"אני קורא את הטורים שלך, ואני קורא את הפוסטים שלך, וזה רק עושה לי חשק להראות לך שאפשר למצוא אהבה בפרק ב'", הוא כתב לי בפייסבוק. בימים כתיקונם אני נוטה להתעלם מהודעות שזרים שולחים לי לאינבוקס, אבל משהו בו בכל זאת גרם לי לענות.
"חתיכת אתגר", השבתי.
"כמה זמן את גרושה?", הוא שאל. "פנויה לזוגיות?"
"שש שנים, וכן, מאוד. מה איתך?"
"אני גרוש כבר חצי שנה".
"אתה יודע שגרוש טרי זה כמו צבע טרי? אסור לגעת".
"הפרידה הבשילה שנה קודם, אני במקום אחר. אני בנוי לזוגיות ורוצה אחת", הוא הכריז והרגיע מעט את הספקות שמיד עלו בי.
ללמוד מטעויות העבר
אחרי חילופי מילים, שכללו בעיקר פרטים יבשים כמו גיל, מקצוע, עיר מגורים ומספר ילדים, התרציתי מספיק כדי למסור לו את מספר הטלפון שלי. מהר מאוד התברר שהבחור בהחלט חמוד, וקבענו להיפגש. האמת? לא בלי שהתהפכה לי הבטן. אחרי הכול, זה היה הדייט הראשון שלי אחרי פרידה משמעותית ביותר שעברתי השנה, ולפתע הרגשתי בעצמי קצת כמו גרושה טרייה.
"אתה יודע, גם אם היית מבטל שנייה לפני הדייט, זה היה ממש בסדר", חייכתי אליו כשנפגשנו, והוא החזיר חיוך שהראה לי שגם הוא מרוצה מהעובדה שאף אחד מאיתנו לא השתפן וביטל. החיוכים המשיכו לזרום גם בהמשך הערב, שהתגלה כמוצלח ביותר.
היה ברור לשנינו שיהיה דייט שני, ובדייט השני היה ברור שיהיה דייט שלישי, אבל אף על פי שהדייטים בהחלט היו טובים ולמרות שהשיחה זרמה כמו היין, בין דייט אחד לשני הוא בקושי התכתב, לא טרח התקשר, ועם כל הכבוד להצהרות בסגנון "אני בנוי לזוגיות", כשהוא עונה לך תשע שעות אחרי ששלחת לו הודעת בוקר טוב, קשה שלא לתהות האם מדובר כאן בשחקן. או לכל הפחות, בגבר שפשוט לא מספיק מעוניין.
ואני, שבעה מהפירורים שחילקו לי, כבר פחות מעוניינת לחזור על טעויות העבר. לימדתי את עצמי להתעקש על תקשורת זורמת, לרבות שאלות סמול-טוק קטנות ובנאליות ככל שיהיו. תשומת הלב הקטנה הזאת נותנת לך הרגשה נעימה שיש כאן גבר שמתעניין בך, אבל הבחור החדש ייבש אותי כמו כביסה ביום קיץ חם.
"האם גרוש טרי הוא בהכרח אחד כזה שלא מסוגל להיכנס למערכת יחסים? האם מכול גרוש טרי צריך להיזהר? וכמה זמן פציעות דרוש כדי שכבר תוכלי להרגיש בטוחה מספיק כדי לצאת איתו?"
"תגיד, אתה באמת רוצה להכיר? כי אתה לא ממש מתקשר בין דייט לדייט", שמתי את הדברים על השולחן, רגע לפני הדייט השלישי. "את שואלת אם אני מוכן לקשר רציני?" הוא ענה בשאלה, מתעלם מהעובדה שכבר בדקתי איתו בדיוק את הנקודה הזאת, עוד בשיחתנו הראשונה. "תני לי זמן לחשוב אם אני רוצה מערכת יחסים, אל תסגרי את הדלת", הוא הוסיף, ובתמימותי (איך עדיין יש לי אחת?!) השארתי את הלב פתוח.
בחלוף הארכת זמן של שבוע, כבר הבנתי לבד, ובכל זאת היה בי דחף לא מוסבר להטיף מוסר, או לפחות לדרוש לעצמי את הקלוז'ר שמעולם לא קיבלתי. "אז נעלמת. ציפיתי שתהיה לך לפחות ההגינות להרים טלפון, טעיתי. אני שונאת לטעות", כתבתי. "אנחנו במקומות שונים", הוא השיב בהודעה קולית.
הדמעות חנקו אותי מבפנים. מאסתי בגברים שאומרים שהם רוצים דבר אחד, ואז מתגלה שהם רוצים משהו אחר, מאסתי באלו שלא סגורים על הרצונות שלהם ולא אכפת להם לשגע אותך בדרך. ונמאס לי, באמת שנמאס לי מגברים שחושבים שהם יכולים למכור לך את הבולשיט שלהם משל היה זה חמץ בערב פסח. ולמרות זאת, התגאיתי בעצמי על הזיהוי המוקדם. חזרתי לקונכייה שלי רגע לפני שהספקתי להסתבך שוב רגשית עם גבר שלא מספיק מעוניין. מבחינתי, יצאתי לשני דייטים יותר מדי, מספיק כדי לנוח עכשיו חודש שלם או שנה.
זמן פציעות
בחלוף כמה שבועות, ובעקבות פוסט שהעליתי לפייסבוק, הגרוש הטרי יצר פתאום קשר. "פחדתי", הוא אישש את שתיארתי לעצמי, "איך בכלל מכירים מישהי חדשה לילדים?". זה הזכיר לי פוסט שקראתי לאחרונה באחת מקבוצות הנשים בפייסבוק. מישהי שיתפה שם שכעבור מספר חודשים מלאי אהבה, רגע לפני שהיא הייתה אמורה לפגוש את הילדים של בן זוגה החדש, גם הוא גרוש טרי, הבחור פשוט חתך את הקשר. אולי יש שם איזשהו מחסום בלתי עביר לגברים מסוימים, אולי המפגש הזה הוא למעשה עדות לחלום שנשבר. מה שבטוח הוא שהם לא מפחדים על הילדים, כמו שהם מפחדים על עצמם.
נשים אחרות הגיבו לה באותו הפוסט שאסור להיכנס למערכת יחסים עם מי שזה עתה סיים נישואים, על משקל "אני יודעת ואת יודעת, בגרוש טרי אסור לגעת". אבל האם גרוש טרי הוא בהכרח אחד כזה שלא מסוגל להיכנס למערכת יחסים? האם מכול גרוש טרי צריך להיזהר? וכמה זמן פציעות דרוש כדי שכבר תוכלי להרגיש בטוחה מספיק כדי לצאת איתו? בעולם שבו דבר אינו בטוח, כנראה שגם במקרה הזה, אין תשובה ברורה. כבר שמעתי על גברים שמיד בחלוף מערכת יחסים אחת, מצאו את עצמם שוחים בזוגיות שנייה, אפילו מתחתנים.
"חששתי שהלחצתי אותך", עניתי לו. פתאום חשבתי שאולי הייתי צריכה לתת לו קצת יותר זמן כדי להיפתח, אולי עוד פגישה. בכל זאת, לא כל יום אני פוגשת מישהו שמוצא חן בעיניי. אבל האמת היא שפחדתי להיפגע בעצמי. את כל הסבלנות שלי כבר בזבזתי על הקשר הקודם, ולא יכולתי לקחת את זה לאט יותר. הציפייה הזאת מורטת עצבים. חוץ מזה, אין גרועה מהמתנה להודעה שלא מגיעה, ואני רעבה מכדי לבשל משהו על אש קטנה. "רק רציתי לדעת שאתה בעניין", הוספתי. "אולי", הוא ענה כנראה את התשובה הכי החלטית שהוא היה מסוגל לכתוב, ואני נשארתי לקוות שיגיע כבר הגבר האחד שיפסיק לפחד.
