אתם פוגשים מישהו, ופתאום יש חשמל באוויר. שיחה שנמשכת עד אמצע הלילה. הודעות שלא מפסיקות להגיע. פרפרים בבטן, התרגשות, ציפייה. אחרי חודשים או שנים של אכזבות, אתם מרגישים סוף סוף משהו. הזמן שאתם מבלים יחד חולף במהירות, כשאתם נפרדים אתם סופרים את הדקות עד הפעם הבאה שתיפגשו. החיבור הפיזי ביניכם מרגיש מושלם. אתם מרגישים נחשקים, נראים ומובנים. אולי בפעם הראשונה מזה זמן רב, אתם מרגישים בבית. "זה-זה!", אתם חושבים לעצמכם.
אלא שכאן בדיוק מסתתרת אחת הטעויות הנפוצות ביותר בחיפוש אחר אהבה. משום שעוצמת המשיכה שאנחנו חווים בתחילתו של קשר אינה בהכרח סימן להתאמה. לעיתים היא אפילו מסמנת את ההיפך. תשוקה היא חוויה אנושית מופלאה, אבל כמצפן לבחירת בן או בת זוג היא עלולה להטעות. לא פעם היא מושכת אותנו דווקא אל האנשים שפחות מתאימים לנו לבניית קשר יציב, בטוח ומיטיב לאורך זמן. מדוע זה קורה? למה אנשים אינטליגנטים, מנוסים ומפוכחים הולכים שוב ושוב שולל אחר התשוקה?
3 צפייה בגלריה
למה אנשים אינטליגנטים, מנוסים ומפוכחים הולכים שוב ושוב שולל אחר התשוקה?
(צילום: Shutterstock)
התשובה היא שמאחורי כל משיכה עוצמתית ותשוקה עזה מסתתר משהו שלא עבד כראוי בעברכם, ואני אסביר. באופן מודע כולנו מחפשים אחר אושר באהבה, אולם בלא־מודע אנו מחפשים גם מוכרוּת מרגשת: לשחזר בנוכחות אדם אחר חוויות רגשיות מעברנו. השחזור הזה מעניק לנו תחושת ביטחון ושליטה בשדה האהבה, שדה החושף אותנו לפגיעוּת עמוקה סביב הפחד לא להיות אהובים, להידחות או להינטש.
אם העבר שלכם היה טראומטי, אתם עלולים להימשך בעוצמה דווקא לאדם שמשאיר אתכם דרוכים כמו בעבר, ומפעיל אצלכם מנגנונים רגשיים ישנים: לטפל באחר, להשתיק רגשות, להצחיק באופן כפייתי, לרדוף אחרי פירורי אהבה או לנסות לזכות סוף-סוף במבט שלא ניתן לכם
אלא שחוויות העבר שלנו אינן כוללות רק רגעים מיטיבים. הן עשויות להזכיר לנו גם קשרים בעלי תפקוד נמוך, פוגעניים או מכאיבים עם הדמויות המשמעותיות שגידלו אותנו. לכן מערכות היחסים הרומנטיות שלנו מעוררות לעיתים את הפצעים הרגשיים המוכרים ביותר — בתקווה לא מודעת להשתחרר מהם. אם היה לכם הורה לא מפותח מבחינה רגשית, או בעל קווים נרקיסיסטיים, ייתכן שתימשכו לאדם לא בשל רגשית או מרוכז בעצמו, ותנסו לקבל ממנו את היחס שלא קיבלתם בילדותכם. אם היה לכם הורה תוקפני, או כזה שלא שלט בכעסיו, ייתכן שתימשכו לאדם דרמטי ותהפכו לבני זוג מרצים, הנמנעים מהבעת כעס.
ככל שהעוררות הרגשית כלפי אדם שזה עתה פגשתם חזקה יותר, כך גדל הסיכוי שאתם מגיבים לא רק לאדם שמולכם, אלא גם לעבר שלכם. ואם העבר שלכם היה טראומטי, אתם עלולים להימשך בעוצמה דווקא לאדם שמשאיר אתכם דרוכים כמו בעבר, ומפעיל אצלכם מנגנונים רגשיים ישנים: לטפל באחר, להשתיק רגשות, להצחיק באופן כפייתי, לרדוף אחרי פירורי אהבה או לנסות לזכות סוף-סוף במבט שלא ניתן לכם.
אבל אם תשוקה מעוררת כאב ישן, מדוע היא נחווית כמענגת כל כך? כאן נכנס מנגנון נפשי מתוחכם, היודע להפוך כאב לעונג. פרוורסיה, או סטייה במובנה הפסיכואנליטי, היא אחת הדרכים שבהן הנפש ממירה כאב מן העבר לעונג מיני או רגשי. לדוגמה, אדם שהרגיש נשלט או מושפל על ידי דמות סמכות בעברו, עשוי לפתח משיכה למצבים שבהם שליטה, כניעה או השפלה מקבלות משמעות ארוטית חדשה.
תשוקה פועלת לעיתים באופן דומה, ולכן היא עוצמתית כל כך: הניסיון להפוך כאב לאושר, משחרר אנרגיה רומנטית וארוטית אדירה. להפוך אישה מסויגת, המזכירה את אימך, לאישה חמה ומתמסרת — הוא סוג של היפוך כזה. גם לגרום לגבר בעל נטיות נרקיסיסטיות, המזכיר את אביך, לגלות דווקא במחיצתך פגיעוּת, רכות וחולשה — הוא ניסיון דומה לכתוב מחדש סיפור ישן. לכן אנחנו עלולים להרגיש משיכה עזה דווקא לאנשים שמפעילים בנו דפוסים רגשיים ישנים. לא משום שהם מתאימים לנו יותר, אלא משום שהם מעוררים בנו תקווה לא מודעת שהפעם הסיפור יסתיים אחרת.
האינטנסיביות של התשוקה מרגישה כמו אהבה, אבל היא אינה אהבה. להיות נחשקים מרגיש נהדר, אך זה שונה מלהרגיש מוערכים, בטוחים ורצויים באמת
זו הסיבה שהתשוקה מוליכה אותנו לעיתים שולל, וגורמת לנו לבלבל בינה לבין התאמה זוגית. התאמה עוברת דרך שאלות כמו: האם אנחנו רואים את החיים באופן דומה? האם יש בינינו אמון? האם אנחנו מרגישים בטוחים זה עם זו? האם אנחנו מסוגלים לדבר, לריב, לתקן ולהישאר בקשר? התאמה מעוררת בנו תחושת ביטחון ושלווה נעימה, אך היא אינה בהכרח מייצרת את אותה חוויה רגשית עזה של מסתורין, חיות וניצוץ ראשוני.
האינטנסיביות של התשוקה מרגישה כמו אהבה, אבל היא אינה אהבה. להיות נחשקים מרגיש נהדר, אך זה שונה מלהרגיש מוערכים, בטוחים ורצויים באמת. תשוקה היא הכרחית, כיוון שהיא מבטאת פוטנציאל מסוים בין שני אנשים, אבל היא עדיין אינה עדות להתאמה, למחויבות או ליכולת לבנות יחד מערכת יחסים עתידית.
לכן השאלה אינה האם יש תשוקה, אלא איזה משקל אתם נותנים לה כקריטריון לבחירת בן או בת זוג. זכרו: ככל שהתשוקה חזקה יותר, כך שיקול הדעת עלול להיחלש; וככל שהכימיה עוצמתית יותר, כך גדלה הנטייה לשכוח את הסטנדרטים, הערכים והגבולות שלכם. אתם עלולים להזניח את עצמכם, להתעלם מצרכים חשובים, ולוותר על סימני אזהרה — רק בשביל ההבטחה הרגשית שהתשוקה נושאת בתוכה.
החצי השני
"האחד" שמעורר בנו תשוקה עזה אינו רק אדם. הוא הופך למעין מטאפורה. הוא מגלם עבורנו תקווה לשינוי, להתחדשות ולריפוי. נדמה לנו שהוא זה שיגרום לנו להרגיש שלמים, אהובים ובטוחים, ולכן התשוקה אליו גדולה כל כך. אלא שבמקרים רבים אנחנו לא באמת משתוקקים לאדם עצמו, אלא למה שהוא מייצג עבורנו. אנחנו כמהים להרגיש רצויים, משמעותיים, נבחרים. אנחנו מבקשים לברוח מהבדידות, לתקן את העבר, ולהאמין שסוף-סוף מצאנו את מה שהיה חסר לנו כל השנים.
הפסיכואנליטיקאי קרל יונג טען שכל אדם נושא בתוכו איכויות נפשיות משלימות שאותן הוא נוטה לחפש גם באחרים. לדבריו, בכל גבר ואישה קיימים היבטים זכריים ונקביים גם יחד. יונג כינה את ההיבט הנקבי בנפשו של הגבר "אנימה", ואת ההיבט הזכרי בנפשה של האישה "אנימוס". ככל שאדם מנותק מחלקים אלו בעצמו, או מצוי עמם בקונפליקט, כך גדל הפיתוי להשליך אותם על אדם אחר ולהאמין שהוא זה שישלים אותו.
לכן, ככל שאדם זקוק יותר לאישורו של אדם מסוים, כך גדל הסיכוי שהוא מייחס לו תכונות ויכולות השייכות למעשה לעולמו הפנימי. במקום לפתח בתוכו את הביטחון, הערך העצמי או האישורים שהוא מחפש, הוא הופך תלוי יותר ויותר במבטו של האחר. במובן זה, הוא אינו מתאהב רק באדם שמולו, אלא גם בחלקים מעצמו שאותם הוא מתקשה להכיר, לקבל או לפתח בכוחות עצמו.
במובן זה, תשוקה היא הנטייה לראות באדם אחר את הפנטזיה האידיאלית שלנו על עצמנו. אנחנו משליכים עליו את מה שחסר לנו, את מה שהיינו רוצים להיות, את מה שאנחנו מקווים שיציל אותנו. ההשלכה הזו מקשה עלינו לראות את האדם שמולנו כפי שהוא באמת.
לעומת זאת, כאשר אנו שלמים יותר עם עצמנו, התשוקה הופכת מתונה וחופשית יותר. אנחנו רודפים פחות, נאחזים פחות ומסוגלים לראות את האדם שמולנו כפי שהוא באמת, ולא רק כפי שהיינו רוצים שיגאל אותנו מעצמנו.
לאבד את הצפון
תשוקה גורמת לנו לבלבל בינה לבין אינטימיות רגשית. אנחנו מרגישים הרבה יותר קרובים לאדם האחר מכפי שאנחנו באמת. אנחנו לוקחים את הקשר מאפס למאה בתוך ימים או שבועות. במקום להאט, להכיר באמת ולבחון התאמה, אנחנו מתחילים להתנהג כמו זוג הרבה לפני שהפכנו לכזה.
אנחנו נוסעים יחד לכמה ימים, מתחייבים במהירות, מתכננים תוכניות ארוכות טווח ומשלבים את חיי היומיום שלנו זה בזה עוד לפני שהנחנו יסודות אמיתיים לקשר. זה קצת כמו להירשם לטור דה פרנס שבוע אחרי שלמדנו לרכוב על אופניים. אנחנו מנסים לדחוס מפגש רומנטי מסעיר לתוך התבנית של מערכת יחסים שלמה. תשוקה גורמת לנו להאמין שאנחנו מכירים את האדם האחר, כשבפועל אנחנו מכירים בעיקר את הרגשות שהוא מעורר בנו.
ומי מאיתנו לא איבד את הצפון בעקבות התאהבות חזקה? מי לא פנטז על חיים משותפים ומאושרים עוד לפני שניהל אפילו שיחה משמעותית אחת על רצונות, צרכים, ערכים, כסף, ילדים או אורח חיים? העובדה שאנחנו מתנהלים כמו זוג אינה הופכת אותנו לזוג. והעובדה שהכימיה בינינו חזקה אינה אומרת שיש בינינו מערכת יחסים.
אל תנסו לבנות את הקומה הראשונה עוד לפני שבניתם את יסודות הבית. אל תתנו לתשוקה להוליך אתכם באף עוד לפני שנבנה ביניכם מה שנדרש כדי לקיים קשר יציב.
בסופו של דבר, האינטנסיביות הראשונית דועכת, ומה שנותר הם שני בני אדם לא מושלמים — עם עבר, פצעים, פחדים, צרכים ולעיתים גם מאוויים סותרים. לכן למדו לווסת את הרגשות שלכם. האטו את הקצב. שאלו את השאלות הנכונות. תנו לזמן לעשות את מה שהוא יודע לעשות טוב מכולנו: לחשוף בהדרגה את האדם שמולכם. כי תשוקה יכולה לפתוח את הדלת לאהבה, אבל היא לעולם לא תוכל להחליף את העבודה האיטית והמפוכחת שנדרשת כדי לבנות אותה.
רועי צור הוא מייסד "דרך הקשר – הבית לטיפול במערכות יחסים" העוסק בטיפול פרטני, טיפול זוגי וטיפול אונליין.
