הילה דניאלהילה דניאל
הילה דניאל
(צילום: פזית עוז)

באחד הפרקים האחרונים של "חתונה ממבט ראשון", דנית שלחה לאמיר הודעה בסגנון "בוקר טוב, חתיכי", אלא שחתיכי בחר שלא לפתוח את ההודעה עד הצהריים, והשיב לה רק אחרי ארבע שעות שלמות, במהלכן דנית התבאסה ואכלה לעצמה את הלב. כשהיא החליטה להתעמת איתו על כך ולשאול לפשר ההתעלמות המופגנת, חתיכי התנהג כשה תמים והשיב שהוא היה עמוק בעבודה, כביכול עסוק מכדי להתייחס.
ניתן להסתכל על תגובתה של דנית ולתייג אותה בתור עוד בחורה דרמטית שעושה סרטים מהודעת סמס, בחורה חסרת בטחון עצמי שמצבי הרוח שלה תלויים בגבר שאיתו היא בקשר, אבל האמת היא שדנית צודקת. סמס אחד שנשאר יתום אומר המון על הקשר שלכם ועל היחס שלו, או יותר נכון – על היעדר היחס שלו אלייך.
כל מי שהתעלם מהודעת סמס יודע שזה כמעט אף פעם לא נובע מעומס בעבודה. בדרך כלל, עומד מאחורי ההתעלמות הזאת עוד משהו, ריחוק פנימי או רצון לשדר לצד השני שאתה לא בכיס שלו. "יותר מדי יחס משפיע לרעה", אני זוכרת שאמר לי פעם ד', רגע לפני שהשבתי לו שאם הוא אכן חושב כך, אזי אני כבר לא בעניין שלו. ממילא תקשורת בוואטסאפ היא תקשורת לא פשוטה, ואם אין לך את הרצון לתקשר, לשלוח מחוות או סתם גיף חמוד שיגיד לה שחשבת עליה, אז לשם מה להישאר בקשר איתה?
אם כל סמס חמוד של "בוקר טוב" כבד עליך, תשחרר בבקשה את הבחורה. מגיע לה לברך מישהו שאשכרה ירצה להשיב לה בחזרה (ועדיף שזה לא יקרה שלוש שעות מאוחר יותר).

תקשורת בוואטסאפ אף פעם לא קלהתקשורת בוואטסאפ אף פעם לא קלה
תקשורת בוואטסאפ אף פעם לא קלה
(צילום: Shutterstock)

תגידו שאני בחורה של שחור ולבן, אבל כשהצד השני לא משיב לי תוך פרק זמן סביר, ההסבר הכי סביר שיש לי הוא שהוא פשוט לא מספיק בעניין שלי. כל הסבר אחר כמו "הוא בדיוק ישן", "אין לו מה לומר", "הוא עסוק" (בימי הקורונה?!) או ש"הכלב (שאין לו) אכל לו את הטלפון", מרגיש לי בעיקר כמו רמייה עצמית.
אני מניחה שקיימים עוד גוונים באמצע, אפור עכבר ואפילו ורוד פוקסיה, ואין ספק שאחד היתרונות בהתכתבות הוא שאפשר לענות עליה בדיליי. גם אני לא תמיד פנויה להשיב מיד ולא רוצה להיות זמינה מסביב לשעון. אבל מה הבעיה לכתוב: "סליחה, הייתי עסוק", "נכנסה לי שיחה מהעבודה" או "אני מתנצל, נרדמתי"? סמס פשוט, מתחשב, אכפתי ושאינו משאיר מקום נוסף לפרשנויות.
אגב, זה גם השיעור שאני לומדת השנה מ"חתונה ממבט ראשון" – לדבר פתוח. מול המצלמה אמיר מצליח להודות שהוא לא נמשך לדנית, אבל מולה הוא מקרטע וממציא תירוצים עבשים שכל אישה עם אינטואיציה בריאה מבינה שהם דיבורים מהפה אל החוץ.
אין ספק שלהודות בפני מישהי שאתה לא מספיק נמשך אליה זו חתיכת מכה כואבת, אבל להתעלם ולהתרחק מכאיב לא פחות, ולעיתים אפקט הפגיעה אפילו נמשך לזמן ארוך יותר.
כל בחורה בוגרת יודעת עוד מהגן שעל טעם ועל ריח אין להתווכח. היא תבין שהיא פשוט לא הטעם שלך ושזה בסדר, אבל לשחק אותה עם וללכת בלי – זאת כבר בגידה, גם בעצמך. אין ספק שבסופו של יום, אם המטרה היא להרחיק את הצד השני, המטרה תושג, אבל הדרך תהיה לא מכבדת.
אנחנו אנשים מורכבים, יחסים הם דבר מורכב, אין שום ציפייה שננוע באותו הקצב לעבר השקיעה בחליפת חתן ושמלת כלה, וזה בסדר גמור לשים את כל אלה על השולחן. זה פחות נהדר לבעבע מתחת לפני השטח ולהשאיר את הצד השני לנסות להבין לבד - מה לעזאזל קורה כאן?