בתחילת חודש אפריל נסעתי לטייל לבד במדריד ובפורטוגל, במטרה להתבונן על החיים שלי ממרחק ולקבל פרספקטיבה. בשנה האחרונה הרגשתי תקועה בכל התחומים. הקריירה המוזיקלית שלי לא התרוממה כמו שקיוויתי, עבדתי קשה ונשארתי עם הלשון בחוץ, יצאתי להרבה דייטים ולא התקרבתי למצוא את הזוגיות שאני מבקשת לעצמי. עליתי על טיסה למדריד בלי הרבה תוכניות, עם אייר-בי-אנ-בי מוזמן לחלק הראשון של הטיול, ומחשב נייד. המחשבה הייתה לעבוד מרחוק, לנוח הרבה, לפגוש אנשים חדשים וסתם להתבטל.
אחרי שבוע מהמם, שאת רובו ביליתי עם חברה מהארץ שפגשתי שם, נסעתי לפורטוגל לבדי והגעתי לעיר פורטו. זוהי עיר רגועה יותר מליסבון הבירה, וקיוויתי שאוכל למצוא בה בית זמני, כזה שיאפשר לי לנוח, להרהר ולהכיר חברים. לא אשקר שקיוויתי גם שיהיה לי רומן עם איזה בחור, לא בקטע של לפגוש את אהבת חיי, אבל כן להתאהב ולחוות חוויות חדשות.
עדי שחם מתראיינת ללורי שטטמאור בפודקאסט "סקס אפיל"
(ynet radio)
בערב השני ישבתי לבד בבר חמוד, שהומלץ ע"י חבר ישראלי שעבר להתגורר בעיר לא מזמן. בשולחן לידי ישבה חבורה של בנים מקומיים, ששתו בירה וצחקו. אחד מהם מצא חן בעיניי, אז ניסיתי לחייך אליו וביקשתי ממנו אש, אבל הוא לא הבין את הרמז. אחרי שעה וחצי, כשכבר קמתי ללכת, בחור אחר מאותו שולחן הציע לי להצטרף אליהם. קיבלתי את ההצעה בשמחה. הנה, קורה בדיוק מה שרציתי, חשבתי לעצמי בהתרגשות. זה רק הערב השני שלי פה, ואני כבר מכירה גברים מקומיים ועושה חברים חדשים.
3 צפייה בגלריה
עדי שחם במדריד. "המחשבה הייתה לעבוד מרחוק, לנוח הרבה, לפגוש אנשים חדשים וסתם להתבטל"
(צילום: שיר רבינא)
פטפטתי עם שניים מהבחורים בשולחן, שהיו ממש נחמדים. הם הזמינו לי בירה וסיפרו לי על החיים בפורטו. מסתבר שהבחור שישב לידי, דווקא לא החתיך ששמתי עליו עין קודם, הוא מוזיקאי כמוני. שמו נלסון, והוא בחור גבוה ורזה עם משקפיים ושיער מתולתל שמסורק הצידה. חצי היפסטר, חצי חנון, מהסוג שאני מכירה היטב מפלורנטין. נלסון ואני החלפנו חוויות על הופעות ועל סינתיסייזרים ששנינו אוהבים, ואחרי שעה הוא הזמין אותי להמשיך איתו לבר אחר. שמחתי להצטרף אליו, אבל גם לא רציתי להשלות אותו, כי ידעתי שאני לא ממש בעניין, אז אחרי בירה אחת נוספת, כבר חתכתי בחזרה לדירה, והבטחתי שנשמור על קשר.
העדפתי לפגוש גברים דרך מפגש מקרי בבית קפה או בר, אבל בעצת חברה שטיילה תקופה באירופה, החלטתי להוריד טינדר. פטפטתי עם כמה גברים באפליקציה, אבל בכל פעם כשהתכוונתי לקבוע דייט, אחד הצדדים איבד עניין או נעלם. ההרגשה הכללית שקיבלתי היא שאם אני לא בעניין של סקס כאן ועכשיו, לאף גבר מקומי אין ממש אינטרס להכיר אותי, אישה שתיעלם מחייו בעוד שבוע. בהחלט מובן.
ההרגשה הכללית שקיבלתי היא שאם אני לא בעניין של סקס כאן ועכשיו, לאף גבר מקומי אין ממש אינטרס להכיר אותי, אישה שתיעלם מחייו בעוד שבוע
נלסון כתב לי כמה ימים אחרי הפגישה המקרית שלנו, והציע שנעשה משהו בסוף השבוע. הסכמתי ברצון, כי בשלב הזה כבר מיציתי את הערבים של לשבת לבד בבר ולקרוא ספר. רציתי אקשן וקשר אנושי. הוא הציע שנעשה טיול על החוף של פורטו, ממרכז העיר עד החלק הצפוני ביותר שלה וחזרה. לטייל על החוף עם מקומי שיראה לי מקומות שלא הייתי מגיעה אליהם בעצמי? נשמע חלום. ואולי, בעזרת הזמן והאלכוהול, גם משהו בלב שלי ייפתח לקראתו.
היה יום שבת חמים במיוחד, לא אופייני לאמצע אפריל בפורטוגל. לבשתי שמלה קצרה ובגד ים. טיילנו בשמש במשך שעות, דיברנו על ההיסטוריה של פורטו, על להקות שאנחנו אוהבים, על כתיבת שירים, על המשפחות שלנו. סיפרתי לו על תל אביב והראיתי לו תמונות ממקומות שאני אוהבת בעיר. שתינו סנגריה על הים, ולא הפסקנו לדבר. הייתה לו אנגלית עם מבטא פורטוגזי כבד, וקצת איבדתי אותו לפעמים, אבל רוב הזמן השיחה ממש זרמה והיה לי כיף. אחרי כמה שעות של הליכה, החלטנו להמשיך למסעדה מקומית ליד הבית שלו. האוכל לא היה טעים אבל האלכוהול כבר התחיל להשפיע.
3 צפייה בגלריה
עדי שחם בתמונת הנוף שצילם דיוויד. היה היחיד שלא השמיע ביקורת על ישראל
(צילום: David Ferreira)
אחרי האוכל נלסון הזמין אותי להמשיך לבר נוסף. אם זה היה דייט רגיל בארץ, כבר הייתי אומרת לילה טוב. בכל זאת, בילינו כבר שבע שעות ביחד ואני די שיכורה, אבל בטיול בחו"ל לא אומרים 'לא' לעוד משקה. כל אותו יום נלסון לא ניסה שום דבר, אפילו לא שם עליי יד. גם כשהוא נגע בי עם הרגל בטעות, הוא מיד התנצל. בארץ כל בחור שהייתי יוצאת איתו כבר היה מנסה להתקרב אליי פיזית או לפחות רומז למשהו.
אך כשהגענו לבר הנוסף, נלסון כבר הרשה לעצמו להתקרב. הוא חיבק אותי ונגע לי ביד כמה פעמים. אחרי דרינק נוסף כבר הייתי שיכורה מאוד, ובשלב הזה קיוויתי שהוא ינשק אותי. בערך בשתיים בלילה הוא הציע שנלך למסיבה, ואמרתי לא. הייתי כל כך שיכורה שכבר לא הייתי אחראית למעשיי, וזה היה הסימן מבחינתי ללכת הביתה. הוא לקח אותי לדירה, נישק אותי נשיקה אחת על כל לחי, ובזה נפרדנו. קבענו עקרונית לאכול יחד בהמשך השבוע, אבל ידעתי שאם אני לא אזום בעצמי, זה כבר לא יקרה.
המשכתי לצאת לברים לבד כמעט כל ערב, וניסיתי לפלרטט עם בחורים שמצאו חן בעיניי, אבל האמת היא שלא התעניינתי ברוב הבנים שהביעו בי עניין. ערב אחד יצאתי לאירוע טעימות יין שיזמו חברים ישראלים שמתגוררים בעיר, ופגשתי שם גבר בריטי הורס, שמצא חן בעיניי מאוד, אבל גם כשחייכתי אליו והוא חייך חזרה, הוא לא ניגש לדבר איתי. חששתי לגשת בעצמי כי הוא היה מוקף בחברים, והוא הלך לפני שהספקתי לעשות משהו.
בימים הבאים אחרי הדייט השני עם נלסון, התמקדתי בחיפוש רומן החופשה המיוחל שלי בטינדר. אם לא ייצא לי מזה רומן או לילה סוער, לפחות שתהיה חוויה מגניבה. אחרי כמה שיחות שלא הובילו לשום מקום, התחלתי לדבר עם אדוארדו, מורה למוזיקה מעיירה קטנה מחוץ לפורטו, שהיה בעיר במקרה כדי להופיע, והציע לחזור לעיר למחרת כדי לפגוש אותי.
בדרך כלל, בארץ, בדייטים ראשונים מהטינדר אני מקפידה על שיחת טלפון מקדימה וקובעת להיפגש באזור הבית שלי כדי שאוכל לחתוך זריז, אם לא יתאים לי. כשהצעתי לאדוארדו שניפגש בבר קרוב, הוא אמר שהוא לא אוהב ברים ומעדיף לשבת בים עם בקבוק יין. לשבת בחוף ב-10 מעלות וחשש לגשם? נשמע לי מוזר, אבל החלטתי לזרום כי אני בטיול. באתי כדי לפתוח את הראש ולחוות חוויות, אז אני זורמת.
אדוארדו אסף אותי עם הרכב שלו באיחור של חצי שעה. כשנכנסתי ראיתי שהוא מאוד נאה, גבר סקסי עם זקן ומשקפיים, ושיער שקצת מלבין בצדדים. שמתי לב מיד שהוא משתמש בהומור ומחמאות להרשים אותי ושהוא משחק אותה קול, אבל קצת מתרגש. השיחה זרמה בקלילות, האנגלית שלו הייתה טובה ושאלתי אותו על החיים שלו. גיליתי שהוא בן 48 ושכבר חמש שנים שהוא לא יצא עם מישהי ברצינות. הוא לא רוצה ילדים ולא רואה את עצמו חי עם אישה. כשניסיתי לספר לו קצת על החיים שלי, הרגשתי שזה לא כל כך מעניין אותו.
הגענו לחוף הים, ירד גשם חזק ולא היה מצב לצאת מהאוטו לטייל על החוף. פתחנו את בקבוק היין ברכב, שתינו קצת ואז, ללא כל רמז מטרים, אדוארדו התקרב ונישק אותי. בהתחלה זה היה נחמד, אבל הרגשתי שהוא מתקדם מהר מדי בשבילי והתרחקתי. הגשם פסק, אז כדי להתחמק מהסיטואציה הלא נעימה, הצעתי שנעשה סיבוב על החוף. כשהתהלכנו בחוץ הוא ניסה להמשיך לנשק ולחבק אותי, אבל הפעם כבר לא ממש שיתפתי פעולה. משהו באיך שהוא החמיא לי וניסה להתקרב אליי, הרגיש פתאום סליזי, לא מותאם.
הקול הלוחש שהוא דיבר בו כשהוא אמר לי שאני יפה, אפילו קצת הגעיל אותי. אחרי עוד קצת הליכה באוויר הקר של הטיילת, החלטתי שהספיק לי וביקשתי שנחזור לאוטו. אדוארדו חיבק אותי והעביר את היד שלו כאילו בטעות על החזה שלי. נרתעתי ואמרתי לו שזה לא סבבה, והוא התנצל. כשחזרנו לרכב, ביקשתי שהוא ייקח אותי הביתה. ירדתי בהקלה וסגרתי מאחוריי את הדלת. דמעות החלו להציף את עיניי. הבנתי שזאת הייתה חוויה ממש לא נעימה, שיכלה להיגמר הרבה יותר גרוע. בבוקר שאחרי מחקתי את טינדר. עם כל הכבוד לפנטזיה, יש מצב שאני לא בנויה לסקס חד-פעמי בעיר זרה.
הגבר המושלם
שהיתי בפורטו שבועיים וחצי, כל בוקר עבדתי כמה שעות, ואחר כך יצאתי להסתובב עם ספר ומחברת. התיישבתי בבית קפה או בפארק חמוד, כתבתי שירים ומחשבות, והרהרתי. ככל שהימים חלפו, הלכו והתבהרו לי כמה דברים. קודם כל הבנתי שאני אוהבת את החיים שלי בארץ, את הבית היפה שלי בפלורנטין, את החברים המתוקים שלי, את הנסיעות באופניים, את היצירה המוזיקלית שאני חלק ממנה. אני אוהבת לשבת בבית הקפה הקבוע שלי, לעשות "סבב שלומים" בשכונה, להתאמן בחדר הכושר הקרוב לבית, ולחיות בעיר הטובה בעולם.
אדוארדו חיבק אותי והעביר את היד שלו כאילו בטעות על החזה שלי. נרתעתי ואמרתי לו שזה לא סבבה, והוא התנצל. כשחזרנו לרכב, ביקשתי שהוא ייקח אותי הביתה. ירדתי בהקלה וסגרתי מאחוריי את הדלת. דמעות החלו להציף את עיניי
תובנה נוספת שהלכה והתגבשה אצלי היא שאני מחפשת כבר הרבה זמן אחרי דבר שלא קיים - את בן הזוג המושלם. גבר שיהיה גם סקס מדהים, גם אהבה גדולה, גם שותף לחיים, גם פרטנר להקמת משפחה וגם עוגן רגשי. בשלוש השנים שאני רווקה מצאתי חיבור הדדי, רגשית ומינית, רק עם גבר אחד, והוא היה פוליאמורי ונשוי. יצאתי עם הרבה גברים אחרים אבל בגלל שלא הסכמתי להתפשר על החיבור הרגשי והמשיכה המינית, לא מצאתי עד עכשיו פרטנר שהרגיש נכון עבורי, כזה שאני מוכנה להתמסר אליו ויודעת שהוא רוצה להתמסר אליי ונוכל לבנות יחד אופק משותף.
3 צפייה בגלריה
עדי שחם בתמונת הנוף שצילם דיוויד. סוף אופטימי לחוויה שהיא לא תשכח לעולם
(צילום: David Ferreira)
גם בזמן שחוויתי יום קרוב למושלם עם נלסון הפורטוגלי על חוף הים, חשבתי לעצמי שאולי אין גבר אחד שיכול לענות על כל הצרכים שלי. אני אישה לא שבעה, שתמיד מחפשת עוד, משתעממת מהר וצריכה גיוון. גם אם הייתי פוגשת את הגבר "המושלם", אפילו אם היה דבר כזה, עדיין הייתי זקוקה לטעום עוד טעמים אחרי כמה שנים. כשהשיחות בינינו היו הופכות להיות בעיקר על רשימות קניות, הקפצות לחוגים וחופשות משפחתיות, המשיכה בינינו הייתה דועכת, לא משנה כמה לוהט היה בהתחלה.
יכול להיות שהניסיון שלי לחפש גבר אחד, שיהיה גם אבא נפלא לילדים שלי, גם מאהב מדהים, גם אהבה רומנטית וגם שותף כלכלי, הוא ניסיון שנועד לכישלון? שאין דבר כזה "כל החבילה"? הרי בגלל זה כל כך הרבה זוגות מתגרשים או פותחים את היחסים. רוב האנשים מתפשרים בשביל לחוות את הביטחון שבזוגיות ומשפחה, אבל אני לא מסוגלת לחיות בפשרה. אבל אם בכל מקרה בכל מערכת יחסים יש פשרה, אז למה להתפשר דווקא על התוכן ולא על הצורה?
יכול להיות שהניסיון שלי לחפש גבר אחד, שיהיה גם אבא נפלא לילדים שלי, גם מאהב מדהים, גם אהבה רומנטית וגם שותף כלכלי, הוא ניסיון שנועד לכישלון? הייתכן שאין דבר כזה "כל החבילה"?
המחשבה על לפזר את המענה לצרכים שלי על פני כמה גברים שונים, התחילה לרגש אותי. מצאתי את עצמי מתכננת איך כשאני חוזרת לארץ אני אתחיל לחפש גבר לעשות איתו הורות משותפת, ובמקביל אפתח את הלב שלי לכמה מערכות יחסים רומנטיות במקביל. המוכר והנורמטיבי אף פעם לא התאים לי, אז למה אני מנסה שוב ושוב לייצר מערכת יחסים נורמטיבית שתוביל לתא משפחתי נורמטיבי? זה אף פעם לא היה החלום שלי. תמיד רציתי הרפתקאות וריגושים, ולא סוף הוליוודי של סינדרלה שמתחתנת עם הנסיך.
בכיוון הנכון
ביום האחרון שלי בפורטו פגשתי גבר מקומי מקסים בשם דיויד שלקח אותי לבר שכונתי חמוד. ישבנו במרפסת חיצונית, חלקנו בירה ודיברנו. מההתחלה הרגיש לי טבעי להיות ליד דיויד. הוא התעניין בכל מילה שלי ושאל שאלות חכמות על המצב בארץ. הוא היה היחיד מכל המקומיים שדיברתי איתם, שלא הביע ביקורת על ישראל אלא רק הקשיב והשתתף בצער. בשלוש שעות שיחה גילינו שאנחנו חולקים אהבה לאמנות ולתרבות, שיש לנו את אותו טעם בסרטים ובסדרות, ואת אותה סקרנות לגבי העולם.
כשהשמש שקעה, דיויד ליווה אותי לפגוש חבר ישראלי לארוחת ערב. בדרך נעצרנו בתצפית יפה והוא צילם אותי על רקע הנוף המרהיב של פורטו, סיום נפלא לתקופה שלי בעיר המהממת הזאת. נפרדנו בנשיקה על כל לחי, וככה ביום האחרון שלי בפורטו נזכרתי שכשאני מסתובבת פתוחה לחוויות חדשות, אני פוגשת אנשים אחרים שהם לבבות פתוחים וחמים כמוני. אני עוד לא בטוחה לגבי סוג הזוגיות שמתאימה לי, אבל יש לי תחושה שאני בכיוון הנכון.
