אם חוקר הנפש קרל יונג היה מקשיב לפודקאסט "נפתח לך", הוא היה מחייך לעצמו בסיפוק. הקביעה שלו שהחיים מתחילים בגיל 40 ושעד אז אנחנו רק עושים חזרות, מקבלת משנה תוקף כאשר מקשיבים לשיחות של קרן שיניוק ושני רוטנברג – שמגישות את אחד הפודקאסטים הכי לוהטים בסביבה ("נפתח לך", מבית All-in, הבית של הפודקאסטים).
שתיהן בשנות ה-40 לחייהן, שתיהן בוגרות בית צבי ושחקניות שעשו הסבה מקצועית באמצע החיים – שיניוק לאימון ורוטנברג למשפטים – שתיהן אמהות לילדים ו... גרושות, אבל שונאות את המילה הזאת וישמחו אם יימצא לה תחליף. שתיהן גם מחזיקות שיחה באופן שגורם לי, גם אחרי 38 שנים בתפקיד המראיינת, להרגיש קצת מיותרת בשולחן.
3 צפייה בגלריה
"עשינו ונפלנו ונשבר לנו הלב וקמנו וצמחנו ואנחנו נטולות פוזה". קרן שיניוק ושני רוטנברג
(צילום: ריאן פרויס)
שנפתח לכן מיקרופון ואני פשוט אלך?
קרן: "ככה זה כשאני עם אשתי", הן צוחקות.
שני: "היא תכף תספר לך מאיפה היא באמת מכירה את אשתה. זה בכלל בגלל בעלי".
קרן: "אלון חמאווי, החבר הכי טוב שלי, הכיר לי את בעלי, היום בעלי לשעבר, קובי מימון. קובי ואני מתחתנים, לימים אלון מתחיל לצאת עם שני, וגם הם מתחתנים. אבל לא ככה שני ואני הכרנו".
הכרתן בבית צבי.
"כן, אבל גם שם לא ממש הכרנו. רק אחרי שהתגרשנו וגם הם התגרשו, יום אחד שני מרימה לי טלפון".
שני: "החלטתי שכמו כולם, גם אני רוצה לעשות פודקאסט. הצעתי כל מיני נושאים שאוכל לדבר עליהם, ובסוף אומרים לי שהכי מתאים לי לעשות פיילוט לפודקאסט על נשים גרושות. ואמרתי לעצמי, וואט, מכל מה שסיפרתי לכם עד עכשיו, ויש לי סיפור חיים, כן? זה הטייטל שמצאתם לי? גרושה?".
למה אנחנו כל כך נעלבות כשאומרים עלינו גרושות? לגברים זה גם קורה?
"כי זה טייטל שמייצג סוג של כישלון, של תמונת חיים שנשברה. בעבר להיות גרוש או גרושה היה אות קלון, בושה. אבל בזכות הפודקאסט, אנחנו הופכות את הדפקט לאפקט, וזה מה שאנחנו משתפות היום – שגרושות הן לא סוג ב'".
נו, תובילו גם אתן קמפיין להכחדת הכינוי המקטין והמעצבן.
קרן: "רק זה מקטין בשפה העברית בכל מה שקשור לנשים? ולהגיד חדירה זה לא אלים ומקטין? המון מילים סביב מעמד האישה חייבות להשתנות. אני לא מבינה בשביל מה גרושה. נישואיי הסתיימו? תחזירו לי את התואר רווקה פלוס שניים, שלושה. הרבה יותר הגיוני".
שני: "מה פתאום, אחרי שיש לך ילדים רווקה זה כבר לא מתאים".
אחרי שהוחלט על נושא הפודקאסט, היא מיד צילצלה לקרן, "ואמרתי לה אוקיי, תקשיבי טוב, אנחנו הולכות לעשות פודקאסט גרושות".
קרן: "ואני כולי הפרעת קשב וריכוז, הכל נשמע לי רעש. הנה, אני יוצאת מהארון: קוראים לי קרן ואני לא תולעת פודקאסטים ולא מקשיבה לפודקאסטים ולא יודעת איך אנשים עושים את זה".
שני: "אני הכל עושה עם פודקאסט או מוזיקה ברקע. היא לעומת זאת אפילו לא מנקה את הבית עם מוזיקה".
קרן: "אני חייבת שקט מוחלט, כי גם ככה המחשבות שלי כל כך רועשות".
"גילינו את הכוח שלנו"
ואת כל הדיסוננס המופלא הזה הן מביאות למיקרופון המשותף, וכבר צברו מאות אלפי חשיפות, גם של מאזינים גברים, וגם של נשואות ונשואים ואפילו לוחמים ממעמקי עזה.
קרן: "הפודקאסט אכן התחיל מקו השבר שלנו, מהגירושים, אבל התקדמנו והתפתחנו למלא כיוונים, כמו הגשמה עצמית וצמיחה מתוך קושי. גילינו את הכוח שלנו ואת האפשרות להיות בגיבינג אמיתי".
יפה על הרצון לתת, אבל אין לכן באמת הכשרה מקצועית מספקת כדי לענות על שאלות של אנשים שנמצאים במקום הכי שבור שלהם.
"אנחנו לא עונות על שאלות ברמת האיך להתנהל במהלך הגירושים", קרן ממהרת להבהיר, "אלא תמיד משתפות באיך אנחנו, בעיניים שלנו, חווינו את הדברים. למרות שזה לא פודקאסט בתחום האימון, אני נותנת כלים מעולמות האימון ושתינו מדברות על החיים בצורה הכי אותנטית".
כשמקשיבים לפרקים של "נפתח לך", מזהים כוונה כנה כששתיהן, גם כשחקניות, נשבעות שהן כבר לא מגלמות יותר שום דמות. שני: "יש לי טרשת נפוצה, ואני מדברת על זה ומנרמלת התמודדות עם מחלה שנחשבת מחלה שקופה. נשים אומרות לי תודה שאת שמה את זה על השולחן. או אמהות שכותבות לי שהדברים שאני אומרת כאמא לילדה על הרצף עזרו להן בימים הראשונים שלאחר קבלת הבשורה לגבי הילד הפרטי שלהן. אנחנו נוגעות במאזינות ובמאזינים במקומות שבוערים גם בנו".
קרן: "או הרגע הזה שבו את בוכה את עצמך בקול על הספה בסלון בלילה הראשון אחרי הגירושים שבו את נשארת בלי הילדים, אבל הופ, אחרי כמה זמן מגיע רגע הגילוי ואת רוקדת עירומה מול נטפליקס בבית ואוכלת במבה על הספה ומקווה שאף אחד לא יגלה עד כמה כיף לך. גם את הרגעים האלה צריך להביא למאזינות ולהגיד להן לא לדלג על שום שלב".
שני: "אצלנו שומעים גם טיפים בתחום המשפטי, והכלכלי, ואיך להמציא את עצמך מחדש ובשביל זה אנחנו מארחות מומחיות ומומחים שמלמדים אותנו".
קרן: "וגם מה שאנחנו לומדות על עצמנו. למשל, שאחרי שנים שבהן הייתי נשואה למישהו מפורסם, יש משהו משחרר בכך שאני לא צריכה לדגמן שום דבר. היי, שלום, סיימתי, אני זו אני. וזה מה שאני אומרת לכולם: תפסיקו לעבוד את התמונה שיצרתן על עצמכם, היא לא מעניינת אף אחד".
מזל טוב. הגעתן לגיל הכי כיפי בחיים.
שני: "אני באמת הגעתי לגיל שבו אני פותחת כפתור ומתרווחת וזהו".
יש טאבו? יש דברים שלא תדברו עליהם?
שני: "זו שאלה לקרן", היא מתקרבת לשותפה שלה, ומשעינה עליה את הגוף.
קרן לשני: "האמת? לשני אין טאבו בכלל, אני כן שמה גבולות ולא מוכנה להגיד דברים שאם הילדים שלי יאזינו להם הם ירגישו לא נוח. אני גם לא מוכנה לחשוף דברים מחדר המיטות שלא קשורים רק אליי, כי אני כבר שנה וחצי בזוגיות עם בחור מהמם".
כשאני שואלת מה הטיפ הכי חשוב שהיו מעניקות לאישה שזה עתה התגרשה, שתיהן שוקעות במחשבות. קרן אומרת שעולות לה המילים הקשבה ונוכחות: "הייתי אומרת לה תהיי בתקשורת עם עצמך, ותפסיקי לעבור דרך התמונה שנשברה. השפיטה הכי חזקה שלי את עצמי נבעה מזה שהסתכלתי על עצמי מעיניים של נשואה שמסתכלת על עצמי הגרושה, ואומרת לקרן הגרושה: 'תראי אותך, כל מה שבנית נהרס'".
חיים בהתרסקות חופשית
זה היה ביום הולדתה ה-40, כאשר התיישבה באמצע הלילה לכתוב לעצמה מכתב שבו פירטה שלב אחרי שלב את האופן שבו התנפצו לה החיים: הבית שהתפרק, הזוגיות שהגיעה לסופה ומתוך כך קיצו של העסק המשותף שהיה לה ולקובי. סעיף אחרי סעיף שבהם תיארה איך כל החיים שלה נמצאים בהתרסקות חופשית, וכל מה שעבדה עבורו כל כך קשה כבר לא שלה יותר.
שני: "גם אצלי משבר רדף משבר. אחרי שגיליתי שהבת שלי על הרצף נכנסתי לדיכאון, שבתוכו התפרצה לי הטרשת הנפוצה ורק שם, באשפוז בבית החולים, הבנתי לקראת מה אני הולכת. חלק מזה היה ההכרח להטמיע אצלי בגוף את הרעיון של הגירושים, ואת איך אני הולכת להפוך אותם לדבר הכי רע הכי טוב שקרה לי", היא אומרת.
כלומר, כדי לבנות את עצמנו חזקות יותר צריך להתנפץ על הקרקעית?
שני: "אני הבנתי שהכל קרס כדי שאצלול לקרקעית ומתוך הקרקעית אקח את התנופה, ואם אני יכולה לתת טיפ לאישה זה פשוט לא לוותר על עצמה".
כי את ויתרת?
"כבר כשהייתי נשואה לאלון, רציתי ללמוד משפטים. אבל אלון אמר לי, 'ומה יהיה עם הבנות? מי יהיה איתן?' היה ברור שזו אני שצריכה להיות איתן. ורק בגירושים הבנתי כמה לא איפשרתי לעצמי עד עכשיו, וכמה מעכשיו אני מאפשרת לעצמי להגשים את החלומות שלי".
ומה קורה עם הילדים בתוך כל ים הגילויים הללו?
קרן: "כאן צריך לקחת נשימה".
שני: "בגלל החוויה הטראומטית של הגירושים של ההורים שלי, לא עשיתי לבנות שלי את ה'שיחה', כי הנחתי שהן קטנות מדי ומכרתי להן לוקש שמעכשיו יש לנו שני בתים ושאמא ואבא אוהבים. וקרן לעומתי עשתה את זה לפי הספר והתייעצה".
קרן: "לקחתי פסיכולוגית ילדים כי אני וקובי ממש היינו צריכים רגע לחשוב איך אנחנו עוברים את זה מול הילדים הגדולים. ממש הייתי צריכה שמישהו ישים לי מילים בפה וכשאמרתי לילדים שלי 'אנחנו נשארים משפחה', החזקתי חזק באנרגיה הזו ותודה לאל הצלחנו לשמור את זה. אנחנו חברים טובים, וצוות, ומגדלים את הילדים ביחד, ועושים חגים וימי הולדת ביחד. הילדים חווים את ההורים שלהם בטוב וזו מתנה ענקית שאני מודה עליה כמה פעמים בכל יום".
ואיך מגיעים לטוב הזה?
קרן: "בהתחלה הכל כאוס, וזו עבודה שאני עושה גם בקליניקה עם הנשים שאני מלווה. צריך לבחור בערכים שאנחנו הולכים לשאת בגאון בתהליך הגירושים. תעצרי לשאול את עצמך מי את בגירושים האלה ועל מה חשוב לשמור, ולא מי צודק ומי ינצח, זה מנטרל את האגו. אם ערך המשפחתיות והחמלה אצלך במקומות הראשונים, תתגברי על הכעס. כן, זה לא פשוט, יש כאב גדול, קודם כל צריך לבכות את השבר החוצה, וגם לשחק אותה בהתחלה, וצריך גם שהמשפחות יתמכו ויתאספו לדבר הזה".
את מעלה נקודה מאוד חשובה, של המשפחות.
קרן: "המשפחה של קובי הם משפחה של הילדים שלי ולכן לנצח יהיו המשפחה שלי, זה כל כך חשוב והלוואי שאנשים יפסיקו עם המריבות".
שני: "אני ואמא של הגרוש שלי נולדנו באותו יום, אנחנו גם מאוד דומות. כשהיה לי ניתוח גב היא סעדה אותי, איך אפשר לשכוח דבר כזה? אסור לעשות מחנות בתוך משפחה".
מה הדבר הלא-צפוי שגיליתן על עצמכן כתוצאה מהפודקאסט?
שני: "בזכות הפודקאסט גיליתי שאני מגנט ללסביות. נשים מתחילות איתי ולא חשבתי שאני כזאת".
קרן: "ואני גיליתי שלא צריך לקחת את החיים כל כך קשה, כי הם לא כאלה מסובכים ורק אנחנו מסבכים אותם".
שני: "כל החיים חשבתי שאני שחקנית, אבל בזכות הפודקאסט הבנתי שהדמות הכי טובה שגילמתי עד עכשיו היא אני, וזה גם מה שאני מעבירה לנשים אחרות – תהיו אתן, אל תשחקו".
קרן: "מה שיפה זה שאני ושני לא ילדות, לא עלינו עם פודקאסט בקטע מגניב. כבר עשינו ונפלנו ונשבר לנו הלב וקמנו וצמחנו ואנחנו נטולות פוזה וחוגגות כל הודעה ששולחים לנו".
ואיך אתן עם ביקורת?
שני לקרן: "אני זוכרת שבהתחלה היית נפגעת מביקורת והיה חשוב לך מה אומרים".
קרן: "בפרקים הראשונים הייתה קשה לי החשיפה והיינו עורכות את הפרקים. היום שגר וסע, מה שאמרנו אמרנו".
שני: "אני שמה זין, ואם מגיבים לנו 'איזה שתי שבורות' או מלעיזים – זה לא מעניין אותי".
קרן: "להפך, תמשיכו, זה נותן טראפיק".
שני: "כל עוד אומרים נפתח לך".
והחלום הבא?
קרן: "מופע, ספר, הרצאות, בשביל זה אנחנו שחקניות. אנחנו מחזיקות במה, והיי, גם תוכנית אירוח בטלוויזיה, איך הטלוויזיה עוד לא פנתה אלינו?"
שני: "יש לי קבוצת שפע עם עצמי שבה אני כותבת כל חלום ומזמנת לי דברים שאני רוצה. ככה הגיעה אליי המכונית שקניתי וגם האפל ווץ', ועכשיו אני רואה בעיני רוחי את תוכנית הטלוויזיה שלנו. היא בדרך. כמו שראיתי את הפודקאסט".
קרן: "אני הולכת לאן שהיא רואה, היא קצת שולטת בי".
איפור: בלה בן נון; שיער לקרן: ניר גבאי; סטיילינג: לימקה; בגדים: נורת'ן סטאר; תכשיטים: ויוי בן דוד
פורסם לראשונה: 01:03, 15.10.25
