כשדולי דדון אייזנברג הייתה בת 38, היא הכירה את רונן דרך האינטרנט. היא הייתה אז רווקה, והוא גרוש זה שבע שנים ואבא לילדה בשם ליאל. ההתאהבות הייתה מהירה. "אחרי תקופה קצרה ביחד החלטנו להביא ילד לעולם", היא מספרת. "זה גרר אותנו לחתונת בזק, כשאני בחודש השישי להיריון".
גרושתו של רונן, אודליה, התקשתה להתרגל למהירות שבה הדברים התקדמו. "החתונה שלהם הייתה מאוד מהירה, וליאל, בתי, התבשרה על הדבר בצורה אגבית. נפגעתי בשבילה", היא משתפת.
"מתוך כעס אמרתי לרונן שדולי נכנסה להיריון רק כדי לתפוס אותו. לא התכוונתי לדברים, אבל האינסטינקט הטבעי שלי היה לדאוג לבת שלי, וזה יצא בצורה הזאת. רונן מיד סיפר זאת לדולי. רק אז הבנתי שעליי לשחרר"
"מתוך כעס אמרתי לרונן שדולי נכנסה להיריון רק כדי לתפוס אותו. לא התכוונתי לדברים, אבל בתור אמא האינסטינקט הטבעי שלי היה לדאוג לבת שלי, וזה יצא בצורה הזאת. רונן מיד סיפר זאת לדולי. רק אז הבנתי שעליי לשחרר. התנצלתי, וניסינו לשמור על יחסים קורקטיים". כיום, אגב, הן חברות טובות ואפילו שותפות לעסק חדש, אבל החברות ביניהן לא התפתחה מיד.
"בכיתי המון אבל כן שמחתי שיש לבתי עוד משפחה"
תופעת הגירושים, ואיתה העלייה בפופולריות של מערכות יחסים בפרקי ב', מייצרת לא פעם מורכבות, כשהגבר נאלץ ללהטט בין שתי נשים: מצד אחד הגרושה ואם ילדיו מהנישואים הקודמים, ומנגד האישה החדשה וילדיהם המשותפים החדשים. בלא מעט מהמקרים, למרות הרצון העז לפתוח דף חדש, ניטרלי ונקי, מערכת היחסים עם הגרושה מהדהדת אל תוך הקשר החדש שנוצר ומכרסמת בו.
המצב עלול להחמיר עוד יותר כאשר קיים חוסר סימטריה בסטטוס הזוגי. למשל, כאשר הגרוש כבר מצא לעצמו זוגיות חדשה, כמו במקרה של רונן, בעוד אשתו לשעבר נותרת לבדה. בעיה נוספת היא החשש הטבעי של גרושות רבות כי ילדיהן יתאהבו באישה החדשה, ומקומן בחייהם יתערער.
"אני שומעת הרבה סיפורים על נשים גרושות שהקנאה והנקמה מניעות אותן", אומרת אודליה. "במקרה שלי, כשרונן ודולי כבר היו ביחד, אני עדיין הייתי לבד. למרות זאת, אף פעם לא הסתכלתי עליהם ממקום של קנאה. להיפך - שמחתי שטוב לרונן, ואז טוב גם לילדה שלי.
"המפתח היה לשים תמיד את הבת שלנו לנגד עיניי. אני זוכרת שכאשר הבאתי אותה לחתונה שלהם, המחשבה שעברה בראשי הייתה שהיא צריכה לראות יחסים טובים. בנוסף, הרגשתי הוקרת תודה לרונן על התמיכה והעזרה שלו בשנות נישואינו, שבהן עברתי שני ניתוחי מוח. מצידי לא יכולתי להביא עוד ילדים לעולם, ותמיד דאגתי שבתי תהיה בת יחידה, כך שמאוד שמחתי שיהיו לה עכשיו עוד אחים מצד אביה - וכשהיא הייתה הולכת אליהם, הייתי מאושרת לראות שיש לה עוד משפחה".
ובכל זאת, אודליה מודה שבמהלך השנים הראשונות לקשר בין רונן לדולי, היו שבתות שבהן בתה הייתה הולכת אליהם, ודקה אחרי שהדלת הייתה נסגרת היא הייתה יושבת בודדה בבית ובוכה. "בכיתי המון, אבל כן רציתי שהיא תהיה חלק מהם, ומתוך מחשבה שהקשר שלה עם אביה עתיד להשפיע גם על בחירת בני הזוג שלה בעתיד, מאוד היה לי חשוב שיהיה לה קשר טוב איתו", היא מודה ביושר. "אחרי הגירושים המשכתי לשתף אותו בכל דבר לגבי הילדה, והסברתי לדולי שההתקשרויות שלי אליו הן אף פעם לא מתוך רצון לסכסך, אלא רק כדי לשתף".
"הזוגיות שלהם הרבה יותר טובה מהזוגיות שלי הייתה עם רונן"
רונן ואודליה הכירו כשהיא עוד הייתה בצבא. הם התחתנו כשהיא הייתה בת 20, הביאו לעולם את ליאל, ובחלוף כ-15 שנים משותפות השניים התגרשו מתוך הבנה שהם לא מתאימים יותר. "הכרנו מאוד צעירים, וכבר בהתחלה הבנו שזה לא מתאים ובכל זאת נזרקנו לנישואים", מספרת אודליה. "בגיל 35 תפסנו את עצמנו והבנו שאנו לא יכולים להמשיך כך יותר, בקשר רווי מריבות ואי-הסכמות. אפילו לא חשבנו אותו הדבר. נפרדנו בטוב, ורצינו שלכל אחד מאיתנו יהיה טוב. אני תמיד אוהב את רונן כאדם, אבל הפרק הזוגי בינינו נגמר".
"כשרונן ודולי כבר היו ביחד, אני עדיין הייתי לבד. למרות זאת, אף פעם לא הסתכלתי עליהם ממקום של קנאה"
לא חששת שדולי תהפוך לאמא השנייה של בתך?
"לא. דולי קיבלה את הבת שלי כמו בת, אבל מעולם לא נכנסה לתפקיד שלי. חוץ מזה, אני למשל לא בשלנית טובה, ודולי בשלנית מצוינת. שמחתי שבערבי שישי הבת שלי תאכל ארוחה טעימה", היא צוחקת. "בסופו של דבר היא רק הרוויחה מהקשר הזה, והיום יש לה שני אחים מדולי ומרונן, שאני לא יכולתי לתת לה".
דולי: "בעיניי, הייתי תמיד יותר כמו אחות גדולה לליאל. אף פעם לא הערתי לה על שום דבר, ואם היה לי מה לומר, לכל היותר שיתפתי בכך את רונן".
מתי התחלתן להיות חברות?
"זה לא קרה מיד", מבהירה דולי. "לפני 13 שנה כל אחת מאיתנו הייתה במקום אחר. לא היינו אויבות, אבל גם לא היינו חברות. בשנים האחרונות לאט-לאט התחלנו להיפגש לתה ולשוחח, עד שבחודשים האחרונים כבר ממש התקרבנו".
אודליה: "לפני כמה חודשים דולי אמרה לי שיש לה חצי שעה פנויה, ושאלה אותי אם אני רוצה להיפגש. כמובן ששמחתי על ההזמנה. ישבנו יחד בגינה, ליבנו עניינים וניקינו את כל המשקעים שעוד נותרו. היום הקשר בינינו קרוב ומעצים, וכשאני צריכה משהו מרונן, אני פונה כבר ישירות לדולי. באחד הימים האחרונים, כשהייתי אצלם בבית ורונן נכנס, הרגשתי שאני בסיטואציה שבה אני יושבת עם חברה בביתה, ובעלה מגיע הביתה".
אז אין ביניכן השוואות?
אודליה: "מעולם לא עשינו בינינו השוואות ואין בינינו תחרות. הזוגיות של דולי ורונן הרבה יותר טובה מהזוגיות שלי הייתה עם רונן, ואני מפרגנת להם על כך".
איך רונן מקבל את הקשר ביניכן?
דולי: "הוא בכל מקרה נמצא בקשר יומיומי טוב עם אודליה, כך שהוא קיבל את הקשר בינינו בצורה מאוד טבעית, והוא מאוד מפרגן לנו".
לאחרונה השיקו השתיים מיזם משותף בשם "מותק של קשר", שמבטא את הסיפור והקשר המיוחד של שתיהן, במטרה להוות השראה לנשים אחרות. "אנחנו מרגישות שאם הצלחנו ליצור כזאת מערכת יחסים טובה בין שתינו, יש לנו שליחות להראות לנשים אחרות שאפשר גם אחרת", הן אומרות.
כדי להתרכז בסדנה פרשו שתיהן מעיסוקיהן הקודמים, אודליה כמנהלת אגף השכלה בעיריית פתח תקווה וכמנהלת מכללת פתח תקווה, ודולי כמנהלת תחום פניות הציבור והגנת הצרכן במשרד התקשורת. לדבריהן, הן מצאו קווים משותפים ובייחוד אג'נדה משותפת, והחליטו שהן מעבירות את זה הלאה.
"החלטנו על הקמת מיזם שמביא בשורה לגרושים, לגרושות ולמשפחות", מסבירה אודליה. "זאת סדנה בת יום אחד שמיועדת לגרושים ולגרושות, ומלמדת אותם, באמצעות הכנה משותפת של פרלינים ובאמצעות תהליכים תקשורתיים וסימולציות שאנחנו מעבירות יחד בסדנה, שגם הם יכולים לשתף יחד פעולה.
"המיזם משלב את סיפור חיינו ואת החוזקות של שתינו - של דולי כשוקולטיירית ושלי כמאמנת ומנחה להגשמה. זה אומר שבסדנאות אנחנו גם מלמדות איך להכין פרלינים, וגם מייצרות חוויה שמטרתה להעביר את המשתתפים תהליכי תקשורת מעצימים".
דולי: "הסדנה מיועדת לנשים ולגברים גרושים שמרגישים שהם תקועים בעבר ולא משחררים. מספיק יום אחד של סדנה מרוכזת כזו כדי לפתוח את המחשבה ולהפיל אסימונים. זו צידה לדרך, מעין זריקת עידוד. לתת לך את ההבנה שהגיע הזמן לחיות את החיים אחרת".
"לפעמים מספיק שרק צד אחד יעשה את השינוי אצלו כדי שהדינמיקה בקשר תשתנה", מסבירה אודליה. "במקרה שלנו, דולי היא זו שיזמה את הקשר בינינו. מאוד יכול להיות שאני לא הייתי יוצרת קשר אילולא היוזמה שלה. הרבה פעמים האישה השנייה רק מחכה ליוזמה, ואז משהו נפתח".
"לפעמים המסרים שעוברים דרך בן הזוג הם לא באיכות הכי טובה ומדויקת, מפני שהוא לא מעוניין להיכנס באמצע", מוסיפה דולי, "אבל כשהקשר בין שתי הנשים הוא ישיר, אני מאמינה שלא רק שאפשר למצוא את הדרך לתקשר, אלא שהן אפילו יכולות למצוא דמיון זו בזו".
מהי השורה התחתונה שלכן?
"המסר שלנו לאנשים גרושים הוא להרפות ולהמשיך הלאה, כי רק כשמשחררים אפשר להתקדם. מגיע לנו לחיות טוב, נולדנו כדי לשמוח. זה אפשרי", אומרת אודליה ושולפת קלף מחפיסת הקלפים שלה. "סלחי, השאירי את העבר מאחור, תני לו למות כדי שאת תוכלי לחיות. גם אם נפגעת, גם אם כואב, מחקי את הפגיעה ושחררי את עצמך לחיים", היא מקריאה, ובעיניה אין מסר מדויק מזה.
