לפני שנה חזר נתי (35) לארץ משהות של מספר חודשים בשנגחאי, אליה נסע כדי לנקות את הראש ולהתרחק מעט מישראל, אחרי שהסטארט-אפ שהקים וניהל במשך שש שנים קרס. "ההקמה והניהול של הפרויקט היו מאוד מרגשים עבורי, והעובדה שבסוף זה לא צלח הייתה כואבת", הוא מודה. "עד אז, רוב הדברים שעשיתי הצליחו, וכשנאלצתי להכיר בכך שמשהו שעשיתי לא היה מספיק טוב, הרגשתי אכזבה מעצמי. זה הוריד לי את הביטחון באופן משמעותי".
עוד בנושא:
אבל הסיפור לא מסתיים בחופשה בסין, כי כשנתי חזר ארצה במטרה לחשב מסלול מחדש, התחוור לו שהאופן שבו הוא חווה מצבים יומיומיים עם אנשים אחרים, אינו כתמול שלשום. "פתאום התחלתי להרגיש חרדה בכל מיני סיטואציות בחיים, אם זה בדייטים עם בחורות ואם זה במפגשים חברתיים עם אנשים בכלל".
איך זה התבטא?
"התקשיתי לדבר מול אנשים, ובדייטים כל הנושא של המגע הפך להיות מטריד. פתאום שמתי לב שאני לא מצליח לתת יד לבחורה כי ישר עולים לי קולות בראש שאולי אני לא מספיק טוב עבורה, או שאולי אני פולש למרחב שלה. התחלתי להסתכל על דייט כעל כסיטואציה סופר מורכבת".
מערבולת של חרדות
"חרדה חברתית מתבטאת בקושי של אנשים להתמודד בסיטואציות חברתיות", מסבירה מעין ביתן-מוזס, מנחת קבוצות בעמותת רקפת, המפעילה קבוצות תמיכה לאנשים המתמודדים עם הימנעות וחרדה חברתית. "זה יכול להתבטא בקושי לייצר קשר עין, בביישנות במידה גבוהה ובחוסר ביטחון שמביא לחוסר יכולת לייצר אינטראקציה, בין אם זה ברמה הזוגית ובין אם זה ברמה יותר רחבה".
"לאנשים המתמודדים עם חרדה חברתית יש הרבה מחשבות על מה אנשים אחרים חושבים עליהם, לעיתים עד לרמה שהם לא יכולים לתפקד", היא מוסיפה. לדבריה, מדובר בספקטרום, שבקצה שלו ישנם אנשים שנשארים בתוך הבית שלהם ולא מוכנים בכלל לחשוב על סיטואציה שבה הם מדברים עם עוד בן אדם.
האם הטכנולוגיה שהביאה לנו את הזום ואת הרשתות חברתיות יכולה לעזור?
"למרבה ההפתעה, הרשתות החברתיות והאינטראקציות מול המחשב דווקא הגבירו את החרדות החברתיות ואת ההימנעות. אנשים אומרים לעצמם, 'אם בפייסבוק או בוואטסאפ יש לי קושי לתקשר, אז ברור שבמציאות הפיזית אני לא אצליח', ואז הם לא מעזים אפילו לצאת החוצה ולפגוש אנשים".
את יכולה לשים את האצבע על הקושי בלתקשר בוואטסאפ למשל?
"אחת הבעיות הקשות של אנשים שמתמודדים עם חרדה חברתית היא שהפרשנות שלהם לתגובה של מי שעומד מולם תמיד תייצר מחשבות שליליות על עצמם, גם כשזה ממש לא נכון. כשמישהו עומד מולך אתה עוד יכול לראות איך הוא מגיב אליך, אבל ברשתות החברתיות זה לא קורה, ומכיוון שהנטייה שלהם היא ממילא לפרש את מה שהאחר חושב עליהם לשלילה, זה מאוד מקשה".
האם יודעים להגיד מה המנגנון שבתוכו מתפתחת חרדה חברתית?
"אנחנו לא יודעים להגיד בדיוק איך זה קורה. ככל הנראה, מדובר גם בגורמים גנטים וגם בגורמים סביבתיים".
2 צפייה בגלריה
מעיין ביתן מוזס. "אנשים אומרים לעצמם, 'אם בפייסבוק יש לי קושי לתקשר, אז ברור שבמציאות הפיזית אני לא אצליח'"
(צילום: תמר שמש)
נתי, איך אתה מבין את הסיפור של החרדה במקרה שלך?
"נולדתי בבית דתי בירושלים. בגיל 11 ההורים שלי התגרשו ואני גדלתי עם אמא. אבא שלי הלום קרב ממלחמת יום הכיפורים ולאחר הגירושים התרחקנו מאוד. בצבא התחלתי תהליך של יציאה בשאלה והמעבר לחברה חילונית, שלא ממש הכרתי את הקודים שלה, לווה בחוסר ודאות. אני זוכר שהרגשתי פחות שייך לעולם החדש הזה וכבר אז היו לי תחושות דומות".
לא קל.
"כשחזרתי מחו"ל ניסיתי לחזק את הקשר עם אבא שלי, שהיה רופף כל השנים, אבל בכל פעם ששהיתי במחיצתו נכנסתי למערבולת של חרדות. הרגשתי שמצד אחד, אני מנסה להתקדם בחיים שלי, ומצד שני יש לי משקולת כבדה שקשורה למשפחה ולדברים שכביכול אני אמור לפתור שם, מבלי שבכלל רואים אותי. רק אחרי שהתחלתי טיפול פסיכולוגי הבנתי שזה בסדר להתרחק, אם המטרה היא להציל את עצמי".
איך התמודדת עם החרדה?
"כאמור, קודם כל קיבלתי החלטה להתמודד ולטפל. התחלתי טיפול פסיכולוגי, ובמקביל הצטרפתי למפגשים של עמותת רקפת, שהיא קהילה תומכת של אנשים, בלי תחרותיות ובלי לנסות להרשים. ברקפת למדתי לשים לב למחשבות שמגבילות אותי בזמן הדייט, ולהסתכל עליהן בלי שהן ישלטו בי. זה אפשר לי לשחרר את עצמי בנושא של המגע ובסוף אפילו מצאתי זוגיות חדשה".
בת הזוג שלך מודעת לחרדה החברתית שליוותה אותך?
"כן, בטח. היא סבבה עם זה לגמרי".
"מפחד שאני לא מספיק טוב עבור הצד השני"
"לאנשים שסובלים מחרדה חברתית, קשה במיוחד לייצר זוגיות, בגלל הקושי להיפתח והקושי להצליח ליזום, או אפילו לשלוח הודעה. יש פחד מדחייה, פחד שהצד השני אולי לא מספיק רוצה אבל לא נעים לו להציב גבול, ופחד שאני לא מספיק טוב עבור הצד השני", אומרת מעין ביתן-מוזס. "מצד שני, יש הרבה אנשים שהחלום הכי גדול שלהם זה להגיע למצב שהם יהיו בזוגיות, כדי שיהיה להם עוד מישהו בעולם הזה".
איך מפתחים את הכישורים הזוגיים בקבוצה?
"כל חברי הקבוצה יודעים שיתר החברים נמצאים באותו מקום כמוהם - וזה לכשעצמו מרגיע, מנרמל ומאפשר יותר פתיחות לדבר על הנושא. במפגש אנחנו עושים כל מיני פעילויות שיכולות לשפר את האינטראקציות החברתיות, כמו להתחלק לזוגות ולעשות פעילות משותפת כזוג. אנחנו גם מלמדים מיומנויות של תקשורת חברתית כמו שפת גוף, איך לעמוד ואיך לשאול שאלות פולו-אפ בשיחה. אבל העניין המרכזי הוא לדבר על הבעיה, לשתף אחרים בקשיים ולספר איפה אני מרגיש את החרדה, כי בדרך כלל הקושי מתמקד בחשש ממה יגידו עליי ומה יחשבו עליי".
מעין, מה משך אותך ספציפית לעמותה הזאת?
״אני בעצמי מאוד ביישנית ויש בי הרבה הזדהות עם הדברים שנאמרים בתוך הקבוצה. בצבא הייתי קצינה של תצפיתניות ואני זוכרת שבבה״ד 1 נאלצתי לעמוד מול 100 אנשים ולהרצות. זה גרם לי לחרדה ולא רציתי לעשות את זה. מהרגע שאמרו לי שזו המשימה שלי, הראש שלי התעסק כל הזמן רק בזה במשך שלושה שבועות וכמעט ולא צלחתי את האתגר. היום אני כבר במקום שאני יודעת שאפשר להתעלות ולהתגבר על הדברים האלה, ולכן יש בי רצון לגרום למשתתפים לעבור תהליך דומה עם עצמם".
"ברקפת לומדים כלי נוסף להתמודדות עם חרדה שנקרא 'חשיפות', ובו אתה נחשף בהדרגה לפחד הכי גדול שלך", אומר נתי. "אני לקחתי אותו לאקסטרים, והקמתי מיזם שנקרא Tel Aviv - The Fearless Project, אשר מתעסק בלתת במה לאנשים שמפחדים. זה התחיל בכך שאני וחבר עשינו לעצמנו אתגר פחד לשיר שלושה שירים בכיכר דיזינגוף. הבאנו פסנתר קטנצ'יק ואלתרנו במה, והיום מגיעים לאירועים שלנו מאות אנשים כל שבוע. גם בת הזוג שלי מגיעה".
