כשאנו מוצפים רגשית, או כשמערכת העצבים שלנו דרוכה - כפי שכולנו חווינו במלחמה האחרונה, אנו מחפשים בכל דרך להרגיע כמה שיותר מהר את הרגשות הסוערים. אכילה רגשית, צפייה ממושכת בטלוויזיה, צפייה בפורנו, שינה מרובה או עישון מוגבר של ג'וינטים - כולם ניסיונות הרגעה באמצעות מיסוך של אותם רגשות לא נעימים.
כל אמצעי המיסוך הם ניסיונות להשיב לעצמנו תחושת שליטה, בלי לבוא במגע עם מה שכואב לנו. לכן גם התקפי זעם הם סוג של מיסוך - פורקן מהיר של מתח פנימי. מיסוך אומנם עושה את העבודה ומקל עלינו באופן זמני, אך הבעיה היא שהכאב שהוא ממסך נוטה לחזור ברגע שאנו מפסיקים להשתמש בו.
כשאנו ממסכים, אנו למעשה מחפשים לווסת, אלא שישנם הבדלים בין השניים: ויסות מאפשר הרגעה אמיתית על ידי עיבוד וטרנספורמציה של רגש. זאת התחושה שמבינים אותנו, רואים אותנו ונותנים תוקף לחוויה שלנו. ההורמון שמופרש בעת תהליך הוויסות הוא אוקסיטוצין - הורמון הקִרְבה.
לעומת זאת, במיסוך יש אלמנט של בריחה מהירה באמצעות דופמין שהוא הורמון התגמול. צריכה מוגברת של מתוקים היא למשל ביטוי למיסוך, בעוד שירידה למקלט, שיחה מרגיעה עם אדם קרוב או עידוד ומתן עזרה לאחרים - הם ביטויים של ויסות. בעוד שמיסוך הוא רגעי ושטחי ומטרתו לטשטש, ויסות הוא עמוק ומתמשך יותר, ומטרתו לפתח עמידות וחוסן.
כשיש תשוקה חזקה על תחילת ההיכרות, אנו אולי קרובים מאוד מבחינה כימית, אך לא מבחינה אינטימית. מיניות מוקדמת, מהנה ככל שתהיה, יכולה בקלות לפגוע בשיקול הדעת, לגרום לנו להרגיש ביטחון ולתת אמון בטרם הגיע הזמן לכך
גם בימי שגרה, במסגרת מערכות היחסים שלנו, אנו נוטים לבלבל בין מיסוך לוויסות. כשאנו לא רוצים לפגוש תחושות של דחייה, חרדת נטישה או בדידות, או כשאנו מבקשים למלא חסכים כואבים מהעבר, אנו נוטים להתנהג באופנים שמקלים עלינו בטווח הקצר, אך פוגעים בנו בטווח הארוך: בבחירות הזוגיות שאנו עושים, בהורדת הסטנדרטים שלנו, ובניסיון להפוך את האחר למעין "אדוויל אנושי". בואו נבחן כמה דוגמאות שכיחות.
קרובים כימית אך לא אינטימית
תחילתה של מערכת יחסים היא חוויה מעוררת חרדה עבור רבים מאיתנו. חשש מדחייה ושאלות סביב מידת האטרקטיביות שלנו עולות ביתר שאת. כדי להימנע ממפגש עם הרגשות האלה, רבים מנסים לקדם את הקשר באופן מלאכותי, ולהרגיש שהם כבר במערכת יחסים לכל דבר. הם עושים זאת, בין היתר, באמצעות קיום יחסי מין בשלב מוקדם, תכנון תוכניות משותפות או הצהרות אהבה שאינן תואמות את עומק ההיכרות.
כאשר קשה לנו לשאת את אי-הוודאות והחרדה שבתחילת קשר, אנו מזרזים אותו - לעיתים באופן שאינו מותאם למציאות, ואנחנו עושים זאת כדי למסך רגשות שאיננו רוצים לפגוש. כשהכול קורה מהר, אין זמן לשהות, לעצור, להרגיש באמת, להיחשף או להראות פגיעוּת. מחשבות על מידת ההתאמה הזוגית נדחקות הצידה ומפנות את מקומן לתשוקה.
כשיש תשוקה חזקה על תחילת ההיכרות, אנו אולי קרובים מאוד מבחינה כימית, אך לא מבחינה אינטימית. מיניות מוקדמת, מהנה ככל שתהיה, יכולה בקלות לפגוע בשיקול הדעת, לגרום לנו להרגיש ביטחון ולתת אמון בטרם הגיע הזמן לכך.
3 צפייה בגלריה
זוג במיטה אחרי סקס. מיניות מוקדמת, מהנה ככל שתהיה, יכולה בקלות לפגוע בשיקול הדעת
(צילום: Shutterstock)
אנו חיים בחברה פתוחה מבחינה מינית, אך אם אתם מחפשים קשר מחייב, כדאי לזכור שקיום יחסי מין עלול לעורר פרץ רגשות קצר-טווח, הממסך את העובדה שאיננו יודעים כמעט דבר על האדם שאיתנו. לכן ייתכן שכדאי לשקול להשהות את המיניות ולווסת את התשוקה הבוערת — לפחות עד שתכירו זה את זה מעט יותר לעומק.
הקושי להיות לבד
במהלך עבודתי אני פוגש נשים וגברים המתקשים לעזוב קשר מת של שנים, לצד רווקים החוששים שלא ימצאו זוגיות. מאחורי הפחדים הללו עומד לרוב פחד עמוק יותר — הפחד מבדידות. המחשבה המקובלת היא שמערכת יחסים היא הפתרון לבדידותנו. לא רק שזה לא נכון — הקושי להיות לבד הוא למעשה מכשול בפני קשר.
כאשר השהות במחיצת עצמנו אינה חוויה שאנו יכולים לשאת, אנו הופכים לבודדים. או אז אנו בורחים אל האחר כדי לברוח מעצמנו, ומשתמשים בו כשמיכה המכסה על בדידותנו הבלתי נסבלת. זו בחירה שמובילה לעוגמת נפש רבה, משום שהאחר יחוש שבחרנו בו קודם כל מתוך צורך, ורק לאחר מכן מתוך רצון. ככלל, ראוי שנזדקק למישהו מתוך אהבתנו אליו — ולא שנאהב אותו משום שאנו זקוקים לו כדי לברוח מעצמנו.
הדרך להתמודד עם מחשבות ורגשות קשים אינה לעקוף אותם, אלא לעבור דרכם. כאשר אנו נותנים להם מקום בלי לברוח, משהו בנו מתחיל להירגע — לא כי הכאב נעלם, אלא כי איננו נלחמים בו עוד
לאפשר לעצמנו להיות לבד — לא רק לסבול זאת, אלא ללמוד לשהות שם ואף ליהנות מכך — הוא הצעד הראשון לעבור מבדידות ליכולת להיות לבד (לבדיות). ברגעים הראשונים של המפגש הזה, סביר שתעלה מידה רבה של חוסר נוחות: חוסר שקט, תחושות של ניכור, ריקנות ודכדוך. לעיתים יצטרפו גם מחשבות קטסטרופליות כמו "אף פעם לא אמצא אהבה", "משהו בי דפוק אם נשארתי לבד עד היום", או לחלופין "אני לא צריך אף אחד".
האינסטינקט הראשוני יהיה למסך את החוויה — לשלוח הודעה למישהו שאיננו באמת מעוניינים בו, להיכנס לאפליקציית היכרויות, או לברוח מעצמנו בדרכים שונות. גם מחשבות על התרחישים הגרועים ביותר הן סוג של מיסוך באמצעות שליטה: אם אני מוצף מרוב אי-ודאות, באופן פרדוקסלי המחשבה על הגרוע מכל מרגיעה אותי, כי לפחות נדמה לי שאני יודע מה עומד לקרות.
3 צפייה בגלריה
שימוש באפליקציית טינדר. האינסטינקט הראשוני הוא למסך את חווית הבדידות
(צילום: Shutterstock)
לכן הדרך להתמודד עם מחשבות ורגשות קשים אינה לעקוף אותם, אלא לעבור דרכם. כאשר אנו נותנים להם מקום בלי לברוח, משהו בנו מתחיל להירגע — לא כי הכאב נעלם, אלא כי איננו נלחמים בו עוד. אני מבקש מכם לעשות דבר שנדמה כמעט בלתי אפשרי: להתמסר ללבד שלכם ולכל מה שהוא מביא עמו. כאשר אנו מפסיקים לברוח, אנו מתחילים לווסת. אז מתאפשר שינוי עמוק בעמדה הפנימית שממנה אנו בוחרים קשר — איננו מגיעים עוד ממקום של לחץ או ייאוש, אלא ממקום של יציבות פנימית. היכולת להיות לבד מאפשרת להפנים שיש "אותי" — לפני, בזמן וגם אחרי כל קשר.
צורך או משאלה?
אנו נוטים לחשוב שאנו מגיעים לקשר זוגי עם צרכי אינטימיות בריאים, אך למעשה אנו מצפים לענות על משאלות העבר הכמוסות שלנו. משאלה היא ביטוי של חסך ילדות שאנו מנסים למלא דרך זוגיות בהווה. צורך, לעומת זאת, הוא ביטוי למשהו שאנו זקוקים לו כאן ועכשיו כאנשים בוגרים.
בחורה מסוימת נרתעת מאינטימיות בעקבות חוויות עבר, ומבקשת לעצמה חופש ומרחב בקשר, כדי לא להרגיש חנוקה. אך משאלה זו מתנגשת עם הצורך שלה בקרבה ובקשר עמוק יותר, עד שבסוף היא חווה שטחיות ורדידות בקשרים לא מחייבים. בחור אחר מתקשה לעזוב קשר שבו בת-זוגו תלותית מדי בעיניו, אך בשל חוסר ביטחון וחוויות דחייה שעבר, הוא נשאר בקשר הזה, משום שהיא עונה לו על המשאלה שמישהי תרצה אותו ולא תעזוב אותו.
הסיבה שהאנשים הללו פועלים כך היא כי מקור המשאלה שלהם מצוי בילדות, ועל כן היא בלתי ניתנת לסיפוק מלא בהווה. בדומה לדלי עם חור בתחתיתו, בכל פעם שהמשאלה מתמלאת, עולה מיד השתוקקות נוספת — בדיוק כמו שפועל מנגנון המיסוך. לכן, בכל המקרים הללו, גם כאשר המשאלה נענית — היא אינה מביאה לרגיעה של ממש, אלא מזמינה השתוקקות נוספת.
אנשים צריכים להבין שאי אפשר לתקן את העבר באמצעות מענה על המשאלות שלנו. לו אותו בחור היה בונה ומווסת את ערכו העצמי, סביר שהיה מרפה מן המשאלה — ומחפש מישהי שמהווה גם עזר כנגדו. לו אותה בחורה הייתה מווסתת את ההימנעות שלה ממערכות יחסים, היא אולי הייתה מסוגלת להרפות מהמשאלה לחופש — ומוצאת זוגיות העונה על הצורך באדם קרוב, שאיתו ניתן לעבור את מסע החיים.
צורך אמיתי, בניגוד למשאלה, מקורו בנזקקות ממשית בהווה, וסיפוקו מאפשר רגיעה אמיתית, שאחריה אין השתוקקות מידית נוספת, ועל כן הוא מווסת אותנו ולא ממסך.
לסיכום, ההבדל בין מיסוך לוויסות, בין צורך למשאלה, ובין בדידות ללבדיות — אינו בשאלה האם אנו פונים לאחר, אלא מאיזה מקום אנו עושים זאת: האם אנו פונים מתוך נזקקות בריאה, המבקשת קרבה, מגע ותוקף שיסייעו לנו לווסת את עצמנו — או מתוך מצוקה המבקשת למסך, להעלים ולהשתיק את מה שקשה לנו לפגוש.
האחר יכול להיות מקור לריפוי ולחיבור, אך גם אמצעי בריחה מעצמנו. ככל שנלמד לשאת את עצמנו טוב יותר, כך נוכל לפנות לאחרים ממקום חופשי יותר — לא כדי להיעלם בתוכם, אלא כדי להיות איתם.
רועי צור הוא מייסד "דרך הקשר – הבית לטיפול במערכות יחסים" המציע טיפול פרטני, טיפול זוגי וטיפול אונליין בנושאי יחסים, זוגיות ומציאת אהבה.
