מספר שנים אחרי שנדב נישרי (46) החל לעבוד כמגשר, הוא שם לב למשהו מאוד מעניין שקורה בחדר הגישור: הוא הבין שהמצב הפנימי שלו כמגשר משפיע ישירות על האנרגיה שרוחשת בחדר. אם הוא נכנס אליו מתוח, דרוך או חסר ביטחון, גם הצדדים מגיבים במתח ובהתגוננות. אך כשהוא פוגש את הזוג המתגרש כשהוא עצמו רגוע, יציב ומאוזן, כל המערכת נרגעת.
מתוך ההתבוננות הזאת, ודרך הרבה ניסוי ותהייה, הוא החל לשכלל בהדרגה את המיומנות שלו כמגשר ואת הטכניקות שבהן הוא משתמש. "פתאום הבנתי שרוב הגישות הקיימות מתמקדות בעיקר בעבר: מי אשם, מי התחיל ואיפה הקשר התקלקל. אלה שאלות חשובות, אבל כשהאדמה רועדת, הן לא עוזרות לייצב. להפך – הן רק מגבירות את תחושת חוסר היציבות", הוא מסביר.
נישרי הבין שהזוגות המסוכסכים שישבו מולו חיפשו משהו אחר. הם רצו להבין איך נראים החיים שלהם עכשיו, ובעיקר איך הם יכולים להיראות מכאן והלאה. "הרגע שבו הכול התחבר לי התרחש דווקא ביום שגרתי לחלוטין בחדר הגישור, כשזוג שהיה בעיצומם של גירושים קשים עצר לפתע ושאל, 'נניח שאנחנו נפרדים, איזה הורים אנחנו רוצים להיות בעוד חמש שנים מהיום'.
"באותו רגע ראיתי איך האווירה בחדר משתנה, ואיך המאבק מפנה מקום לתכנון. שם הבנתי שיש כאן תפיסה אחרת לגמרי: לא זוגיות שנכשלה, אלא שותפות שמשנה צורה. מבני זוג לשותפים מסוג חדש - שותפים להורות, לכלכלה, לאחריות ולקבלת החלטות".
מתוך ההבנה הזו הוא ממש בנה שיטת גישור משלו. הוא קורא לה "שותפות חדשה", והיא מתמקדת לא רק בהפחתת הנזק מהפרידה, אלא ביצירת מציאות חיים טובה יותר לשני בני הזוג, ומתוך אמונה שמשבר, כשהוא מנוהל נכון, יכול להפוך להזדמנות לבנייה מחדש.
יש לך דוגמאות כיצד השיטה עזרה ללקוחות שלך?
"היה זוג שהגיע עם מאבק חריף על זמני שהות. כל אחד היה משוכנע שהשני מנסה להרחיק את הילדים ממנו. השיח היה כוחני ומלא חשדות, והמילים 'ניכור הורי' כל הזמן נזרקו באוויר וגרמו למתח רב.
"כאשר תחושת התסכול כבר הייתה מאוד גדולה, שאלתי אותם – 'איך הייתם רוצים שהילדים שלכם יתנהלו כשהם יחזרו מהצבא בסופי השבוע? ואיך הייתם רוצים שהם יזכרו את התקופה הזאת?' - זאת הייתה נקודת המפנה. פתאום השיח עבר ממאבק זוגי לדאגה משותפת לילדים.
"לשניהם התחיל ליפול האסימון שהם יהיו יותר שנים גרושים משהם היו נשואים, ושיש להם ולילדיהם עוד הרבה אתגרים משפחתיים לפניהם. רק לאחר שההבנה הזאת התגבשה, חזרנו לדון בפרטים, והפתרון שהתקבל היה שונה לגמרי מדרישות הפתיחה של שניהם, ויצר שקט אמיתי.
"במקרה אחר זוג הגיע לסגור הסכם בצורה פורמלית. במהלך התהליך, כשהוגדרו מחדש גבולות, אחריות וציפיות לעתיד, הם הבינו שבעצם אף אחד מהם לא רוצה להיפרד. הם פשוט לא ידעו איך לחיות יחד בלי לפגוע ולהיפגע. הם בחרו לנסות שלום בית עם כללים ברורים, מתוך בחירה מודעת ולא מתוך פחד. גם זו הצלחה של השיטה.
"היה גם מקרה שבו השיח הכלכלי היה טעון במיוחד. אחד הצדדים הגיע לחדר הגישור עם פחד ממשי מקריסה כלכלית. הוא לא ידע איך יעמוד בהוצאות, איך יצליח להחזיק בית נוסף, מה יקרה אם ההכנסה תיפגע, בעוד הצד השני הרגיש שמנסים לסחוט אותו רגשית דרך הפחדים האלה, ושהוויתורים המצופים ממנו אינם הוגנים. כל ניסיון להתחיל לדבר על מספרים רק החריף את המתח והוביל לסגירות ולכעס".
איך גישרת ביניהם?
"במקום להיכנס איתם לטבלאות וחישובים, בחרנו לעצור רגע ולהגדיר יחד מטרות כלכליות ברורות: איך נראית יציבות עבור כל אחד מהם, מהי רמת החיים המינימלית שכל אחד מהם צריך כדי לתפקד, ואילו תרחישים באמת מדאיגים את הצד שחושש מקריסה. ממש בנינו תקציב משפחתי מפורט לכל אחד מהתרחישים. רק אחרי שהתמונה הייתה ברורה לשניהם, חזרנו לשאלת החלוקה עצמה.
"התוצאה לא הייתה חלוקה שווה במובן המתמטי, אבל היא הייתה הוגנת, שקופה ומקובלת על שני הצדדים. ברגע שהאיום הכלכלי קיבל מענה אמיתי, והחשש מניצול נרגע, אפשר היה לקבל החלטות מתוך אחריות ולא מתוך פחד. זאת אומרת, שכשמנהלים נכון את תהליך הגירושין, החיים לא רק נסגרים בצורה סבירה - הם גם יכולים להפוך לטובים, רגועים ומדויקים יותר".
"זוג הגיע לסגור הסכם בצורה פורמלית. במהלך התהליך, כשהוגדרו מחדש הגבולות, האחריות והציפיות לעתיד, הם הבינו שבעצם אף אחד מהם לא רוצה להיפרד. הם פשוט לא ידעו איך לחיות יחד בלי לפגוע ולהיפגע"
מתי השתמשת בשיטה בחייך שלך?
"אני מתמודד עם הפרעת קשב, ולפעמים הוויסות העצמי שלי מאתגר. במצבים כאלה, אשתי והבנות עוזרות לי לראות את עצמי מבחוץ. לא ממקום מאשים, אלא ממקום שמבקש שאראה כיצד מעשיי משפיעים עליהן.
"היה למשל רגע קטן הבוקר, לכאורה שולי, אבל מאוד מלמד. ראיתי את נעמה ממלאת בקבוק מים ממתכת במים רותחים עם נענע, כדי לקחת לבית הספר. עלה בי מיד פחד שזה יישפך עליה. בלי לחשוב יותר מדי, לקחתי את הבקבוק ושפכתי את המים לכיור, והיא נבהלה. דקה אחר כך היא התאוששה ואמרה לי בשקט שהלחצתי אותה שהגבתי מהר ובכעס, והיא בכלל לא הבינה שיש בעיה.
"זה היה שיעור קטן אבל חשוב. הכוונה שלי הייתה להגן, אבל הדרך יצרה פחד. זה בדיוק המקום שבו גישור מתחיל בבית: לעצור, לקחת אחריות, להבין את הפער בין כוונה להשפעה, ולתקן. מיד אמרתי לה סליחה על שהרגישה שכעסתי עליה בלי שהיא עשתה שום דבר רע, לקחתי אחריות והסברתי שמה שעבר לי בראש זו דאגה שנראית כמו כעס, אבל מגיעה ממקום שונה לגמרי.
"הרגעים האלה מזכירים לי כל הזמן שהעבודה האמיתית היא לא על אחרים אלא על עצמי, ושיחסים, גם הקרובים והאוהבים ביותר, דורשים הרבה מודעות ונכונות ללמוד ולהשתפר כל הזמן. מבחינתי, זאת אותה שפה שאני מביא לחדר הגישור: להתחיל מהמטרה, לראות את האדם שמולי, ולהבין שכל תיקון קטן יוצר מציאות טובה יותר".
קיצור תולדות הגישור
נישרי, גרוש בעצמו, נשוי בזוגיות פרק ב' לנגה, אף על פי שהשניים חיים בבתים נפרדים. אל הפנייה לגישור כאפיק מקצועי הוא הגיע בתום תהליך ארוך של חיפושים. "אחרי שחוויתי קריסה כלכלית משמעותית, מצאתי את עצמי בצומת שבו הייתי צריך להגדיר מחדש מי אני ומה אני רוצה לעשות. חיפשתי מקצוע שייתן לי יציבות, אבל לא פחות מזה - תחושת משמעות.
"באותה תקופה הבנתי שאני צריך ללכת קצת בתלם ולעשות תואר אקדמאי. חשבתי שזה יעזור לי לייצב את החיים. התלבטתי בין לימודי מנהל עסקים ללימודי משפטים, ובחרתי ללמוד משפטים. שם נחשפתי לעולם הגישור והתאהבתי".
לפני מספר חודשים השיק את ספרו השני "גישור כאמנות לחימה" (בהוצאת כנרת, זמורה, דביר). הוא מספר שם שגישור הוא אחד הכלים העתיקים ביותר לפתרון סכסוכים. "הרבה לפני בתי המשפט, החוקים והשופטים, קהילות נעזרו בדמות שלישית - אדם בעל ניסיון, חוכמה ויכולת הקשבה, שתפקידו היה לעזור לצדדים לדבר ולהגיע להסכמות, בלי אלימות ובלי נתק מוחלט.
"כאשר בני אדם חיו בקהילות קטנות, סכסוכים לא נתפסו כאירוע פרטי בין שני צדדים בלבד. כל סכסוך בין בני זוג, שכנים או שותפים השפיע על כלל הקהילה. לכן היה אינטרס מובהק לשמר קשרים תקינים ולמנוע פירוק של המרקם החברתי. הקהילה עצמה שימשה מנגנון מווסת, שתפקידו להחזיר איזון ולהגן על היחסים.
"המעבר למשפחות גרעיניות, תהליכי עיור מואצים וההתפתחות הטכנולוגית הרחיקו בני אדם זה מזה, ותרמו בהדרגה לפירוק אותן קהילות שהחזיקו אותנו יחד מאז ימי האדם הקדמון. בתוך המציאות הזו, סכסוכים הפכו לאישיים, למבודדים ולאלימים הרבה יותר.
"הגישור המודרני, כתחום מקצועי מוסדר, התפתח בעיקר במחצית השנייה של המאה ה־20, בעיקר בארצות הברית, מתוך הבנה שמערכות משפטיות אינן מצליחות לייצר פתרון אמיתי לסכסוכים אנושיים מורכבים.
"מערכת המשפט נועדה להכריע, אבל במצבים שבהם רגשות מנהלים את המערכה, הכרעה לבדה אינה מספקת. ההכרעה הכוחנית והחד-צדדית אינה נותנת מקום לריפוי, להבנה הדדית או לפתרונות יצירתיים. יותר ויותר אנשים החלו לחפש דרכים אנושיות, גמישות ומכבדות להתמודד עם סכסוכים. כך חזר הגישור לקדמת הבמה. במובן מסוים, זו חזרה לעקרונות עתיקים רק בהתאמה לעולם מודרני".
"בעבר, מי שנחשב לחזק היה זה שידע להפעיל כוח. כיום, בעידן שבו אלימות פיזית אסורה ואינה לגיטימית, החזק באמת הוא מי שיודע לווסת את עצמו, לדבר, להקשיב ולהוביל ליצירת הבנה"
נישרי טוען שהנתונים מדברים בעד עצמם: כיום למעלה מ־80% מתיקי הגירושין בישראל אינם מגיעים כלל לבית המשפט, ומסתיימים בגישור או בהסכמות עצמאיות. "זה נתון שאיש לא העלה על דעתו כאשר הגישור החל להיכנס למערכת המשפטית, והוא מעיד על שינוי עמוק בתפיסת הציבור ועל הצלחה מעוררת התפעלות".
קראת לספר שלך "גישור כאמנות לחימה". זה לא אוקסימורון?
"אני נוהג לכנות את העשייה שלי ואת שיטת העבודה שפיתחתי 'אמנות לחימה', משום שכמו באומנויות לחימה מסורתיות כך גם בגישור - המטרה אינה להכניע את היריב, אלא לייצב מערכות יחסים בין אנשים המצויים בסכסוך ובמשבר.
"כשאומרים 'אומנויות לחימה' נוטים לחשוב על קראטה, ג’ודו או טקוואנדו – אומנויות הנתפסות כמאבק פיזי והכרעה. אך בפועל, בכל אומנות לחימה מסורתית קיימת גם עבודה פנימית עמוקה: שליטה עצמית, ויסות רגשי, איזון ודיוק. גם בטאי-צ'י, בצ'י-קונג ובקונג-פו, כמו גם באומנויות ה"חיצוניות", הלוחם מתרגל לא רק תנועה וכוח, אלא גם נוכחות, שקט פנימי ויכולת לפעול מבלי להיסחף.
"בעבר, מי שנחשב לחזק היה זה שידע להפעיל כוח. כיום, בעידן שבו אלימות פיזית אסורה ואינה לגיטימית, החזק באמת הוא מי שיודע לווסת את עצמו, לדבר, להקשיב ולהוביל ליצירת הבנה. גישור, בעיניי, מחבר בין הצורך באיזון פנימי לבין היכולת לאזן את מערכות היחסים שסביבנו. ככל שאני מתרגל יותר את שפת הגישור, כך אני משפר לא רק את המיומנות המקצועית שלי, אלא גם את ההתנהלות האישית והפרטית שלי בעולם".
מה ההבדל בין גישור לדרכים אחרות לפתרון הסכסוך, ומדוע לבחור דווקא בגישור?
"ההבדל המרכזי הוא שאלת השליטה. בהליך משפטי, גם אם הוא מנוהל היטב, השליטה עוברת לשופט. מישהו חיצוני מחליט איך ייראו החיים שלך. בבוררות זה עובר לבורר. בגישור, השליטה נשארת בידי הצדדים עצמם.
"במקום לשאול 'מי צודק', הגישור שואל 'איך ממשיכים מכאן'. במקום לחפש הכרעה, אנחנו מחפשים הסכמות שאפשר לחיות איתן גם ביום שאחרי, ואנחנו עושים זאת קודם על ידי הגדרת היום שאנחנו רוצים שיהיה אחרי. משם אנחנו חוזרים אל ההווה כדי לכוון את התוצאה.
"אני סבור שבגירושין ההבדל הזה קריטי. פסק דין יכול לסגור תיק ולהכריע בסוגיה ספציפית, אבל הוא לא מסיים יחסים. הורים יישארו הורים עוד שנים ארוכות. בגישור - כבר מההתחלה מתייחסים לעתיד המשותף - במיוחד כשיש ילדים, ולא רק למה שהיה.
"אני פוגש לא מעט אנשים שמגיעים אליי אחרי הליכים משפטיים ארוכים. לעיתים הם "ניצחו" על הנייר, אבל הם חיים בתחושת הפסד. חוסר האמון ואי היכולת לתקשר עם ההורה השני בעקבות המאבקים המשפטיים גוררים פגיעה ישירה בילדים ובאופן הגידול שלהם. גישור מאפשר לעצור את ההסלמה הזו מוקדם יותר, ולשמור על משהו מהמרקם האנושי".
כיצד נוצרים סכסוכים זוגיים?
"רוב הסכסוכים הזוגיים לא נולדים מאירוע אחד דרמטי, אלא מהצטברות של פערים קטנים שלא קיבלו מענה בזמן. ציפיות שלא הוגדרו בצורה ברורה מראש, כסף שלא מדברים עליו, עומס שלא מתחלק, שינוי בצרכים או באינטימיות, תחושת חוסר הוגנות. כל אלה מתחילים כמשהו קטן, וכשלא מטפלים בהם הם מתעצמים.
"בחדר הגישור אני רואה שוב ושוב זוגות שמתווכחים על נושא קונקרטי – למשל זמני שהות או כסף, אבל מתחת לפני השטח יש כאב עמוק יותר: תחושת בדידות, אכזבה או אובדן אמון. לא פעם אחד הצדדים ממש אומר את זה במילים: 'זה לא באמת על זה' - וזה רגע חשוב, כי ממנו אפשר להתחיל לטפל בשורש הסכסוך ולא רק בסימפטומים.
"במיוחד בגישורים משפחתיים וזוגיים, המשמעות קריטית: אפשר להגיע להסכם משפטי מצוין על הנייר, אבל אם לא נוגעים ברגשות, בתקשורת וביחסים, ההסכם עלול להישחק במהירות ולהפוך למוקד סכסוך חדש. לעומת זאת, כאשר עובדים לפי האלמנטים הללו, נוצר פתרון שלא רק פותר את המחלוקת הנוכחית, אלא מאפשר לאנשים לבנות מציאות חיים יציבה ובריאה גם אחרי המשבר".
"אני פוגש לא מעט אנשים שמגיעים אליי אחרי הליכים משפטיים ארוכים. לעיתים הם 'ניצחו' על הנייר, אבל הם חיים בתחושת הפסד. חוסר האמון ואי היכולת לתקשר עם ההורה השני בעקבות המאבקים המשפטיים גוררים פגיעה ישירה בילדים ובאופן הגידול שלהם"
יש לך טיפ לזוג שנמצא כרגע בסכסוך גירושים מטלטל?
"הדבר החשוב ביותר הוא לא לתת לפחד לנהל את ההחלטות. כשנמצאים בסערה רגשית, קל מאוד להיגרר למאבק, להקשיב רק לקולות שמחדדים איום וזכויות, ולאבד שליטה על התמונה הרחבה - במיוחד כשיש ילדים. במובן הזה, סכסוך דומה לרעידת אדמה: כשיש טלטלה, לא רצים מיד לחפש פתרונות מורכבים או להיכנס לאזורים שעדיין רועדים. קודם כול מחפשים מקום יציב ובטוח, נרגעים, ורק אחר כך בוחנים את המצב בצורה שקולה.
"רוב האנשים שנמצאים בסכסוך חיים במשך זמן ממושך בתוך מה שנקרא 'מרחב קונפליקט' מתמשך. בתוך המרחב הזה הם עסוקים כל הזמן בפחד מהריב הבא, בתגובה של הצד השני, בתחושת איום או חוסר צדק.
"המחשבה מתכווצת, הראייה נעשית צרה, וכל החלטה מתקבלת מתוך הישרדות ולא מתוך בחירה. דווקא הזמן שבו שוהים בתוך הקונפליקט הוא הזמן שבו הדברים באמת מתעצבים, ולכן המטרה איננה להגיע לשיא העימות או לנצח, אלא לנהל הרבה שיח, לפרק בהדרגה את העיוורון והחשדנות, ולייצר מרחב שמאפשר חשיבה עניינית.
"כדאי לעצור רגע, לנשום, ולשאול לא רק מה מגיע לי עכשיו, אלא איזו מציאות חיים אני רוצה לבנות בעוד שנה, שלוש וחמש שנים מהיום. גם כשיש מחלוקות קשות, כמעט תמיד אפשר לנהל תהליך שמכבד את שני הצדדים, מפחית את עוצמת הפחד והכעס, ומאפשר להגיע להסכמות בלי להחריב את היחסים ואת היציבות המשפחתית".
