כבר בשורת הפתיחה שאורי (השם האמיתי שמור במערכת) כתב לי בטינדר, בליל שישי חורפי לפני שלוש שנים, הרגשתי שיש בו משהו קצת שונה, עוקצני וחד. עניתי לו בהערה עוקצנית משלי ומשם המשכנו להתכתבות אל תוך הלילה, שאף אחד מאיתנו לא רצה לסיים. מצאתי את עצמי צוחקת מהבדיחות שלו ומתרגשת מהכתיבה היפה שלו. לא היה לי ספק שהוא חכם ורגיש ושבא לי עליו.
קבענו להיפגש למחרת בבוקר בקפה הקבוע שלי. כשהגעתי, אורי כבר עמד שם וחייך אליי, וכשהתקרבתי אליו הוא הרים אותי באוויר לחיבוק ארוך, כאילו שאנחנו מכירים כבר מזמן. בילינו את היום ביחד בהליכה בפארק, הייתה שיחה מעניינת וקרובה, והאינטימיות המידית שנוצרה בינינו הרגישה מוכרת וטובה, כזו שחיכיתי לה הרבה מאוד זמן. על הספה בבית שלי, כשהנשיקות הפכו להתמזמזות כבדה, החלטנו יחד שאנחנו מעדיפים לא לשכב עדיין כדי לשמור על המסתורין. אורי הלך, מותיר אותי בתחושה שאני מתאהבת בגבר הזה, שזה עתה פגשתי.
בימים הבאים אורי ואני דיברנו בלי הפסקה. הוא סיפר לי שהוא מאזין לפודקאסט שלי, והיה לו חשוב שנדבר עליו. הוא שמע את המוזיקה שלי ורצה לשאול עליה שאלות. הוא לא הפסיק להביע בי עניין והתלהבות, אבל האמת שלא כל כך הצלחנו להיפגש. הוא היה בעיצומו של פרויקט גדול בעבודה שהגיע לשיא שלו, ולא משנה כמה ניסינו למצוא זמן – לא הצלחנו. בין לבין, הוא הצליח לקפוץ אליי לשעה קצרה מדי פעם, ובכל פעם כשהתחלנו להתמזמז והגענו למיטה, הוא עצר אותי. הרגשתי שיש בינינו תשוקה מטורפת, כזאת שממש רוצה להתפוצץ, אבל בכל פעם כשכבר היה לנו זמן להיות יחד, אורי קטע אותו.
באחת הפעמים הללו הוא לחש לי באוזן משפט שלא יוצא לי מהראש. היה זה פירוט מדויק ומחריד של משהו שהוא היה רוצה לעשות לי. הרגשתי שקיבלתי הצצה לחלק אפל מאוד בנפש שלו שהוא לא חושף לאף אחד. עדי של היום הייתה עוצרת ומתעכבת על המשפט הזה, שואלת שאלות, אולי בורחת. עדי של אז הייתה בהלם לרגע ואז התעלמה והמשיכה.
כשהצלחנו סוף-סוף לקבוע דייט, הזמנתי לנו מקום במסעדה האהובה עליי בעיר. מכירים אותי שם ורציתי להשאיר עליו רושם טוב. כשנכנסתי לאוטו שלו, שמתי לב ששנינו לובשים מנומר. נראינו אש ביחד והרגשתי גאווה ללכת לידו. אורי הוא בחור גבוה, כריזמטי ומצחיק. גבר שמעורר התרגשות בכל מקום שהוא מגיע אליו, והדייט הרגיש כמו חלום. לאורך כל הערב שתינו ואכלנו אוכל טעים. הוא הניח את ידו על הגב שלי, שהיה חשוף בחולצת תחרה צמודה, נישק והצמיד אותי אליו. אורי הכיר את הדיג'יי וקמנו לרקוד ברחבה מאולתרת בין הכיסאות שבמסעדה. הוא רקד כל כך יפה והיינו שיכורים ומאושרים. הרגשתי שזה הדייט הכי טוב שהיה לי בחיים. התרגשתי נורא כשאורי הזמין אותי לישון אצלו, ואיך שפסענו פנימה, כבר הייתי בלי חולצה.
"באחת הפעמים הוא לחש לי באוזן משפט, שלא יוצא לי מהראש. פירוט מדויק ומחריד של משהו שהוא היה רוצה לעשות לי. הרגשתי שקיבלתי הצצה לחלק אפל מאוד בנפש שלו שהוא לא חושף לאף אחד. עדי של היום הייתה עוצרת ומתעכבת על המשפט הזה, אבל עדי של אז הייתה בהלם לרגע ואז התעלמה"
במיטה שלו, כשכבר נותרנו ערומים, אורי הסתכל עליי ואמר, "אני לא נמשך אלייך". פרצתי בבכי. נתתי לו לחבק אותי אבל הייתי בהלם. נאמרו הרבה מילים בינינו בלילה הזה, ולא זכור לי שהוא התנצל. בעיקר היינו עצובים על הקשר המהמם שיכול היה להירקם בין שנינו, אבל אין מה לעשות, הוא לא נמשך אליי ולא רוצה לשכב איתי. ישנתי שם כי כבר היה מאוחר בלילה. קמתי בבוקר מושפלת וחזרתי לדירתי.
למחרת, אחרי שקצת עיכלתי את הדברים, התקשרתי אליו כדי לקבל תשובות. למה הוא אמר דבר כזה? תהיתי. ואיך זה יכול להיות שבבת אחת הוא הבין שהוא לא נמשך אליי? הוא אמר לי, "זאת האמת שלי. זה מה שאני מרגיש ורציתי להגיד לך את האמת".
לא הצלחתי להתאושש מהאמירה הפוגענית הזאת. אני בהחלמה מהפרעות אכילה, ודימוי הגוף שלי הוא עניין מורכב, ואורי ידע את זה. סמכתי עליו ונתתי לו לראות את הגוף שלי כמו שהוא, והוא פגע בי במקום הכי רגיש וכואב שלי. שבועות אחר כך חוויתי התדרדרות בהפרעת האכילה, ולקח לי הרבה זמן כדי להשתקם ממנה.
זה גרם לי לחשוב - באיזו סיטואציה אמירה כמו "אני לא נמשך אלייך" היא בכלל לגיטימית? מתי זה סבבה להגיד משפט כזה? היחסים בין אדם לגוף שלו הם תמיד עדינים, לפעמים שבריריים, ואצל רבים מאיתנו הם דורשים עבודה לא פשוטה. איזה טוב יוצא מלהגיד אמירה כל כך מכוערת, חוץ מלעמת את אותו אדם עם "האמת" שלך? הרי גם אם אורי לא נמשך אליי, אחרים רבים כן נמשכים. אורי יכול היה להגיד, "אני לא חושב שכדאי שנשכב היום", ואז לסיים את הקשר בצורה אחרת, בזמן אחר, אבל הוא בחר להגיד לי דבר מרסק שפגע בי יותר מכל אמירה אחרת.
"אני בהחלמה מהפרעות אכילה, ודימוי הגוף שלי הוא עניין מורכב, ואורי ידע את זה. סמכתי עליו ונתתי לו לראות את הגוף שלי כמו שהוא, והוא פגע בי במקום הכי רגיש וכואב שלי
הסיפור עם אורי גרם לי לגבש חוק בכל הנוגע לדייטינג - אף פעם לא להגיד למישהו או למישהי "אני לא נמשכ/ת אליך" - גם אם זאת האמת. אין זמן טוב או סיבה טובה להגיד את המשפט הזה. שקרים לבנים זה סבבה במקרה הזה, כדי להיות עדינים ורגישים לאדם שאיתו אתם מסיימים את הקשר. "האמת שלכם" היא לא הכי חשובה, במיוחד כשאתם עומדים לדחות אדם אחר.
העליתי לאחרונה סרטון לאינסטגרם שבו שיתפתי את עוקביי בדיוק בתובנה הזאת, וקיבלתי תגובות חריפות מאנשים. היו שטענו שזאת צביעות ושתמיד עדיף להגיד את האמת במקום למרוח. ובכן, אם האמת כל כך קדושה, אולי אפשר גם לחשוב על האמת של האדם שעומד מולכם – האמת שבה הוא עומד לחיות אחרי שהמשפט הזה יאמר.
בדיעבד, יש לי פרשנות אחרת לסיפור עם אורי. שאלתי את עצמי תקופה ארוכה מה באמת קרה שם, איך יכול להיות שבבת אחת הוא הבין שהוא לא נמשך אליי. לקח לי הרבה זמן להבין שהוא לא תיפקד מינית. בפעמים הראשונות כשנכנסנו למיטה ביחד, הוא לא יכול היה לשכב איתי, למרות שהוא רצה. המשפט המלוכלך שהוא לחש לי באוזן הוא אולי הסבר לדברים הקשוחים שהוא היה צריך כדי להידלק. דברים שלא אני וכנראה שלא אף בחורה, גם לא בפורנו הארדקור, מעוניינת בהם. כשהוא הזמין אותי אליו הביתה באותו לילה אחרי המסעדה, הוא ממש רצה שנצליח לשכב, וכשהוא ראה שלא עומד לו, הוא השליך את זה עליי.
אחר כך כבר חיברתי את הקצוות. בדיעבד, גם החיבוק הזה שהסכמתי לו בלית ברירה בדייט הראשון שלנו נראה לי קצת תלוש. הבנתי שאורי יודע ליצור אינטימיות רגשית אדירה כבר על המפגש הראשון, שהוא סוג של מאסטר בזה. הוא הרעיף עליי קרבה פיזית ורגשית והתנהג כאילו שהוא מכיר אותי שנים ויודע בדיוק מה אני צריכה. הוא התבונן לי בעיניים ואמר לי מילים יפות. אבל כל זה היה מצג שווא, חיזיון תעתועים. אני זוכרת ששבועות ספורים אחרי שאספתי את עצמי מהאמירה הקשה שלו, אמרתי לחברות שלי, שמראש לא הצליחו להבין את המשיכה שלי אליו, שיש לו אופי של מנהיג כת.
בשיחת הטלפון האחרונה שלנו, בניסיון לנחם אותי למרות שלא ביקשתי, אורי אמר לי, "לא נורא, אולי יצא לך מזה שיר". הבנזונה צדק כי באמת יצא מזה שיר. כתבתי עליו את השיר Murder on the Dancefloor שיצא כחלק מהאלבום השלישי שלי, LOVERS. קראתי לשיר על שם השיר שאני ואורי רקדנו יחד בלילה ההוא, שעכשיו כבר זכור לי כדייט הגרוע בחיי.
לא דיברנו יותר, אבל מדי פעם אני עוד רואה את אורי בעיר, בדרך כלל כשהוא בדייט, בכל פעם עם בחורה אחרת. אני רוצה לגשת אליה ולהגיד לה – "את עומדת להיפגע וזה לא מגיע לך", אבל אני לא אומרת. אני רק הולכת משם ונושמת בהקלה.
