צפו בקלוז אפ: החיים בגובה 2.05 מטר.
(צילום: ירון שרון, כתב: גלעד ילון)
"בכל פעם כשאני יוצא להכיר בחורה או לאסוף אותה, אני נראה כמו איזה ענק לידה. הייתה תקופה שאפילו ביקשתי מהן להביא תעודות זהות מהבית, כי כבר קרו כמה פעמים שכמעט נעצרתי. חשבו שאני פדופיל", מספר דניאל פימנוב (31) מאשדוד, המתנשא לגובה של יותר משני מטרים.
"פעם אחת שמעתי דפיקה בחלון. זה היה שוטר שהסתכל עלינו מוזר. היא כמובן הייתה מטר וחצי בערך, ואני כמה שאני. ישר התחילו קריאות של כאילו חשש למעצר, ובסוף התברר שהיא בכלל מבוגרת ממני בארבע שנים". פימנוב טוען שלמרות אי-הנעימות, הוא יכול להבין את החששות של השוטרים. בכל זאת, בחור גבוה מאוד שמסתובב עם אישה שמגיעה לו בערך עד לפופיק.
גם נמרוד תבור (26) ממעלות מתנשא לגובה דומה. גם הוא עבר את השני מטרים, וכמו פימנוב, גם תבור מעדיף לצאת עם בחורות נמוכות ממנו בהרבה. "אני נמשך לנמוכות", הוא מודה. "לא ידעתי את זה, אבל הרבה גבוהים שאני מכיר נמשכים לנמוכות ולא לגבוהות. גם אם אצא עם מישהי בגובה של מטר ושמונים נגיד, זה יכול להיות מתעתע כי אני עדיין גבוה ממנה בהרבה, ולפעמים זה מוזר ומביך".
"הייתה תקופה שאפילו ביקשתי מהן להביא תעודות זהות מהבית, כי כבר קרו כמה פעמים שכמעט נעצרתי. חשבו שאני פדופיל"
לעומת זאת, גיא לויצקי (31) מרשפון מספר שהוא מעולם לא דחה מישהי בגלל הפרשי גובה למיניהם, אך בדומה לתבור ולפימנוב, הוא בכל זאת מעדיף לצאת עם בחורות נמוכות בהרבה.
אז בנות תמיד מעדיפות גבוהים?
לויצקי: "ממה שידוע לי, כן"
תבור: "ממש לא, זאת סתם פיקציה עלובה. יכול להיות שאם יבואו שני אנשים בול אותו הדבר, אבל אחד מהם יהיה יותר גבוה, הן יעדיפו את הגבוה, אבל זה סתם 'אוברייטד' בעיניי הקטע של הגובה. בנות אוהבות גבוהים, לא ענקיים. הכול יחסי".
פימנוב: "בחורים גבוהים תמיד זוכים בבחורות. זה הפיצ'ר הכי מגניב. אתה יכול להיות מצחיק, אבל אם תנשוק לעננים, בחורות תמיד ירצו אותך. אשתי, אגב, נחשבת לגבוהה מאוד. היא מטר שבעים וחמש והיא יכולה לשים עקבים של עשרים סנטימטרים והיא עדיין לא תגיע לקודקוד שלי. למה היא אוהבת אותי? כי היא תמיד מרגישה לידי קטנה".
"יכול להיות שאם יבואו שני אנשים בול אותו הדבר, אבל אחד מהם יהיה יותר גבוה, הן יעדיפו את הגבוה, אבל זה סתם 'אוברייטד' בעיניי הקטע של הגובה. בנות אוהבות גבוהים, לא ענקיים"
קרה לכם ששללו אתכם בגלל הגובה?
תבור: "כל החיים. גם אם אמרו את זה באופן מפורש וגם אם לא. אם הייתי עשרה סנטימטרים פחות, הייתי משיג הרבה יותר בנות".
לויצקי: "הגובה שלי אף פעם לא היווה בעיה. הייתה אולי בחורה אחת שזה היה לה מוגזם, אבל הרוב לא".
פימנוב: "כמה וכמה פעמים נאמר לי על ידי בנות המין השני שאני מוגזם, גם בגודל וגם בגובה, ואצלי זאת חבילה אחת. מצד שני, שמעתי לא פעם ולא פעמיים ידידות מתלוננות על גברים שמתנשאים לגובה שלהן או נמוכים מהן. אני חושב שזה מאוד שטחי כי זה משהו שאינו בשליטתנו. אני לא יכול לקבוע מה הגובה שלי יהיה".
"קראו לי 'ג'ירפה' וזה היה נורא"
חוץ מעולם הדייטינג, לשלושת הבחורים היה לא מעט לספר על הציפיות הרבות והקשיים שהתעוררו עוד בילדותם עקב הגובה שלהם. לויצקי מספר כי מאז שהיה ילד קטן תמיד ציפו ממנו לשחק כדורסל, בטח כשאחותו הגדולה, הגבוהה גם כן, שיחקה בנבחרת ישראל. בעקבות הלחץ המשפחתי, הוא מצא את עצמו משחק כדורסל במשך שנים, למרות שלא באמת רצה בכך.
"בתור ילד לא כזה אהבתי את הענף ואני חושב שאם זה היה תלוי בי, לא הייתי מגיע לשחק בזה", הוא מודה ביושר. "יש משהו סביב הדבר הזה שכולם מצפים שתאהב את זה, וכשאתה לא שם אז מתאכזבים ממך. באיזשהו שלב, כבר כן נהניתי מזה ואפילו הייתי טוב, אבל יש מצב שבתור ילד הייתי בוחר בדברים אחרים".
תבור מספר שבניגוד למצופה, הוא ספג לא מעט עלבונות במהלך הילדות. "אני זוכר פעם אחת שקראו לי 'ג'ירפה' וזה הרגיש נורא. בכלל היו הקטנות בלי סוף: 'שרוך', 'טאוויל', 'ענק', מה שאתה לא רוצה. זה היה חרא ובכיתה י' כבר ממש התחילו להציק לי על הגובה ואז גם לקחתי את זה קשה".
גם פימנוב סבל מבריונות מתמשכת עד שבכיתה ט' הוא הפנים את העובדה שהוא איש גדול שיכול לדאוג לעצמו, וקיבל את הביטחון שבדבר. "מאותו הרגע דברים השתנו לטובה, וזה הלך איתי לאורך כל הצבא ועזר לי להתמודד עם אתגרים שונים שנתקלתי בהם".
"אני זוכר פעם אחת שקראו לי 'ג'ירפה' וזה הרגיש נורא. בכלל היו הקטנות בלי סוף: 'שרוך', 'טאוויל', 'ענק', מה שאתה לא רוצה"
אבל אל תרחמו עליהם. פימנוב מספר שיש גם צדדים חיוביים למדי בלהיות נער גבוה במיוחד. "כשאתה מעל מטר שמונים ונכנס לתחנת דלק כדי לקנות סיגריות, אף אחד לא שואל אותך שאלות, במיוחד כשכל החברים שלך הם מטר שישים ואתה נראה כמו אבא שלהם", הוא צוחק. "גם הייתי נכנס לפאבים כי נראיתי כמו אבא ממורמר כזה".
אילו סטיגמות נאמרות על גברים גבוהים במיוחד?
לויצקי: "מניחים שאנחנו טיפשים. לא באופן ישיר, אבל אנשים אמרו לי שהם הופתעו ממני. שמתי לב גם שאנשים לא יכולים שלא להתמקד בזה בהיכרות ביניכם, וזה מרגיש מאוד שטחי. זה גם משתנה קצת בין גברים לנשים, כי אישה תרגיש ביטחון מהדבר הזה, אבל אצל גבר עלולה להתעורר חוסר נוחות מהסיטואציה והוא ירגיש לידך קטן ומאוים. בסוף אתה קולט תגובות של אנשים לנוכחות שלך".
תבור: "חוץ מכדורסל, יש סטיגמה לפיה אנשים גבוהים הם בהכרח גם חזקים יותר, וגם הרבה פעמים מתייחסים אליי כמו אל רובוט".
פימנוב: "חושבים שלכולנו יש לי רקורד מושלם בכדורסל, למרות שאישית מעולם לא שיחקתי. אני כבר מעל גיל 30 ושמעתי מעל מיליון בדיחות כאלו וזה מטריד אותי כל פעם מחדש, לצד שאלות כמו 'איך המזג אוויר שם למעלה?', ועוד".
פימנוב מודה שהוא אוהב להטריל בחזרה את מי שמחליט להתעכב על הגובה שלו. "ברוב הפעמים, כשאנשים אומרים לי את האובייס - שאני גבוה, אני בדרך כלל מתעלם ושואל, 'מישהו דיבר?', בתנועת חיפוש כזאת בגובה העיניים. אם זה חבר אני יכול להניח עליו יד, להישען עליו ולענות, 'תודה על התמיכה, איש קטן'. בדרך כלל, לא נפגעים, אבל יש כאלה שנפגעים וזאת בעיה שלהם".
לויצקי מספר שכששואלים אותו מה הגובה שלו, הוא כבר מוכן עם תשובות משלו: "אני בדרך כלל שואל בחזרה מה הגובה שלהם, וזה מרגיש נפלא. אני מנסה לצחוק ולהביא חיוכים".
"הייתי מסתפק במטר תשעים"
הומור בצד, התגובות מהסביבה יכולות לגרום להשפעה שלילית ואפילו להוביל לדיכאון, בדומה למה שעבר על תבור: "לקראת התיכון זה ממש השפיע עליי לרעה. הייתי נכנס בכניסה האחורית של בית הספר, לא הייתי עומד ליד אנשים, הייתי יוצא מהחלון להפסקות, רציתי לנשור מהלימודים ולא רציתי לצאת מהבית ברמה הכי קיצונית שיש, וחלק מזה עדיין מלווה אותי היום".
לדבריו, רק בשנים האחרונות הוא למד להתעמת עם הקשיים. "כל אחד חווה את דעתו על הגובה שלי ואין לי כוח לזה! זה מעיק ברמות! התחלתי להסתובב עם אוזניות רק כדי שלא יוכלו לפנות אליי, ואם לא בא לי לענות מה הגובה שלי, זה בסדר גמור. ברור שלא כל מי שאומר לי שאני גבוה מנסה לבוא בקטע רע, אבל גם לא בהכרח בקטע טוב. אמרתי שאתחיל לענות שאני לא יודע מה הגובה שלי, או שאעשה כזה 'לא' עם הראש, אבל אין ספק שזה מה ששואלים אותי הכי הרבה".
האם יש לדעתכם גובה שהוא כבר יותר מדי?
פימנוב: "פגשתי אנשים גבוהים ממני אז בוא נגיד שזאת שאלה מאוד סובייקטיבית, מהסיבה שכל אחד מתמודד עם הבעיות שלו. אם הייתי יכול לקבוע, הייתי נותן לעצמי עוד חמישה סנטימטרים".
לויצקי: "אני הייתי מסתפק במטר תשעים. הייתי מקבל את כל הפלוסים של להיות גבוה והיה לי הרבה יותר נוח בעולם, חותם על זה היום".
תבור: "שני מטרים זה הגבול, ואני מעל הגבול. אז זה מפתיע ומבאס וזאת תהיה תשובה עצובה בשבילי, אבל החיים שלי היו הרבה יותר קלים אם הייתי מטר תשעים ושש נגיד".
באילו קשיים אתם נתקלים היום?
תבור: "חוץ מסיטואציות עם אנשים, אז להתכופף לדלתות, ולפעמים כשאני מתאמן לאורך זמן אני נפצע, כי אנשים גבוהים יותר נפצעים בחדר כושר. עכשיו קניתי אוטו והוא קטן וזה הרע במיעוטו. זה שאני נכנס לשם לא אומר שמרווח לי שם. גם דוש של מקלחת, כל הדברים האלו ובעיקר משקופים".
פימנוב מאשר: "לדפוק את הראש במשקוף זה אף פעם לא כיף. זה קורה לי עד היום עם משקופים או עם פינות חדות, ואף פעם לא מתרגלים לזה. גם עד שאני הבנתי שאני צריך ג'ינס במידה ואורך מסוים, הייתי הולך עם ג'ינסים שנראו עליי כמו שלושת רבע. גם נעליים קשה לי למצוא כי אני מידה חמישים, שזה לא ענק אבל בארץ זה נחשב ליוצא דופן".
לויצקי: "החיים שלי הם משחק לימבו מתמשך של מקלחות, משקופים וכאבי ברכיים. למשקופים מתרגלים ולומדים לחיות עם זה, אבל הקושי העיקרי הוא הלוגיסטיקה. למשל, בביגוד הכול צריך להיות 'קסטום מייד'. בנוסף, אני צולל חופשי אז אני לא יכול לקחת חליפה שמתאימה לכולם, וצריך ללבוש חליפה שנתפרה למידותיי המיוחדות. כשביקרתי בגרמניה הייתי בשוק שפתאום הכול מתאים לי. זאת הייתה חוויה".
מה אתם מבינים עכשיו על הגובה שלכם, שלא הבנתם לפני כן?
לויצקי: "עם השנים הבנתי שאני בולט בכל מה שאני עושה, לטוב ולרע, וכשאני נכנס למרחב ושמים אליי לב, אני משתדל לעשות טוב. אתה לא יכול להתחבא, אלא אם תשב בפינה ואז זה תמיד מצחיק כי כשאתה קם, הם מיד יגידו, 'וואו'".
תבור: "לפעמים אני משלים עם זה ולפעמים אני שונא את זה. עוד לא הגעתי למצב שאני משלים עם זה לגמרי, אולי בגלל כל השנים שהתביישתי בעצמי בצורה קיצונית והייתי בדיכאון. כיום אני מתמודד עם זה הרבה יותר טוב, אבל השנים של אי-ההתמודדות עדיין משפיעות עליי. אז המצב לא מושלם, אבל הרבה יותר טוב מפעם".
פימנוב: "אני היום במקום שאני כן שלם עם עצמי. אני אוהב את עצמי, וכמו אצל כל אחד, יש דברים שהייתי משנה. גובה זה לא אחד מהם".
