אתם פוגשים מישהו, ומשהו בכם נדלק. הוא מלהיב, אבל לא לגמרי שם, לא לגמרי ברור, לא לגמרי מושג. לפעמים הוא חם ואז הופך קר. לפעמים הוא מתקרב ואז שוב נעלם. לפעמים הוא כותב הודעה מרגשת ואז שותק שלושה ימים. ובמקום שהדבר הזה "יוריד לכם", הוא דווקא מדליק אצלכם משהו עמוק יותר. אתם חושבים עליו יותר, מחכים לו יותר, מנסים להבין אותו יותר, ובעיקר מרגישים יותר.
ואז מגיע אדם אחר. יציב יותר, נוכח, נדיב, מתעניין. הוא רוצה, הוא מתקשר, הוא זמין. לכאורה זה בדיוק מה שחיפשתם, אבל משהו בכם נסגר. אין מתח, אין רעב, אין "כימיה". אתם אומרים לעצמכם: הוא מקסים, אבל זה לא "זה".
אחד הדפוסים הרומנטיים הכואבים והשכיחים ביותר, אותם אני פוגש בקליניקה, הוא המשיכה לאנשים שאינם זמינים רגשית. נכון, תשוקה אינה מתפתחת תמיד על מצע של זמינות מלאה. אולם אם אתם נוהגים להתרחק מאנשים שבוחרים בכם, ונמשכים אל אלו שאינם מושגים, לא מתמסרים או מתקשים להתחייב, יתכן שלא רק התשוקה משחקת תפקיד בחייכם הרומנטיים.
"אני אהיה זאת שתביית אותו"
הבעיות באהבה רומנטית מתחילות כאשר אנו נוטים להניח שהיא נועדה בכדי להשיג משהו שחסר לנו, וקיים אצל האחר. לא תמיד אנחנו רוצים את האדם עצמו, לעיתים אנחנו רוצים את מה שהנפש שלנו מאמינה שהשגתו תאמר עלינו.
מתחת למשיכה לאדם הלא-זמין רגשית מסתתרת לעיתים אמונה עמוקה: אם אצליח להשיג דווקא את מי שלא לגמרי רוצה אותי, סימן שאני ראוי לאהבה. אם רק אצליח לגרום לו לבחור בי, אם רק אצליח להפוך את הקור שלו לחום, אם רק אצליח להיות זו או זה שיצליחו להמס אותו — אז סוף-סוף ארגיש אהוב, ראוי, מיוחד.
לכן משיכה אל הלא מושג היא דרך לא מודעת של הנפש לחפש תוקף לאמונה הפנימית שאיננו אהובים כפי שאנחנו, ואז לנסות ולשנותה באמצעות אדם אחר. אולם כל זוגיות שנובעת מהצורך לברוח ממשהו בתוכנו, או למלא את עצמנו דרך האחר, דינה להיכשל או להפוך לרעילה.
מתחת למשיכה לאדם הלא-זמין רגשית מסתתרת אמונה עמוקה: אם אצליח להשיג דווקא את מי שלא לגמרי רוצה אותי, סימן שאני ראוי לאהבה
זו אינה אמונה שנולדה בדייט השלישי או בקשר האחרון שלכם. לרוב היא נוצרה הרבה קודם, בקשרים הראשונים שלנו מול הורים שלא תמיד יכלו לראות אותנו, להכיל אותנו, להישאר איתנו ברגעים קשים או להגיב לצרכים שלנו באופן יציב. ילד שאביו יוצא מהחדר בכל פעם שמנסים לדבר איתו על כאב, לומד ששיחה קשה עלולה להוביל לנטישה. ילדה שאמה נוכחת רק לפרקים, לומדת שאהבה מגיעה במנות קטנות ובלתי צפויות. ילד שזוכה לחום רק כשהוא מצטיין, מרצה או לא מפריע, לומד שאהבה היא משהו שצריך להרוויח.
ואז, בבגרות, אדם יציב וזמין לא בהכרח מרגיש כמו אהבה. לפעמים הוא מרגיש מוזר. רגוע מדי, פשוט מדי, כמעט חשוד. לעומת זאת, אדם חם-קר, לא עקבי, מרוחק או אמביוולנטי, מפעיל את מערכת העצבים באופן ישן ומוכר. הוא לא בהכרח גורם לנו להרגיש בטוחים, אבל הוא מוכר.
סוף חדש לסיפור ישן
יש ביטחון משונה במוכר, גם כשהמוכר כואב לנו. זו הסיבה שאנשים רבים מוצאים את עצמם נמשכים שוב ושוב לאותו טיפוס: מי שלא עונה עד הסוף, לא בוחר עד הסוף, לא מתמסר עד הסוף. מבחוץ קל לאחרים לומר: למה את נשארת שם? למה אתה לא ממשיך הלאה? אבל מבפנים זו אינה רק בחירה רומנטית. זו דרמה נפשית עתיקה שמנסה להסתיים אחרת. הנפש כאילו אומרת: הפעם אצליח. הפעם האדם המרוחק יתקרב. הפעם מי שלא רואה אותי - יראה. הפעם מי שלא בוחר בי - יבחר. הפעם אקבל סוף אחר לסיפור הישן.
אלא שבמקום תיקון, נוצר עוד שחזור כואב. האדם התלוי או הכמה נמשך אל האדם הנמנע, משום שהנמנע מגלם עבורו את אותה אהבה חלקית, חמקמקה, שיש להיאבק עליה. האדם הנמנע, מצידו, נמשך לאדם הכמה משום שהוא מעניק לו תחושת כוח, שליטה וחיות, אבל כשהקשר הופך קרוב מדי, הוא מתחיל להרגיש מוצף, חנוק או מאוים.
האדם התלוי או הכמה נמשך אל האדם הנמנע, משום שהנמנע מגלם עבורו את אותה אהבה חלקית, חמקמקה, שיש להיאבק עליה
(צילום: Shutterstock)
כך נוצרת רכבת הרים של קירבה ומרחק: אחד רודף, השני נסוג; אחד מבקש עוד, השני מרגיש שזה יותר מדי; אחד מפחד מנטישה, השני מפחד מהיבלעות. אלא שבמבט עמוק יותר, שני הצדדים מפחדים מאותו הדבר: אינטימיות אמיתית. פחד מאינטימיות הוא קונפליקט פנימי שקט. מצד אחד, אנו רוצים לאהוב, ומצד שני אנו מפחדים להיות קרובים.
יש ביטחון משונה במוכר, גם כשהמוכר כואב לנו. זו הסיבה שאנשים רבים מוצאים את עצמם נמשכים שוב ושוב לאותו טיפוס: מי שלא עונה עד הסוף, לא בוחר עד הסוף, לא מתמסר עד הסוף
כשאהבה הופכת ממשית, היא גם הופכת מסוכנת. אדם שאנחנו באמת תלויים בו יכול לפגוע בנו. אדם שאנחנו באמת מתמסרים אליו יכול לעזוב. לכן חלק פגוע בתוכנו מעדיף להישאר על הגדר: לרצות אבל לא לבחור, להתקרב אבל לא להיכנס, לפנטז אבל לא לחיות. המשיכה לאדם לא־זמין אינה רק "טעם רע" בבני זוג. לעיתים היא דרך מתוחכמת להישאר קרוב לאהבה מבלי באמת להסתכן בה. לעיתים קל יותר לרדוף, מאשר לשהות באמת בתוך אינטימיות. הרי זה תמיד האחר שאשם.
מה שאנשים מגלים לעיתים קרובות הוא שאם אותו אדם נמנע באמת היה מתמסר, פוגש אותם במקום שבו הם נמצאים, ונותן להם מההתחלה את כל מה שהם רצו – זה היה מרגיש להם מוזר, מבהיל אותם או דוחה אותם לגמרי. זו משמעותה של אמביוולנטיות באהבה. יש אנשים שכאשר מישהו מתקרב אליהם באמת, משהו בהם נסגר. החשק יורד, הספקות מתעוררים, הביקורת מתחילה לעבוד שעות נוספות. פתאום "הוא לא מספיק מושך", "היא לא מספיק מדויקת", "אולי יש מישהו מתאים יותר", "אולי זו לא אהבה אמיתית". לעיתים זו אינטואיציה חשובה שיש להקשיב לה. אבל לעיתים זו חרדת אינטימיות בתחפושת של דיוק רגשי.
הבעיה היא שחיים של כמיהה ורדיפה אינם חיים של אהבה. כמיהה יכולה להיות מרגשת, ממכרת, אפילו פיוטית, אבל היא אינה יכולה להחזיק זוגיות טובה לאורך זמן. קשר בוגר אינו בנוי על רדיפה ונסיגה, על בדיקת דופק מתמדת, על פירורים של חום שאחריהם מגיע קור. קשר טוב אינו אמור להרגיש כמו גמילה תמידית מאדם שלא באמת נמצא.
זה לא אומר שצריך להאשים את עצמנו, להפך. חשוב מאוד להבין את ההיגיון הרגשי שמאחורי המשיכה הזאת. אנחנו לא נמשכים לכאב משום שאנו טיפשים או "דפוקים". אנו נמשכים למה שמערכת העצבים שלנו למדה מזמן לזהות כאהבה. פעם, אולי, זו הייתה הדרך היחידה להרגיש קרבה, לקבל תשומת לב, לשרוד רגשית. אבל מה שהיה פעם הישרדות, עלול בבגרות להפוך לכלא.
אהבה בוגרת דורשת מאיתנו ללמוד להרגיש משיכה, גם במקום שבו אין חרדה. ללמוד לזהות שקט לא כשעמום, אלא כביטחון. ללמוד להתקרב ולפתח אינטימיות אמיתית, מבלי להניח שמיד יינטשו אותנו
הדרך החוצה מתחילה ביכולת לשאול בכנות: האם האדם הזה באמת מתאים לי, או שהוא פשוט מפעיל בי פצע ישן? האם אני מאוהב בו, או מכור לאפשרות שיום אחד הוא יבחר בי? האם אני רוצה קשר, או שאני רוצה לנצח סוף-סוף בדרמה המוכרת מהעבר?
אהבה בוגרת דורשת מאיתנו ללמוד להרגיש משיכה, גם במקום שבו אין חרדה. ללמוד לזהות שקט לא כשעמום, אלא כביטחון. ללמוד להתקרב ולפתח אינטימיות אמיתית, מבלי להניח שמיד יינטשו אותנו. ללמוד לבטא צורך מבלי להתבייש בו. ובעיקר, ללמוד להאמין שאיננו צריכים להרוויח אהבה באמצעות רדיפה.
אדם זמין רגשית לא בהכרח ירגיש בהתחלה כמו סערה. לפעמים הוא ירגיש כמו אדמה. וכדי לבחור באדמה אחרי שנים של עליות וירידות, צריך להסכים להיגמל מהדרמה. כי אולי אהבה אינה המקום שבו אנחנו סוף-סוף מצליחים לגרום למישהו לא-זמין לבחור בנו. אהבה היא המקום שבו אנחנו מפסיקים לבחור שוב ושוב באנשים שמאלצים אותנו להוכיח שאנחנו ראויים לה.
רועי צור הוא מייסד "דרך הקשר – הבית לטיפול במערכות יחסים" העוסק בטיפול פרטני, טיפול זוגי וטיפול אונליין.
