עיניים בוהקות הביטו בי. זיהיתי את המבט אבל לקח לי רגע כדי לקשר ולהבין. רק כשהוא התקרב אליי קלטתי שזה הבחור שאני אמורה לפגוש בדיוק בעוד שעה לדייט ראשון, והנה בצירוף מקרים (די סביר, האמת) שנינו עברנו בכיכר דיזנגוף באותו הזמן. עד לפני דקות ספורות התכתבנו על תיאומים אחרונים לדייט, והנה אנחנו עומדים האחד מול השני במקרה, באמצע הכיכר ההומה, נבוכים להפליא. עיניים בוהקות ושפתיים מתוחות שמתחייכות בדיוק אל מול הלחיים המסמיקות שלי. "אנחנו... באותו הגובה" נפלט לי מהפה.
אני אישה נמוכה. טוב, לא ממש נמוכה, אבל בהחלט נכנסת לאחוזון התחתון עם ה-163 סנטימטרים שלי. או כמו שאני אוהבת לומר, אני גמד נחמד. תמיד נמשכתי לגבוהים, או יותר נכון תמיד יצאתי עם גבוהים ממני, פשוט כי רוב הגברים שפגשתי עלו על 163 הסנטימטרים שלי, והנה עומד מולי איש שאני אמורה לפגוש לדייט בעוד 55 דקות, וחולק איתי את אותה תצפית על העולם. אני בכלל יכולה להימשך למישהו בגובה שלי?
נדמה שעם הפיכת האפליקציות למקור המרכזי להיכרויות, יותר ויותר נשים מסננות גברים על בסיס גובהם, ובהתאמה יותר ויותר גברים חווים שיימינג גופני
באפליקציות קל מאוד לזהות גברים שלא מרוצים מגובהם. הם, בניגוד לשאר, מראש לא מציינים את מספר הסנטימטרים, וניכר כי הפנימו את תכתיבי החברה שגרמה להם להרגיש לא בנוח עם האפיון הזה. אגב, זאת רק אחת מתוך אלפי הסיבות שבגינן האפליקציות ואני לא הפכנו ברבות השנים ל-BFF. בשלב מסוים הבנתי שגם אני הפכתי לזאת שמזיזה את האצבע שמאלה כשהגבר לא מציין את הגובה שלו, או כשהוא מציין שהוא פחות מ-165 סנטימטרים.
זה מעפן, אני יודעת, ואני בכל זאת מתוודה בפניכם. השפע המדומה הזה גורם לרובנו לחשוב שאם יש כל כך הרבה אפשרויות, אז למה להתפשר על גמד נחמד? נדמה שעם הפיכת האפליקציות למקור המרכזי להיכרויות, יותר ויותר נשים מסננות גברים על בסיס גובהם, ובהתאמה יותר ויותר גברים חווים שיימינג גופני ממש כמו נשים.
לפני המפגש המקרי בכיכר שוחחתי עם הבחור פעמיים בלבד. השיחות היו טובות וזורמות, והיה ברור לשנינו שאנחנו רוצים לבדוק את הדבר הזה על דרינק ולא להמשיך בשיחות בטלות בטלפון. אה! פרט חשוב מאוד לסיפור - ההיכרות עם הבחור הזה דווקא לא קרתה באפליקציה הפעם. יש בשכונה וטרינרית מהממת - עדן דהן, שהחליטה לעשות פינת שידוכים בסטורי שלה. היא קראה לזה #אהבהבשכונה, והופ – נולדה לה התאמה. האינסטגרם של הבחור, שם בעצם ראיתי אותו, לא מסגיר גובה, אבל כן מספר על בחור טוב וערכי, ספורטאי וחייכן, ועוד הרבה דברים שעוררו בי רצון לפגוש אותו.
השעה הבאה חלפה במחשבות על איך יהיה הדייט, האם הפרט הקטן הזה הולך להכריע את מהלך הערב? החלטתי לא להחליט. לא יודעת, משהו בעיניים, בחיוך ובשילוב של שניהם אפשר לי לשים בצד את התפיסות המקובעות שלי ושל נשים בכלל על גובה ומשיכה, ולהחליט שאני באה כדי להכיר וליהנות, ובאמת להעניק הזדמנות ליושב מולי.
משהו חדש מתחיל
נפגשנו בשנית בכניסה לבר, וכשהוא עמד במרחק כמה מטרים ממני, הבחנתי בכך שהוא אולי אפילו נמוך ממני, אבל הרגע המביך הזה של תחילת הדייט הראשון לא התקיים הפעם כי לשמחתנו הוא כבר קרה לפני שעה. כשחייכנו זה לזו, הייתה באוויר תחושה חדשה, מעניינת מאוד, שעוד לא הצלחתי לקרוא לה בשם.
התיישבנו ומהר מאוד גילינו שאנחנו חולקים חיבה לאותם הדברים, צוחקים מאותן שטויות מפגרות, ואפילו חושבים באופן זהה בכל מיני תחומים. היה ערב נפלא. נפלא, חברים, ואני ממש לא מרבה להשתמש במילה הזאת. באמצע הערב אני חושבת שאפילו אמרתי לו, "זה מוזר שככה כיף, לא?" והוא חייך את החיוך המקסים שלו בהסכמה.
לא תשכנעו אותי אחרת. רוב הדייטים הם סוג של תאונת רכבת, ודווקא הדייט הזה, עם האיש הקטן שלצידי, היה הצלחה מסחררת. כשישבתי שם על הבר, בין ביס של פולנטה לשלוק מנגרוני, תהיתי האם פספסתי לא מעט בחורים רק בגלל המקובעות המחשבתית שלי.
לקראת סוף הערב, כשגלשנו מכיסאות הבר אל הרחוב, שוב הבחנתי בגובה שלו. כשהלכנו זה לצד זו, והוא הניח יד על המותן שלי, תהיתי האם זה באמת לא מפריע לי. נעמדנו האחד מול השנייה מתחת לבית שלי, הרחוב סביב רעש, העיניים שלו ישרו קו עם שלי, הוא התקרב אליי לאט ונשק לי. זה היה עדין, ונעים, ולא הייתי צריכה לעלות על קצות האצבעות. כשאמרתי לו לילה טוב וחיכיתי למעלית שתגביה אותי לקומה הרביעית, חשבתי שדווקא מזל שאני גמד נחמד ושגובה הוא כנראה לא אישיו עבורי בשום צורה.
