז פתאום הם מגלים את עצמם מחדש ובעיקר, מגלים צד בעצמם שהם לא זיהו כבר המון שנים. הם פחות כבדים, פחות מתחשבנים, פחות לכודים בתפקידים שהם סוחבים בבית. אין שם כלים בכיור, אין רשימת קניות, אין מריבות ישנות, אין תסכול שהצטבר במשך שנים.
יש מישהו שמסתכל עליהם שוב בהערצה, בתשוקה ובעיקר - יש מרחב שבו מותר להם שוב להיות סקרנים. ולמרות שאין במילה הזו לכאורה שום דבר סקסי או רומנטי, המילה הקריטית היא פה היא סקרנות.
העצמי המתרחב
הפרופסור והפסיכולוג ארתור ארון הראה שתחושות של קרבה, תשוקה וסיפוק בקשר קשורות לתחושה שהקשר גורם לי להתרחב, חושף אותי לחלקים חדשים של עצמי, ומכניס לחיי עניין, אתגר, תנועה וצמיחה. לכן זוגות שעושים יחד דברים חדשים, מאתגרים ומעוררים, חווים עלייה באיכות הקשר.
מחקרים מאוחרים יותר הראו שכשיש יותר "התרחבות של העצמי" בקשר, יש גם יותר סיפוק מיני וזוגי, ופחות קונפליקטים. כלומר, משיכה לאדם חדש היא פחות למראה שלו ויותר לתחושת הסקרנות שאני מגלה פתאום כלפי עצמי, הודות לאדם החדש הזה שהכרתי. כלומר הדגש בסוף הוא עליי, ולא על הצד השני.
במילים אחרות, התחושה ש"פתאום אני חי" לא צומחת מהאדם החדש שהכרתי. היא צומחת מהמקום בתוכי שהפסיק לזוז, ופתאום קיבל שוב רשות להתנועע. זה מה שכל כך מבלבל בבגידה. נדמה שהאדם האחר עורר בנו משהו שלא היה קיים קודם, אבל הרבה פעמים הוא רק הסיר את המכסה שהיה תקוע במצב סטטי. החיות כבר הייתה שם כפוטנציאל, הסקרנות כבר הייתה שם, הכמיהה להתרחב כבר הייתה שם, אולם כל אלו נשחקו להן בבית תחת העומס, השגרה, התפקידים והאכזבות, בזמן שבחוץ היא קיבלה פתאום במה.
זו גם הסיבה שהסברים כמו "כנראה הייתה לי זוגיות לא טובה" או "פשוט התאהבתי" הם בעיקר תירוצים. המניע העיקרי לבגידה, אחרי שמקלפים את כל שכבות התירוצים, הוא חיפוש אחר ערך עצמי, רצון להרגיש נחשק, חיפוש אחר גיוון ורצון להרגיש סקרנות.
בבגידה נדמה שהאדם האחר עורר בנו משהו שלא היה קיים קודם, אבל הרבה פעמים הוא רק הסיר את המכסה שהיה תקוע במצב סטטי
הבעיה המרכזית פה היא שאם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאנחנו תלויים באדם אחר כדי להרגיש "בחיים", שום קשר לא יצליח להחזיק לאורך זמן. תמיד יגיע הרגע שבו גם האדם החדש יהפוך למוכר וגם איתו תיווצר שגרה, וגם מולו תתעורר אותה האכזבה.
זו גם הסיבה שנישואים שניים נוטים להיות פחות יציבים מנישואים ראשונים. עצם העובדה שהחלפתי בן זוג לא מבטיחה שהחלפתי דפוס. אם לא למדתי לשאת בעצמי את תחושת החיות, הסקרנות והערך העצמי, אני עלולה למצוא את עצמי שוב עושה את מה שעשיתי קודם: תולה באדם שמולי את האחריות להרגיש טוב יותר.
לכן השאלה החשובה ביותר אחרי בגידה היא איזה אדם הייתי כשזה קרה. מתי הפסקתי להרגיש סקרנות. מתי הפסקתי לצמוח. מתי הפסקתי להביא הביתה את האדם החי שהייתי פעם.
זוגיות טובה לא אמורה לספק לנו זהות, תשוקה וחמצן כמו ספק שירות. היא אמורה להיות מרחב שבו שני אנשים ממשיכים להרגיש בחיים גם בתוך השגרה. רק כשמפסיקים להעמיס על בן הזוג את המשימה הבלתי אפשרית הזו של לגרום לי להרגיש טוב, אפשר להתחיל לראות אותו מחדש. לא כפונקציה שאמורה למלא צרכים, אלא כאדם נפרד, מפתיע, עם עולם פנימי משלו. ושם, הרבה פעמים, הסקרנות מתחילה לחזור.
אדם זר שסוחף אותנו הוא רק מראה למה שאיבדנו בדרך, ולפעמים, כדי להחזיר את התשוקה הביתה, צריך להפסיק להתבונן בבן הזוג בתור "ספק שירותים" ולנסות להחזיר לחיים את הגרסה הישנה של עצמנו.
ד"ר לירז מרגלית היא מומחית בעיצוב התנהגות ועיצוב תודעה
